בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלחמה בעזה לא תגרום לפרופ' מרדכי קרמניצר לשכוח את המלחמה על טוהר המידות השלטני

בתום המבצע בעזה אולי תחזור ישראל לסדר היום שהכתיב את הבחירות הקרובות: המלחמה על טוהר המידות. במחקר חדש קובע פרופ' מרדכי קרמניצר כי ראשי ממשלת ישראל בעשור האחרון היו מושחתים והיועצים המשפטיים לממשלה שוויתרו על העמדתם לדין ייזכרו לדראון עולם. האם לשמאל המחודש, שקרמניצר הוא יו"ר הוועדה המסדרת שלו, יש בכלל אלטרנטיווה?

תגובות

מרדכי קרמניצר ראה את המלחמה באה. הרבה לפני שמטוסי חיל האוויר המטירו פצצות בעזה גרס הפרופסור למשפט פלילי, המומחה הבולט בארץ לחקר השחיתות ציבורית והחל מהחודש שעבר גם יו"ר הוועדה המסדרת של התנועה החדשה-מרצ, שישראל נוהגת באופן כוחני בתושבי הרצועה, מאז התנתקה ממנה לפני כשלוש שנים, ולמעשה מובילה את הסכסוך להתנגשות. "מה שישראל עשתה לרצועת עזה בשנים האחרונות היה לגמרי נטול היגיון", הוא קובע. "למעשה איפשרנו לפלסטינים קיום שהוא קצת מעל הרמה המונעת משבר הומניטרי, לא מעבר לזה".

למה נהגנו כך?

"זה נבע מתוך התפיסה המוטעית שהאוכלוסייה הפלסטינית תמאס בשלטון חמאס. הרושם שלי הוא שזה עבד בכיוון הפוך לגמרי: השנאתה של ישראל. החשש שלי הוא שנכנסנו למדיניות שמוליכה להסלמה ולמעשי איבה שיש בה אלמנט אנטי-הומני, כי אתה פוגע באוכלוסייה אזרחית ומאמלל אותה על סמך הנחה שבנויה על עמדה רווית גזענות כלפי הערבים. אנחנו לא היינו מניחים הנחה כזו לגבי עצמנו. ישראל חושבת שאם היא תפגע לערבים בצרכים המיידיים אז הם ירקדו לפי החליל שלה".

התנגדת לפעולה הצבאית מיומה הראשון?

"הפעילות האווירית בלילה הראשון שנועדה לפגוע במטרות צבאיות, נראה לי שהיתה מוצדקת, למרות שאני לא חושב שהיתה תבונה והצדקה להרג השוטרים למשל. אבל לדעתי הפעולה היתה צריכה להיעצר מיד אחרי הלילה הראשון ובוודאי בהמשך כאשר הגיעה הצעת שר החוץ הצרפתי להפסקת אש. לאורך כל הלחימה בעזה נטען שההנהגה הישראלית הסיקה מסקנות ממלחמת לבנון השנייה, אולם אני מסופק אם זה נכון. גם הפעם לא היה תכנון קר וריאליסטי מה ניתן ומה לא ניתן לצפות מהפעולה, ואני גם לא מתרשם שנעשו הכנות מספיקות בצד המדיני. הכנות כאלה הן קריטיות כי בלעדיהן פעולה צבאית לא יכולה להניב תוצאה כלשהי. עכשיו אני מוטרד מהקולות המתלהמים, חלקם משורות הממשלה, שמדברים על הפלת שלטון חמאס, דיבורים שברור לגמרי שהם חסרי שחר. יש הרבה יותר מדי תחושות בטן שפועלות כאן ולא מספיק הפעלה של שכל קר. ברמה המוסרית אני מוטרד מאוד מהפגיעה בחפים מפשע, במשפחות שלמות ובילדים, שלדעתי מחוללת משהו רע לחברה שלנו בהיבט של הקשחה ואובדן של רגישות מוסרית".

ההנחה שרק בכוח הזרוע נוכל לפתור את המשבר עם הפלסטינים היא הנחה כוזבת?

"המבצע הזה ממשיך להעיד על זה שלא הפנמנו את מגבלות השימוש בכוח. אנחנו עדיין חושבים על הערבים כעל מי שניתן להוריד אותם על הברכיים באמצעים כוחניים, דבר שנראה בלתי נכון בעליל. נדמה לי שבתכנון פעולות מסוג זה לא נלקחת מספיק בחשבון ההשפעה הפוטנציאלית של מעשים אכזריים על הגברת ההתקוממות והאיבה כלפי ישראל".

התקווה שנוכל להגיע להסדר עם הפלסטינים מחוסלת?

"אני חושב שיש תקווה לשינוי, למרות הסיטואציה הקשה והרעה הזאת, וזה בגלל שני גורמים: קודם כל אנחנו צפויים לגישה שונה מהממשל האמריקאי החדש, והדבר השני הוא שהפעולה הזאת לא תוכל להסתיים בלי שאנשים חושבים יצטרכו להפיק ממנה לקח לגבי מגבלות הכוח, ועל זה שגם לישראל אינטרס קריטי וחיוני להגיע לשלום עם הפלסטינים. זה שלום שלא יוכל להיות בנוי על ביזוי והכנעה שלהם, ואני אומר את זה למרות שאני מרגיש בציבור הישראלי תחושה של התלהמות, של התגברות הרגשות הלאומניים. זה מטריד אותי, אבל אני חושב שכאשר נגיע לרגיעה והרוחות יירגעו יתחיל תהליך של התפכחות".

פרצוף במקום מסכה

בשבועות האחרונים היה קצת מסובך לתפוס את פרופ' קרמניצר בטלפון. האקדמאי הנמרץ לוהק לתפקיד לא טבעי עבורו, שרגא נצר של תנועת השמאל החדשה. התנועה שקמה באבחה אחת, מקושטת בדמויות מהסוג של עמוס עוז וא"ב יהושע, מינתה את קרמניצר ליו"ר הוועדה המסדרת - לצד עוד מספר חברי ועדה מפתיעים כמו פרופ' אבנר דה שליט, ניבה לניר ושרון קנטור - וביקשה ממנו שיעזור לה בגיבוש הרכב מנצח לבחירות. לאחר בחינת מועמדים רבים החליטה הוועדה ללהק לעשירייה הראשונה, שבה שוריינו לה שלושה מקומות, את העיתונאי ניצן הורוביץ (מקום 3), את עו"ד טליה ששון, לשעבר בפרקליטות המדינה (מקום 7) ואת יו"ר הוצאת כתר, עו"ד צלי רשף (מקום 9).

הליהוק, כנהוג בחוגי השמאל, עורר ביקורת. הן בשורות מרצ הוותיקה, הן בקרב המצטרפים החדשים לתנועת השמאל, טענו שמדובר בבחירה נעדרת בשורה, בחירה שמנציחה את הדימוי האשכנזי-אליטיסטי-מנותק של התנועה וקוברת את כל מהלך ההתעוררות שהחל ברעש גדול. אם לא די בכך, עם פרוץ הקרבות הודיעה הקולנוענית אבתיסאם מראענה, שהוצבה במקום ה-12, שהחליטה לפרוש מהרשימה לאחר שמרצ הביעה תמיכה ביציאה למלחמה. "אני מצר על הפרישה של אבתיסאם", אומר קרמניצר, "כתבתי לה בניסיון לשכנע אותה להישאר אבל זה לא עזר".

לא קשה להיתקל עכשיו באנשים שנסוגו מתמיכתם בכם בעקבות תמיכתכם בפעולה בעזה.

"מי שמתנגד לכל הפעולה מתחילתה, ודאי שהקו של תנועת השמאל החדשה לא יהיה לרוחו. זו לא העמדה שלי. בסביבה שלי אני לא פוגש אנשים שחושבים שישראל היתה צריכה לספוג בשקט בלי להגיב כלל. האיפוק הזה הצטייר בצד השני כחולשה והוא מגדיל את התיאבון לפגוע באזרחים של המדינה שלנו".

אז מה חדש בשמאל החדש? ניצן הורוביץ?

"אם הייתי יכול להציע רשימה של 20 אנשים, האפשרויות היו הרבה יותר מגוונות. אתה צריך ללכת על איזשהו שילוב בין אנשים שאין להם ניסיון בחיים הציבוריים, לבין אנשים שבכל זאת מביאים איתם ניסיון כזה או אחר. אתה לא יכול ללכת רק עם פרצופים חדשים ובשורה רעננה, אתה צריך לקחת גם אנשים שיביאו איתם ניסיון והתמצאות והיכרות. לכן גם צלי וגם טליה, כל אחד בדרכו, מביאים איתם את הדבר הזה. אני גם חושב שלתנועה המאוחדת, התוספת של משפטנים היא תוספת חשובה. זה לא תחום שמובילי מרצ מצטיינים בו, ואני חושב שבעבודה הפרלמנטרית זה דבר חשוב.

"צריך גם לזכור - ואת זה אני אומר במיוחד לגבי צלי רשף - שכשיש תנועה חדשה, צריך שיהיה מישהו בכנסת שיכול לקחת אחריות על המשך הטיפול בצדדים ההתארגנותיים-פוליטיים של דבר כזה. כלומר יש פה מערכת שלמה של שיקולים שצריך להביא אותה בחשבון כדי לעשות משהו שמצד אחד תהיה לו אטרקטיוויות, אבל מצד שני יהיה גם אחראי ויבטיח את עתיד התנועה בהמשך. זה יפה מאוד שנכנסים אנשים לכנסת, אבל אחר כך יש שאלה מה הם עושים עם זה ומה קורה הלאה לתנועה".

כשהתנועה החדשה נולדה היה נדמה שעמוס עוז וקליברים מסוגו יהיו בפנים.

"זה לא נבע מזה שמישהו כמו עמוס עוז אמר שזה מה שהולך להיות. נוצר מין באזז שלא נבע מזה שאנשים אמרו משהו, או גרמו להבין משהו. אני לא חושב שעמוס עוז חשב לרגע להיכנס לפוליטיקה".

ואתה, למה לך בכלל פוליטיקה עכשיו?

"יש כמה דברים שהביאו אותי לראות חשיבות רבה בקיומה של תנועה כזאת. האחד זה הצורך שתהיה תנועה פוליטית לאנשים שהיום מנוכרים לתהליך הפוליטי. הסנטימנט האנטי-פוליטי הוא סנטימנט מטריד מבחינה דמוקרטית, והוא הולך ומתחזק. דבר שני, כאדם שיש לו תפיסת עולם נקרא לה סוציאל-דמוקרטית-ירוקה, אני חושב שזה לא סביר שמול ההתחזקות הגדולה של הימין בישראל וטשטוש הזהות הסוציאל-דמוקרטית של מפלגת העבודה, לא יהיה מחנה משמעותי בחברה הישראלית שזה הדגל החברתי שלו. שלא לדבר על זה שאחד הדברים שמטרידים אותי בפוליטיקה הישראלית זה נשף המסכות. אתה מסתכל על הגופים הפוליטיים השונים ואתה שואל: מה בדיוק הם אומרים? מה האג'נדה שלהם? מה הם הולכים לעשות אחרי שיקבלו את אמון הציבור?

"חוץ מזה אני מרגיש שאנחנו נמצאים ממש על הקצה שבו עדיין אפשר לדבר על שתי מדינות לשני עמים. אנחנו כחוט השערה לפני מצב שבו הדיבור האקטואלי והריאלי יהיה דיבור על מדינה אחת לשני עמים, שהמשמעות שלו היא שזאת תהיה מדינה שלא תהיה יהודית וגם לא דמוקרטית".

אם אתה כה חרד, למה אתה לא רץ בעצמך לכנסת?

"יש לי סיבות אישיות, וחוץ מזה אני חושב שאני לא מתאים לחיים בפוליטיקה. אני מותאם לעשות מה שאני עושה, להיות אדם שחוקר. אני לא חוקר מנותק אלא חוקר שמבקש להשפיע, אבל לא מפוזיציה של מישהו שהוא בתוך הפוליטיקה".

לתנועה הזאת יש בכלל עתיד? מרצ רק הלכה והידרדרה בעשור האחרון.

"אני משוכנע שכן. העתיד חייב ללכת לכיוון של מחנה גדול של שמאל מתון שיכלול גם את כל היסודות מתוך מפלגת העבודה שמתאימים לגוף כזה. יש במפלגת העבודה אגף יותר ימני שכולל את מי שעומד בראשה של התנועה הזאת. הרעיון הוא לא לבנות משהו קטן אלא גוף מכיל וכולל שיהיה לו פרצוף ולא מסכה".

תהייה גדולה

בין שיחות עם ג'ומס לראיונות הקבלה לח"כים המיועדים מצא קרמניצר זמן גם לעיסוקו המקורי. בשבועות האחרונים הוא בחן באופן מעמיק את החלטתו של פרקליט המדינה, משה לדור, לסגור מחוסר ראיות את תיק החקירה נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרשת מכירת מניות המדינה בבנק לאומי. אולמרט נחשד שבשבתו כשר האוצר בממשלת שרון הוא ניסה להטות את ההליך למכירת גרעין השליטה בבנק לקבוצה שבראשה עמד ידידו האישי, איל הקניונים האוסטרלי פרנק לואי. לואי יוצג בהליכים אלה על ידי ידידתם הטובה של בני הזוג אולמרט, עו"ד תמי בן דוד, ועל ידי משרד עורכי הדין גרוס-חודק שמרווחיו נהנה עו"ד יוסף גרוס, שבתו נשואה לבן של אולמרט.

על פי לדור עצמו היה אולמרט מצוי במעגלים שונים של ניגוד עניינים. בהחלטתו תיאר לדור מספר סצנות הממחישות את הקשר הבלתי אמצעי בין אולמרט לקבוצת לואי ונציגיה. כך למשל תיאר ארוחת ערב שהתקיימה לפני המכירה בביתו של איל הנדל"ן אלפרד אקירוב שבה השתתפו גם אולמרט ולואי. במהלך האירוע הציע אולמרט ללואי לחבור לידידו, איש העסקים האמריקאי מורטימר צוקרמן, לצורך התמודדות בהליך המכירה, דבר שאכן קרה בהמשך, אולם לבסוף קבע לדור כי לא היה בפגישה "כל פגם". במקום אחר תיאר לדור כיצד הגיעה עו"ד בן דוד לארוחת צהריים בביתם של בני הזוג אולמרט מצוידת, לבקשת אולמרט, במסמך ובו הערות והשגות של קבוצת המשקיעים על הליך המכירה. עקרונות המסמך שימשו מאוחר יותר את אולמרט כשניסה להכתיב לפקידי האוצר את תנאי ההליך הרצויים.

לדור המשיך ותיאר כיצד חשף אולמרט בפני בן דוד מידע פנים על שהתרחש במסדרונות האוצר בשבועות הגורליים שקדמו למכרז - אולמרט העדיף שמניות הבנק יימכרו למשקיע אסטרטגי מסוגה של קבוצת לואי ולא למשקיע פיננסי - ואיך עידכנה בן דוד את חברי הקבוצה על פגישתה עם שר האוצר ועל המידע שהעביר לה. גם כאן קבע לדור כי המידע שמסר אולמרט לבן דוד לא היה "מידע מהותי".

יום לאחר הארוחה כינס אולמרט בהתראה של שעה וחצי ישיבה דחופה בראשותו ובהשתתפות צמרת משרד האוצר ובה הורה לפקידים לבחון את תיקון תנאי ההליך בצורה שתעדיף משקיעים אסטרטגיים על פני משקיעים פיננסיים. לדור טוען שגם צעד זה אינו חמור וכי העובדה שאולמרט לא חשף את קשריו עם קבוצת לואי "אינה מהווה סטייה מן השורה".

קרמניצר חולק קשות על לדור. יותר מזה, לאחר ששקע בלימוד ההחלטה הגיעה למסקנה קודרת: פרקליט המדינה החדש שמר על המסורת המאפיינת את ראשי התביעה הכללית בעשור האחרון - סגירת תיקים סיטונית ובלתי מוצדקת נגד ראשי ממשלה. "אני חושב שחוות הדעת של לדור לא משכנעת. זה לא רק שלדור קובע שהיתה פה פעולה של אולמרט בניגוד עניינים, אלא שהוא קובע בבירור שהיתה פה סטייה מן השורה והנורמה. לפי הכתוב בחוות הדעת אולמרט פעל בעצם בשירותה של קבוצה אחת. אי-אפשר להבין אחרת מצב שבו, כאשר יש התייחסויות והצעות של אחרים למכירה, אולמרט בא לישיבה מכרעת עם מסמך אחד בלבד והוא מסמך הדרישות של קבוצת לואי. יש כאן העדפה מובהקת. אולמרט גם העביר מידע פנימי של המשרד לנציגה של אותה קבוצה וקיים קשר רצוף וישיר עם קבוצת לואי. אם זו אינה העדפה פסולה ופגיעה בשוויון ההזדמנויות הנדרש, אז אני לא יודע מה זו התנהגות לא שוויונית כלפי מועמדים ומתחרים אחרים. עניין אחר שעולה מן ההחלטה של לדור הוא שאולמרט למעשה סייע לגיבוש הקבוצה של לואי שביקשה להתמודד על המכרז. איפה נשמע שאדם שצריך להחליט משתתף כיועץ בשאלת הרכב הקבוצה? זה יאפשר לו אחר כך לשמור על מעמדו הניטרלי, האובייקטיווי? התמונה פה בעיני היא תמונה קשה מאוד".

אבל לדור קובע במפורש שמותר היה לאולמרט להעדיף שמניות בנק לאומי יירכשו על ידי משקיע אסטרטגי, שזוהי עמדה לגיטימית לחלוטין.

"לדעתי יש פה אי-הבנה של מהי הבעיה העיקרית שאנחנו מתמודדים מולה בתופעה של השחיתות - שכמעט אף פעם אי-אפשר להצביע על כך שההחלטה נגדה את האינטרס הציבורי. המושג 'אינטרס ציבורי' הוא מושג כל כך רחב וכל כך עמום עד שתמיד, כמעט כל החלטה, ניתן להצדיק בכך שהיא הולמת את האינטרס הציבורי. לכן המאבק לא יכול להיות ממוקד בזה שאנחנו נאתר החלטות שפוגעות באינטרס הציבורי. מהי טובת הציבור במקרה הזה? לך תדע. לכן חייבים ללכת שלב אחד אחורה ולהעמיד את המאבק מול השחיתות, כמו מול השוחד, גם על הפרת אמונים, כלומר על השאלה אם אדם שצריך לקבל החלטה בא לקבל אותה כשהוא לגמרי נקי מכל אפשרות לשיקול זר, כשהוא ענייני לחלוטין ובר לבב. פה זה לחלוטין לא התקיים".

אולמרט עבר לכאורה עבירה של מרמה והפרת אמונים?

"מה אמר בית המשפט בעניין הפרת האמונים בדיון הנוסף בפרשת שמעון שבס? הוא אמר שהתנהגות שפוגעת באחד האינטרסים המוגנים - שהם טוהר מידות, תקינות הפעולה השלטונית, או אמון הציבור בשלטון - אם יש פגיעה מהותית באחד מאלה, מדובר בעבירה של הפרת אמונים. האם מבחינת האמון של הציבור לא היתה במכרז בנק לאומי פגיעה מהותית? האם לא היתה כאן פגיעה בתקינות הפעולה השלטונית, כאשר שר האוצר מקיים פגישות עם נציגים של קבוצה ולא מדווח, לא על ניגוד העניינים שלו ולא על הקשר הזה שהוא מצוי בו? אני חושב שהציפייה האלמנטרית מאדם שיש לו כל כך הרבה ניגודי עניינים היא למשוך את ידיו מהעניין הזה, או לפחות לדווח. בהחלטה של לדור מוצגת שורה של פעולות או של שיחות של אולמרט עם לואי ונציגיו שהוא העלים אותן מהדרג הפקידותי. זה מעורר תהייה גדולה".

אחד ההסברים של לדור לסגירת התיק הוא העובדה שאולמרט לא מימש את כל רצונותיה של קבוצת לואי ועובדה שקבוצה זו פרשה לבסוף מהליך המכירה.

"יש פה שוב אותה ציפייה, שהיא זו שהרגה את כל התיקים הקודמים, שתקבל איזה תמונה שבה איש הציבור הולך עם מי שהוא רוצה בטובתו עד סוף הדרך והוא נותן לו כל מה שהוא מבקש. הציפייה הזאת היא לחלוטין לא ריאלית כי בסופו של דבר גם איש הציבור שרוצה להיטיב עם מי שהוא רוצה להיטיב נמצא בתוך מערכת ולא יכול להתפרע לגמרי. למרבה האבסורד, מי שאולי הציל את אולמרט היה זליכה (אז החשב הכללי). אולמרט פעל כאן מול אופוזיציה לוחמת שבדרך כלל אין אותה. זה ייחודי בתיק הזה. בדרך כלל אנשים בתוך המערכת מתיישרים לפי הקו של מה שהם מבינים שרוצה המחליט הגדול, כולל בכירים. ההנחה שכולם הם מתאבקים יפנים היא הנחה לא מציאותית".

לדור טוען שלאולמרט היו קשרים חבריים גם עם נציגי קבוצות אחרות, כמו עו"ד רם כספי ונוחי דנקנר, ולכן זה מנטרל את ניגוד העניינים.

"זה לחלוטין לא מתקבל על הדעת שהחברות מנטרלת חברות. לדעתי להפך, היא מגבירה פה את עוצמת ניגוד העניינים שבה היה מצוי אולמרט. רק תתאר לעצמך לרגע שלקבוצה הזאת של המתמודדים שהם חברים ומכרים מגיע אחד שהוא לא חבר של שר האוצר. בכלל, כשמסתכלים על התיק הזה בראיית מאקרו אתה אומר לעצמך, הנה, אני יכול לראות בתיק הזה איך קרה שההון בישראל מרוכז בכל כך מעט ידיים. יש פה איזה קבוצה של אנשים שמחוברת לאנשי השלטון, והמעגל הזה גם מעסיק קבוצה קטנה של עורכי דין או נציגים אחרים, ואלה כבר בוחרים מראש את הנציג, כזה שיש לו קשר מיוחד למחליט. למה זה קורה? כי בונים על זה שהקשרים האלה משפיעים, ובסופו של דבר זה מצמיח את המצב שככל שמדובר בחלוקת טובות הנאה מטעם השלטון, טובות ההנאה האלו מתרכזות בסוף בידיים כל מעטות".

אתה מבקר את לדור על כך שהיטיב עם אולמרט, אבל טיפולו בתיקי אולמרט האחרים - טלנסקי, עו"ד מסר וראשונטורס - נחוש.

"אני לא רוצה להגיד שבזה שהוא סגר את התיק הזה, הוא הוכיח שאין יותר לצפות ממנו לדבר. אבל חוות הדעת שהוא חיבר בעניין בל"ל היא לא חוות הדעת שהייתי מצפה לקבל מפרקליט המדינה".

האם תקופת שלטון אולמרט היתה נקודת השפל הגדולה מכולן מבחינת טוהר המידות של אנשי ציבור?

"אני חושב שתקופת שרון היתה יותר גרועה. פרשות חברות הקש והאי היווני היו פרשות חמורות. כל שיטת החווה והפעולה באמצעות הבנים שמאפשרת אחר כך להתנער מאחריות, או האופן שבו נעשו מינויים על פי שיקולים שהענייניות רחוקה מהם, כל אלה יצרו שלטון שהוא ממש ההפך ממה ששלטון צריך להיות".

מטריד ומדאיג

לפני מספר שבועות סיים קרמניצר, בעזרת החוקרים שופטת בית המשפט המחוזי נאוה בן אור, ד"ר דורון נבות, עמיר פוקס וגיא לוריא, מחקר מקיף העוסק בעבירת המרמה והפרת אמונים. המחקר המקיף עוסק באבולוציה וביישום של העבירה העמומה ביותר בספר החוקים, סעיף 284, הקובעת כי "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".

העבירה המעורפלת הזאת, שכונתה על ידי בית המשפט העליון עבירה עם "רקמה פתוחה" שגבולותיה אינם ברורים, היא כלי הנשק המרכזי של מערכת אכיפת החוק במאבקה בשחיתות השלטונית. אנשי ציבור רבים, מבנימין נתניהו ועד רפי פלד, מאריאל שרון ועד צחי הנגבי - נחלצו מהחשד שביצעו אותה. המחקר של קרמניצר ושותפיו סוקר בהרחבה את התפתחות הפסיקה בנושא, משווה את מצבנו לעולם, מבקר את סגירות התיקים והזיכויים של חברי הצמרת השלטונית שנחשדו בעבירה זו ומציע הצעת חוק חליפית, מפורטת ובהירה יותר. "צריך להיפרד מהנוסחה הזאת ולפרק אותה למספר התנהגויות, יותר מוגדרות, לטובת עובדי הציבור ולטובת מערכת אכיפת החוק והמשפט כאחד", הוא אומר.

בחלקו השני, שנקרא "כישלון מבחן בוזגלו" ונכתב על ידי החוקר גיא לוריא בהנחיית קרמניצר, עוסק המחקר בניתוח של תיקי שחיתות שלטונית שסגירתם, לטענת המחברים, היתה טעות מוחלטת, בתקופת היועצים המשפטים מני מזוז וקודמו, אליקים רובינשטיין. באיזמל מנתחים מפרקים החוקרים את זיכוים הסיטוני של ראשי ערים ופוליטיקאים ואת החלטות היועצים המשפטיים שלא להעמיד לדין את אריאל שרון בפרשות האי היווני וחברות הקש ואת צחי הנגבי בפרשת דרך צלחה. המסקנות פסימיות: הן מתארות את מערכת אכיפת החוק בישראל כמי שהמיתה את מבחן בוזגלו וכמי שמפלה באופן שיטתי בין אזרחים רגילים לבין חשודי צמרת.

גם את ההחלטה שלא להעמיד לדין את בנימין נתניהו בפרשת בר-און-חברון בוחן המחקר. תזכורת: ב-96' מינה נתניהו, בהמלצת שר המשפטים צחי הנגבי, את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בר-און עזב את תפקידו לאחר 48 שעות בעקבות לחץ ציבורי, ולאחר מספר שבועות דיווחה כתבת ערוץ 1 איילה חסון שהמינוי של בר-און היה קומבינה אפלה מבית היוצר של יו"ר ש"ס אריה דרעי, שעמד אז למשפט באשמת שוחד. הפרסום עורר סערה, נפתחה חקירה ונתניהו נחשד במרמה והפרת אמונים. הראיה החזקה ביותר נגדו היתה עדותו של עו"ד דן אבי יצחק, פרקליטו של דרעי ובעצמו מועמד למשרת היועץ, שסיפר שהזהיר את נתניהו שלא למנות את בר-און לתפקיד כיוון שרקם עסקה מושחתת עם דרעי. בסיום הדרמה החליטו היועץ רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל לסגור את תיק החקירה נגד נתניהו.

למה אתה סבור שצריך היה להעמיד את נתניהו לדין פלילי?

"יש פה מפגש בין שני אנשים שאחד, אבי יצחק, הוא אולי אחד הדוברים הכי טובים שיש בישראל, ואילו השני, נתניהו, הוא אחד האנשים האינטליגנטיים במדינה. לקבל את זה שבמפגש בין שני אלה אחד לא הסביר את עצמו, או האחר לא הבין במה מדובר, זה נראה לי הזוי. אבי יצחק לא בא לנתניהו אגב אורחא, אלא הוא בא מתוך הזעזוע, כדי להזהיר מפני איזה דבר ששמע מדרעי שנראה לו נורא, הוא, פרקליטו הצמוד זה שנים. נכון שאבי יצחק לא רצה בחקירתו לגרום לזה שעל סמך עדותו יועמד נתניהו לדין, ונכון שהיתה אפשרות שאילו אבי יצחק היה מעיד, הוא לא היה שולל את האפשרות שנתניהו לא הפנים את המסר. אבל אני חושב שאפשר היה לצפות מבית המשפט שיחלק את העדות של אבי יצחק בין הדברים שמסר לבין הערכתו הסובייקטיווית לגבי נתניהו. המקרה הזה הוא מקרה שחייב בעיני העמדת נתניהו לדין".

נטען במחקר שגם שר המשפטים בממשלת נתניהו, הנגבי, צריך היה לעמוד לדין בפרשה.

"הנגבי היה צריך לעמוד לדין על מרמה והפרת אמונים כיוון שהוא גרם לממשלה להבין שנשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, תומך במינוי של בר-און ליועץ בעוד שברק התנגד למינוי. קיים גוף שלטוני שיכול לעבוד כשהוא מקבל דיווחים שקריים? הרי זה חותר תחת יכולת הפעולה של שלטון, זה אלף-בית. מה זה הפרת אמונים? הפרת אמונים אומרת שעובדי הציבור הם נאמניו של הציבור. הם צריכים לפעול כשליחים שלנו. האם אנחנו לא מצפים, כדבר אלמנטרי, שהשליח שלנו יעמוד בפורום של הממשלה ויגיד לה את האמת?"

המחקרים של קרמניצר ושותפיו נעשו בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשות פרופ' אריק כרמון, שבו משמש קרמניצר כסגן הנשיא. כרמון, ידיד ותיק של אולמרט, הוא מהתומכים בחקיקת חוק שיאסור לחקור ראש ממשלה במהלך כהונתו על חשדות שקדמו למינויו לתפקיד. קרמניצר מתנגד להצעה בתוקף. "זה רעיון רע מאוד שפוגע בשלטון החוק ומשדר מסר מעוות דווקא ביחס לאנשים שאמורים לתת את הדוגמה הטובה ביותר. ההנחה שיש איזושהי דרך מעשית להעביר קו אדום בין התקופה שלפני שאדם מתחיל לכהן בתפקיד ראש הממשלה לבין התקופה שלאחריה היא לדעתי מופרכת. לא יכולה להיות שליטה על העיתוי שבו יעלו החשדות נגד ראש ממשלה. לא במקרה החוק הזה נחקק עכשיו על ידי ממשלת ברלוסקוני באיטליה. חוק כזה מתאים למדינה מושחתת כמו איטליה ולשלטון מושחת מסוגו של ברלוסקוני".

צרפת היא מדינה מתוקנת יחסית שגם בה נחקק חוק דומה.

"לא הייתי אומר שצרפת, בנושא של שחיתות, היא מדינת מודל שאנחנו צריכים לשאת את עינינו אליה. אנשים שמודאגים מהתערערות האמון שנותן הציבור בפוליטיקה צריכים להבין שזה יהיה הרסני ללכת למהלך שיגביר את החשדנות ואת חוסר האמון של האזרחים בפוליטיקה. אם ממתינים עם החקירה עד תום הכהונות של ראשי ממשלה, הסיכוי שייצא משהו מחקירה כזו, גם מבחינת הקושי לחקור אחרי כל כך הרבה זמן וגם מבחינת האינטרס הציבורי אחרי שהאיש פרש, הוא קלוש. מה שזה אומר באופן מעשי זה פשוט לוותר על החקירה, כפי שמוכיח הניסיון עם ז'אק שיראק".

בעשור האחרון כיהנו ארבעה ראשי ממשלה שנחקרו בפרשות שונות וכל התיקים נגדם נסגרו. הטענה היא שלא נותנים לראשי הממשלה לעבוד.

"בתיקים שאנחנו בדקנו, נתניהו בפרשת בר-און ושרון בפרשות האי היווני וחברות הקש, מצאנו שהחקירות שנוהלו על ידי המשטרה היו מוצדקות והסתיימו בסגירת התיק ולא כפי שאנחנו סברנו שהיו צריכות להסתיים, באישום פלילי. המסקנה מניתוח תיקים אלה היא לא שלא צריך לנהל חקירות נגד ראשי ממשלה, אלא שצריך לחזק עוד יותר את התביעה הכללית. איך? למשל על ידי הפרדה בין היועץ המשפטי לממשלה לבין תפקיד התובע הכללי לא במתכונת שמציע שר המשפטים דניאל פרידמן, שמה שעומד מאחוריה הוא רצון להחליש את המערכת הזאת, אלא על ידי כך שהתובע הכללי ייבחר באופן שבו נבחר שופט, דבר שיבטיח לו את מרב העצמאות. ככלל, העובדה שהחקירות נגד ראשי הממשלה הסתיימו ללא העמדה לדין אינה מייתרת אותן. הן שפכו אור או צל על המנהיגים האלה ואיפשרו לציבור לקבל מידע רלוונטי בשאלה אם הם ראויים לאמון הציבור".

אתה משרטט את היועצים המשפטיים לממשלה, בעיקר את מזוז ורובינשטיין, כאנשים רכים שנוטים חסד לנחשדים בצמרת. מהי הסיבה לכך?

"חל שינוי בסוג האנשים שהממשלה מחפשת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לדעתי קו פרשת המים בעניין זה הוא פיטוריו של יצחק זמיר בעקבות ההחלטה הנחושה שלו לחקור את פרשת קו 300 עד תום. מאז, החשיבה שמנחה את המערכת הפוליטית היא איך לחפש יועץ משפטי שיהיה נוח לה במובן שלא יגביל את פעולות הממשלה וגם שיהיה נוח במובן האישי, כלומר אדם שרדיפת האמת ואכיפת החוק לא יהיו לנגד עיניו כאשר מדובר בצמרת הפוליטית, אדם שיהיה שונה מדמויות כמו מאיר שמגר, אהרן ברק וזמיר. עכשיו מחפשים את האנטיתזה לדמויות אלו, וכשמחפשים כנראה שגם מוצאים. ראינו כבר את הרעיון האבסורדי למנות בעבר את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי והבנו ממנו עד כמה יכולה להרחיק לכת ממשלה בעניין זה. אני קושר לזה גם את ההדחה של ניצב משה מזרחי מתפקיד ראש אגף החקירות, שהיא בעיני ביזיון גדול של מזוז. ההדחה של מזרחי, הלוחם הגדול בשחיתות, היא בעיני אבסורדית ויש בה ממד של עוול אישי. טמון בה מסר מערכתי שמי שנאבק בצורה מסורה ורצינית ובמלוא המרץ נגד השחיתות ישלם בראשו. לא אתפלא אם גם בעתיד ממשלה עלולה להעדיף למנות לתפקידים רגישים כמו היועץ המשפטי וראש אגף החקירות אנשים שהשלטון מצפה מהם שלא לכבד את שלטון החוק במשמעות המלאה שלו".

ומה תפקידם של בתי המשפט? גם הם זיכו אישי ציבור רבים ממעשי שחיתות והעמידו רף קשה מאוד בפני הגשת כתב אישום נגד פוליטיקאים בעבירת מרמה והפרת אמונים.

"נכון שבתי המשפט וגם העמעום ששורה סביב עבירת הפרת האמונים הקשו על התביעה הכללית להגיש כתבי אישום נגד אישי ציבור. עם זאת, אני מעריך שלחלק מהשופטים יש דעה מוקדמת שהיא לא לגמרי מציאותית לגבי מיהם בכירי המערכת הציבורית שלנו. שופטים יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בהכרח באנשים הגונים וישרים שלא ייקחו על עצמם סיכונים מיותרים. מה שהשופטים לא מבינים זה שבמערכת הפוליטית יש, לצד אנשים ישרים כסרגל, אנשים בלתי ישרים שלא שונים באישיותם ובהתנהגותם מעבריינים רגילים. לעתים קשה לבתי המשפט לקבוע שגרסה של איש ציבור חשוב היא בלתי אמינה ושאי-אפשר לקבל אותה. יש נטייה להאמין לאנשים האלה מעבר למה שמאמינים לאדם הרגיל. שני ציוני דרך לעניין זה הם ההחלטה לזכות את שמחה דיניץ מעבירת מרמה והפרת אמונים, למרות שהוכח שהשתמש בכרטיס האשראי של הסוכנות למימון צרכים אישיים באלפי דולרים, וההחלטה של שופט בית המשפט העליון אליהו מצא לזכות את שבס לפני הדיון המוחלט בעליון, שבסופו הוא הורשע. החלטות מאכזבות אלו הורידו את הרף הנורמטיווי של אישי הציבור. הורדת הרמה הנורמטיווית נמשכה לצערי גם על ידי לדור בהחלטה לסגור את תיק בל"ל" (מהפרקליטות נמסר בתגובה כי "באשר להחלטה בתיק בל"ל, החלטת פרקליט המדינה היא פומבית ומנומקת בהרחבה ומדברת בעד עצמה. באשר להתבטאויות נגד היועץ, אין לנו עניין להתייחס לדברים").

אריה דרעי הוא פוליטיקאי שהואשם בקבלת שוחד והורשע ועכשיו רוצה לחזור לחיים הפוליטיים. זה נראה לך ראוי?

"מבחינת הנורמה הציבורית התשובה היא לא".

הוא אומר שהוא שילם את חובו לחברה.

"את חובך המשפטי לחברה שילמת. השאלה היא אם אתה אדם ראוי, אם אתה ראוי לשמש דוגמה לציבור. התעוררה עכשיו שאלה דומה כשמנכ"לית משרד החינוך היתה צריכה להוציא הנחיות אילו מאישי הציבור ניתן להזמין לבתי ספר, מהו מעמדם של חשודים, של נאשמים, של מורשעים? אנחנו צריכים לשאול את השאלה איך אנחנו רוצים לחנך אנשים צעירים במדינה הזאת. כשאתה בוחר איש לתפקיד כמו ראש העיר ירושלים, או לתפקיד בכיר אחר, האנשים האלה הם מודלים לחיקוי, הם נחשבים לאנשי מופת. אז מה המופת? שזה אדם שלקח שוחד? ככה אנחנו רוצים לחנך חברה לחשיבות של טוהר המידות?"

התיק הגדול האחר של השנים האחרונות הוא תיק קצב. מה אתה חושב על התנהלותם של מזוז והפרקליטות בתיק?

"ברור שההתנהלות של התביעה הכללית בפרשה הזאת מעוררת המון סימני שאלה. היא לא ברורה והיא מעוררת לפחות דאגה לגבי המקצועיות של קבלת החלטות. אני אומר לפחות כי הדבר הכי מסוכן ומפחיד זה שאם ניפנפו בטיוטת כתב אישום שלא האמינו בה, כמצע להשיג הסדר טיעון, זה לדעתי לא עניין של מקצועיות, זה עניין של חוסר יושר, חוסר תום לב. אבל אני לא יודע להגיד שזה המצב. ברור גם שמבחינת האמון של הציבור במערכת הזאת, העובדה שכל הדברים האלה התרחשו, וגם העובדה שחלף כל כך הרבה זמן מאז הסדר הטיעון ודחייתו על ידי ההגנה ועדיין אין כתב אישום, זה דבר מטריד ומדאיג".

האם מזוז צריך להסיק מסקנות אישיות מהמקרה הזה?

"אני מבין שהוא לא מעלה על דעתו להתפטר, כי לא שמעתי אצלו איזושהי נימה של הודאה בטעות. זה קצת מוזר בעיני, איך אין הבנה כזו בדבר שנראה כל כך רע. הנקודה פה היא שאם יש דבר יותר מפחיד מזה שמזוז נשאר איתנו, זה שהממשלה הזאת היתה ממנה יועץ משפטי חדש. תחשוב איזה סוג של יועץ משפטי לממשלה היו ממנים אולמרט ופרידמן. זה כל כך מפחיד שעדיף שמזוז יישאר על כנו". *



מרדכי קרמניצר. ישראל חושבת שאם תפגע לערבים בצרכים המיידיים הם ירקדו לפי החליל שלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו