בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדים שלנו

אוצרות שנכתבו בדגניה לפני 89 שנה התגלו באחרונה: טיוטות לשירים מוכרים מאת רחל המשוררת, שיר גנוז ורשימה על ילדי הקבוצה, וביניהם משה'לי הקטן - הלא הוא משה דיין

תגובות

חמישה הם. חמישה עולמות, חמש אגדות פלאים. גדעון בן שבע, ולו עיניים חולמות וצוחקות כאחד, פה נבון, תנועות חופשיות של בן כפר. הוא ניגש בחיפזון מחושב על ידך, ושופך עליך קיתון של שאלות. ואין להוליכו שולל על ידי תשובה עקלקלה, או להפנות את תשומת לבו לעניין אחר, כדרך הגדולים. הוא יביט ישר לתוך עיניך במבט רציני ואירוני כל שהוא, ודומה כי מבטו זה חודר עד חביוני נשמתך ומוחך. והגדול עומד בלי מגן בפני הפעוט, נכלם ומנוצח. בחברתו אין לנוח להאור, כשם שנחים בחברת ילדים. במציאותו עליך להיות ניצב על משמר רחשיך כי הוא יבין, יתפוש, ירגיש בהם, יתהה על קנקנם, יוציא מסקנות. בחברת גדולים הוא כדג במים, אישון זה שמטר גובהו. עם הילדים הוא משתעמם קצת, מפוזר מאוד, מוותר בהרבה, מלטפם כלאחר יד ומשתמט לבסוף ונטפל אל גדולים, לוקח חלק בשיחתם ואז רק עיניו נוצצות וצחוקו מצלצל.

לגדעון מבטאים מיוחדים, מפתיעים. זה לא כבר, כאשר עזרתי לו להתלבש, אמר: "לאט, לאט, ברמזים..." פעם אחרת: "אספר לך סיפור - היה היה ילד. זה הכל". תהיתי: "כל כך קטן הסיפור?" - "כן, כן, של גמדים..." יש ציוריות תנ"כית בדבריו. ילד עברי שגדל בארץ ישראל בלבד ידבר כך. פעם הסברתי לו כי לכותרת הפרח יקראו כך משום שתדמה לכתר מלכים. מיד אמר: "צריך ליצוק עליה שמן זך..."

יא אדר.

אני מתבוננת לפעוטים שלי תוך כדי שטיפת רצפות. הם שונים בכל אחד מהשנייה. דדה היא כאותו הפרח שקראו ברוסית אודובנצ'יק(1). עור פניה שקוף מעדנה, שערותיה משי וגווה גבעול הציץ הרך. בגיל של שנתיים וכבר לה מצבי רוח והלך נפש. פעם היא נוגה ופזורה ופניה הקטנטנים, העגולים, חיוורים כל כך. ופעם יודעת שמחת החיים ומפזזת על קצה אצבעות הרגליים. ויש שהיא שקטה ומלטפת ומחליקה את פני בידיה בהבעה אשר אי אפשר להגדירה. הפכפכת היא דדה. לא תשב בפינה על צעצוע שעות רצופות כמו ילדים אחרים, כמו מוקיק. זה אינו תובע הרבה מן ההוויה: הוא קשור לאם, לעגלת פח, למדרגת מרפסתנו התחתונה, ואת טעמו אינו משנה. יש גם קווי דמיון ביניהם: השניים חירשים לקול ההיגיון הקר, ההוכחה היבשה, המוסר קצר הראי.

אני ומשה הקטן שטוחים על גבי ערמת קש. לרגע קט נהיה רציני ועיניו השחורות מביטות נוכחו בהבעת עצב מה. ופתאום הוא פונה אלי בשאלה: הגידי, יש אדוני בעולם? אני מצטחקת ומיד כובשת את צחוקי, מעמידה פנים הראויים לחשיבות הנושא. - קודם האמנתי, ממשיך משה'לי, ועכשיו לא. ואני רואה כי צר לו על זה, וכי מצפה הוא לתשובה חיובית ממני שתעזור לו להשיב את אלוהיו... ואני עונה: כן, משה'לי, יש אדוני בעולם... הפעוט שבע רצון, אבל מקשה שנית: ולמה זה אני לא ראיתי אותו אף פעם?... והנה כבר דילגה מחשבתו על הסוסה השחורה, שמטיילת לה בשעורה, לא רחוק משדמתנו, והוא אמר: יודעת את? שחורה הרה, עוד מעט תמליט סייחה. כמה שונה הסביבה מסביבת העיר! לו ילד עירוני בן גילו הבין פירושה של המלה, או אפילו מבלי הבין השתמש בה, היו המסובים מתחלחלים ממש.

בבוקר כשהלבשתי את דדה, התפרצה החדרה שרה'לה, נוהרת כולה, וקראה: "דדלי, שחורה המליטה סייחה, באמת!" מיהרנו לרפת. שחורה הסתכלה בנו בלי אמונה, בעיניה הבהיקה מסירות אם קדחתנית ופראית קצת. היצור הקטן והחביב, שרק אמש ראה אור עולם, הסתובב על ידה על רגליו החלשות, הכושלות עדיין; פרצופו תמים וזנבו מסולסל - בן כפר, פליבאי. הקטנים אמרו בבת אחת: "ללום, טא", זאת אומרת: "שלום, סייחה"; נלחצו אליו וקפאו מתוך התפעלות. שרה'לה התבוננה בעניין רב והציעה לקנות "סיר" לסייחה. אחר כך נמלכה בדעתה; אבל היא יכולה לשבת על הסיר? התשובה היתה שלילית.

אמרתי לגדעון ומשה: הבה נרשום ביחד ביומן שלו איך זרענו דגניות בגינה. משה לא האריך בתיאור: "זרענו ושמחנו מאוד, יען כי לא ראינו דגניה כל ימי חיינו". גדעון נתן סקירה מדעית. בדיוק נמרץ ציין את אופן הזריעה, אבל ציוריותו הרגילה חסרה הפעם משום מה. הסחנו את דעתם על שירים. החלטנו לחבר שיר לכבוד הקטנים. גדעון גם בזה לא הצטיין. בכלל קשה לו, כמדומני, לעשות דבר מה מתוך רצון וריכוז המחשבה. כל המצאותיו היפות, המפליאות, הן פרי רגע, מניה וביה, אקספרימנט מבהיק. פעמים רבות הוא מתקשה להשיב על שאלה הכי פשוטה, מתוך שמתעצל לחשוב. יום אחד טיילנו בשחת. יום חורף היה; התעוררות קצת הורגשה בטבע. שאלתי: מי מגיד לגרעינים הנמים באדמה כי הגיע הזמן להקיץ? שתיקה. הוספתי לשאול: מי מתדפק על דלתות ביתם של הגרעינים? גדעון מיהר לענות - "איני יודע". פתאום נשמע קולה הנמוך של דבורקה: "הגשם".

דבורקה היא אחרת לגמרי. יש בה משום בריאות מלבבת, משום יסודיות של ילדה כפרית, שהאחריות בעד אחיה ואחיותיה הצעירים מוטלת עליה בהיותה בת חמש. עבודה אשר לקחה על עצמה תמלא על הצד היותר טוב. סבלנות, קשיבות, חוש הסדר נמנים על מעלותיה. וגם חיצוניותה מתאימה לה: עמדה בטוחה, מבנה הגוף שעליו הכתוב מדבר: כוח, כוח בכל תנועה. פלוחו סקרוין דא סקרפקו סשיט(2). היא תהיה פועלת מצוינת, ולולא הקבוצה והפסיכולוגיה הקבוצתית, שמפתחים כאן בילד מיום היוולדו, היתה יכולה להיות איכרה אמידה טיפוסית.

שרקה בעלת היגיון בריא במידה ניכרת. אחרי ארוחת הבוקר היה תורה לרחוץ את הכלים. ביקשה להשתמט ושאלה: "למה הדשה לא רוחצת?" (הדשה, שהיא בת שנתיים, פטורה מחובות כגון זו). משה, שהיה באותו המעמד, העיר: עוד מעט תשאלו למה מגן לא רוחץ? - "למגן אין ידיים", מצאה את עצמה שרה'לה.

סיפרתי: "לזקנה אחת, שרה, היתה תרנגולת מנומרה... שמע עכבר, כישכש בזנבו, נגע בביצה ומעל השולחן רצה נפלה... שרקה מתרגשת: והתרנגולת הטילה עוד ביצה?

כן.

ושמו בארון?

מה יהא בסופו של גדעון? שאלה זו מעסיקה אותי מזמן לזמן. ברור כי לא יהיה פועל חקלאי, למרות זה שסופג לתוכו אוויר העמל, שרואה סביבו פנים מזיעים, ידיים מיובלות. גדעון אוהב "לעשות רושם", למשוך תשומת לב. מבלי משים אני מתארת לעצמי אולם מואר, המון רב, במת התיאטרון... להיות משחק על הבמה, הרי זה מאפשר חיי בטלה, חוץ מכל, וגדעון נוטה לבטלה. לו גדל באירופה היה לעיתונאי, אך גבולות הארץ צרים כל כך, אין מקום למעוף הקט. פעמים דומה לי, כי הקבוצה היתה בעוכריו.

חדנו חידות. מה זה, שאלתי: יש לו כנפיים ולא יכול לעוף? (התכוונתי לטחנת רוח). ישראל השיב: מלאך חולה...

האתה הוא הקץ? עוד צלול במרחב,

ערפילי החיים עוד רומזים מרחוק,

עוד השחק תכול והדשא ירוק,

טרם סתיו...

אקבל את הדין. אין תלונה בלבבי.

כן אדמו שקיעותי, וטוהר שחרי,

וירבו הפרחים בצדי נתיבי

בעברי...

(1) מין פרח (2) גזור רע, אך תפור חזק



הדף הראשון במחברת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו