בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרכו האבודה של אריברט היים - הפושע הנאצי המבוקש ביותר

ד"ר אריברט היים נהג להשתמש בגולגולות היהודים שרצח בניסויים אכזריים כמשקולת לניירות על שולחן העבודה. תחקיר חדש חושף כי "ד"ר מוות" נמלט לפני כ-30 שנה לקהיר, שם חי כמוסלמי בזהות בדויה, עד שמת מסרטן ב-1992

תגובות

עשרת הפושעים הנאציים המבוקשים ביותר

קהיר. גם בזקנתו, המשיך הגרמני הגבוה והמרשים שהיה מוכר לשכניו בשם טארק חוסיין פאריד, לצעוד מדי יום כ-25 ק"מ ברחובות קהיר. הוא נהג ללכת עד למסגד אל אזהאר שבו התאסלם בזמנו, ומשם לבית הקפה "גרופי", שם היה מזמין את עוגות השוקולד והממתקים שנהג להביא לידידיו.

חבריו ומכריו סיפרו על צלם חובב שנשא מצלמה דרך קבע, אך תמיד סירב להצטלם. לסירוב היתה סיבה. שמו הקודם של טארק היה אריברט פרדיננד היים. הוא היה אחד מבכירי יחידת הוואפן-אס-אס ועבד כרופא במחנות הריכוז בוכנוואלד, זאקסהאוזן ומאוטהאוזן.

בין חומות מחנה מאוטהאוזן שבארץ הולדתו אוסטריה, היה היים אחראי למעשי הזוועה שבוצעו במאות יהודים ואסירים אחרים, שבגינם כונה "ד"ר מוות" והוצב בראש רשימת פושעי המלחמה המבוקשים של מרכז שמעון ויזנטל - ארגון הפועל בלוס אנג'לס ושם לעצמו למטרה להגן על היהודים באשר הם ולשמר את זכר השואה.

היים הואשם בביצוע ניתוחים ללא הרדמה, בקצירת איברים מאסירים בריאים ובגרימת מותם על שולחן הניתוחים, בהזרקות רעל כולל דלק ללבבות אסירים ובשמירת גולגלתו של אחד מהם לפחות, כמזכרת.

הוא הסתתר מציידי הנאצים במשך יותר מעשור בעיר באדן באדן, שם התגורר עם אשתו ושני בניו ועסק ברפואה. ב-1962 הצליח היים להימלט מרודפיו שסגרו עליו, ועד היום לא ידוע היכן מצא מקלט. חוקרים בגרמניה ובישראל טענו שהוא חי בצ'ילה, עדים ברחבי העולם שלחו מידע לגבי מקום הימצאו.

מזוודה מאובקת שנמצאה במחסן בקהיר, הסתירה את האמת מאחורי בריחתו של היים למזרח התיכון. בני משפחת דומה, בעלי המלון שבו התגורר היים, העבירו ל"ניו יורק טיימס" ולרשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF את המזוודה, על המסמכים שהיו בה וסיפרו על חייו ועל מותו במצרים לפני 17 שנה.

המסמכים כללו מכתבים מצהיבים של היים, תוצאות הבדיקות הרפואיות שעבר, תדפיסי בנק, מאמר מכתב עת גרמני על המצוד אחריו וציורים של ילדיו שנותרו בגרמניה. אחדים מהמסמכים נשאו את השם היים ואחרים את השם פאריד, אולם ברבים מהמכתבים היו רשומים תאריך הלידה ועיר הולדתו האמיתיים של היים.

על אף שעשרה ידידים ומכרים בקהיר זיהו את תמונתו, איש מהם לא ידע מהי זהותו האמיתית. אולם כולם חשו שהוא נמלט. "האמנתי, כמו אבי, שהוא היה מעורב בסכסוך כלשהו, כנראה עם יהודים ולכן הוא מצא מקלט בקהיר", אמר בנו של ידיד של היים.

העתק מאומת של תעודת המוות שהוציאו הרשויות במצרים, מאששת את דברי העדים לפיהם מי שקרא לעצמו טארק חוסיין פאריד מת ב-1992. "זה השם שבחר אבי כשהתאסלם", אמר בנו, רדיגר היים, בן 53, שהודה בפעם הראשונה כי היה לצד אביו במצרים, לפני מותו מסרטן החלחולת. לדבריו, המידע על מקום הימצאו של האב הגיע אליו מדודתו.

במקביל לירידה במספר פושעי המלחמה הנאצים, עלתה החשיבות שיוחסה לתיק נגד היים. על אף הראיות החדשות שנחשפו בדבר שהותו במצרים, אי אפשר עדיין לסגור את התיק, כיוון שמקום קבורתו אינו ידוע.

המזה"ת כמקלט

מותו של היים מהווה אבן דרך בפעילותם של ציידי הנאצים. בעוד שחייהם הסודיים של נאצים במדינות אמריקה הלטינית זכו להתעניינות ציבורית ולתיעוד בספרים ובסרטים, פרשת היים מטילה אור על סיפורי הבריחה שלהם למזרח התיכון.

לאחר מלחמת העולם השנייה ועד להתחממות היחסים עם ישראל, התקבלו הנאצים לשעבר בברכה במצרים, שם תרמו בעיקר בתחום הטכנולוגיה הצבאית. "העולם הערבי היה מקלט טוב יותר מדרום אמריקה", אמר ד"ר אפרים זורוף ממרכז ויזנטל בישראל, שהיה מעורב בחיפושים אחר היים וביקר ביולי בצ'ילה כדי לעורר מודעות לנושא. "מבחינה מסוימת אני בהלם מוחלט", ציין זורוף לאחר שנודע לו על גורלו לכאורה של היים.

החיפוש אחר היים החל עם תום המלחמה, כשהיה שבוי מלחמה בידי האמריקאים. צוות חוקרים שמע את עדותו של יוזף קוהל, אסיר במאוטהאוזן, פחות משנה לאחר כניעת גרמניה הנאצית. "ד"ר היים נהג לבדוק את פיותיהם של האסירים כדי לדעת אם שיניהם במצב טוב. אם כך היה, האסיר היה מוצא להורג בזריקת רעל וראשו היה נכרת. בהמשך היה הראש מועבר למשרפה, עד שנותרה רק הגולגולת. הגולגלות שימשו כאבזרי קישוט על שולחן הכתיבה של היים", סיפר קוהל.

החוקרים במשטרת מדינת באדן וירטמברג טוענים כי החיפושים נמשכו ללא הפסקה מאז היעלמותו של היים ב-1962.

היים הבן אמר כי אביו נסע מגרמניה דרך צרפת וספרד, משם עבר למרוקו ובהמשך למצרים. "המשטרה לא עצרה אותי רק במקרה, כיוון שלא הייתי בבית כשהם באו", כתב היים האב למערכת השבועון "דר שפיגל" ב-1979. באותו מכתב הוא האשים את מרכז ויזנטל ב"המצאת הזוועות". היים עסק במחקר בו שלל את רעיון האנטישמיות, בשל העובדה שרוב היהודים כלל לא היו ממוצא שמי.

לאחר מותו התעקש בנו של היים למלא את בקשתו לתרום את גופתו למדע - מעשה שאינו מקובל במדינה מוסלמית, בה חוקי הדת דורשים קבורה מיידית ומתנגדים לנתיחות שלאחר המוות. השניים ליוו את גופתו, שנעטפה בתכריך לבן על פי המסורת המוסלמית והונחה בארון עץ. אולם הרשויות חשפו את התוכנית והיים נקבר כאלמוני בקבר אחים.

מרכז ויזנטל מפקפק באמיתות התחקיר

(ד-פ-א). ד"ר אפרים זורוף, מנהל הסניף הישראלי של מרכז ויזנטל, אינו משוכנע כי המידע בדבר מותו של אריברט היים אמין. "אין לנו גופה, דגימות ד-נ-א או קבר", אמר אתמול זורוף, "יש כנראה אנשים שמעוניינים בהפצת הסיפור". לדבריו, ייתכן שהסיפור הופץ כעת מסיבות כספיות. הסברה היא שהיים הותיר ירושה בשווי 2 מיליון אירו שתועבר ליורשיו אם יוכרז כמת.

בתוך כך, היחידה לחקר פשעים מעידן הנאציזם מסרה אתמול כי תבקש מהרשויות במצרים היתר לחפש את גופתו של היים על מנת לשלול כל ספק כי אכן מדובר בו.



תושבים מתאספים מול המלון בו התאכסן היים בקהיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו