בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שליט סודאן עומר אל-בשיר הגיב על צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי בריקודים

שליט סודאן הגיב על צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי בריקודים לצלילי קללות נגד התובע. מתנגדי "האימפריאליזם החדש" במדינות ערב הזדרזו לתמוך בו. ומה עם פליטי דרפור? זה פחות מעניין

תגובות

ללואיס מורנו-אוקאמפו יצא שם טוב. עורך הדין הארגנטיני, המשמש כתובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי, פירסם בשבוע שעבר צו מעצר נגד נשיא סודאן, עומר אל-בשיר. כך הפך באחת לגיבור לוחמי זכויות האדם ולאויבם של מתנגדי "האימפריאליזם החדש" במדינות ערב.

"האיפריאליזם המערבי יצא במאה שעברה ממדינות האיסלאם אחרי שהרס אותן וניצל את עושרן באמצעות כיבוש ישיר, וחזר אליהן דרך חלון הכיבוש וההרס באמצעות המסגרות החוקיות אשר קבע לעצמו ולשירותו, כמו בית הדין הבינלאומי, בתואנה של הגנה על זכויות האדם והפצת הצדק על פי הקריטריונים המערביים ולא על פי הקריטריונים הבינלאומיים", כתב הפובליציסט הסעודי חמד אל-מאג'ד בעיתון "אל-שרק אל-אאוסט".

זהו לב הוויכוח שמתנהל עכשיו סביב צו המעצר. האם מדובר במאמץ מערבי לסלק את אל-בשיר מן השלטון ולחלק את סודאן לשלושה מחוזות, כדי שהמערב יוכל לשלוט במדינה, או שזהו מאבק אמיתי נגד מי שמואשם ברצח עם, בטבח המונים ובמתן חסות למעשי אונס אכזריים בדרפור ואולי גם בתכנונם. גורלם הנורא של פליטי דרפור מעניין פחות.

בבירת סודאן, חרטום, התשובה ברורה. הקרנבל שאירגן לעצמו השבוע אל-בשיר אחרי פרסום צו המעצר העיד עליה: חמורים שעליהם צוירה דמותו של התובע הכללי, בובות בדמות כלב שעליהן נכתב שמו של אוקאמפו, הריקוד של אל-בשיר עם תומכיו לקצב שירים שכללו קללות נגד התובע וגידופים כלפי התומכים בהחלטה, ולבסוף הנאום שנשא, ובו הצעה לתומכי צו המעצר להמיס את הנייר במים ולשתות אותם והצהרה בנוסח "כל תומכי ההצעה יכולים להיכנס מתחת לנעלי". עמדתו היתה ברורה.

אל-בשיר, שתפס את השלטון בסודאן ב-1989 ומנהל בה משטר אימים דיקטטורי, אינו מתכוון להתייצב בבית הדין הבינלאומי. הפרלמנט הסודאני, שנתון לשליטתו, מתכוון לאמץ חוק שמתיר לסודאן להחזיר בכל אמצעי, אפילו בכוח, כל אזרח סודאני שייעצר על ידי כוח זר או על ידי מוסד שסודאן אינה מכירה בו. לפחות ואשינגטון כבר הבינה את הרמז. השבוע היא הורתה לצמצם את הצוות הדיפלומטי שלה בחרטום.

לאחרונה מפיצים מומחים אמריקאים הצעה לנקוט כלפי סודאן צעדים דומים לאלה שננקטו כלפי עיראק, ולאסור על טיסות מעל שטח דרפור כדי למנוע התקפות סודאניות מן האוויר. סנקציות אמריקאיות על סודאן מוטלות מאז סוף שנות ה-90 והן כוללות איסור על חברות אמריקאיות לעשות עסקים שם. די מהר מלאו שדות הנפט של סודאן בחברות סיניות.

עכשיו מאיימת סודאן לנקוט סנקציות נגדיות: להפסיק את יצוא הגומי-ערביקה לארצות הברית ולכל מדינה שתומכת בצו המעצר נגד אל-בשיר. גומי-ערביקה, שרף שמיוצר מקליפות עצי השיטה הסנגלית, משמש בייצור משקאות קלים. סודאן מייצרת כ-70% מכלל הצריכה העולמית של מוצר זה.

צו המעצר נגד אל-בשיר חולל טלטלה במדינות ערב. שוב הן נתפשות כמי שלא מסוגלות למנוע התערבות מערבית בענייניהן, ושוב עומד מנהיג ערבי למשפט בינ"ל אחרי שהליגה הערבית, כמו במקרה של עיראק, לבנון או פלסטין, לא הצליחה להטיל את מרותה על חברותיה.

הליגה הערבית הפגינה את חולשתה כבר מראשית המלחמה בדרפור. באף אחת מוועידות הפסגה שהתכנסו מאז 2003 לא נשמע ולו קול אחד בגנות מעשיה של ממשלת סודאן. השבוע המשיך מזכ"ל הליגה, עמרו מוסא, את המסורת הזאת. כאשר נשאל מה דעתו על גירוש 13 ארגוני סיוע לפליטים מדרפור בהוראת ממשלת סודאן, הוא השיב כי בסודאן פועלים עדיין מספיק ארגוני סיוע וצדקה, וכי "הליגה הערבית תעשה הכל כדי ליישב בין דרישות הצדק לבין הצורך לשמור על יציבות סודאן וריבונותה".

באין ליגה ערבית שתפעל, מתחרות מצרים וקטאר על ניהול מו"מ פנים-סודאני כדי לעצור את הטרגדיה בדרפור. מצרים קוראת לכנס ועידה כלל ערבית כדי להסדיר את ענייני סודאן. קטאר, מצדה, מארגנת דיאלוג "פרטי" משלה, וכבר הספיקה לספוג ביקורת ממצרים על כך שהיא, הקטנה, מעזה לעשות מעשים שנועדו לגדולים ממנה. בסוף החודש תתכנס ועידת הפסגה הערבית השנתית בקטאר, אז נראה מי ידבר בשם תושבי דרפור ומי ינסה לכופף את ידו של מי במאבק על ההנהגה.

ידיד חדש למאוריטניה

עשר שנים אחרי חתימת ההסכם לכינון יחסים דיפלומטיים, החליטה מאוריטניה לגרש את שגריר ישראל מארצה ולהחזיר את שגרירה מישראל. לכאורה זו היתה החלטה צפויה, לנוכח הלחצים הכבדים על המשטר הצבאי (שתפס את השלטון באוגוסט שעבר), בעקבות הלחימה בעזה.

אבל נראה כי להחלטת מאוריטניה יש היבט נוסף. מאוריטניה, שדווקא בתקופת האינתיפאדה השנייה הורתה לשגרירה בישראל להיפגש עם ראש הממשלה אז, אריאל שרון, וגונתה על כך בחריפות על ידי הפלסטינים, ערביי ישראל ומדינות ערב, נתפשה תמיד כסלע איתן מבחינת ישראל. מין מיקרונזיה של המזרח התיכון. ישראל, מצדה, גמלה למדינה הענייה הזאת - שבה ההכנסה לנפש פחותה מ-800 דולר בשנה - בסיוע חקלאי, בבניית בית חולים ובעיקר בהידוק קשריה עם הממשל האמריקאי. אחרי ההפיכה הצבאית שבה סולק הנשיא, סידי מוחמד אולד שייח עבדאללהי, ביקש השליט החדש, הגנרל מוחמד אולד עבד אל-עזיז, שהיה מפקד המשמר הנשיאותי, את הכרתה של ואשינגטון. ואשינגטון, אשר ראתה בנשיאותו של עבדאללהי ניצחון לתהליך הדמוקרטיזציה במזרח התיכון - הוא היה הנשיא הראשון במדינה שנבחר בבחירות חופשיות - דחתה את פנייתו של הגנרל המורד.

בינואר איים השליט החדש, שאם ואשינגטון לא תכיר בשלטונו הוא ינתק את קשרי המדינה עם ישראל. ואשינגטון ציפצפה ועבד אל-עזיז מימש את איומו וזכה לתשואות ערביות. התמורה: סיוע שהבטיחו לו איראן ולוב כתנאי לניתוק היחסים עם ישראל.

מאוריטניה, כמו סודאן, הפכה למדינת יעד איראנית בשל העלות הנמוכה של רכישת דריסת רגל בה. לוב ראתה את ההזדמנות להתערב בסכסוך הפוליטי הפנימי במאוריטניה ולהכניס את המדינה תחת חסותה.



נשיא סודאן עומר אל-בשיר, בשבוע שעבר. לא מתכוון להתייצב בבית הדין הבינלאומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו