שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אילנה המרמן | מחסום הוסר במאדים

במה חופשית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כלי התקשורת מודיעים באחרונה מדי פעם על הקלות לפלסטינים: "מורידים מחסומים", בישרה כותרת באתר צה"ל באינטרנט. "עשינו מהפיכה", מצוטט שם רב סרן אחד. וסגן אלוף שתוארו "רע"ן מעברים ותפר במינהל האזרחי" מבשר בהתלהבות: "זהו אחד המהלכים המשמעותיים ביותר שקרו לפלסטינים בשנים האחרונות. זהו מהלך, שאם רק היית מדבר עליו לפני שלוש שנים, היו שואלים אותך אם נפלת מהמאדים".

למי שמאמינים לבשורות האלה מוצע לנסוע לא הרחק מבתיהם ולצפות מקרוב במהלכים הקורים לפלסטינים בימי תמורה גדולים אלה. תושבי ירושלים, למשל, יכולים לנסוע כעשר דקות ממרכז העיר צפונה, לעלות על אחד הכבישים המהירים שבמערכת המשוכללת של גשרים וכבישים רבי נתיבים, המובילים אל השכונות היהודיות וההתנחלויות שמצפון לירושלים, לחלוף על פני פסגת זאב, ומול שכונת נווה יעקב לפנות לכביש צר ומשובש, המוליך אל השכונות הערביות דחית אל-באריד וא-ראם.

שם ייווכחו הנוסעים כי אכן, כמו שדווח לפני ימים אחדים, הוסר מחסום א-ראם. עכשיו אפשר להמשיך בכביש בלי להתעכב, ולהתקדם על כנפי החירות וחופש התנועה בין הבתים, שעד מהרה מתחלפים בשלוליות וגלי עפר וערימות פסולת, להתקדם עוד קצת, כ-200 מטר, וזהו: אין עוד הלאה. חומת בטון אפורה גבוהה בנויה שם, במרומיה גדרות תיל, מצלמות וחישנים, ואין לעבור אותה בשום אופן. מוצע לנוסעים לעמוד לרגלי החומה, לחוש עד כמה הם זעירים וחסרי אונים פה ולסקור מעט את המקום המטונף, השומם והמכוער הזה שנקלעו אליו שלא בטובתם.

עכשיו מובטח להם, שירגישו כאילו נפלו מהמאדים. או על כל פנים עברו מפלנטה אחת לאחרת. שם ייוודע להם - אם יתעניינו באחת החנויות המעטות הפתוחות עדיין ברחבת הגרוטאות שהיתה פעם לב של שכונה צפופה - כי נסגר ונחתם לפני זמן קצר השער האחרון שהיה פתוח לא הרחק מכאן בחומה. כעת כלואים מאחוריה סופית רבבות בני אדם סמויים מן העין - תושבי שכונת א-ראם.

לכן הסירו את המחסום, כפי שתוכנן מראש: אין עוד צורך במחסום כשהחומה סוגרת הרמטית על מי שנועדו להיכלא בה ומפרידה אותם לא מהישראלים דווקא, כמו שרבים מהישראלים סבורים, אלא מהפלסטינים בעברה האחר. ולא מטעמי ביטחון - זאת יכול לראות כל מי שעיניו בראשו ורוצה לראות.

כעת תושבי שכונת א-ראם מנותקים לחלוטין מהמרחב הציבורי והפרטי שהיה מרחב חייהם קודם לכן: מבתי ספר, בתי חולים, עבודה, בני משפחה ומכרים. החומה הבנויה באמצע הרחוב גם שולחת את זרועות תקנותיה וצוויה לתוך בתים ומפרידה שם אבות מילדיהם, בעלים מנשותיהם: אלה יש להם תעודות זהות כחולות והם רשאים להיות כאן, ואלה יש להם תעודות זהות ירוקות והם מוכרחים להיות שם.

האורחים גם יוכלו לראות את שרידי המעברים ששימשו עד לפני חודשים מספר ילדים ומבוגרים שהתגנבו בעדם, בחסות עצימת עין של שוטרי מג"ב המפטרלים פה - כדי לקצר את דרכם אל בית הספר או אל העבודה. הנה, כאן (במו עיני ראיתי) עברו שפופים בתוך האדמה, בצינורות ביוב גדולים, שעכשיו נחסמו בסורגי ברזל עבים נעולים במנעולים. ושם עברו הכחושים שבהם, ילדים בעיקר, דרך רווח צר שהפריד בין שער ברזל לחומה, וכעת הוא סתום בלוחות ובגופי מתכת מולחמים.

וכך עכשיו, כשכל המעברים והפרצות והחורים נסגרו לגמרי - הסירו את מחסום א-ראם ובישרו על הקלות לפלסטינים. ואולי הקלו על כמה שוחרי טוב ישראלים, רודפי שלום ואוהבי אדם, שנוח להם שמתעתעים בהם ככה: לא, הם כנראה לא ייפלו כל כך מהר מהמאדים שלהם.

הכותבת היא עורכת ומתרגמת, הפעילה במחסום ווטש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ