בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחירות 2009: ציפי לבני מאמינה ביכולתה לנצח את הסקרים ואת השוביניזם הגברי

הסקרים לא מחמיאים, אבל ציפי לבני מגיעה לסוף המירוץ באותה נחישות יוקדת שהפכה אותה למטאור פוליטי. נתניהו? ברק? הם היו ראשי ממשלה כושלים, שהציבור דחה והוקיע. לישראלים, היא אומרת, עדיין קשה לעכל אשה שמקבלת החלטות צבאיות. ואת מחיר השוביניזם היא משלמת עכשיו

תגובות

דבר אחד אי-אפשר לקחת מציפי לבני: יש לה השקפת עולם. כאשר היא עולה בשעה אחת עשרה בלילה על הבימה במועדון קולטורה שבדרום תל אביב כדי לדרבן את צעירי קדימה, היא מדברת בלהט על נושא אחד: חלוקת הארץ. הצורך הקיומי לכונן כאן שתי מדינות לאום. הצורך הקיומי בכך שישראל לא תקלוט פליטים, המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת והשתיים יסכמו על קץ סכסוך. הצורך להילחם בחמאס בה בשעה שמנהלים משא ומתן עם המתונים הפלסטינים. הצורך להגיע להסדר מדיני שיעניק לישראל גבול ויבטיח את זהותה כביתו הלאומי של העם היהודי.

זה הלו"ז. זו התשוקה של לבני. שנה וחצי היא מנהלת עם אבו-עלא משא ומתן מפורט, ארכני ושיטתי שנועד להפוך את החזון למציאות מדינית חדשה. במשא ומתן לבני הסכימה לקבל שהבסיס לחלוקה יהיו גבולות 67' בתיקונים מסוימים ובחילופי שטחים. במשא ומתן הסכימה לבני לכך שלמעלה משבעים אלף מתנחלים יפונו מעשרות ישובים. אולם בירושלים לא דנה. לבעיית הפליטים לא מצאה פתרון. גם את סוגיית הפירוז לא הצליחה לפצח. לכן במערכת הבחירות הזאת היא אינה מתייצבת בפני הציבור כשטיוטת הסכם בידה. אולי בעוד שנה. אולי במערכת הבחירות הבאה.

רק לפני ארבעה חודשים היתה לבני כמעט ראש ממשלה. כפסע היה בינה לבין השלטון. אולם הפניית העורף של ש"ס והמלחמה בחמאס הרחיקו אותה מאוד מהבית ברחוב בלפור בירושלים. סקרים ידידותיים מצביעים על פיגור קל מול בנימין נתניהו, סקרים ידידותיים פחות מצביעים על פיגור ניכר. הציבור מנומנם, קדימה משותקת. אך שרת החוץ כמו לא שמעה את החדשות הרעות. נלחמת כלביאה, נלחמת בתנופה, נלחמת כשחיוך על שפתיה ורוחה טובה.

לא היה סיפור כסיפור לבני בתולדות הפוליטיקה הישראלית. מעולם לא הגיעה אשה במהירות רבה כל כך למעמד רם כל כך כמעט ללא התנגדות. מעולם לא זכה פוליטיקאי לאהדה רחבה כל כך מבלי שיהיה בעל ניסיון, בעל הישגים יוצאי דופן או בעל כריזמה. ללבני היה מזל: היא דבקה בשרון ויחד עם שרון פילסה את דרכה מעלה. כאשר שרון קרס היא היתה האנטי-אולמרט ואחר כך האנטי-ביבי. בכמה וכמה מובנים היא ענתה על הכמיהה לשינוי ולפוליטיקה אחרת. אולם ייתכן שאחד ההסברים להצלחתה הוא דווקא העובדה שהיא אחת משלנו. לא מדינאי דגול אלא אשה בגובה העיניים. לא גנרל יהיר אלא אשה בעלת שיקול דעת. עורכת דין עניינית ודעתנית מתל אביב שפיענחה את הצופן של המרכז הישראלי ולמדה לייצג את המרכז הישראלי.

הפגם הידוע של שרת החוץ הוא קוצר רוח. לבני מהירת תפיסה אך לא תמיד נעימה. ג'ינג'ית. אולם כשהיא מגיעה בשעת לילה מאוחרת אל ביתה ברמת החי"ל היא מפתיעה גם בערנות וגם בלבביות. מחליפה כמה מלים עם הבן שהשתחרר. שואלת את נפתלי על הבן העושה טירונות (צנחנים). מציעה אספרסו, שותה הפוך ומתיישבת אל השולחן שבפינת האוכל כדי להסביר שהיא יכולה. כן, היא יכולה. אין כל ספק שהיא יכולה.

מה נכון למדינה

מדוע לבני, למה להצביע עבור ציפי לבני ולא עבור אהוד ברק או בנימין נתניהו?

"כי אני יודעת מה נכון למדינה הזאת. יש לי חזון ואני יודעת איך לממש אותו. אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה ואני יודעת איך לעשות את זה".

מה החזון?

"החזון הוא הקיום של מדינת ישראל כמדינה שהיא בית לאומי לעם היהודי. מדינה דמוקרטית בארץ ישראל ומדינה בטוחה".

פרט לחזון, מה יש בך שאין בשני המועמדים האחרים?

"ההסתכלות שלי היא הסתכלות קודם כל על המדינה. אני יודעת מה נכון שיהיה, אני מונעת משליחות ואני יודעת לתרגם את השליחות למעשה. יש לי תובנות מאוד ברורות ועמוד שדרה מאוד ברור. אני היחידה שמציגה תהליך שמייצג את כל הערכים, העקרונות והאינטרסים שנכונים למדינת ישראל".

המחשה, בבקשה.

"ביבי חושב שצריך לבחור בין ביטחון לבין שלום. אני חושבת שזו טעות איומה שתוביל לכך שגם לא יהיה ביטחון. לא תהיה תקווה ולא יהיה ביטחון. אני מאמינה בעמידה מאוד ברורה על שתי הרגליים הללו. גם ביטחון וגם שלום, גם יהודית וגם דמוקרטית. לכן רק ממשלה בראשותי יכולה באופן אמיתי ליצור אחדות. רק ממשלה שלי יכולה להיות ממשלת אחדות אמיתית שבה האחדות היא גם תוכן ושבה גם ברק וגם ביבי יכולים להיות שותפים".

נתניהו היה ראש ממשלה שנוי במחלוקת ושר אוצר מוערך. ברק היה ראש ממשלה שנוי במחלוקת ושר ביטחון מוערך. לעומת זאת לך אין סיפור חיים עשיר של כישלונות והישגים.

"נתניהו וברק סיימו את תפקידם כראשי ממשלה מוקעים. הם לא היו שנויים במחלוקת, הם היו ראשי ממשלה רעים. היתה דחייה עמוקה כלפי שניהם. שניהם נכשלו ובעיני זה לא יתרון, זה חיסרון. אני מאמינה שמה שקובע אם אתה ראש ממשלה טוב הוא לא רק ניסיון אלא אופי. מה אתה כבן אדם. ניסיון אפשר לרכוש, אופי אי-אפשר לשנות. לנתניהו ולברק בעיית אופי שהתגלתה בכהונתם כראשי ממשלה".

אבל את אבן חלקה. עשר שנים את בפוליטיקה מבלי שייזקפו לזכותך הישגים של ממש.

"האמירה הזאת ממש מקוממת אותי. מה זה חלקה? אני מסותתת עם חריצים עמוקים. אי-אפשר בכלל להשוות ביני לבין ביבי כאשר נבחר לראשות ממשלה. מה הספיק לעשות עד אז? להיות שגריר באו"ם? להיות סגן שר חוץ?

"הייתי מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות וזו היתה הצלחה גדולה מאוד. גם קבלת החלטות, גם יצירתיות. משנת 2001 החזקתי בשישה תיקים שונים. בתקופת זמן מסוימת הייתי גם שרת משפטים, גם שרת בינוי וגם שרת קליטה".

כשרת משפטים לא השארת חותם של ממש.

"בוא נדבר על זה. השנה שלי במשרד המשפטים היתה שנת ההתנתקות. הובלתי את החקיקה של ההתנתקות והתהליכים מול המתיישבים. תוך כדי כך ניהלתי מאבק עם בית המשפט העליון, דבר שלא היה מקובל אז. הרצתי גם שינויים במערכת המשפט. נכון שלא ייצרתי כותרות על רפורמות. אני לא מאמינה בכך ששר מתמנה ומיד מכריז על רפורמה שבסוף לא יוצאת אל הפועל אלא רק קושרת לו כתר של רפורמטור".

כשרת חוץ הובלת משא ומתן עקר עם הפלסטינים שלא הניב דבר.

"עד כאן, סליחה. גם התהליך וגם נקודת הסיום או אי-הסיום שלו היו החלטה שלי. החלטה נכונה. מראש קבעתי את הכללים. אני זו שאמרתי: נדון בכל הסוגיות. אני זו שאמרתי: אל תכלאו אותנו בסד של זמן. אני זו שלא רציתי להוציא תוצאות חלקיות והתנגדתי לסיכומי ביניים והתנגדתי להסכמי עקרונות. חשבתי שהם לא טובים למדינת ישראל. אם אני לא אדע שיש לי תוצר שמייצג את האינטרסים של ישראל, לא יהיה הסכם. בעיני הסכם לא טוב הוא יותר רע מאשר אין הסכם, ובלבד שיימשך הדיאלוג. הקפאת הדיאלוג היא מות התהליך. אני מנהלת את התהליך כשמוסכם שעד שהכל מוסכם שום דבר לא מוסכם. זה אחד לאחד מה שאני רוצה".

כממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ במלחמת לבנון השנייה היו לך אינטואיציות נכונות אך לא דפקת על השולחן. לא נלחמת די על עמדותייך, לא בלמת את אולמרט, פרץ וחלוץ.

"במלחמת לבנון עבר זמן בין הנקודה שבה ידעתי, הבנתי ואמרתי מה נכון לעשות לבין הנקודה שזה קרה. החשיבה המקובלת היתה שהעניין צבאי בלבד. אני ייצרתי את הרעיון של יציאה מדינית ולקח זמן עד שהרעיון הזה התקבל על כולם".

כממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ בעופרת יצוקה לא דאגת למוצא מדיני מבעוד מועד.

"התפיסה שלי בנוגע למבצע בעזה היתה שמטרתו להחזיר הרתעה ליושנה. לא להגיע להסדרה אלא לשנות את משוואת ההרתעה. חששתי מפני מצב שבו יהיה הישג צבאי לישראל והישג מדיני לחמאס. לכן חשבתי שיש להתייחס לעופרת יצוקה כמבצע צבאי שיש לו מטרות צבאיות. כך אמנם היה. אחרי כל הדיונים דעתי היא שהתקבלה".

המערכה נגד חמאס עלתה לך בתמיכת השמאל. פתאום את נצית כל כך, לוחמנית כל כך, מתנגדת להסכם ותומכת במלחמת חורמה בעזה.

"דווקא השמאל צריך לתמוך בקו שלי. מי שמאמין בתהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים צריך להבין שהמאבק בין פתח לחמאס הוא משחק סכום-אפס. או אבו מאזן או הנייה. אם אנהל משא ומתן עם חמאס או אקל במעברים על חמאס אגרום נזק אסטרטגי לשלום. להכות בטרור זה לא להכות בשלום אלא לתמוך בשלום".

אבל ההרג הנורא, ההרס, האסון ההומניטרי. לא השמעת מלה של חמלה. לא לקחת אחריות מוסרית על שעשינו.

"אובדן של ילד הוא מחיר נורא וכאב נורא שכמעט לא נתפס במחשבה של כל אם או אב, ישראלי או פלסטיני. אבל יש הבדל בין חמלה וכאב אנושי לבין התייחסות מדינית. במשפט מבחינים בין רוצח לבין הורג-בשוגג. הטרוריסטים הם רוצחים. הם מחפשים להרוג ילדים. לעומת זאת אנחנו מחפשים להרוג טרוריסטים. יש כאן הבחנה מוחלטת בין שני הצדדים מוסרית, משפטית ומדינית. לכן אני שלמה עם עצמי. אני גם סומכת את ידי על הערכים המוסריים של חיילי צה"ל".

להפוך משבר להזדמנות

נחזור אלייך: את באמת חושבת שצברת די ניסיון כדי להיות ראש ממשלה? לא מוקדם מדי? לא נועז מדי?

"בשבע השנים האחרונות הייתי בכל צומת שבו היתה הכרעה משמעותית על שלומה, ביטחונה ודמותה של מדינת ישראל. אחרי 2001 הובלתי את שינוי המחשבה הישראלית והבינלאומית בנושא הפליטים. ב-2004 איפשרתי את ההתנתקות בזכות פשרת-לבני (בין בכירי הליכוד לבין שרון). ב-2005 הובלתי וקידמתי את הרעיון של ישוב מפוני גוש קטיף בישובים קהילתיים. היתה לי תרומה ניכרת להקמתה של קדימה. הייתי הפוליטיקאית היחידה שם, בחדר בחווה, כשהתקבלה ההחלטה. כשרת חוץ הובלתי את האסטרטגיה הכפולה מול הפלסטינים: אי-מתן לגיטימיות לחמאס אבל קידום תהליך אנאפוליס. במלחמת לבנון ניסחתי את החלטה 1701. במבצע הנוכחי עמדתי מאחורי ההחלטות שהתקבלו: יציאה למבצע, יציאה למהלך הקרקעי, סירוב להפסקת אש הומניטרית, סירוב להסכמות עם חמאס והימנעות משקיעה בבוץ. אני זו שאמרה מלכתחילה את מה שקרה בסוף: לא להסדר עם חמאס, לא לתהדיאה, להילחם, להחזיר כושר הרתעה, לא להגיע להסכמות, לייצר קואליציה. כך שבסוף, אם מדברים על ניסיון אני עברתי שתי מלחמות, אינתיפאדה אחת, תהליך שלום אחד והתנתקות. הייתי גם שותפה להחלטות ביטחוניות חשובות שיכולות היו להוביל להישג גדול או לחלופין למלחמה כוללת.

"לכן, ככל שהתקרבתי למוקד קבלת ההחלטות התברר לי שאני יכולה לעשות את זה טוב. גם מבחינת שיקול הדעת, גם מבחינת החשיבה ארוכת הטווח וגם מבחינת עמוד השדרה לקבל את ההחלטה ולעמוד בה וללכת את כל הדרך. אני יכולה למלא את תפקיד ראש הממשלה טוב יותר מכל מועמד אחר".

לא גדול עלייך?

"לא גדול עלי ולא קטן עלי. במידתי".

הסקרים טועים, את מנצחת. ב-1 במארס 2009 את ראש ממשלת ישראל. ב-2 במארס טייקון קורס, בנק גדול רועד והמשק משתתק. מה את עושה?

"ממשלת ישראל לא תאפשר לבנק לקרוס. נקודה. מדינת ישראל נכנסת למשבר הכלכלי כשמצבה שונה ממדינות אחרות מבחינת יציבות הבנקים. חלק מהכשלים שאיתם אובמה צריך להתמודד בארצות הברית לא קיימים כאן. אבל אנחנו הולכים לשלם מחיר כיוון שאנחנו חלק מהכפר הגלובלי ומכיוון שאימצנו את השוק החופשי והתחרותי.

"נתניהו הוא אידיאולוג של כלכלה חופשית, ללא מעצורים וללא עכבות, מה שקורס היום ברעש גדול בעולם כולו. האידיאולוגיה הזאת לא רואה את השכבות החלשות ולא נותנת פתרון לשכבות החלשות אלא מאמינה שהכסף יחלחל מלמעלה למטה. זו תפיסה קיצונית וחסרת חמלה. אני מאמינה בשוק חופשי ובתחרות ובהפרטה ובלבד שהמדינה נשארת אחראית לחלשים. הייתי מקצצת בקצבאות של מי שיכול לצאת לעבודה אבל לא מקצצת בקצבאות זקנים ונכים".

אנחנו במיתון. ברק מציע גירעון של 30 מיליארד שקל, נתניהו מציע הורדת מס הכנסה על יחידים ל-35% והורדת המס על חברות ל-18%. מה את מציעה?

"אין ספק שנצטרך לשפוך פנימה כספים נוספים. אם נעשה זאת נכון, נוכל להפוך את המשבר להזדמנות. כדי להתמודד נצטרך לפרוץ את מסגרת התקציב אבל למקורות הנכונים. השקעה בתשתיות היא קריטית. היא מייצרת מקומות עבודה. אבל צריך יהיה גם לשבור את הביורוקרטיה. צריך יהיה להשקיע בתשתיות חינוך. בניית כיתות, הקטנת כיתות, מורים יותר טובים. לקחת מפוטרים מההיי-טק ולהפוך אותם למורים. צריך יהיה לשדרג את המגזר הציבורי ולנייד עובדים".

על איזה סדר גודל של גירעון את מדברת?

"אני לא רוצה להיכנס למספרים. יותר מ-2% אבל פחות מ-7% שעליהם ברק דיבר".

אוקיי. ב-10 במארס אובמה מתקשר. הוא דורש הסכם שלום עד 2010. את נענית?

"מי שרואה בהסדר שלום דבר מה שנכפה על ישראל נמצא בבעיה. אוי ואבוי לנו, מה נעשה עם הדרישות האלו. אבל אני חושבת שתהליך השלום מייצג את האינטרסים הישראליים. לכן אני רואה בממשל האמריקאי החדש הזדמנות. העולם כולו יודע שאני מתכוונת לתהליך השלום בתום לב. אני לא קורצת, אין לי אג'נדה נסתרת. לקח לי שלוש שנים לשכנע את העולם שאני, שהגעתי מהליכוד, מאמינה בשלום. אני נמצאת במקום שבו העולם נותן בי אמון. זה נותן לי אשראי למלחמה בטרור ואשראי מול איראן ואשראי לנהל את התהליך המדיני כפי שצריך. לנתניהו אין האשראי הזה. הוא מתחיל במינוס. הוא נמצא במשבר אשראי פראי".

למען שלום תחלקי את ירושלים?

"הרעיון שלי אומר שתי מדינות לאום החיות בשלום וביטחון. להסדר שלושה פרמטרים. ביטחון - גבולות בטוחים, פירוז, הסדרים. גושי התיישבות - מקסימום ישראלים יישארו בבתיהם. שמירה על מקומות בעלי חשיבות לאומית והיסטורית לעם היהודי - בראש ובראשונה ירושלים".

אז תחלקי או לא תחלקי את ירושלים?

"עמדת ישראל במשא ומתן היא ירושלים מאוחדת בדגש על המקומות הקדושים. במשא ומתן נמשכו הדיונים בחתירה להסכם".

תפני או לא תפני את שבעים-שמונים אלף המתנחלים המתגוררים מחוץ לגושים הגדולים?

"בהסדר שאותו אביא יהיה אקט של חלוקה. אני מאמינה שרוב הציבור במדינת ישראל מבין את משמעותה".

את מסוגלת לעקור שבעים אלף אנשים מבתיהם?

"אני לא נכנסת למספרים. אבל אני יודעת שאם לא נעשה זאת נקבע את גורלם של כל שאר המיליונים לחיות במדינה שהיא לא הבית הלאומי שלהם, לא מדינת לאום יהודית-דמוקרטית".

תרדי מהגולן תמורת הסכם שלום מלא עם סוריה?

"שלום עם סוריה יכול לשנות את המאזן מתונים-קיצוניים באזור. יש כאן מטרה אסטרטגית שהיא מעבר לטקס, לפתיחת השגרירות ולחומוס בדמשק. ברור לי שלשלום עם סוריה יש משמעות של ויתור טריטוריאלי. אני מאמינה במשא ומתן ישיר. אבל בעיני הסורים קיבלו לגיטימיות בינלאומית קצת מוקדם מדי, לפני שתרמו משהו לעניין. המבחן הוא בנכונות של הסורים לבצע התנתקות מוחלטת מציר הרשע והטרור".

את יותר אופטימית בנוגע לערוץ הסורי או לערוץ הפלסטיני?

"העניין הפלסטיני הרבה יותר מסובך. הוא אינו רק סכסוך טריטוריאלי. אבל אני חושבת שהחשיבות האסטרטגית שלו לטווח הארוך של קיום מדינת ישראל היא משמעותית ודרמטית לאין ערוך. היכולות הצבאיות של הפלסטינים אינן איום. אבל מלחמת הקיום אינה על הקיום הפיזי אלא על הקיום של ישראל כבית לאומי וכמדינה דמוקרטית. לכן שלום עם סוריה הוא חשוב אבל שלום עם הפלסטינים הוא קריטי".

ב-20 במארס ראש אמ"ן מתייצב בלשכתה של ראש הממשלה לבני ומודיע לה שעד סוף השנה לאיראן תהיה פצצה גרעינית. מה ראש הממשלה לבני עושה?

"אני לא צריכה לחכות עד שאבחר ועד שראש אמ"ן יגיע אל הלשכה. בנושא האיראני ישראל פעלה ופועלת. הצלחנו להחדיר את המסר, האמירה שאיראן היא איום נשמעת היום יותר בערבית מאשר בעברית. התובנה שהעולם לא יכול להרשות לעצמו איראן גרעינית היא גם תובנה של הממשל האמריקאי החדש. אבל יש צורך להגיע להבנות מאוד עמוקות מה דרך הפעולה המועדפת. הסנקציות והחרפתן הן משמעותיות רק אם מודיעים שכל האופציות על השולחן".

גם האופציה הצבאית על השולחן?

"כל האופציות על השולחן".

אנחנו מדברים על האתגר הגדול ביותר שניצב אי-פעם בפני ראש ממשלה ישראלי. תוכלי להתמודד איתו?

"אני לא רוצה לגמד את האיום. האיום קיים. אבל תפקיד ההנהגה לתת מענה לאיום ולא לאיים על אזרחיה. מדובר באמת בדבר ענק. הוא לא קל בעיני. אבל אם לא הייתי שלמה עם היכולת שלי להתמודד עם האתגר לא הייתי מתמודדת על ראשות הממשלה".

בין תקווה לאובדן תקווה

נלך אל התרחיש ההפוך. הסקרים צודקים, הליכוד מנצח, נתניהו ראש ממשלה. מה גודל הסכנה?

"מדינת ישראל תאבד את הסיכוי לקדם תהליך שיכול לשמור עליה כמדינה יהודית ודמוקרטית. יגידו: קודם טרור. יגידו: קודם כלכלי. זה יתקשקש ככה ויתקשקש אחרת ולא יקרה. המשמעות תורגש בטווח הארוך אבל ההחמצה תתרחש מיד. זה דרמטי. זה ההבדל בין תקווה לאובדן תקווה".

ממשלת ימין תגרום לקרע עם ארצות הברית?

"אם נתניהו יהיה ראש ממשלה נאבד את היכולת שלנו לגייס את ארצות הברית מול איראן, חיזבאללה וחמאס. תיפגע באחת היכולת להרכיב קואליציה בינלאומית מול האיומים האלה. מעבר לכך ההתנהלות תהיה מהסוג שהציבור מאס בה מזמן. אותה התנהלות שבגללה אני עזבתי את הליכוד ועם ישראל עזב את הליכוד. אבל עזוב, זה לא יקרה. אני מתכוונת לזכות. אין תרחיש אחר".

אם נתניהו בכל זאת מנצח, את מכהנת בממשלתו?

"אני לא עוסקת באפשרות הזאת. אבל שאף אדם בישראל לא ינחם את עצמו. שאף אחד לא יחשוב שיצביע ביבי ויקבל אותי כחלק מהחבילה. זה או אני או הוא".

בממשלה שבה ליברמן יכהן גם ציפי לבני תכהן?

"אני ארכיב ממשלה, אני אקבע את קווי היסוד ואם ליברמן יקבל אותם - כן".

למרות העמדות הקיצוניות שלו וההתבטאויות שלו על שלילת אזרחותם של מי שלא יחתמו על הצהרת נאמנות את רואה בליברמן שותף?

"לממשלה יש דרך וכל אחד שמצטרף אליה מחויב לדרכה. דרך אגב, בנושאים שונים שקשורים לתוכני הפנים של מדינת ישראל, דברים שקשורים במאבק בש"ס ובשינוי שיטת המשטר, יש אפשרות לקדם דברים עם ליברמן".

לליברמן ולך יש מכנה משותף?

"בכפוף לכך שלא הולכים להכניס את התהליך המדיני לקיפאון. אני לא מוכנה להכפיף אג'נדה מהותית לצורכי קואליציה".

את רואה אפשרות של הקמת גוש מאוחד קדימה-עבודה?

"כשארכיב ממשלה ארצה לצרף את העבודה אליה כפי שארצה לצרף את הליכוד. האם ייווצר גוש פוליטי משותף? לא יכולה להגיד לך, לא יודעת".

יחי ההבדל

מנין האמונה בניצחון? הסקרים לא מנבאים לך טובות ואילו את מפגינה ביטחון עצמי מוחץ?

"אני קיבלתי החלטה שהיתה מבחינתי לא פשוטה: להציע לציבור את האופציה הזאת הנקראת ציפי לבני. משקיבלתי את ההחלטה אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. אני מאמינה שזה מה שצריך לקרות. זה לא מאלוהים, זה מה שנכון שיקרה. עם זה אני הולכת. זה מה שאני צריכה לעשות ואת זה אני עושה. אני מאמינה בזה במאה אחוזים. יש לי ביטחון עצמי שזה מה שנכון למדינה".

יש איזה ייחוד בלהיות אשה-מנהיגה?

"כן, אני חושבת שיש שוני בהתנהלות של נשים וגברים. אנחנו פחות מוכות אגו. הדיאלוג שלנו יותר עמוק ופחות מוחצן. הגעתי למסקנה שאנחנו גם יותר ענייניות. אולי מפני שאנחנו גם אמהות. אנחנו לא מרשות לעצמנו לבזבז זמן עבודה כי יש לנו ייסורי מצפון, השארנו ילדים בבית. כמובן, אסור להכליל. יש נשים שונות וגברים שונים שמחוברים לצד הנשי. אבל אני באיחור גיליתי שיש הבדל. באמת יש הבדל".

המלחמה בעזה פגעה בך. את הקורבן הפוליטי שלה. אחרי הכל ולמרות הכל המלחמה היטיבה עם הגברים ופגעה בך, פוליטיקאית-אשה.

"אני לא מרגישה קורבן. אף פעם. אני לא טיפוס של קורבן. אבל אני משלמת מחיר פוליטי שידעתי שאשלם אותו. יש בעיה של שוביניזם. יש תפיסה שהנושאים הביטחוניים הם לא עניין לנשים. זו תפיסה שגויה. אין לי שום רגשי נחיתות כשאני נכנסת לחדר קבלת ההחלטות. יש לי אחריות מאוד כבדה. אני מודעת לכך שכל החלטה יכולה לשלוח חייל אל מותו. אבל היכולת שלי לקבל החלטות נכונות במהירות לא פחותה משל אף אחד אחר. בהרבה צניעות אני גם חושבת שהיא טובה יותר. אבל אני יודעת שלחלק מהציבור קשה להפנים שבחדר קבלת ההחלטות ישבו שני גברים ואשה והאשה היא זו שדחפה לצאת למבצע צבאי. האשה היא זו שחשבה שלא צריך לצאת אחרי המהלך האווירי להפסקת אש הומניטרית. האשה היא זו שחשבה שאסור להיכנס לדיאלוג עם חמאס.

"אני שמחה שבסוף המבצע עם ישראל שמח וצבא הגנה לישראל היה גאה והביטחון העצמי חזר. אבל אני יודעת שבגלל הסטיגמות החברתיות אני משלמת על כל זה. גם תוך כדי מבצע ידעתי שאשלם. אבל סירבתי להכניס תובנות פוליטיות לקבלת ההחלטות. לי אין את הפריווילגיה הזאת. אם אני לא מקבלת את ההחלטה הנכונה בזמן ולא אומרת אותה בזמן אני לא יכולה לחיות עם עצמי".*



ציפי לבני, השבוע בביתה. דווקא השמאל צריך לתמוך בקו שלי


עם אהוד ברק ובנימין נתניהו בוועידה לעסקים. הם סיימו את תפקידם כראשי ממשלה מוקעים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו