בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשטח, בהיתקלות עם החוליה

כתב "הארץ" הצטרף לכוחות המבתרים את הרצועה: המפקדים והלוחמים מרוצים מהפעולה, מנותקים מהוויכוח המדיני ומחכים להיתקלות הבאה

תגובות

הריסות נצרים, רצועת עזה. קצת אחרי השעה 5 וחצי בערב התעוררה גזרת נצרים לחיים. כוח מיחידת הנדסה, היושב בבית פלשתיני מדרום לכביש המחבר בין מחסום קרני להריסות ההתנחלות נצרים, ספג אש מרגמות מדויקת יחסית, ממערב. אחד החיילים נפצע קל. מפקד כוח ההנדסה זיהה חוליה פלשתינית חמושה, שאנשיה שיגרו כנראה את המרגמות.

באותה עת, יצאה השיירה של מפקד חטיבת השריון 401, אלוף משנה יגאל סלוביק, מחוף הים של עזה חזרה לכיוון ישראל. סלוביק, בטנק מרכבה סימן 4, הבחין גם הוא בחוליה, במרחק של כ-800 מטרים מדרום לכביש. הוא ואנשיו ראו שש דמויות על גג בית, כשאחדות מהן נושאות מה שנראה ככלי נשק. הבתים, בשכונת "בקשי" הפלשתינית, אמורים היו להיות ריקים: כבר לפני כמה ימים הפיץ צה"ל כרוזים שבהם דרש מכל האזרחים לפנות את הבתים הקרובים לכביש. מאוחר יותר נורתה כמה פעמים אש טנקים, שהבריחה מהשכונה את תושביה האחרונים.

לסלוביק לא היו הרבה ספקות. מי שנמצאים בנסיבות מחשידות, עם רדת החשיכה, סמוך למקום שממנו נורית אש מרגמות על כוח צבאי, הם מטרה לגיטימית מבחינת צה"ל. עברו עוד דקות אחדות עד שהמח"ט וידא סופית שאף חייל מכוח ההנדסה לא יצא מתחום המגנן שבו הם שוהים. בימים הראשונים ללחימה נהרגו ארבעה לוחמי חי"ר בתאונות ירי דו צדדי כתוצאה מאי הבנות עם צוותי הטנקים. בשריון למדו להיזהר. כשהתברר סופית שהדמויות הן פלשתינאים חמושים, נתן המח"ט את האישור לפתוח באש.

אנשי הצוות שלו, חיילים צעירים שבשבילם זו אחת ההיתקלויות הראשונות, היו נרגשים מעט.

בזמן שסלוביק חילק פקודות בטון רגוע, הם קיללו את המקלע שדווקא עתה בחר להיתקע. אבל ירי מקלעים ואחריו שלושה פגזים לגג הבית ולחלונות, שיתקו את החוליה. הצוות זיהה פגיעות ישירות בבית ובדמויות, אך התקשה לאמוד כמה מהפלשתינאים נפגעו. מאוחר יותר דיווח כוח תצפית על אמבולנסים פלשתיניים שהוזעקו לשכונה לפנות נפגעים.

בסיבוב הקודם, בלבנון, ספגו המח"טים ביקורת (מוצדקת רק בחלקה) על כך ש"נתקעו בפלזמות", הרבה מאחורי הכוחות. לסלוביק זו היתקלות שנייה בתוך יומיים. הוא אומר שאינו מחפש אותן במיוחד, "אבל זה לא מזיק שבכיסא המט"ק יושב שריונר עם 22 שנות ניסיון".

כבר שבוע שצה"ל שולט בציר קרני-נצרים, מהגדר ועד חוף הים, ומבתר את רצועת עזה לשניים. הכוחות של סלוביק - שריון, גבעתי והנדסה - תפסו פרוזדור רחב יחסית שבו פרסו מגננים: מוצבים מאולתרים מאחורי סוללות עפר, שבהם שוהים טנקים, נגמ"שים ודחפורים. מהמגננים הללו, חלקם בתוך בתים פלשתיניים, יוצאים הכוחות לפשיטות ליליות על יעדים שאותם הם מקבלים מהמודיעין. הלחץ מופנה בעיקר לכיוון השכונות הדרומיות של עזה. המשימה העיקרית, לצד הטלת הכיתור על מרכז הכוח של החמאס בעיר עזה, היא מניעת הזרמת תגבורות מדרום הרצועה לצפונה. כמה ניסיונות לשגר פעילים חמושים ואמצעי לחימה מחאן-יונס לעזה, סוכלו בשל הביתור.

מתאבד על אופנוע

סא"ל יהודה כהן, מפקד גדוד רותם בחטיבת גבעתי, שאנשיו ממוקמים בבתים בפאתי עזה, הספיק בשמונת הימים מאז נכנס לרצועה, לאבד כמעט כליל את קולו. הגזרה שלו נחשבת שקטה יחסית, בהשוואה ללחימה שעברה על חטיבת גולני במזרח העיר עזה או על הצנחנים מצפון לה. לשמחתו, גם אין לו נפגעים עד כה. אבל גם כך, הספיקו החיילים של כהן לסכל לא מעט התקפות של החמאס.

במקרה אחד, נתקל כוח של הגדוד בשלושה מחבלים שיצאו מתוך מנהרה. "הגבנו ישר והפלנו עליהם את המנהרה. מירי הצלפים אף אחד לא נפגע. היה גם מחבל מתאבד על אופנוע, שנעלם לנו לתוך חצר של בית. הקפנו את הבית ופגענו בו מרחוק", הוא מספר. הבית שבו שוהים אנשיו הרוס בחלקו. ניכר שבטרם נכנסו אליו, נורו לעברו כמה פגזי טנקים וטילי נ"ט.

כמו רוב המפקדים בגבעתי, המג"ד אינו סוחב עמו חוויות טראומטיות ממלחמת לבנון השנייה - שם השתתפה החטיבה בלחימה רק בימים האחרונים - אולם צרובים בו זיכרונות הלחימה הממושכת ברצועה בשנות האינתיפאדה השנייה, אז היה מפקד פלוגה. בעיניו של כהן, צה"ל של המערכה הנוכחית הוא "הרבה יותר מקצועי וממוקד. כשמשחררים את הצבא כמו שצריך, אף אחד בצד השני לא יכול לעצור אותו. אני יכול להגיע עם הגדוד מכאן עד לרפיח, אם זה מה שאומרים לי לעשות".

ההבדל הגדול ביותר בעיניו, בהשוואה ללחימה בעבר, הוא ש"היום אני יכול להגיב, ב'פייר פייט'. אני לא נלחם בידיים קשורות ונשאר מאחורי הגדר. החמאס הבינו את זה מהר מאוד והלכו אחורה".

אין לו שום היסוסים באשר להפעלת הכוח המסיווי, שתוצאותיה ניכרות בבתים הפלשתיניים ההרוסים בצדי הכביש. "ראינו פה בתי תופת, בתים שמולכדו מבפנים, או בתים שהשאירו בהם את צינור הגז פתוח ואטמו את כל הפתחים, כדי שיתפוצצו עלינו כשניכנס. מי שממלכד בתים, שלא יתפלא שמפוצצים לו אותם מרחוק כדי להגן על חיי חיילים. מי ששם אוכלוסייה אזרחית כמגן לפניו, שיידע שלפעמים אזרחים עלולים להיפגע".

"יש כאן בית ספר", הוא מצביע דרומה, בעודו עומד על מרפסת הבית. "ראינו אותם משגרים רקטות ומרגמות מתוכו. כשנכנסנו לבית הספר עצמו, מצאנו שם מחסן אמצעי לחימה". באזרחים, הוא אומר, אין פגיעה מכוונת. ההוראות לחיילים ברורות. "נתנו לאזרחים לעזוב והקפדנו שלא יפגעו בהם".

בחזרה לנצרים

החיילים הסדירים של גבעתי והשריון, כמו המילואימניקים שמתגברים אותם מאתמול, נשמעים כאילו הם מקריאים כולם מאותו דף בספר. אבל המסרים אותנטיים - ונציג דובר צה"ל בשטח לא עושה שום ניסיון להכתיב להם מה לומר. בינתיים, לפחות, לא נשמעים כאן קולות הסוטים מהקונצנזוס. הצבא מתייחס למלחמה בעזה כאל "מועד ב'" של המערכה בלבנון - ועד כה, הוא רושם לעצמו הצלחה יחסית בסעיפים שבהם נכשל במועד א'.

תומר, מ"כ בגבעתי, תושב רעננה, מסביר ש"ההורים דואגים, אבל אנחנו מרגישים שהם עומדים מאחורי הילדים שלהם. כולם יודעים שזה הדבר הנכון לעשות". גור רוזנבלט וגיא אוחיון, שני קציני חי"ר במילואים, מדברים על "הזדמנות חד-פעמית להחזיר את כוח ההרתעה הישראלי". רוזנבלט, מ"פ, אומר שהחיילים שלו הוכנו וצוידו טוב יותר מכל הכנה שקיבלו בעבר. "אנחנו רק מקווים שייתנו לנו לסיים את מה שהתחלנו".

כהן, המג"ד מגבעתי, מספר ש"מרגע שיצאנו לקרב, לקחנו לחיילים את הפלאפונים". ההחלטה, עוד לקח מלבנון, נועדה למנוע תקלות ביטחון שדה, אבל היא גם יוצרת חיץ מסוים בין החיילים לבין מה שמתרחש בעורף. סא"ל ארז, מג"ד שריון, אמנם אומר שהמפקדים הבכירים יותר מקבלים עדכון שוטף על ההתפתחויות מאחור, אבל מבחינת הלוחמים, הוויכוח בדרג המדיני על המשך הפעולה הוא עניין מעורפל ולא ממש רלוונטי כרגע. "אנחנו מרוכזים עכשיו במשימה", אומר המג"ד כהן. "אפילו עיתונים עוד לא קיבלנו כאן. כשנסיים את מה שמוטל עלינו, נתעניין מה אומרים על זה למעלה".

סא"ל רונן דגמי, הסמח"ט של חטיבת השריון, אומר שהדיונים על המשך המבצע אינם פוגעים בהתנהלות הכוחות בחזית כי "כשלצבא יש גבולות גזרה ברורים ומשימה בהירה, הוא יודע לפעול. זה מה שקורה הפעם בעזה". החיילים שלו, שכבר שבוע ומשהו לא התקלחו, אפילו לא מתחילים להתלונן. "יש לנו מספיק אוכל, התנאים בסדר גמור ודי מעניין פה", אומר מפקד הטנק בכוח הקדמי ביותר של צה"ל, על כביש החוף.

באמצע הדרך בין מחסום קרני לחוף, הוקם מגנן של כוח שריון וגבעתי. הנוף החולי נראה מוכר במקצת, עד שנזכרים שכאן בדיוק ישבה ההתנחלות נצרים. ליד האוהל היחיד במגנן הונף דגל ישראל. בין החיילים ששוהים כאן יש לא מעטים ממפוני גוש קטיף.

זה חשוב להם, גם אם אסף, המ"פ מגבעתי שבעבר התגורר בנווה דקלים, מעדיף שלא להרחיב בעניין. "עולם קטן", אומר המח"ט סלוביק. "בפעם הקודמת שנפגשנו כאן, הייתי ראש המטה של האוגדה שפינתה את נצרים".



חיילי צה"ל המבתרים את דרום הרצועה. למעלה: על חוף הים ברצועה; למטה: מפקד אוגדת עזה, תא"ל אייל אייזנברג (משמאל), עם לוחמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו