בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע קרפצון אל העיר הגדולה, רות צרפתי

תגובות

מסע קרפצון אל העיר הגדולה ציירה וכתבה: רות צרפתי. הוצאת ספרית פועלים, 30 עמ', 56 שקלים

ספרה החדש של הציירת, הפסלת, המאיירת וסופרת הילדים, רות צרפתי, הוא ספר יפהפה; כל כך יפה, שהוא מעלה שאלות בדבר הגבול הדק שבין איור לציור. מה יש כאן? סיפור מאויר נוגע ללב, המסופר בשפה נעימה ועשירה, על צפרדעון בעל קול ערב, שעזב את השלולית ואת חבריו הצפרדעים ויצא אל העיר הגדולה כדי למצוא תהילה? או שמא יש כאן סדרת ציורי מים מרהיבה, שבה מציגה צרפתי את העיר שלה, תל אביב, בעיניים אוהבות, מתפעמות, כאילו ראתה אותה בפעם הראשונה, באמצעות המים, הן כאובייקט המצויר (שלולית, נחל, ים, בריכה) והן כחומר, כצבע - לעתים שקוף ומימי, מתערבל באחר, ולעתים סמיך, עז.

התשובה היא, כמובן, גם וגם. "מסע קרפצון אל העיר הגדולה" הוא גם סיפור שהציורים נועדו לתמוך בו, וגם סדרת ציורים שהסיפור נועד לשזור אותם יחד למעין רצף של צפייה, כמו טיול ארוך בטבע. כסיפור, מעלה "המסע של קרפצון" תובנות מורכבות באשר לדמות האמן: כחסר נחת תמיד, שאפתן, סקרן, אמיץ, עם יצר כיבוש ובדידות גדולה. לאחר מסע ארוך ורב רושם במורד נחל הירקון, מגיע קרפצון אל העיר הגדולה, ומדלג אל היבשה. את ביתו החדש הוא קובע על גגו של בית מידות, שבריכה גדולה, מרוצפת באבני פסיפס קבועה במרכזו. אלא ששם, על גג העולם, הוא מרגיש בודד ועצוב, ובעיקר מיותר. שלא כמו בשלולית, כאן איש לא זקוק לשירתו ואיש לא מצטרף אליה.

"מקומי הוא בבצה", הוא קובע בעצב, ומתחיל את מסעו הביתה, הפעם נגד זרם המים בירקון, אך בנחישות רבה. סופו הטוב של הסיפור הוא שירה גדולה, בבצה, בקרב חבריו אחוזי הקסם. ללמדנו, שגדולה אמנותית אינה זקוקה בהכרח לקהל עצום ורב. ושאמן, טוב יעשה אם יידע מי באמת מקשיב לו.

ראיית הספר כסדרת ציורים ששרה שיר הלל ליופי המקומי וליכולתו של אמן להתפעם ממנו, עונה למעשה לדילמה המרכזית שמעלה הסיפור הכתוב. עלילת הסיפור, מוכיחים הציורים, אינה מספרת על ויתור ועל שאיפות אמנותיות גדולות שהבדידות הכריעה אותן. להיפך, זה סיפור שחוגג את היופי המקומי, המוכר, במקרה זה של העיר תל אביב. וזה גם סיפור על האתגרים האמנותיים שמזמן "גובה הדשא" - שהוא כמובן מבטו המשתאה של קרפצון, אך גם מבטה "מנמו?", מפשוט, של ספרות הילדים בכלל.

ואכן, רות צרפתי ידעה במשך יצירתה האמנותית הענפה לבחון את אתגריה של היצירה לילדים, הן כמאיירת לצד יוצרים אחרים והן כיוצרת בלעדית. זכורים כמובן לטוב איוריה האלמותיים ל"דודי שמחה", מאת ע. הלל (הקיבוץ המאוחד, 1964), שבלעדיהם שמחתו של הדוד לא היתה שלמה. כיוצרת בלעדית יצרה, בנוסף ל"מסע קרפצון אל העיר הגדולה", את "חושחושית, סיפור חייה של אוגרת" (מחברות לספרות, 1964), את "אל אי החתולים אשר ביוון" (עם עובד, 1980), ואת "תום הפטוט הנמרי, לונה הכלבה וזנב הסמרטוטים" (זמורה-ביתן, 2000).

צרפתי כתבה ואיירה גם ספרי מבוגרים, וגם שם בחנה את הגבול שבין איור לציור: "פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן" (מסדה, 1982), ו"גבעת שמינק: זיכרונותיו של הכלב שמינק ממלחמת המפרץ" (ידיעות ספרים, 1993). כל אחד נפלא בסוגו - וזוהי הזדמנות נפלאה להתחנן למהדורות חדשות.

והערה לסיום: מעלעול בספרים המצוירים למבוגרים, שאיכות הנייר ורמת ההדפסה מוקפדות בהם מאוד, הנה בקשה לספריית פועלים: אנא הוציאו גם מהדורה אמנותית של "מסע קרפצון אל העיר הגדולה", על נייר עבה, מט, ובאיכות הדפסה מעולה. השנה חוגגת תל אביב 100 שנים, וספרה זה של צרפתי חוגג את יופיה באהבה גדולה. לתל אביב מגיע, לרות צרפתי מגיע, וגם לנו.



איור מתוך הספר: רות צרפתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו