בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסד המלוכה

במלאת עשור למותו, רואה אור ביוגרפיה חדשה וחושפנית על חוסיין מלך ירדן. לצד פרטים צבעוניים על התנסותו באל-אס-די ופנייתו למגדת עתידות, נחשף בה כי ב-1995 ביקש רבין מחוסיין לארגן לו פגישה עם סדאם וכי בגלל המוסד הישראלי, דווקא בגללו, דלף מועד המתקפה הישראלית ב-1967

תגובות

הוא לא אהב את שמעון פרס, העדיף שבנימין נתניהו ינצח אותו בבחירות ובמהרה התחרט על תמיכתו בנתניהו; מעניין מה היה אומר השבוע אילו נודע לו שהנשיא פרס הטיל על נתניהו להרכיב ממשלה. שנים לפני שאהוד אולמרט פגש את משה טלנסקי, הוא קיבל מאמריקאים, במעטפות חומות, מאות אלפי דולרים; באצילותו, מעולם לא פתח את המעטפות כדי למנות את המרשרשים בנוכחות איש הסי-איי-אי אשר על הקשרים והכספים. הוא היה איש העולם הגדול והממלכה הקטנה, מתמרן נצחי במאבק אין סופי לשרוד. לכן, בין השאר, גילה לגמאל עבד אל-נאצר את סוד מלחמת ששת הימים ולגולדה מאיר את סוד מלחמת יום הכיפורים, בשני המקרים בהצלחה אפסית.

חוסיין מלך ירדן מת החודש לפני עשר שנים. בן 63 היה, ארבעה עשורים וחצי על כס המלוכה ב ממלכה ההאשמית, ראש מדינה עוד כנער מתחת לגיל ההצבעה בבחירות. מנהיג של פיסת ארץ מלאכותית, יותר מאשר מלכותית, שהבריטים חצבו לצרכיהם מתוך המדבר הערבי.

הרבה נכתב על חוסיין בחייו, גם בגוף ראשון, ולא מעט נוסף מאז מותו, אך יש סודות הנחשפים רק עכשיו. נייג'ל אשטון, מרצה בכיר בלונדון סקול אוף אקונומיקס, התחבב על בית המלוכה בעמאן וקיבל גישה נדירה לארכיון הפרטי של חוסיין. הוא לא נדרש במפורש להבטיח לנושא הביוגרפיה שלו, "חוסיין מלך ירדן: חיים פוליטיים", טיפול אוהד, אבל ג'נטלמנים הרי מבינים זה את זה. אשטון חס על חוסיין ומשאיר לקורא, או למחבר אחר, להחמיר בפרשנותו למסכת העובדתית הנגללת. חוסיין ניכר בכסאו, בכיסו ובכעסו, עם אירוע חולף של אל-אס-די (לינדה כריסצ'יאן, שתוארה כ"כוכבנית דוהה" מהוליווד, השביחה אחת ממסיבותיו בסם הזייה, עד שנזקק לטיפול רפואי) וקביעת הכרעה גורלית - עיתוי ההתקפה על המורדים הפלסטינים בספטמבר השחור של 1970 - לפי עצת מגדת העתידות של גיסתו בלונדון.

אלה זוטות. אשטון נבר במסמכי חוסיין, בתיעוד בריטי ואמריקאי וקיים ראיונות עם מקורבי המלך, במיוחד איש אמונו זייד א-ריפאעי, והעניין העיקרי בשפע הסודות שהוא מספק הוא מדיני, צבאי ומודיעיני. אולי הגילוי המרעיש ביותר הוא שסוד ההחלטה הישראלית לפתוח במלחמה נגד מצרים ב-5 ביוני 1967 דלף באמצעות חוסיין לנשיא מצרים נאצר. המקור לדליפה, למרבה התדהמה, היה לא אחר מאשר ראש המוסד מאיר עמית. לא בזדון, חלילה, רק בדרכם העקלקלה של סודות העוברים ממודיעין למודיעין וממדינה למדינה.

נאצר לא האמין

פרשת מסעו של האלוף במילואים עמית לוואשינגטון בסוף מאי 1967 לתקן מה שקילקל שר החוץ אבא אבן במגעיו עם הנשיא לינדון ג'ונסון ושריו, מוכרת וידועה. עמית חזר עם הישג נכבד, בידיעה ובהשפעה. למעשה, וידא (עם שר ההגנה רוברט מקנמארה ואחרים) שאין טעם בהמשך ההמתנה לפעולה בינלאומית לשבירת החסימה המצרית של מיצרי טיראן ואיבטח את האגף האמריקאי של המלחמה. אך מאחר שעמית לא רק שמע, אלא גם השמיע, יצא שרב המפעילים של המקורות המודיעיניים נעשה בעצמו למקור מודיעיני לבני שיחו, ובעקיפין גם לבני שיחם, ובעקיפי עקיפין לבני שיחם של אלה.

במזכר חסוי ורגיש מ-2 ביוני 1967, שהותר לפרסום במלואו בחודש שעבר ואינו נכלל בספר, דיווח ראש הסי-איי-אי ריצ'רד הלמס לג'ונסון על תמצית שיחותיו של עמית בסוכנות הביון. "עמית סבור שהישראלים יחליטו לתקוף. אשר לתוצאת המלחמה, עמית אמר שהוא צופה ניצחון ישראלי בתוך שלושה עד ארבעה שבועות, עם כ-4,000 נפגעים לצה"ל. ייגרם לישראל נזק מהפצצות ומספינות טילים מצריות, אבל עמית אמר שגם לישראל יש ?כמה הפתעות'. כשנודע לו היום שהוא והשגריר (בוואשינגטון, אברהם) הרמן הצטוו לחזור הביתה, אמר הבוקר עמית לאחד מבכירי אנשינו שלפי תחושתו פירוש הדבר בהכרח הוא שהגיעה עת הכרעה לממשלת ישראל. הוא הצהיר שהכרעה חייבת להתקבל בתוך ימים".

הלמס הסביר לג'ונסון, למקנמארה, לשר החוץ דין ראסק וליועץ לביטחון לאומי וולט רוסטאו ש"כמעט ודאי שעמית שותף לדעותיו של גנרל דיין, שר הביטחון החדש, משום קרבתם הרבה של עמית ודיין לאורך שנים. שניהם צברים - ילידי ישראל - ומסלוליהם היו קרובים מאוד. מהערותיו של עמית עולה בבירור שהישראלים ה'קשוחים', שמעולם לא שכחו שהם מוקפים בערבים עוינים, דוחפים לפתרון כוחני, מולנו ומול ממשלתם-הם. מינויו של דיין, יחד עם זימון עמית והרמן, יכולים להתפרש כסימן מבשר רעות, בהתחשב ביכולתם של הישראלים להלום במועד שיבחרו, בהתרעה דלה או אפסית. עם זאת חיווה עמית את דעתו שישראל איבדה את ?רגע ההפתעה' כשנמנעה מלהלום בשבוע שעבר. הוא רמז שזהו גורם חשוב מאוד והשתמע מדבריו שהישראלים יפעילו הונאה כלשהי כדי להרדים את הערבים".

מעטפות כסף למלך

בנספח למזכר הובאו עמדות עמית בהרחבה נוספת. בין השאר אמר ראש המוסד לאנשי הסי-איי-אי, נכון ל-1 ביוני, כי "ישראל אינה יכולה להמתין עוד יותר מימים מעטים או שבוע", וכי המשק הישראלי כורע תחת נטל גיוס המילואים. "אין פועלים בשדות והקציר עודנו עומד, אבל מוטב למות בקרב מאשר ברעב". ממשל ג'ונסון לא רצה להסגיר את הסוד הישראלי לידי נאצר. לא רצה, אך זה מה שיצא, כאשר ג'ונסון מיהר להזהיר את חוסיין, שהחשש מנפילתו, בגלל חתרנות מצרית או סורית או פעולת גמול ישראלית נגד טרור פלסטיני מגבול ירדן, היה נושא מרכזי במדיניות האמריקאית אז.

אשטון מעדיף, בספרו ובשיחה במשרדו בלונדון, שלא לזהות את ערוץ ההתרעה, אך מתבקשת המסקנה שהיה זה ג'ק אוקונל, ראש שלוחת הסי-איי-אי בעמאן. אוקונל היה מפעילו של חוסיין ושילם לו את הדולרים (לפי הגרסה האוהדת, הכסף נועד למימון מנגנון הביטחון של חוסיין, לפני הקמת ה"מוחבראת", השב"כ המקומי, ואחר כך לשכירת חברה בבעלות בנו של הנשיא ג'ראלד פורד לאבטחת בני חוסיין, כולל יורשו במלוכה עבדאללה, בעת לימודיהם בארה"ב).

לחוסיין, מסתבר, היתה חיבה מיוחדת לאנשי מודיעין זרים, רצוי עם אנגלית כשפת אם: אוקונל והבאים אחריו בסי-איי-אי, ראש שלוחת המודיעין הבריטי בעמאן אם-איי-6, ביל ספירס (כינוי צופן: "מרי") ורעייתו פגי ואפרים הלוי מהמוסד. איש סי-איי-אי לשעבר חיבר את קו הטלפון הישיר בין משרדיהם של חוסיין ושל גולדה.

ההפתעה המוחצת של המבצע האווירי "מוקד" בבוקר ה-5 ביוני הושגה, מפני שנאצר לא האמין לחוסיין. הוא חשד בתכסיס שכוונתו לגרום לו להתקפל, כפי שחוסיין חשד במזימה של נאצר, נגדו אישית (לאסור אותו בבואו במטוסו לקהיר) ונגד ירדן.

האירוניה ההיסטורית היא שלאחר שש שנים ורבע, בספטמבר 1973, מצא עצמו חוסיין במצב דומה מול גולדה: הוא גילה לה את תוכנית ההתקפה של אנואר סאדאת וחאפז אסד על ישראל, אך היא התחפרה בסירובה להאמין שמלחמה אכן בפתח. אחד הלקחים מפרשיות אלה הוא שערכו של המודיעין לעולם יהיה מוגבל למדי. קל להתאהב בו ולראות בו חזות הכל, אבל הקברניטים, גם אם הם מעכלים את המידע כפשוטו, או משתמשים בערוץ חשאי למגע סמוי עם אויב, מחליטים בהקשר נרחב ופוליטי.

אכזבה, תקווה, אכזבה

לקראת הבחירות באוקטובר 1973, כשקו מפלגת השלטון בישראל הוא שבזכותה מורתעים הערבים ממלחמה, שום נתון שהיה ראש אמ"ן אלי זעירא מספק לגולדה ולדיין לא היה משכנע אותם. אפילו היו סאדאת ואסד בכבודם ובעצמם חוסכים מחוסיין את הטרחה ובאים ל"מדרשה" של המוסד לפגוש את גולדה, אפשר שהיתה מפקפקת באמיתות הסוד.

לירדן, ידוע מכבר, היה מקור חשוב בצבא סוריה. אשטון מתקדם צעד נוסף לגילוי זהותו ומספר כי קצין האיסוף שגייס אותו היה עבוד סאלם, טייס בחיל האוויר העיראקי שהיה לקצין מודיעין וערק לירדן. קרוב משפחה של אשתו היה מפקד אוגדה בצבא הסורי ושותף סוד לתוכניות המבצעיות נגד ישראל. סאלם השיג ממנו את תוכנית המלחמה.

לפי גרסת חוסיין, המובאת אצל אשטון, הפגישה עם גולדה נועדה לדוג ממנה מידע שקיבלה ממקורותיה המצריים, כי ירדן היססה להסתמך בהערכותיה רק על המקור הסורי, מעולה ככל שהיה. חוסיין, שנרתע מהצגתו כמשתף פעולה עם ישראל, לא רצה לשפר את ההיערכות הישראלית למלחמה, באופן שישמר את המצב הקיים, אלא למנוע מלחמה בהצגת חומרת הסכנה ובאופן שידרבן את ישראל למהלכים מדיניים. התרעת מפקד האוגדה הסורי הועברה במקביל לסי-איי-אי, דרך ראש השלוחה בעמאן, אלא שהלמס המפולפל ועתיר הקשרים כבר לא היה בוואשינגטון.

לקראת מלחמת יום הכיפורים עמד בראש הסי-איי-אי ראש חדש וחלש, שלישי בתוך כחצי שנה, ויליאם קולבי. הדיווח שקיבל ממנו הנרי קיסינג'ר לא הרעיש עולמות. עוזרו של קיסינג'ר, תומס פיקרינג, סיפר לאשטון שלקראת סוף אותו שבוע שלפני המלחמה היה קיסינג'ר נסער ושאל שוב ושוב את עוזריו אם הגיע מידע חדש מהמזרח התיכון בעניין הכנות גוברות למלחמה. לשווא. אחד הפרטים שהעביר האוגדונר הסורי למפעיליו בירדן היה מועד הפתיחה באש. פרט זה בילבל את חוסיין. הוא הניח ש"שתיים בצהריים ביום הכיפורים" מכוון לערב יום כיפור, כשהמוני בית ישראל בדרכם הביתה והמהומה רבה. בחלוף אותו יום שישי ללא התקפה, תהה חוסיין שמא ההחלטה בוטלה.

יחסי חוסיין עם פוליטיקאים, קצינים ופקידים בישראל גודשים פרקים ארוכים ותיקי מסמכים בארכיון המלכותי. הוא דיבר על כבוד, אך העריץ כוח. מי שסימלו בעיניו גבריות וגבורה זכו ליחס מיוחד, לא תמיד הדדי. במיוחד משה דיין ויצחק רבין. פרס השביע אותו מרורים, עד שלבסוף "פעל מאחורי הקלעים לטובת נתניהו" בבחירות 1996, שמח בניצחונו ו"לחץ על מנהיגים ערביים אחרים לתת לו ליהנות מהספק", כפי שכתב אשטון, אך התאכזב ומצא קולב חדש לתקוותיו: אהוד ברק.

מכל סודות חוסיין, אפשר שהמעניין ביותר עוסק בחיזור חשאי של רבין אחרי סדאם חוסיין, בתחילת קיץ 1995. לדברי אשטון, ביקש רבין מחוסיין שסדאם יזמין את שניהם בצוותא לביקור בבגדאד. "מטרתו ביצירת הקשרים עם עיראק היתה הגברת הלחץ על אסד, אויבו של סדאם, לקבל את תנאי השלום של ישראל. רבין ראה בעיראק גם מפתח למזרחו של העולם הערבי ומחסום בפני האיום האיראני על ישראל".

מגעי רבין עם חוסיין התנהלו באמצעות אפרים הלוי וראש לשכת המלך, עלי שוקרי. ביוני 1995 שלח חוסיין לסדאם את הצעת ביקור רבין, באיגרת סודית שמסר שר החצר מרוואן קאסם. סדאם הגיב בסירוב לנהל מגעים עקיפים ובדרג נמוך, אך לא פסל על הסף מגעים עם רבין. ליוזמה לא היה המשך.



מימין לשמאל: ברק, פרס, רבין, המלך חוסיין והנסיך חסן בעקבה ב-1994. למלך היתה חיבה לאנשי מודיעין זרים, בעיקר דוברי אנגלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו