בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זהבה גלאון מסתערת על הנהגת מרצ וסוגרת חשבון עם עמוס עוז, חיים אורון ויוסי ביילין

אחרי שנשארה מחוץ לכנסת, חותמת זהבה גלאון תקופת אבל קצרה, מכריזה שתתמודד על הנהגת מרצ וסוגרת חשבונות עם עמוס עוז, חיים אורון ויוסי ביילין. הפכנו למפלגה מיושנת, ממסדית ומשעממת, היא מאשימה בראיון ל"הארץ". מפלגה שהלכה שולל אחרי רטוריקת השלום של אולמרט, לא התנגדה למלחמה ולא נלחמה בשחיתות

תגובות

ביום ראשון באה חברת הכנסת היוצאת זהבה גלאון למשכן הנשיא בירושלים, לטקס חגיגי שבו קיבלה עיטור מיוחד על מאבקה ארוך השנים נגד סחר בנשים. אחרי קוקטייל קצר היא ניגשה אל הבמה שבה המתינו לה, מלבד הנשיא שמעון פרס, שני אורחי הכבוד שהעניקו לה את העיטור: ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר המשפטים דניאל פרידמן. גלאון, שתבעה בשלוש השנים האחרונות פעמים רבות להדיח את אולמרט ופרידמן מתפקידיהם הרמים, לחצה את ידיהם בנימוס קורקטי וחזרה למקומה בשקט.

אולמרט, פרידמן וגלאון לא יהיו איתנו בסיבוב הפוליטי הקרוב, זה שהתחיל השבוע עם השבעתה של ממשלת נתניהו, אף כי ניתן להניח ששלושתם מתכננים שיבה אל הזירה במועד זה או אחר. הנסיבות שבהן נפרדה גלאון, מחברי הכנסת הפעילים והמוערכים ביותר במשכן, היו בלתי צפויות: שבועות אחדים לפני הבחירות היא התנדבה לפנות את המקום השלישי בתנועת השמאל החדשה לטובת העיתונאי ניצן הורוביץ. בתנועה עוד פינטזו אז על הצלחה שתגדיל את מספר נציגיה בכנסת הרבה מעבר לחמישה שהיו לה, אבל במשפחת גלאון לא כולם היו כה אופטימיים. "כשבאתי הביתה ואמרתי לבעלי שוויתרתי על המקום, הוא קיבל חום", היא מספרת השבוע. "הוא אמר לי, הרי לא תקבלו ארבעה מנדטים. שאלתי אותו, על מה אתה מדבר? והוא השיב: אני אומר לך שלא תקבלו ארבעה מנדטים, תזכרי את היום הזה".

גלאון סירבה להאמין. בליל הבחירות חזו המדגמים כישלון למרצ בלבושה החדש, אך עדיין צפו כי תקבל ארבעה מנדטים. גלאון הלכה לישון בטוחה במעמדה כחברת כנסת, ובשלוש לפנות בוקר העירו אותה הטלפונים שהודיעו לה כי תנועת השמאל החדשה, זו שקמה בעידודם של עמוס עוז ושות', איבדה עוד מנדט והפכה למפלגת שוליים כמעט נטולת משמעות.

מה קרה למרצ? מדוע היא התרסקה?

"השמאל התחיל את הגסיסה שלו ב-2000 ומת ב-2009. עד אז אני עוד יכולה לומר שמרצ לא התחנפה לקונסנזוס ולא חיפשה אותו. בימי שולמית אלוני ויוסי שריד, בגווניה השונים, מרצ היתה מפלגה מאתגרת, מרדנית וחתרנית, ובעיקר היא לא חששה לבעוט כשצריך.

"ימי הזוהר של מרצ, בראשות אלוני, כשמרצ זכתה ב-12 מנדטים, היו כשהיא היתה המפלגה הכי חדה, הכי מרגיזה. מבחינתי מרצ רלוונטית כשהיא מתנגדת למלחמה, כשהיא מתנגדת לשחיתות, כשהיא לא שותקת. והטרגדיה הגדולה היא שמרצ הפכה למפלגה מיושנת, ממסדית, אני אפילו אגיד מקובעת ומשעממת. הקונספציה של מרצ משנת 2000, של ללכת עם הזרם כמו דגים מתים, שנסחפים, הקונספציה הזאת קרסה".

מה היו נקודות השבר הכי משמעותיות בתהליך הזה?

"שתי נקודות הציון המרכזיות הן התמיכה במלחמת לבנון השנייה ובמלחמה בעזה. התנגדתי למלחמת לבנון השנייה מהיום הראשון. באתי לחברים שלי במרצ ואמרתי להם: אין ויכוח על כך שלמדינה יש זכות להגן על עצמה, הוויכוח הוא על מימוש הזכות הזאת. העובדה שישר מפציצים ולא ממצים מהלכים דיפלומטיים, הרגה אותי. יוסי ביילין, ג'ומס (חיים אורון) ואבשלום וילן היו מאוד מאוד מיליטנטיים, ביילין אפילו הציע להפציץ את סוריה אם צריך. היחיד שתמך בעמדה שלי במלחמת לבנון השנייה היה רן כהן. אבל מרצ וקבוצות הגיבוי שלה בעצם התייצבו ונתנו לגיטימציה למלחמה.

"זו נקודה חשובה, כי לדעתי היא השפיעה על העובדה שקדימה גרפה למעשה בבחירות האחרונות את הקולות של מרצ. כי מה זכות הקיום של מרצ? אם היא לא אמיצה ולא מתנגדת למלחמה, אז למה אנשים יצביעו למרצ? מה ההבדל בינה לבין קדימה? הרבה אנשים שהצביעו קדימה אמרו לי: אם מרצ תמכה במלחמה וקדימה תמכה במלחמה, אז לפחות אני אתמוך במפלגה הגדולה וגם בהזדמנות הזאת אני אעצור את ביבי. לא ראו הבדל בין ג'ומס ללבני בעניין הזה.

"מרצ חשבה שהיא ממרקת את המצפון שלה על ידי זה שהיא תמכה במלחמה בלבנון בשלב הראשון, ואחר כך קראה לא להיכנס לפעולה קרקעית וכולי. אמרתי להם בכל שלב: גם נאכל את הדגים הסרוחים וגם נגורש מהעיר, אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו".

ומה קרה ערב ההתקפה בעזה?

"זה אותו דפוס התנהגות וזה מדהים. זה סימפטום למפלגה שמאבדת את דרכה. ביום חמישי, יומיים לפני המלחמה בעזה, כשכבר היו קולות-קרב, התקשרתי אל ג'ומס ואמרתי לו שאנחנו חייבים להתכנס ולגבש עמדה. הוספתי שאני מתנגדת למלחמה. קבענו ישיבה לעשר וחצי בבוקר ואז קיבלתי טלפון מאחד הכתבים ברדיו, שביקש את תגובתי על כך שמרצ תומכת במבצע צבאי ממוקד. לא האמנתי למשמע אוזני. מתברר שיחצנים וקמפיינרים הכתיבו את הקו של מרצ בהסכמתו של ג'ומס".

מהי הסיבה לדפוס ההתנהגות שאת מתארת?

"החשש מלהיות לא פופולרי. זה קשה להיות לא פופולרי. תאמין לי, אני עברתי בבית הזה קשיים רבים. כשיצאתי נגד המלחמה היו פה טלפונים בנוסח 'איך את מעיזה?' ואיומים וקללות, ו'שקט, יורים', והיו תקופות שלא יכולתי לצאת מהבית לפני שהמשטרה היתה מגיעה ובודקת מתחת לאוטו שלי. ברגע שמרצ השתרכה אחרי כל ההתלהמות הלאומית וברגע שהיא מאבדת את האג'נדה שלה, היא מתחנפת לציבור. בזה שאתה לא מתנגד למלחמה, אתה בעצם רוצה להשביע את רצון הציבור. אבל אז אתה גם מאבד את האלקטורט שלך. ברגע שאתה חלק מההסכמה הלאומית, אז אנשים אומרים: אני מצביע ישר לקדימה או לעבודה, למה אני צריך את ג'ומס?

"אני תמיד הייתי אומרת להם: אני מעדיפה שיאהבו אותנו פחות ויצביעו לנו יותר. תמיד היה להנהגת מרצ איזה צורך לעגל פינות ולהצטדק, כמו באמירות של ביילין בנוסח 'מה, אני פחות פטריוט מאביגדור ליברמן?'"

היו מקרים נוספים שבהם הרגשת מבודדת בסיעה שהלכה עם הקונסנזוס?

"אחרי החטיפה של גלעד שליט קראתי לשחרר אסירים תמורת שחרורו ואז אולמרט עלה על הדוכן ואמר, ואני מצטטת, 'חברת הכנסת גלאון, לא יורידו אותנו על ברכינו', אחת מאותן אמרות הרהב הידועות שלו. כשקראתי לשחרר את גלעד שליט, החברים שלי עשו לי משפט שדה. הם הביאו כתבה מ-ynet שבה צוטטו הדברים ואמרו: 'יש 300 טוקבקים נגד'. אני חייבת להודות שלא התרגשתי, כי אני אומרת מה שאני חושבת, אם אני מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות. בהרבה מקרים כשאמרתי דבר קונטרוברסלי עשו לי בסיעה משפט שדה. להגיד שזה קל? זה לא. נעים? לא. ובעיקר זה מאכזב, כשהסיעה לא איתך במאבקים האלה.

"כשחטפו את גלעד שליט אני ציפיתי שכולם יתייצבו ויגידו לאולמרט: 'תקשיב, אי-אפשר למשוך את זה'. אני הייתי קול בודד גם במאבק על בית המשפט העליון, גם נגד השחיתות וגם בזה שקראתי להדיח את הנשיא קצב בהתחלה, כשעוד אמרו לי 'אבל עומדת לו חזקת החפות'. כשאתה קול בודד, אז אתה גם מנקז אליך את הכעס והשנאה של הציבור, שלא אוהב שמציבים לו מראה לא מחמיאה".

ואולי ההיחלשות של מרצ נגרמה מהעובדה שפתרון שתי המדינות לשני עמים נעשה מקובל יותר ואתם לא הנפתם דגל חדש, דגל אדום של שמאל מקורי?

"אני חושבת שכולם הלכו שבי ונפלו בפח היקוש הזה שטמנו להם, מדעת או שלא מדעת, באימוץ לכאורה של עמדות השלום. לבני ניהלה שיחות עם אבו עלא, ואולמרט ניהל שיחות עם אבו מאזן, אבל שים לב מה קרה: אתה לא יכול להגיד שאתה מנהל תהליך שלום ובשלוש שנים לצאת לשתי מלחמות! זה קשקוש. הצליחו לסמא את עיני הציבור. אמרו: אנחנו עושים תהליך שלום, ועושים מלחמות, ומי קטף את הדיווידנדים מהמלחמות? הימין כמובן.

"כשאני בוחנת גם את קדימה וגם את העבודה, שלכאורה אימצו את דרך מרצ, מה אלה שתי המפלגות האלה? ימין מדיני, ימין כלכלי, הם תומכים תמיכה מוחלטת בכלכלת השוק החופשי, הם מפגינים קו נצי מאוד בכל מה שקשור לפלסטינים, אפילו עכשיו בעניין שחרורו של גלעד שליט, שזה מחדל היסטרי, היסטרי, היסטרי. וכל הדיבורים האלה על שלום הם דיבורים ריקים מתוכן".

הרדימו את מחנה השלום

אחרי מלחמת לבנון השנייה, מספרת גלאון, היא הציעה שמרצ תקרא להדחת אולמרט מראשות הממשלה. "התכנסה קואליציית השלום, אבל ביילין וג'ומס היו מאוד מתואמים. אמרו לי: לא, אי-אפשר לדרוש את ההדחה של אולמרט. הנה, או-טו-טו הוא הולך לעשות הסדר עם הפלסטינים, הנה אנאפוליס, הנה הוא נוסע להיפגש עם קונדוליזה רייס, אוי ואבוי אם ביבי יעלה".

אולמרט קנה אותם במקסמי שווא?

"בדיוק. הוא קנה אותם. השמאל כל כך שנא את ברק - ובצדק, הוא הרוויח את זה ביושר - וכל כך תיעב את ביבי, שהוא היה מוכן לוותר לאולמרט על כל מחדלי מלחמת לבנון והיה מוכן לוותר לאולמרט על כל השחיתות שלו, כי הנה אולמרט מביא להם את ההסדר עם הפלסטינים".

מישהו ניסה להשתיק את הביקורת שלך בעניין השחיתות בטענה "שקט, אהוד עושה שלום"?

"הם לא היו מעיזים להגיד לי 'שקט', אבל היו אומרים: 'את לא מבינה'. אני לא עשיתי חשבון, אמרתי את מה שאני חושבת בכל רגע נתון, החל בהתנגדות שלי למלחמה ודרך זה שחשבתי שצריך להיאבק בשחיתות של אולמרט. אבל כל הזמן הסבירו לי שהנה או-טו-טו זה הולך לקרות, שאני בכלל לא מבינה, שהולכים לשיחות ומפגשים".

אורון, אבל גם ביילין ברמות מסוימות, שימשו כשחקני משנה בתהליך הזה. אורון ממש הפך למתווך בין אולמרט לברגותי.

אולמרט הוא מאוד מתוחכם והוא הצליח לשבות אותם - ומדובר באנשים שהכוונות שלהם טובות, שחשבו: יש כאן סיכוי להסדר. אולמרט היה מזמין את ג'ומס לפגישות, מזמין את ביילין לפגישות, עירבו אותם לכאורה במה שקורה בתהליך ובעצם הרדימו אותם. וברגע שהרדימו אותם, הרדימו את מחנה השלום כולו. לא היתה מחאה, לא היו הפגנות, איבדו את הלהט, איבדו את הרוח, איבדו את הניצוץ בעיניים, וברגע שאתה מאבד את הניצוץ בעיניים, נהיית סטגנציה, אתה הופך להיות מקובע, ממוסד, לכאורה אתה באופוזיציה אבל למעשה אתה הופך להיות חלק מהממסד השלטוני".

איתרגתם את אולמרט?

"הדבר הכי נורא הוא שהפכנו למאתרגים. באשר לאולמרט אני חשבתי שמחנה השלום לא יכול להיות עיר מקלט למנהיגים כושלים. לא מספיקה הרטוריקה של השלום. ברגע שאתם עושים מלחמה, ברגע שאתם ממשיכים לבנות בהתנחלויות, ברגע שאתם לא מפנים מאחזים - מה הרטוריקה הזאת שווה? המפגשים ולחיצות הידיים הם מקסם שווא. בעניין הזה יש לי ביקורת קשה מאוד על הנהגת מרצ בשנים האחרונות, שבעצם שיתפה עם זה פעולה".

את מתארת תחושה של בדידות פוליטית. אף פעם לא חשבת לפרוש?

"אף פעם לא שקלתי לפרוש ממרצ. הצבעתי רצ ומרצ מהיום שניתנה לי זכות בחירה".

אותי החביאו בקמפיין

לפני הבחירות האחרונות, בעידודם של אנשי רוח רבים ובהם זוג האדמו"רים של השמאל הציוני, א"ב יהושע ועמוס עוז, החליט יו"ר מרצ, חיים אורון, לשלב את תנועתו במפלגת שמאל חדשה. התקוות גאו, ובשיאו של התהליך הכריז עוז כי "מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי".

"בהכרזה הזאת", אומרת גלאון, "עוז קבר בסוף את העבודה ומרצ גם יחד".

איך נודע לך על הקמת התנועה החדשה?

"ג'ומס עידכן אותי זמן קצר לפני כן שהוא מקיים מגעים להקמה של תנועה רחבה, חדשה, שבעצם תהיה חלופה לחלל שנוצר ממחנה העבודה שמאלה. חשבתי שזה רעיון טוב, בעיקר כי מנהיג בא ורוצה להרחיב את השורות. היתה תחושה שמביאים את עמוס עוז, אולי לא לכנסת, אבל הבנתי שיהיו אנשים מאוד רציניים ברשימה, אם כי לא היה ברור בשלב הזה מי ומה ואיך תהיה הבחירה.

"אני מאמינה מאוד בפוליטיקה של קבוצות. אני חושבת שאם כבר מרחיבים את השורות במהלך שהוא לא דמוקרטי, הוא היה צריך להתבטא במתן מקומות ברשימה לאנשים שמייצגים קבוצות שאינן תווי הפנים הקלאסיים של מרצ - מזרחים, עולים חדשים וצעירים למשל".

למה הסכמת לוותר על מקומך ברשימה?

"היתה תחושה שהולכים לעשות איזה מהלך גדול, שיש רוח חדשה. עכשיו, אני לויאלית ליו"ר המפלגה. אני גיביתי אותו. בגלל זה גם פיניתי את מקומי, אני פיניתי את מקומי מרצוני, אף אחד לא אמר לי לעשות את זה".

זה באמת היה מרצון שלך? לא הופעלו עלייך לחצים?

"אני חייבת להודות, לא לחצו עלי. אני בן אדם עצמאי. מלכתחילה, אני רציתי להיות במקום הראשון ברשימה של מרצ לכנסת, אחרי ג'ומס. הפסדתי על חודם של 20 קולות לאילן גילאון, וברגע שהייתי במקום השני ולא הראשון, לא היה הבדל משמעותי בעיני אם אזוז עוד מקום. המשא ומתן עם התנועה החדשה עמד על סף פיצוץ ואז אמרתי בלבי: מה זה משנה בכלל? המיתוג הציבורי שלי, בכל הצניעות, לא נקבע אם אני מקום שלישי או רביעי. לא שיוויתי בנפשי שלא נקבל ארבעה מנדטים".

היה רגע שהרגשת שהתנועה החדשה אינה עונה על הציפיות? שזה לא זה?

"היה פער מאוד גדול, ואני חושבת שזה גם גרם לקריסה, בין הבום הגדול של עמוס עוז וחבריו לבין האנשים שהובאו בפועל - שהם אנשים טובים, אבל הם לא הצליחו להביא ערך מוסף. היתה תחושה שהקונפליקט של אנשי התנועה החדשה לא היה עם הימין, אלא עם אהוד ברק. שנאת ברק היא לא תחליף לייצוגיות, לדרך ולרעיונות".

היית ראש מטה ההסברה של מרצ והחלטתם להתמקד כל הקמפיין בדמותו של ג'ומס, איש ראוי אבל איך לומר בעדינות, נטול כריזמה סוחפת. זו לא היתה טעות?

"אני עמדתי בראש מטה ההסברה יחד עם צלי רשף, אבל מי שבעצם קבע בגדול את המהלכים של ההסברה של מרצ היו יחצנים וקמפיינרים, שהכתיבו בסופו של דבר לג'ומס את הקו. התנגדתי למהלך הזה. קשה מאוד להגיד בפגישה, שיושב בה גם יו"ר התנועה, שללכת על קמפיין אישי כזה זו טעות. אנחנו הרי לא מתמודדים על ראשות הממשלה. אפשר לעשות זאת גם כשברור שיש לך פוטנציאל להיות המפלגה השלישית בגודלה, אבל אז כבר היה ברור שזה לא המצב".

את לא ממש כיכבת במערכת הבחירות.

"אותי החביאו בקמפיין. כל הזמן אמרו: לא, לא כדאי, את עלולה להבריח מצביעים, את מרגיזה, את מעצבנת. נשים את ג'ומס, הוא מקובל, הוא קונסנזוס. זה הוא שהיה על שלטי החוצות ועל האוטובוסים. בסוף לא אני הברחתי את המצביעים.

"אני הרגשתי כל הזמן שאני החזקתי את מרצ על הכתפיים הצרות שלי במהלך הקדנציה. זאת אומרת, אם אני לא דיברתי ואם אני לא פעלתי נגד פרידמן, נגד השחיתות של אולמרט, ושמונים אלף דברים, אז הרגשתי שמרצ לא קיימת. אני מעדיפה מרצ שמעצבנת ואומרת את הדברים ויוצרת את הוויכוח, ויוצרת סדר יום. שמו את ג'ומס, שהוא באמת בחור נחמד, הוא בחור טוב במובן הטוב של המלה, אבל את העבודה זה לא עשה".

בלי להתבייש ובלי להתנצל

מיד לאחר הבחירות הוחתמו במפלגה החבולה שתי עצומות סותרות: באחת מהן קראו מאות חברים ותומכי מרצ לאורון להתפטר ולפנות מקום בכנסת לזהבה גלאון. עצומה נוספת, שעליה חתמו יוסי ביילין ושולמית אלוני, וגם יאיר צבן, מראשי מרצ בעבר, תמכה בהישארותו של אורון בתפקיד. בכינוס שקיימה צמרת מרצ לאחר המפלה, שהיה סגור לכלי התקשורת, הגיב אורון על הקריאות להתפטרותו: "אני מבין את מושג האחריות באופן שונה. בשבילי אחריות פירושה לפעול לשיקומה של מרצ".

הכישלון בקלפיות השאיר את מרצ במצב שבו לא היתה מעודה - בלי אשה מטעמה בכנסת. פעילות ב-11 ארגוני נשים תבעו מאורון לדאוג לכך שאחד משלושת הגברים שנבחרו לכנסת יפרוש, כדי לאפשר את שובה של אשה (גלאון) לסיעה בכנסת. אילן גילאון, שנבחר למקום השני ברשימה לכנסת, צוטט אז כמי שטוען כי "יש כאן קמפיין מאורגן ומתוזמן מצד האנשים של זהבה וזה מרגיז".

טענו נגדך שאת עומדת מאחורי קמפיין להדחתו של אורון.

"קודם כל אני חייבת לומר שתוצאות הבחירות היו שוק ברמה הציבורית וברמה האישית. הדבר המדהים הוא, שאת המהלך להדחתו של ג'ומס החל אדם שבכלל לא היה מתומכי - אלון ליאל (מנכ"ל משרד החוץ בעבר), שהגיע למרצ עם ביילין. כשביילין פרש, הוא תמך ברן כהן. אחרי הבחירות החלה ברשת התרוצצות של חליפת מכתבים, ואז אלון ליאל כתב שהוא פותח בעצומה. האבסורד היה שאני עוד הייתי צריכה להתגונן. אני לא קראתי להדחתו של ג'ומס. אם הייתי יוזמת מהלך כזה, הייתי עומדת מאחוריו. אני נוהגת לעמוד מאחורי מה שאני עושה. הקריאה להדחתו של ג'ומס היתה ביטוי של תחושות ספונטניות של אנשים, שלא היו קשורים בי".

את ממולכדת, אם תקראי לג'ומס ללכת יטענו שזה נובע רק מרצונך לשוב לכנסת. מה בכל זאת היית עושה אילו הית במקומו?

"אני יודעת איך אני הייתי נוהגת במקומו".

יצא לך לדבר איתו מלב אל לב?

"שיחה מאוד כללית, כי זה נראה לי לדשדש בביצה. לא רציתי להתעסק בזה. קודם כל, בהתחלה נדהמתי והופתעתי, וכאבתי והתאכזבתי, אבל מיד אחרי שזה קרה הפנמתי, הבנתי שזו הסיטואציה, אני לא הולכת להיאבק על המקום שלי. אני בן אדם אופטימי מטבעי, אני מלאת אנרגיות; זה שאנשי שמאל נדהמו מכך שמרצ קרסה, אני יכולה להבין, אבל לא שיערתי את עוצמת התגובה הציבורית על אי-ההיבחרות שלי. קיבלתי קרוב לשבע-מאות אס-אם-אסים, מעל אלף טלפונים, הבנים שלי באו הביתה כדי לעזור לענות לכולם.

"הדבר המדהים היה שכתבו לי אנשים שלא שייכים למחנה שלי. מי כמוני יצא נגד המתנחלים ונגד הליכודניקים ונגד הש"סניקים, בכל מיני תחומים. אני חייבת להראות לך את המכתבים שקיבלתי, את המסרונים שקיבלתי, של אנשים שאומרים לי, 'אני חבר ליכוד', 'אנחנו חלוקים' אבל 'לא יכול להיות שלא תהיי בכנסת'. אתה לא מאמין מה היה פה".

ומה ביחס לניצן הורוביץ? את פינית לו את המקום בג'נטלמניות, ורבים ציפו שהוא יגמול לך בצעד דומה.

"זה נכון".

אז מה עכשיו? מרצ היא אפיזודה שחלפה לה?

"אני ממש לא חושבת כך. אפשר להחזיר למרצ גם את האג'נדה שלה וגם את הרלוונטיות שלה. השמאל צריך, בלי להתבייש ובלי להתנצל, להיות האנטיתזה של ליברמן. אנטיתזה של הימין. הקוטב הנגדי לליברמן ולמה שהוא מייצג. עניין נוסף: זה שהימין אימץ בגדול את העמדה של 'שתי מדינות לשני עמים', זה עוד לא אומר בפרקטיקה שתפיסת העולם שלהם מכווננת אותם למימוש של האמירה הזאת. חוץ מזה, אני באמת חושבת שהשמאל צריך להגדיר את עצמו מחדש ולאוורר את עצמו. מרצ איבדה את אמון הציבור. הפכנו למפא"יניקים.

"אני חושבת שאי-אפשר להתעלם מהמפץ הקטן שהיה במפלגת העבודה בשבוע שעבר. ככלל, היה מפץ קטן בשמאל - ממרצ הלכו לקדימה, מהעבודה הלכו לקדימה, ממרצ הלכו לחד"ש. צריך לקחת את הקריסה הזאת שהיתה, וליצור ממנה חיבורים חדשים".

למה את מתכוונת? מפלגה חדשה עם פורשיה הפוטנציאליים של מפלגת העבודה המתאיידת? עם לוחמים חברתיים כמו שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ?

"אני לא שוללת את זה. אני מדברת כמובן על מרצ, כי אני במרצ, אבל אני לא שוללת חיבורים חדשים לקראת הבחירות הבאות. יש בחברה האזרחית ארגוני זכויות האדם, ארגוני נשים והארגונים הירוקים, עם אקטיוויסטים שמייצגים גם קבוצות בחברה הישראלית, וצריך לתת להם ייצוג במרצ. ואני הייתי רוצה לעמוד בראש דבר כזה.

"צריך למלא את הוואקום שייווצר בכנסת נטולת אופוזיציה ממשית, שבה תמשול ממשלה כהניסטית וחרדית, בהקמת חזית להגנה על החברה והדמוקרטיה. צריך לפעול נגד הכרסום בתחום האזרחי, נגד הפגיעה בזכויות האדם ובקבוצות המקופחות ולשינוי סדרי העדיפויות בתחום הכלכלה והחברה. אני משוכנעת שהשמאל יכול להתאושש ולזכות שוב באמון הציבור אם רק ישכיל לחזור לעצמו".

ומה בעניין הפלסטיני?

"אנחנו צריכים להגיד לציבור שיש לנו בעיה עם הפלסטינים. מה שחשבנו שיקרה, לא קרה כל כך מהר. אני חושבת שזה אינטרס דחוף שלנו לסיים את הכיבוש: גם מבחינה מוסרית, גם מבחינת האינטרס של הישראלים. אבל יש בעיה עם הפלסטינים. מה אנחנו מציעים לציבור שלנו? עוד פעם להגיד - לדבר עם אבו מאזן? אני תומכת בלדבר עם אבו מאזן, אבל זה פול-גז בניוטרל. אני, למשל, חושבת שצריך להגיע עם חמאס להסדר על הפסקת אש ארוכת טווח. אני לא רואה כרגע מקום להידברות עמו על הסדר שלום. אולי צריך לחשוב על כניסה של כוח רב לאומי, שיחצוץ בין ישראל לפלסטינים בעזה, שיהיה לו תפקיד של שיטור ביטחוני ושל שיקום כלכלי".

את בעד הסדר ממשי עם חמאס?

"יכול להיות, אחרי שתהיה הפסקת אש, אני לא שוללת את זה. אם בסוף הציבור הפלסטיני יחליט שחמאס הוא הנציג שלו, נצטרך להגיע עמם להסדר".

לא הולכת לעסקים

גלאון, בת 53 ואם לשני בנים, נכנסה לכנסת ב-99' ובלטה מיד בפעילות פרלמנטרית ענפה. בין הישגיה: חוק איסור סחר בבני אדם, תיקון חוק למניעת אלימות במשפחה, העתירה לבג"ץ שבסופה פורסמו הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד ועוד. יחד עמה נכנסה אז לכנסת מטעם הליכוד חברת כנסת שהתקשתה בסמול-טוק במזנון בכנסת או בג'סטות אנושיות פשוטות. קראו לה ציפי לבני.

את בחוץ והיא מועמדת טבעית לראש הממשלה.

"אני מפרגנת לה. יש לי ביקורת עליה, שיום לפני הבחירות היא הוציאה את השד המגדרי מהבקבוק ועשתה בו שימוש ציני, כדי לקבל קולות של נשים, אבל אני מפרגנת לה".

מה התוכנית שלך?

"אני חייבת להודות שכרגע אין לי תוכנית פוליטית מגובשת. אני גם לא הולכת לעסקים. אני הולכת להתעסק בנושאים שעל סדר היום הציבורי. אני מתייחסת לזה שאני לא בכנסת כאיזשהו פסק זמן שנכפה עלי, ואני רוצה לחזור, אני רוצה לעמוד בראשות מרצ, אבל בינתיים אני רוצה להמשיך לעסוק בהגנה על זכויות האדם, זו האג'נדה המרכזית שלי".

היו לך יסורי גמילה מהכנסת?

"אני חושבת שזה היה סוג של אבל. אני חושבת שהעובדה שכל כך הרבה אנשים צילצלו אלי, זה קצת משהו כמו בשבעה, אתה יודע, וכולם גם השתמשו במלה הזאת".

לא כולם היו בעדך, את יודעת. היו גם כאלה שאמרו אחרי הבחירות שאת חלק מהבעיה של מרצ, שאת דוחה קהלים מסוימים. אמרו שאת רדיקלית, מתחסדת, אוהבת ערבים. בטוקבקים למשל אפשר לזהות גלים של שנאה כלפייך.

"אני מניחה שחלק מזה נכון, אני לא בן אדם של קונסנזוס. ואני חיה עם זה בשלום, כי אני צריכה לחיות בשלום עם עצמי, עם מה שאני אומרת. אבל אני רוצה להזכיר שוב שבבחירות האחרונות החביאו אותי. ברגע שמרצ לא הבליטה את כל ההישגים הפמיניסטיים - ואני חושבת שלא היתה חברת כנסת שפעלה כמוני לקידום העניינים האלה - ברגע שהיא לא הבליטה את ההישגים האלה, היא נתנה עוד לגיטימציה לביקורת עלי". *

השם הוא שמיפיצקי. זהבה שמיפיצקי

10 דברים שאולי לא ידעתם על זהבה גלאון

1. נולדה בווילנה, ליטא (אז ברית המועצות) ועלתה לישראל בגיל ארבע

2. שם נעוריה זהבה שמיפיצקי

3. דוברת רוסית ויידיש

4. בצבא שירתה כפקידה בצנחנים והשתחררה בדרגת סמלת

5. בעלת תעודת הוראה בלשון ובחינוך מיוחד, אבל לא לימדה

6. תפקיד ראשון בפוליטיקה: עוזרת מזכ"ל רצ, דדי צוקר

7. מתגוררת בדירה שכורה, בשכונת עיר גנים בפתח תקוה

8. נשואה לפסח גלאון, איש היי-טק

9. חובבת קולנוע (סרט אהוב: "סינמה פרדיסו") ותיאטרון יידי

10. חוק שהציעה, המחייב ציון תאריך תפוגה על תמרוקים, התקבל בכנסת בנובמבר 2008



זהבה גלאון. אני מעדיפה שיאהבו אותנו פחות ויצביעו לנו יותר


מימין: ניצן הורוביץ , מוסי רז, זהבה גלאון ואבשלום וילן, ינואר 2009. הקונפליקט של אנשי התנועה החדשה לא היה עם הימין, אלא עם אהוד ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו