פשפש הנשפים, ין יה לינג - ספרים - הארץ

פשפש הנשפים, ין יה לינג

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פשפש הנשפים

ין גה לינג. תירגמה מאנגלית: ברוריה בן ברוך. הוצאת ידיעות ספרים, 303 עמ', 88 שקלים

כש"פשפש הנשפים" יהיה אולי (כפי שאירע ליצירות אחרות של ין גה לינג) לסרט של יימו או של אנג לי, יהיה לו שוט פתיחה חזק, ארוטי-מרוסן, ובו על רקע הלמות מכונות מפעל שימורים, בתוך חלל באזור תעשייתי בשולי בייג'ין, תיראה נערה עומדת על כיסא, בידה צינור גומי, מקלחת את גופו החסון של גבר צעיר.

אלה הם דן דונג ואשתו שזיף קטן, הם פועלים מובטלים, מתגוררים בחדר דל באחת הקומות שמעל אולמות הייצור במפעל. "בכל מקום בחדר נראים כיסויים סרוגים. זו דרכה של שזיף קטן להשכין אחדות והרמוניה בין כל הרהיטים שלוקטו מפה ומשם", מספר דונג. מתוך החדר הזה, כשהוא לבוש בבגדיו הטובים ביותר ("ז'קט ספורט עשוי פוליאסטר") יצא דן לחפש עבודה כאיש ביטחון במלון וגילה: אין קל מלהתחזות לעיתונאי, להשתתף בכינוסים ונשפים, לאכול ארוחות חינם מפוארות, ולמרבה התדהמה גם לקבל על כך תמורה כספית, או כפי שהמארגנים מגדירים זאת: "משהו בשביל הטרחה", "בשביל המאמר שאולי תכתוב על הכנס". דן, כך מסתבר, אינו המתחזה היחידי; מדובר בתופעה, ולמתחזים יש שם: הם "פשפשי נשפים" (תרגום נאה ל"Banquet Bug", ועם זאת, כדרך תרגום, לא משמר את הקשריו הביורוקרטיים-מחשביים-אנרכיסטיים של "באג").

ין גה לינג (ילידת שנחאי, 1958, שעקרה לארצות הברית בעקבות אירועי כיכר טיינאנמן ב-1989), מנצלת היטב את הפער בין אורח חייו הקודם, הדל והמוסרי, של גיבורה לבין זה החדש, הטפילי - אך גם אנרכיסטי וחתרני כ"פשפש נשפים". באמצעות פער זה היא מאירה את מורכבותה של המציאות הסינית העכשווית, מעין לימבו מבורדק בין קומוניזם לקפיטליזם (הזמן הוא תחילת האלף השני, לפני אולימפיאדת בייג'ין, מעט לפני הבחירות הקודמות בארצות הברית. האזרחים צופים בטלוויזיה "במועמד לנשיאות ארצות הברית בשם בוש").

קולה של גה לינג, לפחות ברומן זה, מפתיע במקוריותו ובתעוזתו, בטון השונה בתכלית מזה המתקתק מעט של סופרות אמריקנו-סיניות (ובראשן אמי טאן); זהו קול מרוחק ואירוני היוצר אפקט סאטירי מובהק ומשרת באופן נאמן את עלילת עלייתו ונפילתו של הפשפש, אדם שלא ידע לפני כן מהו "פרילנסר", שלא היה בעל טלפון נייד, שנאלץ להשתמש במילון כדי לכתוב מכתבים בלי שגיאות להוריו - נהפך לרגע לעיתונאי לוחם, ונפל במלכודת הדבש.

רעיון המסכה המשתלטת לאטה על העוטה אותה הוא רעיון נושן ויעיל לא רק להמחשת הפער בין העולמות (באמצעות הזרה); 50 העמודים הראשונים צופנים בחובם לא מעט רגעים קומיים נחמדים - קולנועיים ומלאי אירוניה - כמו זה שבו מאמן דן את שזיף קטן לענות כמזכירתו: "הוא מבקש ממנה לנסות לומר: 'נא להמתין מיס גאו, אני מעבירה את מר דונג'. הוא מהנהן לנוכח התקדמותה ומסביר שהביטוי הזה יגרום לקולה להישמע נמוך יותר, צונן יותר, בוגר יותר, קול שונה לחלוטין מקולה הטבעי שאמר: 'ומי את לעזאזל?!'". למרבה הצער, מרבית עסיסה של אותה סיטואציה בסיסית נסחטת בעמודים הראשונים. ההמשך מקנה תחושה של הליכת סחור-סחור אחר חוט עלילה רפוי דרך כל מיני פרשיות משנה ודמויות משנה סתמיות; משהו חורק, משהו גורם לקוראים לאבד עניין בטרגדיה הנרקמת לעיניהם.

מהו המשהו הזה? בין היתר: אותו הטון המייצר סאטירה, והזנחת דמותה החידתית של שזיף קטן, וכניעתה של הכותבת למודוס של הרומן האמריקאי הפופולרי והקורץ לעיבוד קולנועי - זה החש מחויב לפרוש עצמו על פני 300 עמודים (שחלק גדול מהם כתוב בסגנון תסריטאי) וכמובן - לספק את מנות הרומנטיקה, הארוטיקה, האקזוטיקה ולאחרונה גם הקולינריה: "פשפש הנשפים" שופע תיאורי מנות מופרכים שמטרתם, על פניהם, להציג לראווה שחיתות. "עם שמתמכר רק לתענוגות החך הוא העם הנחות ביותר", אך השימוש העודף בהם הוא מעין מקבילה ספרותית לאותה שחיתות.

ועדיין יש ברומן איכות של התבוננות, לכידה של פרטי המציאות הסינית וחשיפת המנגנון האידיאולוגי של המדינה היצוק בהם: "הנשיא וו תכנן תקרות נמוכות מן הקבוע בחוק כך שמעמד הפועלים יוכלו להרגיש כמו ענקים שראשם מגיע השמימה - מטאפורה שנאמרה פעם על המעמד החברתי שדן עצמו הוא חלק ממנו". וגם רגעים של חמלה וקירוב העדשה אל החיים האינטימיים ואל המחשבות הנחשבות בתוך "יער הבטון. עיר חדה וחדשה מכדי להיות אישית".

ואם התחלנו בקולנוע נסיים בלונג שוט (ספרותי): "בימים החופשיים שלו דן לוקח את שזיף קטן לבלות. היא אוהבת לבלות במגרשי מכוניות ענקיים מלאים שורות על גבי שורות של מכוניות חדשות או משומשות, בסופרמרקטים ענקיים עם מעברים על גבי מעברים של סחורות, ובצמתים סבוכים ורב-מפלסיים של כבישי העיר, היא אוהבת את מראה הבולדוזרים הערוכים בשורה וקוצרים ערימות ותלוליות של אשפה. היא יכולה גם לשוטט בסופרמרקט ולהתפעל משורות מכלי הנוזלים לניקוי כלים, המפיות ומגבות הרחצה, כאילו היו ערוגות פרחים או ביתנים מצועצעים בפארק. הנופים שהיא מחבבת הם רחבי ידיים, מודרניים, מאורגנים ומתועשים, ולא אנושיים". אבל כדי ששזיף קטן תחדל להיות הסינית הקטנה, או במקרה הטוב קריקטורת זן, צריך לתת לה קצת יותר מקום ברומן, או לחילופין, ללהק לתפקידה את השחקנית באי לינג או את לוסי לו.

The Banquet Bug \ Geling Yan

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ