בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדריך למדינאי המתחיל

לשר החוץ החדש של ישראל כדאי לדלות מספרו של דניס רוס תובנות על היחס האמריקאי העתידי לגרעין האיראני

תגובות

על מדינאות: כיצד לשקם את מעמדה של ארצות הברית בעולם דניס רוס. תירגם מאנגלית: אמנון כץ, הוצאת מטר, 343 עמ', 95 שקלים

משמאל למעלה ובכיוון השעון: דניס רוס עם אריאל שרון, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ויצחק רבין. איפוק וריסון / תצלומים: ארכיון אי-פי

בתום הקריאה בספר פינטזתי: הנה, דניס רוס, המחבר, דיפלומט ונושא-ונותן אמריקאי ותיק, עתיר ניסיון, מגיע לירושלים, אל לשכת שר החוץ החדש, ומגיש לו את ספרו, שנכתב לאחר שנים רבות שבהן שימש בתפקידים בכירים במשרד החוץ האמריקאי. וישנו המשך: לאחר ששר החוץ הטרי מקבל את השי מידיו של רוס, ולאחר שמילא את התחייבויותיו לסדר יומו העמוס, הוא מתכנס בכורסתו, מדליק את האור ומתחיל לקרוא את הספר שזה עתה קיבל.

מה יוכל שר החוץ שלנו - וגם מה יוכלו שרי חוץ של אומות אחרות ומה נוכל אנו, קוראים-מתעניינים - ללמוד מספרו של רוס על ניהולה של מדינאות, ובעיקר על ניהולה כהלכה של מדינאות? ובכלל, האם אפשר לנהל מדינאות "לפי הספר", לפי כללים? האם אפשר, למשל, להתגבר על משברים בינלאומיים, לממש מדיניות, להשיג הסכמי שלום, או להפיג מתיחות עם מדינה שכנה, יריבה או אויבת, רק על פי קריאה ושינון של פרקי ספרו של הדיפלומט המנוסה הזה, או על פ י כל ספר אחר מאותו ז'אנר?

ניסיונו של רוס, אכן, רב ומגוון: לפני שהחל את שירותו בבית הלבן במועצה לביטחון לאומי, הוא התמחה, לפי השכלתו, בהיבטים מסוימים במשטר של ברית המועצות לשעבר, ועל כך כתב את עבודת הדוקטור שלו. הוא כיהן כמנהל מחלקת התכנון המדיני במשרד החוץ בוואשינגטון תחת אחד משרי החוץ המיומנים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית - ג'יימס בייקר הרפובליקאי, בימי כהונתו של הנשיא בוש האב. כמו כן, שימש מתאם למזרח התיכון תחת הנשיא קלינטון הדמוקרט, והיה מעורב מאוד במגעים השונים שבין ישראל לפלסטינים, בתיווכה של ארצות הברית. ובאחרונה שב רוס אל הממשל, והוא מכהן כיועצה של הילרי קלינטון, שרת החוץ החדשה, לענייני מדינות המפרץ ובעיקר איראן. רוס היה גם ממייסדי מכון ואשינגטון למדיניות המזרח התיכון - גוף מחקרי, ציבורי, המקורב לשדולה למען ישראל (אייפ"ק).

עמוק בקרקע המציאות

לספרו, שיצא לאור בארצות הברית לפני בחירתו של ברק אובמה לנשיא, נודעת אפוא חשיבות, מפני שהקריאה בו תוכל ללמד אותנו, ישראלים ושאר אזרחי העולם, על הנתיב המדיני-הבינלאומי, שבו ינוע ממשלו של הנשיא החדש. שני פנים לספר: הפן האחד, אקדמי באופיו, ובו מנסה רוס לנסח מעין משנה סדורה לניהולה של דיפלומטיה, ומימושה של מדיניות. הפן האחר הוא הפן האישי, אף האנושי, השזור בין העמודים, ובו מאזכר המחבר מניסיונו כמי ששימש שליח חשוב של נשיאים ושל שרי חוץ.

בראש ובראשונה ממליץ רוס לנהל את הדיפלומטיה ואת המדיניות בדרך של איפוק וריסון ועליהן להיות נטועות עמוק בקרקע המציאות. על בייקר הוא כותב כי היה ב"תהליך מורכב של שידול, סחיטה, איום ולעתים אף קניית קולות (במועצת הביטחון, י"א). כזו היא הפוליטיקה של הדיפלומטיה", כך כותב בחוסר איפוק, אך באורח כה מציאותי, המחבר הכה-מאופק בסגנונו בכלל. ואגב כך הוא חושף כי על פלישת עיראק לכוויית ב-1990 למד שר החוץ הסובייטי מפי שר החוץ האמריקאי בייקר, וזאת על אף שאלפים מאזרחיה של ברית המועצות שהו בעיראק. הנה, הממסד הביטחוני הסובייטי מידר את שר החוץ הסובייטי! ומי לידינו יתקע כי תופעות דומות, אולי זהות, לא התרחשו בצמתים מכריעים, במדינות אחרות, וגם בישראל?

ואכן הן קרו: ערב מבצע קדש ב-1956 היו הערכות כי הממסד הביטחוני (משרד הביטחון) מידר את הדרג המדיני (משרד החוץ), למשל, בכל הנוגע להתפתחויות הדרמטיות ביחסים עם צרפת. אם כן, לא תמיד מצוות "עשה - ואל תעשה", שעליהן כותב רוס בכל הנוגע לכללי משא ומתן ותיווך, נדחקות להן מפני האופי האנושי של מדינאים ושליחיהם. לפעמים הכללים יפים רק לסמינריונים בחוגים ליחסים בינלאומיים באוניברסיטאות.

מהפכן שלא נהפך למדינאי

רוס היה כאמור מעורב עמוקות במגעים שבין ממשלות ישראל לבין הפלסטינים ועל מעורבות זו כתב בספרו "The Missing Peace", שיצא לאור ב-2004 ולא תורגם לעברית, אף שראוי היה להיתרגם.

בספרו החדש מוסיף רוס ומבקר בחריפות את יאסר ערפאת, שעליו הוא כותב: "לרוע מזלם של הפלסטינים, הנהיג אותם יאסר ערפאת, מנהיג מהפכן שלא היה מסוגל להשתנות ולהפוך למדינאי... האסטרטגיה שלו לאורך שנים היתה להפוך את הפלסטינים לקורבנות... ערפאת תרם לשיבוש כל תהליך של השכנת שלום". וכן, ובאורח מפתיע מאוד, מציין רוס כי ערפאת "לא עשה עניין גדול ממפעל ההתנחלות הישראלי. עוזריו העלו בפנינו את דאגותיהם, אבל ערפאת קבל על כך לעתים נדירות, אם בכלל".

אך גם בצד הישראלי מצליף רוס בכותבו כי "הישראלים מעולם לא היו מסוגלים לנסח, אפילו לעצמם, מהו חזון העתיד שלהם או מה הם רוצים שיהיו תוצאות המשא ומתן. הם ידעו שיצטרכו לסגת משטחים, אבל לא היה להם מושג עם איזה עומק של נסיגה יוכלו להשלים... וכן לא השכילו לפתח רציונל להשארת אותם שטחים שעליהם לא היו מוכנים לוותר".

גזרים, מקלות ודרכים

עתה, כאמור, החל רוס למלא את תפקידו החדש כיועץ לשרה קלינטון, לרבות בנושא האיראני, וזאת כאשר שאלת מדיניותה הגרעינית של איראן היא אולי הנושא הראשון במעלה ברשימת העדיפויות לטיפול של ארצות הברית, ולא רק לטיפולה. מכיוון שהספר נכתב לפני מינוי רוס לתפקיד, יש לדלות ממנו את התובנות שמביא עמו המחבר-הדיפלומט אל השרה הממונה עליו בכל הנוגע למדיניות האמריקאית תחת הנשיא אובמה כלפי איראן. הוא מאשר ידיעות (המצוטטות אצלנו מ"מקורות זרים") כי לישראל יש נשק גרעיני - אבל כלפי איראן הוא ממליץ על אמצעים כלכליים, תוך שכנוע בעלות הברית של ארצות הברית באירופה כי ישראל עשויה לתקוף את איראן, עד שהמדינות האלה ישתכנעו כי על איראן יש להטיל סנקציות משמעותיות. כן ממליץ רוס על מה שהוא מכנה "דרכים חשאיות" שיוכלו לגרום עיכוב בתוכנית הגרעין של איראן.

המלצותיו אלה עולות בקנה אחד עם הקולות הבוקעים מחוגי ממשל אובמה המסויג מתקיפה צבאית של מתקני הגרעין של איראן (הן תקיפה אמריקאית והן תקיפה ישראלית). במקום זאת, יש לחתור לבידודה של איראן, ניתוקה מהמערכת הבנקאית הבינלאומית ואמצעים דומים - תוך הושטת "גזרים" למשטר האיראני בד בבד עם השימוש ב"מקלות".

הבלחות אלה של רוס לתחום המעשה המדינאי, החורג מן העיון התיאורטי ומן הניסיון להגדיר ולנסח כללים ל"מדינאות נכונה", הן-הן התבלין במסה מלומדת וארוכה זו. אכן, לעתים נקרא הספר כחיבור לסטודנטים בשיעורי העיון שלהם, החייבים בקריאת-חובה זו, אבל על הקוראים לזכור כי רוס הוא אישיות עתירת ניסיון והכללים ל"מדינאות נכונה" נוסחו על ידיו לאחר עשייה ארוכת שנים בשירותה של ארצות הברית; על תלותנו שלנו, הישראלים, ברעיונותיהם של אישים כמוהו ממש מיותר להרחיב את הדיבור.

ובהיותנו ישראלים - של יום-יום, או שמקצתנו מקבלי החלטות - ראוי היה הספר להיתרגם כדי שנבין, עוד קצת, את מציאות החיים של עולמנו, כישראלים וכאזרחי העולם.

עם זאת, מן התוכן המלומד נפקדת התייחסות, מתחייבת ממש, לכוחות ולגורמים המשפיעים על המדיניות האמריקאית: אלה הן קבוצות הלחץ הפנימיות בתוך ארצות הברית, שהשפעתן עצומה. למשל, הקונגרס: בהשוואה לבתי מחוקקים של מדינות דמוקרטיות אחרות, לחברי הקונגרס ולסנאטורים - שעיסוקם במדיניות חוץ - נודעת השפעה רבה על המדיניות, הן בתחום הערכי (למשל, מעקב אחר מצב זכויות האדם במדינות אחרות) והן בנוגע לאופי היחסים עם מדינות אחרות (למשל, באמצעות היקפו של סיוע החוץ). ועדות החוץ של שני בתי המחוקקים מטביעות חותם בל יימחה על פעילות משרד החוץ והשרים העומדים בראשו. כמו כן נעדרות מהספר התייחסות והערכה מצד המחבר לפעילותן של השדולות השונות (אייפ"ק ואחרות), הפועלות בארצות הברית. למשל, שדולת אייפ"ק, שפעילותה גרמה אך באחרונה גם לתגובות-נגד, עוינות. וישנן שדולות חשובות אחרות, המשפיעות על יחסי החוץ, כמו השדולה למען טורקיה, הפועלת גם למניעת הכרה אמריקאית ברצח-העם הארמני.

יעקב אחימאיר הוא עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 1 והיה כתב בוואשינגטון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו