בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה תאהב את מי שהעולם שונא

תגובות

אדוארד השני כריסטופר מארלו. נוסח עברי, אחרית דבר והערות: מאיר ויזלטיר. הוצאת דביר והמפעל לתרגום ספרות מופת. 191 עמ', 88 שקלים

אני חוזר מדי פעם בפעם במאמרים שונים, כמו תוכי, על הטרוניה שטרם תורגמו לעברית (ובוודאי טרם הוצגו בישראל) כמה מן המחזות המעניינים של שייקספיר. ובכל אותן שנים לא עלה בדעתי לתהות כיצד זה לא תורגם לעברית עד עתה שום מחזה של בן דורו של שייקספיר, כריסטופר מארלו. עתה תוקן ולו במעט העיוות התרבותי הזה, בזכותו של מאיר ויזלטיר, שגם מראה באחרית דבר מרתקת שיש יסוד להנחה כי מארלו הוא שפילס את הדרך האמנותית לגדולתו של שייקספיר. תרגומו של ויזלטיר מראה גם שדרמה אליזבתנית יכולה להיות גם שקולה, גם נאמנה לשפת המקור וגם קולחת ומובנת בעברית של ימינו.

מארלו נולד באותה שנה שבה נולד שייקספיר, 1564, כנראה שנת בציר טובה במיוחד למחזאים. חייו היו קצרים וסוערים, בהשוואה לביוגרפיה של הגאון מסטרטפורד: הוא נרצח בקטטה ב-1593, עוד לפני ששייקספיר התחיל לכתוב את המחזות שהפכו אותו לקנה המידה של התיאטרון והשירה האנגלית. אנחנו יודעים על הביוגרפיה שלו יותר משאנחנו יודעים על זו של שייקספיר (יש, כמובן, סברה שמי שכתב את המחזות של שייקספיר היה מארלו, שלא נרצח אלא בחר לרדת למחתרת ולכתוב בשם בדוי), אבל מצד שני יש בידינו הרבה פחות מחזות הרשומים על שמו מאשר כאלה המיוחסים לוויל הגדול: ארבעה לעומת יותר מ-35. וכאמור, עד היום אף אחד מהם לא תורגם לעברית. קטעים מ"דוקטור פאוסטוס" של מארלו הועלו בהבימה בשנות ה-70 בתרגומו ובבימויו של אריה זקס, אבל הטקסט לא יצא לאור.

בניגוד לרוב תרגומי שייקספיר לעברית, שנוצרו מתוך יוזמה של תיאטרון (בין אם הוצגו אחר כך ובין אם לאו), היוזמה לתרגום הזה היתה של המתרגם. מאיר ויזלטיר, שתירגם היטב כמה מחזות שייקספיריים שהוכיחו עצמם על הבמה העברית ("מקבת", "ריצ'רד השלישי") מלמד באוניברסיטת חיפה, והמורה-חוקר שבו רצה להראות כיצד הכתיבה של מארלו משמשת השראה לשייקספיר. כיוון שהיה זקוק לדוגמאות בעברית, הצליח לגייס את המפעל לתרגום ספרי מופת לתרום ליצירת התרגום הזה, וכך מונחת לפנינו עוד יצירת מופת, כתביעה לתיאטרון שייאות להרים את הכפפה ולהציגה.

ויזלטיר אומר שהתוודע לראשונה למחזה של מארלו דרך עיבודם של ברטולט ברכט וליאון פויכטוונגר, משנות ה-30 של המאה הקודמת. יש משהו בדרך עקלקלה זאת, בהנחה שוויזלטיר לא קרא את עיבודם של ברכט וופויכטוונגר בגרמנית, אלא באנגלית: החזרה לאנגלית של שורות החרוז הלבן שיצרו ברכט ופויכטוונגר בגרמנית על פי מארלו באנגלית.

אני פגשתי לראשונה במחזה הזה של מארלו בעיבוד לסרט שעשה לו דרק ג'רמין בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. בקריאה הקולנועית של ג'רמין, בהתאם לאג'נדה שלו, "אדוארד השני" הוא מחזה התוקף את ההומופוביה, ובו המלך אדוארד מופל מן השלטון בגלל אהבתו לפירס גווסטון, שכל חצר המלוכה מתנגדת לו נחרצות. הקטע הזכור ביותר מן הסרט הוא ביצועה המיוחד של אנני לנוקס לשירו של קול פורטר "כשאתה אומר שלום", על רקע מחול הפרידה של אדוארד וגווסטון. יש הד לתמטיקה ההומוסקסואלית של המחזה בעטיפה של הספר, שעוצבה על ידי אמרי זרטל: פרט מתוך "דיוקן עצמי" של יעקב מישורי מ-1979 מהדהד את הדו-מיניות שקיימת במחזה.

אך מה שהרשים אותי בפגישה הראשונה עם המחזה הזה של מארלו בגרסה מוצגת באנגלית היתה המובנות והמיידיות של הטקסט, למרות שהוא נכתב לפני כ-400 שנה, באנגלית של תקופתו. וזו בעיני גם אחת ממעלותיו של התרגום של ויזלטיר: שפת המחזה היא עברית בת זמננו, שלא נשמעת צורמת. באחרית הדבר המאלפת כותב ויזלטיר על כך שמה שמכונה "חרוז לבן", אותן שורות של עשר הברות, דגושה ולא דגושה חליפות (חמישה יאמבים) היו במידה רבה פיתוח של מארלו, שאף "נרשם לזכותו" בזמן אמיתי. ויזלטיר מוכיח שהתבנית הזאת קולטת היטב עברית בת זמננו: "טוב. אין לי ראש לאנשים האלה", אומר גווסטון בעברית לעניים המבקשים את עזרתו, כשהם מציעים להמתין לו בשער הארמון ("These are not men for me" במקור). "כבר מת לשמוע את תשובת הברונים" אומר אדוארד במקום אחר ("I long to hear an aswer from the barons" במקור).

ויזלטיר כותב באחרית הדבר שיש בתמטיקה של המחזה נקודות לדיון הן באמונתו הדתית של מארלו (שהיה ככל הנראה אתאיסט, ונהנה לסנוט הן בקתולים והן בכנסייה האנגלית; במחזה אדוארד, מלך בחסד אל, ממריץ את גווסטון להתעמר בבישופים ולגזול את רכושם) והן בנטייתו המינית. הוא מדגיש שהיחס ליחסים חד-מיניים באנגליה של הזמן ההוא היה שונה במפגיע מזה שלנו.

אבל הנושא של המחזה, מדגיש ויזלטיר, הוא מהות השלטון. הקונפליקט במחזה הוא בין המלך לאציליו על גבולות הכוח. אמנם הוא מתרכז בכך שאדוארד מתעקש לקרב מישהו שאינו מקובל על האצילים שלו (מה שמזכיר את האמירה המיוחסת לנשיא קנדי, "מה הטעם להיות נשיא אם אינך יכול למנות את אחיך לשר המשפטים?"), אבל זה רק קצה הקרחון של מאבקי כוח בצמרת השלטון, משהו שלכל מרכיבי הקואליציה היום כדאי לקרוא ולזכור.

ויזלטיר כותב באחרית הדבר גם על המקבילות בין המחזה הזה של מארלו, על מלך מודח למחזה של שייקספיר על מלך מודח, "ריצ'רד השני" (שתורגם לעברית על ידי שמעון זנדבנק), וכן על תמונות הרוצחים אצל מארלו לאלה המהדהדות אותן אצל שייקספיר, ב"ריצ'רד השלישי".

אבל כדאי לקרוא את "אדוארד השני" בזכות המחזה עצמו, ולא בגלל היותו השראה למחזות אחרים.

מהות העימות במחזה מסתכמת בשתי שורות פשוטות, שיש בהן גם את סיכום העניין כולו, וגם משחק הדהוד תחביר. "למה תאהב את מי שהעולם כולו שונא" שואל מורטימר. ואדוארד עונה "כי הוא אוהב אותי יותר מהעולם כולו". היפוך דומה מתקיים במקום אחר במחזה, בדיאלוג בין גווסטון למלכה איזבלה: "נבל, גזלת לי את בעלי", ועל כך עונה גווסטון: "לא, את גוזלת את מלכי ממני" (והשוו לשורות הראשונות בתמונת המלט עם אמו בחדר המיטות שלה).

ושלא אשכח, לפני סיום, המחזה הזה מכיל לפחות שני מעמדים שבהם אנשים הולכים למוות באצילות מרהיבה, מן הסוג שבו מסופר ב"מקבת" על מותו של אציל קודור (גם כן בתרגומו של ויזלטיר), לפיהם "לא היה בכל חייו דבר נאה כסיומם". הנה, כך הולך אדוארד לקראת מותו: "המוות הוא קץ לכל, ואמות רק פעם אחת". הוא עוד לא יודע שמחכים לו מסכת ייסורים ומוות ארוך ובזוי. והנה, כך נפרד מחייו מורטימר הצעיר, שאותו שולח למוות אדוארד השלישי, היורש את הכס והכתר (ושולח לכלא גם את אמו, שקשרה קשר נגד אביו): "פורטונה הנבזית, עכשיו ראיתי/ שבגלגל שלך יש נקודה/ שהנוגעים בה מושלכים ארצה;/ נגעתי בה, נוכחתי, אין סיכוי/ להעפיל יותר מזה, על כן/ מה יש לי לקונן על הנפילה? / שלום מלכה יפה, ואל תבכי/ על מורטימר, הבז לעולם הזה, וכמו תייר מפליג לגילויים/ של ארצות שלא נודעו עדיין".



'אדוארד השני' בעיבוד לקולנוע בבימויו של דרק ג'רמין. נגד הומופוביה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו