בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שגרירת ישראל באו"ם, פרופ' גבריאלה שלו, הודפת אש כבדה

שגרירת ישראל באו"ם, פרופ' גבריאלה שלו, עברה השבוע את טבילת האש הראשונה. הגברים במועצת הביטחון נעצו בה מבטים עוינים, החברים מהקוקטיילים נעלמו, הטוקבקיסטים המשיכו להציק. אבל שלו עוד תראה להם כמה אנחנו צודקים. ככה אבא ואמא לימדו אותה

תגובות

שבוע לא קל עבר על כוחותינו באו"ם. ישיבת החירום של מועצת הביטחון, ב-31 דצמבר, נקבעה לשעת חצות. פרופ' גבריאלה שלו, השגרירה הטרייה, חזרה הביתה מטבילת האש הראשונה, עייפה אך מאותגרת. עוזי לוי, בן זוגה זה עשרים וחמש שנה, מיוצאי חבורת "ניקוי ראש" ולימים מנכ"ל חברת הביטוח מגדל, חיכה לה עד השעות הקטנות. "פתאום אני באה הביתה ועוזי מחכה, זה נהדר", מספרת שלו. "בלעדיו היה לי נורא קשה. הוא הכין לי ארוחה, ובלילה עמדנו בחלון וראינו את הזיקוקים בטיימס סקוור".

עד לפני כמה שבועות היה לשלו (67) ג'וב חלומי. הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה רחוק מראש סדר היום של האו"ם; בזמן הקצר שחלף מאז מינויה, הספיקה האשה הראשונה בתפקיד ליצור קשרים טובים עם כמה שגרירים ערבים, החלה לקדם יוזמות לשיפור תדמיתה של ישראל, ולמרות התפרצות לא דיפלומטית על נשיא עצרת האו"ם שהתגלה כחסידו של מחמוד אחמדינג'אד - הצליחה לגרור לארוחת בוקר גם נציגי מדינות עוינות בדרך כלל.

אבל המבצע בעזה מוטט את מגדל הקלפים השברירי שהחלה לבנות, והשגרירה החדשה נדחקה לעמדת המגננה המוכרת של קודמיה. ממשפטנית מובילה, מומחית לדיני חוזים, מצאה את עצמה שלו בעין הסערה, כנציגת הצד המואשם על ידי לא מעט מדינות החברות בארגון.

"בכלל התכוננתי נפשית לכך שהרעה תיפתח מאיראן", אומרת שלו, מהוקצעת כהרגלה, בתספורת קצרה וחליפת חצאית מחויטת. "והסכנה הזאת לא פסה. איראן מחמשת, גם מבחינה אידיאולוגית, אבל גם פיזית, את חיזבאללה בצפון ואת חמאס בדרום".

זהו סוף שבוע של חג בניו יורק, אך שלו אינה זוכה להפוגה - משרדה מופגז בבקשות לראיונות על התקיפה בעזה, והיא נערכת לשבוע נוסף של קרב מורט עצבים במועצת הביטחון. "בשבועות האחרונים, מאז הופסקה התהדיאה, ידענו מה הולך לקרות, ושלחתי גם כמה מכתבים למזכ"ל האו"ם, להתריע על כך שלא נוכל להמשיך לשבת ולתת לחמאס לצלוף בנו כמו בברווזים במטווח. אבל האם הייתי מוכנה לזה מבחינה נפשית - ממש לא".

בשבוע הראשון להפגזות צה"ל בעזה, העניקה שלו אינספור ראיונות לתקשורת המקומית. כשאמרה לסי-אן-אן, שהמטרה היא "להרוס את כנופיית הטרוריסטים הזאת", עטו עליה מכל כיוון בדרישה לספק הסברים למה בדיוק התכוונה כשאמרה "להרוס".

"יש לי פרספקטיווה מאוד צרה בעניין, כי אני זו שהתראיינתי", היא מושכת כתפיים ומשחררת את החיוך החצי-נחמד, חצי-ספקני שלה. "עוד לא הספקתי לראות את הראיונות, ואני בטוחה שאני לא אוהב את זה, כי קשה לי לראות את עצמי. אבל האמירה הזאת, 'להרוס את חמאס', יצאה מכלל שליטה. המראיין לחץ ולחץ ולחץ, 'מה אתם רוצים להשיג?' ובעצם הכוונה שלי היתה להרוס את המנהרות להברחת הנשק ואת היכולת שלהם לירות טילים ולהפגיז רבע מיליון תושבים במדינת ישראל. אולי אני מאכזבת מישהו, אבל התכוונתי לתשתיות הפיזיות, לא להרג אנשים".

לא רק התקשורת קיבלה אותה במקלחת קרה, גם במסדרונות האו"ם היא התקבלה בצינה, אבל שלו, לפחות בנאום במליאה ובתגובות לתקשורת, הפגינה קור רוח מופתי. "אני בשום אופן, גם היום וגם בגילי, לא חושבת שאפשר להרים ידיים. אבל זו עבודה סיזיפית, וזה נורא קשה. התיידדתי מאוד עם הנציג הירדני ועם המשקיף הפלסטיני, ופתאום באה עזה. אני נכנסת בערב של ההתייעצויות שהיו במוצאי שבת באו"ם ללאונג', והם פשוט משתדלים לא להסתכל לי בעיניים. אנשים שלוחצים לי את היד במסדרון, שותים איתי קפה, מזמינים אותי לארוחות, ואני מקפידה להזמין אותם. זה לא נעים - כאשה, כאדם - פתאום להיתקל בזה. אבל אני מבינה בדיוק מה הם מרגישים".

לא חשבת לרגע לגשת אליהם, ולהגיד להם את זה?

"אני לא יודעת, כי אני בן אדם שנעלב די בקלות. לא הייתי רגילה לזה, צריך לפתח פה כנראה עור יותר עבה ממה שיש לי. אני נעלבת גם מטוקבקים. הדוברת שלי והבן שלי אומרים לי לא לקרוא אותם. אז אני חוששת מהרגע שאני אפנה אליהם והיד המושטת תישאר באוויר. כי אני רואה בעיניים שלהם את הכאב האמיתי. מה אני אגיד להם? שקראתי שתושבי עזה ישנים עם חלונות פתוחים בגלל ההדף של הפצצות? אני יודעת מה מרגישה אמא כזאת. מצד שני, אני אומרת להם, תסתלקו משם, אל תשבו בבית שיש מתחתיו פצצות. יש אנשים שאמרו להם לצאת מהבית, ולא יצאו. לבי נקרע, כשאני חושבת על מה שקורה שם וכשאני רואה את התמונות האלו. ואז מראים אותך ובמסך חצוי - את התמונות האלו. אבל אין מה להשוות בין מדינת ישראל לבין ארגון שמושיב את הנשים והילדים ובתי החולים שלו על מחסנים של נשק".

כתבו עלייך בעקבות הנאום באו"ם, "אם אפילו שמאלנית כמו גבריאלה שלו אומרת את זה..." - באמת הגדרת עצמך כשמאלנית?

"עד להופעת השמועות על המינוי שלי לאו"ם, לא הייתי מודעת לקיומו של הדימוי הזה. לא ידעתי, למשל, שאני מ'מייסדי בצלם', ופתאום מתברר לי. צילצל אלי מישהו מ'מקור ראשון', ואמרתי שזה לא נכון. מה עוד יכולתי להגיד? בחיים לא הייתי חברה באף מפלגה פוליטית, למרות שהיו אלי פניות מימין ומשמאל. בחיים לא חתמתי על אף עצומה. אף פעם אף אחד לא ידע לאיזו מפלגה אני מצביעה, את זה למדתי מההורים שלי. בשנות ה-50 כשהייתי ילדה, היו לוקחים אותי לקלפי ומשאירים אותי בחוץ. לא הייתי יודעת למה הם מצביעים. זה היה דבר שלא מדברים עליו. אריק שרון פנה אלי, וגם אהוד אולמרט, וביקשו ממני להצטרף לקדימה. לא הצטרפתי. יכלו לנחש שאני משהו במרכז. אבל מאיפה בא הדימוי השמאלני? לדעתי, בגלל שאני מהאקדמיה, ועוד האקדמיה הירושלמית, אולי בגלל הדימוי של פרופסורית. פרופסור צריך ללמד ולחקור, לא להצהיר הצהרות פוליטיות. אף פעם לא חשבתי שהדעה שלי כפרופסור למשפטים חשובה יותר מזו של רופא או סנדלר".

באה מהחלל החיצון

על הקיר מעל שולחן העבודה במשרדה תלויה תמונתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט; על הקיר השני - של שרת החוץ ציפי לבני. מינויה של שלו לווה בחיכוכים בין אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק, שביקשו לקדם את הקונסול לשעבר בניו יורק, אלון פנקס, ללבני, שהתעקשה על מינויה.

"כל מה שהיה כתוב, היה הפוך", אומרת שלו. "כתבו שאני חברה של ציפי לבני ואולמרט התנגד, וזה בדיוק הפוך. את ציפי לבני בקושי הכרתי, היא בוודאי לא חברה שלי. אהוד ברק היה בקורס קצינים יחד עם בעלי המנוח - זה קורס קצינים שאמרו שייצאו ממנו שני רמטכ"לים. אהוד ברק הוא לא חבר שלי, אבל אנחנו מכירים, ואפשר להגיד שאנחנו בידידות רבה. כשהיה ראש הממשלה, הוא הזמין אותי כמה פעמים אליו. זה שהם תמכו במועמד אחר לא אומר שהם התנגדו למינוי שלי. אולמרט אמר לי שהוא לא העלה על דעתו שאני אקבל על עצמי את המינוי. בתחילת שנות התשעים הוא מינה אותי ליועצת המשפטית ליישום דו"ח שושנה נתניהו בעניין מערכת הבריאות. מאז אנחנו ממש חברים".

אמרת שהוא לא העלה על דעתו שתסכימי. מדוע הסכמת?

"זה בא באמת מהחלל החיצון. הייתי מאוד מופתעת מהפנייה. נתנו לי 24 שעות להחליט, התייעצתי עם עוזי והילדים, ובעיקר הקשבתי לקול הפנימי שלי. אמרתי, אני לא יכולה לדחות הצעה לשרת את המדינה אחרי שנים שעשיתי דברים מעניינים וחשובים, הרבה דברים ציבוריים. אני מרגישה שהחיים נתנו לי המון הזדמנויות ומיציתי אותן, ואני יכולה להגיד שדי הצלחתי במובן מאוד צנוע שהכתבתי לעצמי - למצות את היכולות שלי. זה מה שתמיד אמרתי לילדים שלי, תעשו את המיטב שאתם יכולים לעשות. זה בא מהבית - ההורים שלי היו יקים, משם קיבלתי את הערכים של החריצות, המסירות וההקפדה, וגם תמיד אמרו לי בבית: 'את הכי טובה'. רציתי מאוד לא לאכזב את ההורים שלי. האידיאל שלי היה למצות את היכולות בתחום שניתן לי, לא בהכרח להגיע לפסגות, והחיים איפשרו לי להצטיין בכל דבר שעשיתי".

שלו אומרת שהיא שואבת כוח רב מההיסטוריה המשפחתית שלה. סבה וסבתה מצד אמה ניספו באושוויץ. סבה וסבתה מצד אביה נעקרו מחיים נוחים בברלין, והגיעו לארץ. סא"ל שאול שלו, בעלה הראשון ואבי-ילדיה נרקיס וערן, נפגע ומת מרסיס פגז בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.

"יש לי המון תמיכה בבית", היא אומרת. "יחד עם בן זוגי עוזי יש לנו שמונה נכדים, ממש שבט. חמישה ילדים של בני ובתי, ועוד שלושה מהילדים של עוזי. זה שבט מאוד מלוכד ותומך, אני בקשר יומיומי רצוף איתם".

בשיאו של הסכסוך המתוקשר בין נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש לבין שר המשפטים דניאל פרידמן, הטחת ביקורת חריפה בפרידמן, מינוי מובהק של אולמרט. נשארתם חברים למרות פרידמן?

"כן, למרות פרידמן. ההתכתשות בין שר המשפטים לבין בית המשפט העליון לא היתה טובה למערכת המשפט. אבל היום אני במקום אחר, ולא רואה צורך לחזור לזה. אמרתי את מה שאמרתי, זה בטח לא פגע בידידות ביני לבין אולמרט ובקשר הטוב שיש לי עם שרת החוץ".

איך את מסכמת את שלטונו של אולמרט?

שותקת ארוכות. "אני חושבת שאולמרט היה ראש ממשלה טוב, מה אני יכולה להגיד? הוא חבר שלי. אני מצטערת מאוד, כואבת באופן אישי את כאב העזיבה שלו, ומקווה שהוא ייצא מכל הפרשיות שהדביקו לו".

גם מיקרונזיה חשובה

שלושה חודשים עברו מאז מינויה לאו"ם, אבל שלו, משפטנית מוערכת ורבת ניסיון ומי שהוזכרה בעבר כמועמדת לבית המשפט העליון, עדיין מנסה להתרגל לקודים החדשים של הדיפלומטיה. "אם דיפלומטיה זו צביעות ודיבור כפול, אז יש פה את הדברים האלה", היא מדווחת. "אלה דברים שלא הכרתי, כי בעולם המשפט ובאקדמיה, מחפשים את האמת, גם אם היא לא נעימה ולא נוחה. זה מה שאני תמיד עשיתי, גם אם היא לא האמת שאני אישית הגעתי ממנה. ופה ראיתי את מה שג'ורג' אורוול מכנה ב'1984', 'דיבור כפול'. מצד אחד, הרבה מאוד נימוס, כבוד למדינת ישראל, וגם אלי - אשה יותר מבוגרת, שבאה מהאקדמיה, ואז באים הנאומים נגד ישראל. זה מאוד קשה, אפילו מבחינה אישית - לשבת בשולחן הפרסה הזה, במועצת הביטחון, מול 15 גברים בחליפות כהות ועיניים רושפות".

הציפייה שמינויה של אשה לתפקיד התובעני יעזור בריכוך הדימוי הנוקשה של ישראל התבדתה כבר בעימות הראשון שלה. בספטמבר האחרון אירח נשיא עצרת האו"ם, הכומר מיגל ד'אקוסטו ברוקמן, את נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד במאור פנים. כשלושה חודשים אחר כך, כשישראל כיהנה כנשיאה זמנית של בלוק מדינות מערב אירופה, שלו היתה אמורה לנאום בשם הקבוצה, וברוקמן ניסה לצמצם את הטקס ולמנוע את נאומה.

"במספר הפעמים שפגשתי אותו, הוא דווקא היה ג'נטלמן", אומרת שלו. "שזה מראה שוב על הדיבור הכפול. ברגע שנודע לו שנציגת ישראל תישא את הנאום בטקס לציון 60 שנה להצהרה על זכויות האדם, הוא לא רק ניסה למנוע את הנאום שלנו, אלא גם את הנאום של אמריקה כמדינה המארחת. אחרי שהנאום בכל זאת אושר, הוא החליט להיעדר ממנו ומינה מישהו שיישב במקומו במליאה. הטקס נקבע לשעה מאוחרת בערב, אז זה לא היה חגיגי כמו שזה היה אמור להיות. בעזרת ידידים טובים כמו הגרמנים, בכל זאת השמענו את דברינו.

"ואז ד'אקוסטו הזמין אותי לפגישה. אמרתי יופי ושמחתי, כי לא באתי לפה לריב, ובטח לא על חשבון מדינת ישראל. אך כשעברתי במשרד שלי, פגשתי שם את כל החברים מהמשלחת מתוחים: התקשרו אלינו מרויטרס וביקשו תגובה לאמירה של ברוקמן, שבעקבות 'הכפשות שגובלות בפלילים של גורמים בכירים במשלחת ישראל' - את יכולה לנחש מי זה - הוא קיבל איומים על חייו. אחר כך הוא חזר בו, שזה לא קשור לישראל. אמרתי לעצמי, הזקן עוד יקבל התקף לב, ויגישו תביעת פיצויים נגד ישראל, אז סליחה, אני מבטלת את הפגישה. מאז לא שמעתי ממנו. טוב שלא היתה שם אשה, אחרת היו אומרים שזה ריב מסרגות".

התקרית הזאת עלולה להעיב על היחס לישראל בעצרת בעת הזאת?

"עכשיו אין לו שום תפקיד, כל המשחק עבר למועצת הביטחון. אך בעוד אנו יושבים בישיבה הראשונה - הדיונים הלא פורמליים על ההצעה שהביא הנשיא התורן - ראינו הודעה מד'אקוסטו, שלא ברור איך הוא קשור לעניין ומי ביקש ממנו להגיב, כנראה ערבים באו וחיממו אותו, שמגנה את ישראל ומצדדת ב'אחינו הפלסטינים'".

זה מחזק בעינייך את הטענה הישראלית הרווחת שמה שישראל לא תעשה, אין לה סיכוי לשאת חן בעיני "האו"ם-שמום" הזה?

"תגידו עשר פעמים או"ם-שמום, אבל זו זירה מדינית נורא חשובה. חס וחלילה שלא יהיה פה ייצוג. יש קיצונים, יהודים וישראלים טובים, שכל כך שונאים את האו"ם, שהם אומרים: 'תלכו הביתה, אין לכם מה לעשות פה'. אבל אני ממש לא מקבלת את זה. אני חושבת שהקול שלנו צריך להישמע, גם אם זה קול בודד. במיוחד כשאת מרגישה שאת צודקת, ויש משהו אמיתי להשמיע, לא סתם. אני גם אומרת שהאתוס של מדינת ישראל מאוד דומה לערכים של מגילת האו"ם. לפעמים שוכחים אותם וחושבים שזה הכל רק מאבקי כוחות בין המעצמות הגדולות. זה לא ככה".

האם שוב נצטרך לחזר אחרי מדינות כמו מיקרונזיה?

"גם מיקרונזיה חשובה. זה לא בא לידי ביטוי במועצת הביטחון, אבל כן בעצרת הכללית. כשנשיא העצרת מאיים לכנס את כל 192 המדינות אין לזה איזשהו אפקט ממשי, אבל יש דרמה - רואים הרבה מאוד ירוקים נגד ישראל. אבל עדיין לנו, לארצות הברית, למדינות הפסיפיות הקטנות, יש אותו הקול. לפעמים גם איטליה ניצבת לצדנו, וצ'כיה השמיעה הצהרה לטובתנו. כל אחת מהן חשובה בדיוק כמו רוסיה, ערב הסעודית, מצרים, ירדן ולוב ואיראן. יש באמת מדינות שלא שמעתי על קיומן לפני שבאתי לכאן, אבל פה ראיתי שלכל אחת יש חשיבות בעצרת".

למה את מצפה מהממשל החדש ומהשגרירה החדשה שתגיע בקרוב לאו"ם, ד"ר סוזן רייס?

"יומיים אחרי הבחירות פורסמה מודעה של אנשים מאוד חשובים שקראו לאובמה להיות מעורב גם באו"ם, למרות שגם ארצות הברית היא מדינה שלא אוהבים בארגון. כשבוש נאם פה הוא קיבל פחות מחיאות כפיים מאשר אחמדינג'אד. הם המארחים פה, הם התורמים הגדולים לאו"ם, ויש מקומות שממש עוינים אותם. כעת ישנה תקווה כלל-אמריקאית וכלל-עולמית, שיהיה שינוי עצום, וזה משותף גם לאו"ם. תהיה פה אשה צעירה, אקדמאית, חברת קבינט, מאוד קרובה לאובמה, ומחכים לה פה. לא פגשתי אותה עדיין, אבל היא מאוד מסקרנת.

"יש באו"ם גם שדולה חצי רשמית של נשים שגרירות. לפני עשר שנים, היו שמונה נשים שגרירות באו"ם, השנה אני הייתי ה-24 שמונתה, וסוזן רייס תהיה מספר 25. יש שגרירות שאני בקשר מצוין איתן. לדוגמה, שגרירת ניו זילנד, רוזמרי באנקס. זו מדינה שלא ממש אוהדת את ישראל, ובנאומים שלה היא מאוד ביקורתית כלפינו. שמתי לי למטרה להתיידד איתה כי היא אשה מאוד מוערכת באו"ם, היא כאן כבר שש שנים, יושבת בראש כמה ועדות. הלכתי אליה לביקור ויצרתי איתה קשר מצוין. כשהזמנתי לארוחת בוקר את שגרירי המדינות הפסיפיות, היתה לי התערבות עם אחד מחברי המשלחת, שאמר שהיא לא תבוא לפה כי היא אף פעם לא באה - והיא באה. והיו גם שגרירי נאורו, פלאו, פיג'י ואיי מרשל, והיא היתה מאוד נעימה. זה לא משנה את יחסי ישראל וניו זילנד, אבל זה הרבה יותר נוח כשצריך לפנות אליה. אולי יעבור עוד זמן עד שנוכל לחזק את הקשר, כי עכשיו כל אנשי זכויות האדם ממש לא אוהבים אותנו".

הגנה על הבית

המעבר לדיפלומטיה לא היה פשוט עבור שלו. היא תמיד היתה אחת הדמויות היותר ססגוניות באקדמיה הירושלמית, חמושה במיני סגול שהותיר את הסטודנטים למשפטים שלה באוניברסיטה העברית פעורי פה.

"עוד לא למדתי איך אפשר להחזיק כוס בקוקטייל ובמקביל ללחוץ יד ולדבר מול מצלמה", היא מתוודה. "לא קיבלתי הנחיות ממשרד החוץ, לדעתי יותר סמכו עלי, ומי יודע, אולי עשיתי דברים לא מקובלים. אני לא רגילה שקוראים לי שגרירה. בלעדי מירית הדוברת, היו גם שוכחים שאני פרופסור - דבר שעבדתי עליו כמה שנים טובות. אני יותר בעד מגע בלתי אמצעי. לשגרירים פה יש הרבה תוארי כבוד, אבל אל אשה יותר קל לפנות בשם הפרטי שלה.

"את הנאומים באו"ם המשלחת מכינה יחד. זו עבודת צוות, חוץ מתוספות של הרגע האחרון והתגובות לדברים ששמעתי, אני משתדלת להיצמד לזה, כי זה נכנס לדברי הימים של האו"ם. שם כל מלה מחושבת. יש לי הופעות בתקשורת שבהן אני צריכה להשיב על שאלות. יש לי נאומים והופעות בפני קהלים אקדמיים או הקהילה היהודית, שם יותר קל לי, כי אלה דברים שאני הרבה יותר מורגלת בהם. אבל הכל השתנה בשבוע האחרון. כל המאמצים מרוכזים בלהגיב למבצע הזה, וזה לא קל".

נוצרים פה גם קשרים אמיתיים, או שהכל מבוסס על אינטרסים?

"כולם בני אדם, ויש פה בני אדם ברמה מאוד גבוהה. שגריר פיליפינים היה נשיא בית המשפט העליון, הוא מכיר טוב את ישראל, הוא התארח אצל חבר שלי, אהרן ברק. שגריר גואטמלה גרט רוזנטל, יהודי, היה שר החוץ. שגריר אוסטרליה רוברט היל היה שר הביטחון. חלק מהשגרירים הם דיפלומטים מאוד ותיקים ומנוסים. כשהם באים אלי הביתה או אני באה אליהם הביתה, נוצר קשר מאוד מעניין. הסטנד של כרטיסי הביקור אצלי התמלא לגמרי בשלושה חודשים.

"ויש המון כבוד למדינת ישראל. למשל, מויטלי צ'ורקין, שגריר רוסיה. במוצאי שבת שעברה הוא הסתודד עם הערבים, אבל הנאום שלו היה מאוד מאוזן. הוא והסגן שלו מאוד ידידותיים אלי, אבל אני יודעת שהם מאוד אינסטרומנטליים, כי הם והאמריקאים עמדו מאחורי החלטת 1850 של מועצת הביטחון (החלטה לסייע לקידום תהליך השלום בין הישראלים לפלסטינים). אבל הימים האחרונים עירפלו את הכל, יש הרבה כאב וכעס, ואני כבר מחכה שיבואו ימים טובים יותר".

לפני מינויך, אמרו שההתמחות שלך בדיני חוזים היא לאו דווקא הכנה הכי טובה להסברה.

"אמרו הכל, ש'אין לה ניסיון בזה ואין לה ניסיון בזה'. אבל הבאתי לפה ניסיון מחיים מגוונים שהיו לי גם באקדמיה וגם בעולם העסקי, גם כאשה וגם כאם. הרי מה את עושה כל החיים? משא ומתן ודיפלומטיה. צריך גם לוותר, וגם להשיג דברים בדרכים דיפלומטיות. בדיני חוזים אתה מנסה להשיג הסכמה שתהיה מקובלת גם על הצד השני. זה משא ומתן".

היו לך הרבה תוכניות לקדם סדר יום חיובי, להציג את ישראל כמדינה ככל המדינות באו"ם, להציג פנים אחרות של ישראל. מה הספקת מכל זה?

"אם היית שואלת אותי לפני עזה, זה התקדם לא רע. היה פה גם מסר משרת החוץ כאשה, שעמדה על מינויה של אשה לייצג את ישראל באו"ם עם פנים אחרות. זה חשוב גם לקידום הנשים, כי לפני שנים, כשהייתי פרופסורית מן המניין, היו רק ארבעה אחוזים נשים כמוני באקדמיה הישראלית, ובכל דור יש יותר ויותר.

"מעבר לזה, בשנים האחרונות בכלל, משלחת ישראל לאו"ם מנסה לחרוג מהדימוי של עיסוק בנושא אחד בלבד - ההגנה. רק לפני שבועיים חתמתי בשם ממשלת ישראל על הסכם מאוד משמעותי לשיתוף פעולה עם תוכנית הפיתוח של האו"ם, שלפיו ישראל מקציבה גם משאבים וגם עזרה לאפריקה, משהו שגולדה מאיר התחילה בשנות ה-60. יש לנו כל כך הרבה להציע - רפואה ואקדמיה וטכנולוגיה. יש פה מפגש עם העולם, ואני מאמינה בזרעים לטווח הארוך. אנחנו מועמדים למועצת הביטחון ל-2019. זה מאוד חשוב. אבל היום אנחנו שוב עסוקים בהגנה על הבית".

מה ייחשב מבחינתך להצלחה פה?

"אני לא אוהבת להשתמש בבנאליה, אבל במידת האפשר, היכולת שלי, בעזרת האנשים המצוינים שנמצאים פה, לייצג את מדינת ישראל. היה יותר קל לשבת במקום שבאתי ממנו - גרתי באבן יהודה בבית מוקף ירק, הילדים שלי והנכדים היו קרובים, קראתי המון - שמעתי מוסיקה, לימדתי, הייתי חברה בהמון דירקטוריונים חשובים ומעניינים. אבל פה זה משהו אחר לגמרי. עכשיו אני לא מספיקה לקרוא, ללכת להצגה, סתם לטייל ברחובות. אני עובדת מבוקר עד לילה, ומקדישה את כולי לדבר החשוב הזה שנכנסתי אליו". *



גבריאלה שלו. היה פה גם מסר משרת החוץ כאשה, שעמדה על מינויה של אשה לייצג את ישראל באו'ם עם פנים אחרות


לצד מחמוד עבאס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו