בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה אבינרי | הגזענות כפי שחזה הרצל

תגובות

בשנת 1902 פירסם תיאודור הרצל את הרומן האוטופי שלו "אלטנוילנד" ("ארץ ישנה-חדשה"), ובו הוא מתאר כיצד תיראה מדינה יהודית שתקום בארץ ישראל ב-1923. בכך הציב הרצל לפני התנועה הציונית לא רק תיאור אידיאלי של מחוז חפצה; בדיעבד הוא גם סיפק למדינת ישראל - תוצרה של הציונות - אספקלריה שבה היא יכולה לבחון את עצמה לאור החזון שהביא אותה לאוויר העולם. אין הרבה תנועות לאומיות שיש באמתחתן כלי כל כך יעיל לבחינה עצמית.

אחד ההיבטים המרתקים ביותר בספר הוא תיאור מערכת בחירות - שאמורה להיערך בארץ בשנת 1923 - המתמקד בזכויות תושביה הלא-יהודים. בניגוד למה שנטען לפעמים כנגד הציונות כאילו התעלמה מקיומם של ערבים בארץ, הרי בספר יש לא רק מודעות לקיומה של אוכלוסייה ערבית; המדינה היהודית מבוססת על כך שכל תושביה - ללא הבדל דת, גזע ומין - נהנים משוויון זכויות ומזכות בחירה. מדובר לא רק בערבים, אלא גם בנשים, שכן בזמן כתיבת הספר בשום מדינה מערבית דמוקרטית לא היתה זכות בחירה לנשים.

לא זו בלבד שלערבים בארץ יש זכות בחירה, אלא שאחדים מהם גם מכהנים בתפקידי מפתח בחברה: בהם אחד מגיבורי הרומאן - מהנדס ערבי מחיפה בשם ראשיד ביי. אם לנקוט את לשון זמננו, הרצל חזה מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, גם מדינת הלאום היהודי וגם מדינת כל אזרחיה.

במערכת הבחירות של 1923 מופיעה מפלגה חדשה: היא נוסדה על ידי אדם שעלה ארצה באחרונה והקים מפלגה התובעת לבטל את זכות האזרחות - ואת זכות הבחירה - של כל מי שאינו יהודי. את מייסד המפלגה הגזענית היהודית מכנה הרצל בשם הרב ד"ר גאייער (משמעות המלה בגרמנית: עוף האוכל נבלות), והוא משרטט אותו ואת האידיאולוגיה הגזענית שלו כתמונת-ראי של המנהיג הווינאי האנטישמי ד"ר קארל לואגר.

טענתו של גאייער פשוטה: זו מדינה יהודית, ורק ליהודים צריכה להיות מוקנית זכות האזרחות. האחרים יכולים להישאר כתושבים נסבלים, אך זכויות פוליטיות שוות אינן מגיעות להם.

תיאור מערכת הבחירות ב"אלטנוילנד" מרתק: מתברר, כי מפלגתו הגזענית של גאייער זוכה לתהודה לא מעטה, ובאחד הרגעים הדרמטיים בספר מתחולל עימות באסיפת בחירות בין תומכי גאייער לכמה ממנהיגיה הליברלים של החברה החדשה. בעת שגאייער טוען לבלעדיות זכויות האזרח של היהודים, הליברלים מצדיקים את הענקת שוויון הזכויות לתושבים הערבים באמצעות הסתמכות הן על עקרונות ליברליים אוניוורסליים והן על מקורות היהדות ("חוקה אחת תהיה לכם ולגר").

לאחר מאבק עיקש, מנצחים הליברלים וגאייער המובס עוזב את הארץ בבושת פנים.

יש משהו מיוחד במינו בתיאור זה: באוטופיות הקלסיות ששימשו נר לרגלי הרצל - מ"האוטופיה" של תומאס מורוס ועד לאוטופיות הסוציאליות של המאה ה-19 - מתוארת תמיד חברה אידיאלית, שאין בה פגם. הרצל, לעומת זאת, שילב ב"אלטנוילנד" חברה אידיאלית יחד עם ריאליזם פוליטי: כמי שחזה את הגזענות האירופית האנטי יהודית, הוא תיאר לעצמו, כי גם יהודים מסוגלים להיות גזענים והכניס לתיאור האוטופי שלו דמות חריגה וצורמת של גזען יהודי. אך בניגוד לאירופה, שם ניצחה הגזענות, בציון ובירושלים היא תנוצח ועקרונות השוויון והליברליזם ינצחו.

רומן אוטופי? מציאות עכשווית? הנמשל הרי ברור כשמש בצהריים. כדאי לזכור, כי המוטו של "אלטנוילנד" הוא: "אם תרצו, אין זו אגדה". בידינו הדבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו