בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורגל: היוונים העלו את אוטו ריהאגל לדרגת אל

אוטו ריהאגל בן ה-70 ידוע כאיש נוקשה ומיושן, נחשב לדיקטטור חסר תקנה, דוגל בבונקריזם ומסרב לעבור ליוון. אבל אלה לא מפריעים ליוונים, שהעלו את מאמנם לדרגת אל: הם מכנים אותו "ריהאקלס", כפו עליו אזרחות והכתירו אותו ל"יווני השנה". נראה את קשטן מתחרה בזה

תגובות

בוודאי תהיתם מהם הקריטריונים הדרושים לקבלת התואר "היווני של השנה"? מטבע הדברים, להיות יווני. אז מה עושים כשמאמן זר מוביל את הנבחרת לזכייה בלתי נתפשת באליפות אירופה אחרי שהיתה אחרונה במצעד ההימורים, אבל אין לו אזרחות יוונית והוא אפילו לא מתגורר במדינה, אלא מעדיף לחיות במולדתו, גרמניה?

התשובה הפשוטה היא להעניק את התואר לאחד השחקנים, נגיד לאנגלוס חאריסטיאס, שהבקיע שערי ניצחון, גם בגמר היורו עצמו. אולם ביוון ברור לכל כי מי שהביא להם את התואר ב-2004 הוא בראש ובראשונה האיש על הקווים, "המלך אוטו" (כך כונה עוד בגרמניה). אז ביוון התחבטו והתלבטו בשאלה, ולבסוף נתנו לאוטו ריהאגל - שזכה לתואר המחייב ריהאקלס, על משקל הרקולס - אזרחות כבוד בכוח ובחרו בו, תוך יצירת תקדים ונגד כל הכללים, לתואר "היווני של השנה".

ריהאגל, מעידים כולם, אינו איש חביב ומסביר פנים, בלשון המעטה, וגילו - מעט יותר מ-70 - רק מחדד את התכונות הנוקשות באופיו. הוא ידוע כאדם קשוח, שמרן, חשדן, פוליטיקאי ממולח, ציני וחריף, כשגם עיתונאים גרמנים ויוונים שנמצאים אתו בקשרי עבודה שנים רבות ומכירים אותו אישית, לא זכו מעולם לקבל לידיהם את מספר הטלפון האישי שלו.

הגרמני גם לא נוהג להתפשר על שום דבר, אבל באמת שום דבר. ובאורח פלא, הוא גם כמעט תמיד מקבל את מבוקשו. דוגמה לכך היא מסיבת העיתונאים שיערוך ביום שישי הבא, ערב המשחק מול ישראל, שתתקיים בדיוק לפי דרישותיו. עיתונאים גרמנים מעידים כי ריהאגל הנהיג שיטות דיקטטוריות של ממש בקבוצות אותן אימן - על פיו יישק דבר וכל אופוזיציה שנרקמת נגדו מחוסלת במהירות הבזק. כה ריכוזי הוא, ריהאגל, עד שמכנים אותו Ottocracy, משחק מלים על Autocracy (באנגלית, שלטון יחיד).

המשפט האוטומטי

למרות המוניטין שיצא לו, ריהאגל נערץ הן בגרמניה והן ביוון. בשתי המדינות מבינים כי אחרי תחילת קריירה במהלכה הגיע לא אחת רק למקום שני, היה איש של כמעט ואפילו כונה Vizeadmiral (סגן אדמירל, ובהשאלה סגן נצחי), הפך הגרמני יליד אסן - בעזרת טקטיקה מוקפדת ועבודה קשה - למי שמביא תוצאות ומספק את הסחורה. ולאורך שנים.

לא רק יורו מדהים עם יוון יש לו ברזומה, אלא גם אליפויות וגביעים עם קבוצות בסדר גודל בינוני כמו ורדר ברמן וקייזרסלאוטרן ואפילו זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע. ריהאגל מחזיק בכל שיא בונדסליגה אפשרי למאמן - המספרים הגבוהים ביותר של ניצחונות, תוצאות תיקו, הפסדים, שערי זכות ושערי חובה. חלק מההסבר לכך נעוץ כמובן בקריירת אימון של 27 שנים ברצף בבונדסליגה (כולל 14 שנה רצופות בוורדר ברמן), אבל זה רק פן אחד בסיפור. בלתי אפשרי לאמן שלושה עשורים רצוף באחת הליגות התחרותיות והקשות ביותר בעולם, אם אין לך את זה. ולריהאגל, יגידו מה שיגידו, יש את זה.

יחד עם 12 שנים כשחקן (הגנה כמובן, חשבתם אחרת?) הוא האדם היחיד שבמאזנו יותר מ-1,000 משחקי בונדסליגה כשחקן וכמאמן. לא פלא אם כך שהכינוי הכי נפוץ שלו בגרמניה, וגם זה שהוא מאוד אוהב, הוא - Kind der Bundesliga "ילד הבונדסליגה".

כשמתקיפים לא פעם את סגנון המשחק של היוונים - הגנתי מדי, בונקריסטי ובנוי על מתפרצות ו-1-0 קטן (זו, אגב, היתה התוצאה ברבע הגמר, חצי הגמר וגמר יורו 2004) - הוא משיב למבקריו במשפט קבוע: "צריך לזכור שמאמן מתבסס על חומר השחקנים שלו וצריך לבנות קבוצה לפי מה שיש לו". הסנגורים שלו ביוון - ויש הרבה כאלה, גם אחרי שאלופת אירופה לשעבר כשלה במוקדמות המונדיאל הקודם - מזכירים כי ורדר ברמן, שאותה הפך מקבוצה קטנה לכוח בעל חשיבות בכדורגל הגרמני, שיחקה בצורה שוטפת והתקפית למדי. זה נכון רק חלקית, כי גם בשיאה היתה ברמן לפני הכל קבוצת הגנה משובחת, ובאליפות הראשונה שלו עמה ב-1988 אף רשמה הקבוצה שיא בונדסליגה של מיעוט ספיגת שערים (22), שנשבר רק בעונה שעברה על ידי באיירן מינכן.

"גם כשיש לו שחקני התקפה מבריקים בקבוצה (רודי פלר ויורגן קלינסמן, למשל), ריהאגל שם את הדגש על הגנה", מסביר העיתונאי הגרמני מקס גרייטנר, "גם כשהוא דיבר על התקפה בברמן, הוא קרא לשיטה שלו ?התקפה מבוקרת' ושם דגש לא פחות על ההגנה. אבל תמיד יש לו תשובה זהה לביקורת על כך שהוא מיושן ואנכרוניסטי - התוצאות. ועם זה באמת אי אפשר להתווכח".

באלאק, שב בשקט

הקבוצות של ריהאגל מתבססות, כאמור, באופן קלאסי ומסורתי קודם כל על החלק האחורי. הגרמני תמיד ישחק עם שני בלמים (לעתים גם שלושה), אותם הוא לרוב מעדיף גבוהים ובעלי משחק ראש טוב.

בדרך כלל הוא משחק עם בלם אחורי, "ליברו", כמו רונה בראדסת' הנורווגי בברמן, מירוסלב קאדלץ' הצ'כי בקייזרסלאוטרן וטריאנוס דלאס ביוון. יכולת התיקול של ההגנה, הקשיחות והגודל הפיסי, כל אלה קודמים אצלו ליכולת הטכנית. אולריך בורובקה, ששיחק אצלו במשך שנים בהרכב של ברמן, הוא דוגמה אולטימטיווית לכך: פועל שחור, מתקל פרוע ובעל יכולת טכנית מוגבלת ביותר, אבל תמיד באנקר בהרכב.

שחקני אגף - קיצונים - הם גם סימן היכר לקבוצות של ריהאגל. בברמן היו אלה מארקו בודה או מאריו באסלר, בקייזרסלאוטרן אנדריאס באק או מארקו רייך וגם בנבחרת יוון יש מקום של כבוד לקיצוני הימני, סטליוס ג'יאנאקופולוס. בחוד יקפיד ריהאגל לשבץ חלוץ שידוע בנגיחה: רודי פלר, קרל היינץ רידלה או פרנק נויברת' בברמן, אולאף מרשל בקייזרסלאוטרן - ובנבחרת יוון זהו כמובן חאריסטיאס, שראשו העניק ליוונים את שער הניצחון בגמר מול פורטוגל.

ביוון נמתחה ביקורת על כך שריהאגל נצמד לשחקנים ותיקים, מדיניות שלדעת רבים הצמיחה את הכישלון ביורו האחרון. כשמרן מובהק לקח לו זמן לשלב צעירים, בקבוצות גרמניות וביוון, ואפילו את מיכאל באלאק בן ה-21 הוא ייבש ממושכות על הספסל של קייזרסלאוטרן אף שברור היה כי מדובר בכישרון נדיר. אבל בדיוק בעניין הזה נעשה לו עוול לא קטן. "יש לו עין טובה לכישרונות צעירים והוא מזהה יכולת של שחקן מיד", אומר גרייטנר. ואכן, קשה להתווכח גם עם הקבלות של ריהאגל בתחום הזה, שהרי הוא זה שאחראי לגילוי שחקנים כמו פלר, רידלה, מירוסלב קלוסה, מרקו בודה וביוון נתן הזדמנות לתיאופאניס גקאס ולחריסטיאס.

שמרן, מיושן, עקשן ובקיצור יקה פוץ. אפשר לומר הכל על ריהאגל, וחלק מזה בוודאי גם יהיה מדויק, אבל הוא כבר כמעט שמונה שנים מאמן את יוון - קדנציה ממוצעת של מאמן לאומי נמשכת שנתיים ושל זר אפילו פחות מכך - וחתום עד אחרי המונדיאל. הוא נערץ כאל ואפילו קיבל הצעה לאמן את גרמניה אחרי הצלחתו ביורו 2004 וכישלונו של פלר עמה, לא הזיזו אותו מהמושב שלו על גג האקרופוליס. היוונים, אגב, כתבו על זה שיר (ראו מסגרת מימין).

הריקוד של ריהאקלס

זו האגדה על ריהאקלס

שנדד עם חבריו בעולם הגדול

בחיפוש אחר הרפתקאות

והוא מצא את המזל יחד עם חבריו

והם רוקדים את ריקודו של ריהאקלס

פזמון: נה-נה-נה-נה

מהר יותר, מהר יותר, כולם יד ביד

אנו סובבים מהר יותר בסחרחרת של ריהאקלס

אוטו היה מוסיקאי מברמן

אוטו הגיע ליוון

האגדה של אוטו היא אמיתית

האגדה שוב כאן

בוא תרקוד עם ריהאקלס

תרקוד על האקרופוליס

בוא לרקוד עם הריהאקלס

מכיוון שאתה יווני אמיתי

פזמון

יש לנו מוטו - כולנו רוצים את אוטו

פזמון

אוטו, איזה פלא התרחש

אוטו הוא המלך של אתונה

אוטו ניצב מעל האולימפוס

אוטו, שם אתה אל

בוא תרקוד עם ריהאקלס

תרקוד על האקרופוליס

בוא לרקוד עם הריהאקלס

מכיוון שאתה יווני אמיתי



אוטו ריהאגל. כשהוא כבר מזכיר את המונח התקפה, הוא מקפיד לסייג מיד עם המלה מבוקרת. למטה: ריהאגל וסויטיריס ניניס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו