בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיוון שאנחנו בסביבה

תגובות

אבולוציה בארבעה ממדים: תורשה גנטית, אפיגנטית, התנהגותית וסמלית בתולדות החיים חוה יבלונקה ומריון ג' למב. תירגמה מאנגלית: ברוריה בן-ברוך. הוצאת עם עובד, 484 עמ', 94 שקלים

לפני 200 שנים, ב-12 בפברואר 1809, נולד צ'רלס דרווין, אחד מחוקרי הטבע המקוריים של המאה ה-19. כחוקר צעיר ומבריק שהרבה לנסוע בעולם, הגה דרווין את רעיון האבולוציה של עולם החי בדרך הברירה הטבעית. רק 20 שנים לאחר ששב ממסעו לאמריקה הדרומית ולאיי גלפגוס ניסח דרווין בן ה-50 את רעיונותיו בהרצאה שנשא לפני החברה המלכותית של לונדון ב-1859. ההרצאה שנקראה "מוצא המינים" נהפכה לסנסציה וזכתה לפרסום עצום. בעקבותיה פורסם הספר "מוצא המינים", שמהדורתו הראשונה נחטפה ביום הופעתה, והוא נהפך לספר המדע הידוע והנפוץ ביותר בהיסטוריה.

יש הרואים בתיאוריית האבולוציה באמצעות הברירה הטבעית את הרעיון המבריק ביותר בתחום מדע החיים. אחרים רואים בו קובץ של דברי כפירה באל ובכתבי הקודש. ואכן, מאז שהופיע הספר עם תיאוריית הברירה הטבעית, הוא עורר יותר ויכוחים מכל תיאוריה מדעית אחרת. מדענים רבים, ובתוכם כותב שורות אלה, רואים בוויכוחים הללו מעין מאבק בין "בני אור" ו"בני חושך" ומצטערים שהיום, 200 שנים לאחר הולדתו של דרווין ו-150 שנה לאחר פרסומה, התיאוריה עדיין נחשבת ככפירה בעקרונות הדת, ואינה מקובלת בציבור הרחב (63% מתושבי ארצות הברית, לדוגמה, אינם מאמינים באבולוציה ובתיאוריה של דרווין). מעבר לכך, גם מי שנחשפו לתיאוריית דרווין, אינם בקיאים בה ולעתים לוקים בהבנתה. עובדה זו מתבטאת בעיקר אצל חוקרים במדעי החברה והרוח המנסים, בדרך שגויה לעתים, לרתום את תיאוריית דרווין לצורך הוכחת התיאוריות החברתיות והמוסריות שלהם.

דרווין לא הגה את רעיון האבולוציה. בכך קדמו לו אחרים, והידוע ביניהם הוא הביולוג הצרפתי ז'אן בטיסט למארק שפירסם את רעיונות האבולוציה בראשית המאה ה-19. על פי התיאוריה של למארק, בעלי חיים ושאר אורגניזמים משנים חלק מתכונותיהם בהשפעת הסביבה: אם הג'ירף לא הגיע לעלי העץ הוא מתח את צווארו עד שהגיע אליהם. את צווארו הארוך הוריש לצאצאיו וכך בדרך האבולוציה המשתרעת על פני דורות רבים הגיעו הג'ירפות לצוואר הארוך שאנו מכירים היום.

על פי התיאוריה של דרווין, האבולוציה מתקיימת בדרך אחרת: כאשר מתחוללים שינויים בסביבה שורדים בעלי החיים הכשירים להתמודד עם הסביבה החדשה ואלה שאינם כשירים - ייכחדו. בדרך זו ישרדו הג'ירפות הגבוהות וארוכות הצוואר ואילו הג'ירפות הנמוכות ייעלמו. לתהליך הזה קורא דרווין "ברירה טבעית". התיאוריה שלו דיברה על "הישרדות הכשירים ביותר" (Survival of the fittest). השוני בין שתי התיאוריות הוא בכך שלפי דרווין יצורים חיים אינם יכולים לשנות את תכונותיהם וכמובן שאינם יכולים להוריש שינויים אלה לצאצאיהם. הברירה הטבעית מתבססת על השונות והמגוון הקיימים בכל אוכלוסייה של יצורים חיים. היא מסלקת את הכשירים פחות ומותירה בחיים את הכשירים יותר. הללו יתרבו עם כשירים כמוהם ויולידו צאצאים כשירים. בדרך זו תשתנה האכולוסייה, וכעבור דורות רבים יהיו כל הג'ירפות גבוהות וארוכות צוואר ויוכלו לאכול עלים מצמרות העצים.

המדע, שקיבל את רעיונותיו של דרווין, דחה את רעיונותיו של למארק. רק המדע הסוציאליסטי דבק בהם ונחל מפלות מביכות בבואו ליישם את הלמארקיזם בחקלאות וברפואה; לדוגמה, בחקלאות הסינית נהגו לדווח על יבולים עצומים שנגרמו עקב שינויים סביבתיים (כמו טיפול נכון בגידולים) וטענו כי השינוי עבר בתורשה לזרעים - והללו הניבו יבולי ענק גם בדורות הבאים. זו היתה תרמית. שום שינוי גנטי לא חל בזרעים עקב הטיפול. למרות זאת, נפוץ הלמארקיזם במערכת החינוך בכל העולם: הוגי הרוח של החינוך והמחנכים בשטח מאמינים באופן בסיסי בכוחו של החינוך לשפר את תכונותיהם של חניכיהם. האם ייתכן שהם צודקים? ואולי אין כל סיכוי לשיפורים מעין אלה, וכל אמונותיהם של העוסקים בחינוך מופרכות מן היסוד?

חוה יבלונקה היא פרופסור במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל אביב, ומריון ג' למב היתה מרצה בכירה באוניברסיטת לונדון. ב-20 השנים האחרונות הן חקרו יחד את ההיבטים האבולוציוניים של האפיגנטיקה, שהיא חקר השינויים הנגרמים באורגניזמים בשל הסביבה; שינויים אלה חודרים למנגנון התורשה ועוברים לצאצאים, על ידי עריכה או כיבוי חלקי של מידע גנטי המוצפן בד-נ-א. היבטי האפיגנטיקה שחקרו השתיים מובאים בספרן, ויחד עם היבטים נוספים של תורשה התנהגותית וסמלית מעומתים בדרך מרתקת עם רעיונות הברירה הטבעית של דרווין.

מאז נשא דרווין את הרצאתו ב-1859 התגלו למדע כמה תגליות וביניהן הגנים, המוטציות, הד-נ-א (המולקולה הכימית הנושאת את המידע התורשתי), כללי התורשה של מנדל ועוד. בקיצור ולעניין סוקרות המחברות את רעיונותיהם של למארק ודרווין ומשלבות בהסבריהן את התגליות החשובות המסבירות את כלי העבודה של התורשה והאבולוציה. סקירה זו, המופיעה בפרקים הראשונים, מעולה (למרות שהרחבתה היתה מועילה בהחלט לקוראים שאינם בעלי השכלה נרחבת בתחומי הביולוגיה). בפרקים הבאים מתארות המחברות שינויים החלים בתורשה, אך אינם חלים בד-נ-א ובגנים. תורשה אפיגנטית נגרמת על ידי חומרים שונים שאינם משנים את הד-נ-א, אך עוברים בתורשה לצאצאים. שינויים כאלה נגרמים גם על ידי התנהגות נרכשת העוברת גם היא בתורשה מבלי שיחולו שינויים מקבילים בהרכב הד-נ-א נושא התורשה (בעיקר אצל חיידקים וחסרי חוליות כמו תולעים אפשר למצוא שינויים שנגרמו עקב תנאים סביבתיים ועברו בתורשה לצאצאים).

רבים מן הרעיונות והממצאים הניסויים שנזכרים בספר אינם מוכרים אף לביולוגים שאינם עוסקים בתחומים הספציפיים הללו והם בהחלט מרתקים. לא פחות מרתקים ההסברים על דרכי עבודתה של האפיגנטיקה ה"מכבה" גנים, או מבצעת עבודת עריכה בהשתקת גנים מסוימים. המחברות בקיאות בתיאוריות האבולוציה החדישות דוגמת "הגן האנוכי" ו"תורשת הממים" (יחידות התרבות) של ריצ'רד דוקינס, איבר השפה האוניוורסלי של נועם חומסקי ואחרים ומעמתות אותם עם הרעיונות והממצאים החדשים.

הספר אינו קל לקריאה, אפילו לבעלי השכלה ביולוגית, אך הוא בגדר הרפתקה אינטלקטואלית המפצה על המאמץ המושקע בקריאתו. אני ממליץ על קריאתו לכל מי שמוכנים לקחת סיכון בהתמודדות עם חומר מדעי ואינטלקטואלי ברמה גבוהה.

מי שיקראו את הספר בעיון יגלו שהמחברות חוזרות, אם כי באורח מעודן ומדעי, לרעיונות האבולוציה של למארק. גם הן סבורות שהסביבה יכולה להשפיע על תכונות הפרט ואף לחדור לתורשתו בצורת שינויים אפיגנטיים, התנהגותיים וסמליים.

הספר ברוך המקורות וההערות מסתיים ברעיונות בדבר ההשלכות המעשיות של התורשה האפיגנטית על הכלכלה, הרפואה והמוסר של הדורות הבאים. מומלץ לביולוגים, למתעניינים בחזית המדע ולכל הבנויים להתמודדות אינטלקטואלית הגונה.

הד"ר אבי ארבל הוא זואולוג המלמד בסמינר הקיבוצים בתל אביב



ז'אן בטיסט למארק


תרשים העץ האבולוציוני הראשון של צ'רלס דרווין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו