בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'יימס זוגבי, יו"ר המכון הערבי-אמריקאי: איראן משתמשת בישראל ככלי

יו"ר המכון הערבי-אמריקאי אמר ל ל"הארץ" כי הזכייה של הימין בישראל "יכולה להיות נסיגה, אבל נסיגה הכרחית בשביל להתקדם"

תגובות

ד"ר ג'יימס זוגבי, העומד למעלה מ-30 שנה בראש המכון הערבי-אמריקאי בוואשינגטון - הזרוע הפוליטית של הקהילה הערבית בארה"ב, היה רוצה לראות את אביגדור ליברמן ונציגי החמאס יושבים יחד לשולחן המו"מ. הוא סומך על השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל, שבבוא היום זה גם יקרה. "הזכייה של הימין בישראל דומה למה שקרה בצפון אירלנד - זו יכולה להיות נסיגה, אבל נסיגה הכרחית בשביל להתקדם", אמר זוגבי בראיון ל"הארץ".

זוגבי מכנה את מיטשל כ"אדם הכי חכם עד כה שמטפל במזרח התיכון מטעם ארה"ב". "יכול להיות שהם לא ירצו לשבת באותו השולחן, אבל כשאחד מייצג אולי 20% מהאוכלוסיה והאחר אולי 40%, אין סיכוי להתקדם. כמה ששמים פחות תנאים מוקדמים למשא ומתן, כך יש יותר סיכוי שזה יעבוד. אפילו הכרה בריבונות ישראל או בזכות הפלסטינית להקמת מדינה עצמאית בגבולות 67' לא צריכה להיות תנאי מוקדם, כפי שהפירוק מהנשק לא היה תנאי מוקדם בשיחות בצפון אירלנד. התנאי המקדים היחיד הוא הפסקת האלימות".

האם הגרעין האיראני לא מסבך קצת את העניינים באזור?

"אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית, זה לא יהיה איום על ישראל, אלא על המפרץ", טוען זוגבי. "המטרה של איראן היא לא ישראל, אלא הגמוניה אזורית. ישראל היא כלי, משחק שטהראן משתמשת בו לגייס תמיכה ערבית ולייצא קיצוניות למפרץ. הם משחקים על התסכולים והפחדים בעולם הערבי. והמדיניות הטיפשית של ג'ורג' בוש עם הפלישה לעיראק והמדיניות הטפשית של ישראל רק שיחקה לידיהם". אם ישראל תחליט לתקוף את איראן, הוא פוסק, "יהיה זה מעשה ממש מטופש, אבל אני נמצא במשחק הזה מספיק שנים בשביל לדעת שלפעמים אנשים עושים דברים ממש מטופשים".

כשהשליח מיטשל ניהל שיחה עם הארגונים היהודים, הוא ניהל שיחה טלפונית נפרדת עם ראשי הארגונים הערבים האמריקאים. בסך הכל נציגי הקהילה הערבית בארה"ב, המונה על-פי הערכות המכון כ-3.5 מיליון בני אדם, מרוצים מצעדיו הראשונים של ממשל אובמה באזור. אבל זוגבי עדיין מתגעגע לימי קלינטון, כשהמפגשים עם נציגי הקהילות היהודית והערבית היו משותפים. "לא תמיד הסכמנו על כל הנושאים, אבל כשאתה יושב עם אדם באותו החדר, זה מדרבן אותך לפתח דיאלוג קונסטרוקטיווי".

שנות בוש היו מבחינתו אסון. "המצב הידרדר אחרי ה-11 בספטמבר, וניסינו להסביר שהיחס לאנשים מהמוצא הערבי בשדות התעופה רק הופך אותם לחשדנים ומנוכרים, וזו בדיוק הקהילה שהממשל רוצה לזכות באמון מצדה ושיתוף פעולה, אבל לא הקשיבו. בחיפוש המחט בערמת השחת, הם רק הגדילו את כמות השחת". אבל זוגבי גם מודה לאף-בי-איי על "ההתמודדות היעילה עם אלה שאיימו על חיינו. שלושה מהאנשים שאיימו עליו אישית, לדבריו, יושבים היום בכלא.

לדבריו, הקהילה הערבית בארה"ב סובלת מבעיות התדמית וגם מבורות האוכלוסיה הכללית. "יש אנשים שחושבים שאנחנו כל היום יושבים בבית, רואים אל-ג'זירה ושונאים את ישראל ואת אמריקה", הוא אומר. "זה לא מה שאנחנו. רק כרבע מהקהילה הם מוסלמים, קצת מעל המחצית מהערבים-אמריקאים הם יוצאי לבנון. רוב הקהילה די מצליחה מבחינה כלכלית. הדור החדש מתעניין בפוליטיקה המזרח-תיכונית ברמה מאוד כללית: הם רוצים יחסים טובים יותר בין ארה"ב למזרח התיכון, יותר כבוד הדדי, רוצים לבנון חופשית וריבונית ופלסטינים עם המדינה שלהם. אבל כששגריר לבנוני שבא לבקר פה שאל אותי, האם אחד העובדים הוא שיעי, אמרתי שאין לי מושג, כי בחיים לא עלה בדעתי לשאול אותו דבר כזה. אנחנו לא פליטים, אנחנו אמריקאים ממוצא ערבי.

עד לבחירות האחרונות היו לקהילה חמישה נציגים בקונגרס, כעת נשארו רק שלושה - לאחר שסנטור אחד הפסיד ואחר השתלב בקבינט של אובמה. "בכל סבב בחירות מתמודדים 3-4 חדשים", הוא אומר. "אבל חלק מהארגונים היהודים ממש לא אוהבים גם את זה. הם מתנגדים על הסף למעורבות שלנו בפוליטיקה". זוגבי עצמו החזיק בכמה תפקידים במפלגה הדמוקרטית. "חלק מהאנשים היו בוטים מספיק להגיד לי ישירות: "למה שנתן לכם דריסת רגל במפלגה הדמוקרטית? אתם רק עושים צרות".

"היו מקרים שגייסנו כספים מהערבים האמריקאים ? ואז המועמד היה מחזיר את הכסף לאחר שהקהילה היהודית תקפה אותו שהוא 'לוקח כסף מהערבים', וזה מאוד פגע בנו. מועמד אחד ביקש ממני להגיד לחבר'ה שלך שהם חברים שלי, אבל אני מבקש שלא יתרמו לי בבחירות כי איפא"ק יפגע בי בגלל זה. אני חושב שהתגברנו על רוב המכשולים מהסוג הזה, אבל עדיין יש מנהיגים בקהילה היהודית שצריכים להתבגר", אמר זוגבי. "לארה"ב יש יותר מדי אינטרסים במזרח התיכון כדי לראות את זה כמשחק סכום אפס ולטפח יחסים רק עם ישראל או היהודים באמריקה. מה שמצחיק, חלק מהמבקרים שלנו אומרים: 'חלק מחברי הטובים הם ערבים', בדיוק מה שהאנטישמים נוהגים להגיד על היהודים".

ומה האינטרס של הארגונים היהודים שאינם ארגוני שלום לשתף פעולה אתכם?

"כי אנחנו אמיתיים, ואנחנו כאן, אנחנו קהילה אמריקאית ואנחנו זכאים ליחס של כבוד ולו רק בזכות זה", טען זוגבי. "יש לנו יכולת לתרום, ואנחנו השותפים של אמריקה בפיתוח היחסים עם המזרח התיכון. האם ישראל יכולה להתקבל במזרח התיכון אם האמריקאים ממוצא ערבי אינם יכולים להתקבל באמריקה?".

"אני חושב שישראל השכילה לספר לעולם את הסיפור שלה, בניגוד לפלסטינים. אני זוכר איך ראיתי בגיל 13 את 'אקסודוס' ושמחתי בשביל החבר'ה הטובים, שהיו כמו הקאובויים שמתמודדים עם פראי אדם ורוצים להגן על החופש. רק מאוחר יותר הבנתי שהעם שלי היה החבר'ה הרעים", סיפר, "ישראל שלטה בנראטיב בתקשורת האמריקאית גם במהלך המלחמה בלבנון וגם במהלך המלמה בעזה. אני לא מאשים אותם, הם עשו מה שהיו צריכים לעשות כי זו מלחמה".

לדברי זוגבי, הערבים גרועים בהסברה. "החמאס גרמו הרבה נזק לפלסטינים. אין מחלוקת על כך שירי הטילים מעזה זו תועבה וטרור, גם איזה מן ארגון מאמן אנשים צעירים להרוג עצמם וגם ילדים חפים מפשע? מעולם לא תמכתי בהם ולא אהבתי את השיטות שלהם. פלסטין שהחמאס רוצים ליצור זו לא פלסטין שאני יודע שהאנשים חלמו עליה, זו לא פלסטין של מחמוד דרוויש שהעניקה לי השראה". עם זאת, זוגבי מדגיש, כי "גם לחמאס היה טיעון שלא הושמע, והיה סיפור גדול יותר שנעלם. הנסיגה החד-צדדית מעזה היא שתרמה יותר מכל לעליית החמאס, וארה"ב עשתה טעות נוראית כשלא תמכה בפיוס בין הפלגים. בשטח יש עכשיו שתי פתולוגיות - שני עמים פגועים שלא מסוגלים לקבל החלטות רציונליות כי הם לא רואים באופק שום תמריץ לעשות את זה".

עכשיו, כשהממשלה הישראלית עלולה לתקוע את תהליך השלום, זוגבי חושב שזה הזמן של מדינות המפרץ להרחיב את היוזמה הערבית. "אני יודע שזה דבר קשה לבקש, אבל אם זה יקרה, יכול להיות שהבחירות הבאות בישראל יתנהלו סביב הדיון, כמה דברים טובים יכולים לצאת מהשלום, ברמת התמריצים הכי בסיסיים, כמו המסחר. אני לא חושב שהשייח'ים צריכים להתארגן ולצאת לביקור בירושלים בהתחשב באווירה באזור, אבל דיון על היוזמה, על תמריצים ספציפיים, זה בהחלט יתרום לשינוי בחשיבה של העמים באזור. לראות את האפשרות שבנק ערבי ייפתח בתל-אביב, לראות בראש בבירור תמונה של עתיד טוב יותר. אולי נתניהו לא יקבל את זה כי הוא לא מקבל את סוף הדרך, אבל זה יכול לשנות את האווירה. אם מדינות ערב יגידו לפלסטינים, אתם יכולים לקבל כך וכך תקציבים, אבל תתקדמו עם הסכם מכה או הסכם קהיר. וגם לארה"ב יש אחריות בזה. החמאס לצערי לא ייעלמו, אבל דעת הקהל יכולה להשתנות ל"אנחנו יודעים שאיבדנו אנשים ואנחנו כועסים, אבל בואו נצעד קדימה".



זוגבי. טהראן משחקת על התסכול הערבי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו