בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלושים וחמישה במאי, אריך קסטנר, Nasza Ksiegarnia

מהדורה מחודשת של "שלושים וחמישה במאי" בפולנית מחזירה את מיכאל הנדלזלץ לספר ילדותו, אל הדוד, הארון והאבסורד שבמציאות

תגובות

35 Maja

Erich Kastner. Nasza Ksiegarnia. 272 pp. 36.90 zl

אחת מהדרכים של מוספים חגיגיים לצאת משגרתם היא ייזום "פרויקטים" שבהם כותבים, למשל, אנשי ספר וקוראיו, על "הספר ששינה את חיי", "הספר של ילדותי", "העותק שהלך לאיבוד ואני אומלל בלעדיו" ועוד. הסיבה שבגללה אני מנסה להתחמק מהשתתפות בפרויקטים כאלה היא שרוב הספרים שלי הם "רב-פרויקטיים". כך, למשל, הספר שעליו אספר כאן הוא גם הספר של ילדותי, וגם עותק שהלך לאיבוד ואני אומלל בלעדיו, ורק עכשיו מצאתי אותו וחל איחוד קורא עם ספרו.

הספר הוא "שלושים וחמישה במאי, או קונרד רוכב לים הדרומי" מאת אריך קסטנר. לפני שאפנה לדון בספר, שלאחר האיחוד קראתיו מחדש, אני חייב לומר משהו על העותק. כמו את כל ספרי ילדותי, גם את זה קראתי בפולנית. זכרתי אותו עב-כרס, בפורמט קטן, בכריכה שחורה, ובעיקר את האיורים שליוו אותו, מצוירים בקו ילדותי.

יותר מכל זכרתי את תחילתו של הספר, ואני מביא אותה בגירסתה העברית החדשה בתרגומו של מיכאל דק (אחיאסף, 2006): "זה היה בשלושים וחמישה במאי, ולכן אין זה פלא ששום דבר לא הפליא את הדוד רינגלהוט (בגירסה הפולנית שמו של הדוד היה רברבר, מ"ה). לו היה קורה לו רק לפני שבוע, מה שעוד יקרה לו היום, בוודאי היה חושב ששניים או שלושה ברגים התרופפו אצלו במוח או בכדור הארץ. אבל בשלושים וחמישה במאי צריכים להיות מוכנים לדברים המוזרים ביותר. חוץ מזה היה יום חמישי".

באתר אינטרנט פולני המוקדש לספרות ילדים מצאתי שהעורכת כתבה על הספר הזה שהוא "ספר הפולחן של בני דורה". כנראה אנחנו שייכים לאותו דור. בעותק הפולני שלי המלים "חוץ מזה היה יום חמישי" הופיעו לא בדפוס רגיל, אלא כאיור, בארבעה סוגים שונים של אותיות. במחשבה לאחור זאת היתה הכניסה שלי לעולם הסוריאליזם, או האבסורד. ילד בן שש לא בדיוק מבין מה יוצא דופן בתאריך, אבל העובדה שביום חמישי, שמצויר ולא מודפס, יכולים לקרות דברים מוזרים, סבירה לחלוטין.

אבל כמו שיודע כל מי שקרא את הספר, זו רק ההתחלה. אחר כך יש סוס החובש כובע קש, מדבר אבל לא מעשן, ועולה במדרגות לדירתו של הדוד המגיש בימי חמישי (שבהם הוא אוסף את בן אחיו מבית הספר) תפריט פרוע לארוחת צהריים, כמו למשל סלט בשר עם מיץ פטל, כדי להקשיח את הקיבה ולהכין אותה לבאות.

"שלושים וחמישה במאי" הוא ספר שלא מקשיח את הדמיון, אלא להיפך, פותח אותו. למדתי לקבל את מה שקורה בעולם הבדיוני כטבעי ומובן מאליו, גם את העובדה שלים הדרומי מגיעים דרך הארון. פרשנים כבר העירו שכנראה מן הארון בדירתו של הרוקח רינגלהוט שאב סי-אס לואיס את השראתו לארון הבגדים, שמוביל לאריה, למכשפה ולארץ נרניה.

היום, אני חייב להודות, המחשבה על דוד רווק (בגירסה העברית כתוב שהוא "עוד לא היה נשוי וגר לגמרי לבד"; בגירסה הפולנית שלו כתוב שהיה רווק, ובתרגום האנגלי הוא "לא נשוי", ללא הסיוג "עוד לא") שנכנס עם אחיינו הצעיר לארון מעוררת אצלי רצף אסוציאציות מטריד, אבל אני משוכנע שזה בגלל הזמנים שאנחנו חיים בהם. ובסוף, כזכור, כולם יוצאים בשלום מן הארון, ובמשך המסע הם לא לבד; נגרו קבלו, הסוס המדבר והנוסע על גלגליות הוא שומר הצניעות שלהם. הוא, אגב, נשאר בים הדרומי כי מצא שם את סוסת חלומותיו.

אם הארון של סי-אס לואיס מוביל לארץ של דמיון, הארון של קסטנר מוביל לעולם עתידני של מדע בדיוני, שיש בו גם טלפונים ניידים, מסועים במקום מדרכות ומכוניות הנוסעות בכוחות עצמן, אבל גם בית ספר לחינוך מחדש להורים רעים, נושא שקסטנר עסק בו בספר ילדים הרבה שנים לפני שמישהו חשב על הקמת המועצה לשלום הילד.

קסטנר כתב את הספר ב-1931. הוא היה בציריך כשבניין הרייכסטאג עלה באש והנאצים עלו לשלטון, והחליט דווקא אז לחזור לברלין, משום שהוא חש שמקומו במולדתו. הוא היה עד ראייה לטקס שריפת הספרים, שבו הכריז גבלס על שמותיהם של 20 הסופרים שספריהם נזרקו לאש. קטסנר נכלל ברשימה ואף זוהה על ידי הנוכחים במקום. בהמשך הוא גם נחקר על ידי הגסטאפו, ספריו נאסרו להדפסה והפצה, אבל הוא המשיך לחיות בברלין, ובכל זאת הצליח להמשיך לפרסם בשווייץ, ואף לכתוב בשם בדוי תסריט לסרט "מינכהאוזן".

בקריאה המחודשת, המפעל הטכנולוגי בעיר החשמלית שללא מגע יד אדם הופך עדרי פרות למוצרים תעשייתיים, הנפלטים לקרונות המחכים להם (מוצרי בשר, מוצרי עור, מוצרי חלב) מעורר אסוציאציה למנגנון השמדת היהודים הנאצי, אם כי בספר של קסטנר, כשיש עודף חשמל המפעל תחילה פועל ברוורס, והופך את המוצרים התעשייתיים בחזרה לעדרי פרות, ואחר כך משמיד את עצמו - מה שיכול לקרות רק בספרים.

אבל, צריך לזכור, שכל הספר עוסק במסע לים הדרומי, כדי שקונרד יוכל לכתוב על זה חיבור (כי הוא טוב במתמטיקה, ולכן צריך לפתח את הדמיון שלו). במהדורה הפולנית שלי עושים הדוד רינגלהוט (רברבר), קונרד והסוס חלק מהדרך על קו המשווה, שהוא "רצועת פלדה ברוחב של כשני מטרים" המובילה לתוך הים והיא "אינסופית כמו הים עצמו". מה שזכרתי מן המהדורה הפולנית הוא את הציור של האשה המנקה את קו המשווה במטאטא מהחלודה שנוצרת בגלל הגלים שמכסים אותו. הסוס מציע לצבוע את קו המשווה בצבע נגד חלודה ואז הוא לא יחליד כלל, ואז עונה המנקה "אבל הוא מוכרח להחליד קצת, כי אחרת אני עלולה לאבד את מקום העבודה שלי". כשקראתי את זה היום, הבנתי שקסטנר לימד אותי אז לא רק לקבל כמובן מאליו את האבסורד שבמציאות, אלא גם את עקרונות הכלכלה המודרנית.

אבל לא התכוונתי לספר על קסמו של הספר (נסחפתי, כרגיל), אלא על העותק שהלך לאיבוד. כשבגרתי, נותר הספר בזיכרוני, ואילו העותק הלך עם אחותי, שהלכה בעקבות בעלה. לימים הם התגרשו, ואז נודע לי שכשעוד היו נשואים גילה בעלה - לטענתו - שאת העותק הפולני שלנו של "שלושים וחמישה במאי" כירסמו תולעים. מבלי להגיד לה דבר הוא זרק את העותק לפח הזבל. אחותי נהגה לומר שהם התגרשו מן הסיבות שבגללן אנשים מתגרשים, אבל אלמלא כך, עצם זריקת ספר הילדות לפח הוא, לדעתה, עילה מספקת לתביעת גירושים.

כשחזרתי לפני כמה שנים לבקר באופן סדיר בפולין, וכשהפולנים הקימו אתר אינטרנט לרכישת ספרים, התחלתי לחפש את "שלושים וחמישה במאי", אך לשווא. עד שלפתע מישהו בפולין, שסיפרתי לו על העותק שהלך לאיבוד, הודיע לי שהספר יצא במהדורה מחודשת. השגתי אותו, ואכן, זה אותו עותק. הנייר, בהשוואה לזיכרוני, איכותי יותר, אבל העיצוב הגרפי שעשה האמן בוהדן בוטנקו (במקור הגרמני השער צויר על ידי וולטר טרייר והאיורים הריאליסטיים על ידי הורסט למקה; כך הם מופיעים גם בגירסה העברית), וגם היום האיורים שלו, ביד כמו ילדותית, הם מלאכת מחשבת. גם חיבורו של קונרד בפרק האחרון כתוב בכתב ילדותי, עם שגיאות כתיב וציורים, ומראה היטב איך ילדים חסרי דמיון כותבים חיבורים.

היום אני יודע ששלושים וחמישה במאי הוא התאריך הכי אפשרי בעולם. חבל שאי אפשר שהתאריך הזה יגיע פעמיים בשבוע. החיים היו אז הרבה יותר נסבלים.



איורים מתוך הספר: בודהן בוטנקו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו