בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האח הקטן של האימציאות

"סתיו העמים" של 1989 אמנם השיב לפולין את החירות האבודה, אבל זו לא צימצמה תמיד את הפער האבסורדי בין המציאות המוצהרת להלכה לזו המתקיימת למעשה

תגובות

במדינות הגוש הקומוניסטי הוקצבה החירות בפיקוח חמור, אם כי מידת החומרה השתנתה ממדינה למדינה. ההגבלות על החירות בפולין היו מדכאות פחות מאשר בברית המועצות, למשל, שבה נזקקו האיכרים, עד שנות השישים, לאישורים מיוחדים כדי לנוע ממחוז למחוז. עם זאת, ההגבלות היו קיימות גם אצלנו, בפולין. אחד המדענים הפולנים אמר שהאדם הסוציאליסטי מורכב מגוף, מנשמה ומאישור לקניית דירה, מכונית פרטית או מכונת כביסה. עקרונות המשטר מנעו או הגבילו כידוע פעילות כלכלית פרטית, וגם עקרון חופש הפולחן הדתי שהוצהר עליו הוגשם רק חלקית. וכמובן, הצנזורה הגבילה את חופש הביטוי והיצירה, המדעית או האמנותית.

הפיקוח על חיי החברה והכוונתם באמצעות הגבלות שונות היה העיקרון הבסיסי, אם כי לא כתוב, של המשטר, והדבר הקל מאוד על שליטתו בנתיניו. המדינה הקומוניסטית יישמה בדרך מסוימת את תפישת החירות של הגל ומרקס, הקובעת שחירות היא הכרת הכורח. במקרה זה צריך האזרח להבין שההגבלות מעשה ידי המדינה הן בלתי נמנעות, ועליו להתאים את תחומי חירותו אליהן. מנהיג מפלגה בכיר פגש בתחילת שנות השבעים כמה מבכירי החוקרים של מדעי החברה והסביר להם: למדיניות שלנו יש ארבעה קווי יסוד שאינם ניתנים לערעור: התפקיד המוביל של המפלגה, התפקיד המוביל של המזכיר הראשון של המפלגה, ברית הפועלים והאיכרים והידידות הפולנית-סובייטית. בעניינים אחרים אתם יכולים להשמיע את דעתכם.

למצב הדברים הזה היו תוצאות שונות. ההכוונה והפיקוח דרשו מלאכת חקיקה מפורטת ויצירת מנגנון נרחב של פיקוח ביורוקרטי. מהצד האחר, שורה של הגבלות פעלו באופן לא פורמלי. היה ברור לכל, למשל, שקידום בעבודה תלוי בהמלצתה של המפלגה, אולם הדבר הזה לא נוסח בבירור בשום מקום, ולכן נותר האזרח חסר אונים בקבלו חוות דעת שלילית. מובן אפוא שברוב המקרים השתדלו העובדים שלא יועלו נגדם טענות בדבר אי-כשרות פוליטית. זה היה הצד האחר של החירות ככורח מודע, והוא התבטא לפעמים באופורטוניזם. מנגנונים שונים הצליחו לרכך את השיטה או לפסוח עליה, למשל דרך שוחד ופרוטקציה או שימוש בשוק השחור. גם פעילות מדינית עצמאית ניסו השלטונות למנוע, אך לא תמיד בהצלחה מלאה, והוכחה לכך היא ארגון "סולידריות".

אפשר אפוא לקבל את הגדרת המודל הרשמי של המשטר הקומוניסטי כ"עלמציאות" או "אימציאות", כלומר מציאות מוצהרת להלכה, שרחוקה מלהתקיים למעשה. את המצב במדינות הפוסט-קומוניסטיות אפשר לתאר, מהצד האחר, כהשבת החירות האבודה. הדבר נוגע בכל תחומי החיים הציבוריים, ובפרט בתחום הכלכלי והמדיני, תחום השלטון המקומי העצמי והאזרחי ובחירת השקפת העולם. כמה שבועות לאחר שניצח ארגון "סולידריות" בבחירות שהתקיימו ביוני 1989, כבר היה לפולין ראש הממשלה הלא-קומוניסטי הראשון, וכעבור חודש החל "סתיו העמים", אשר מחק במהירות הבזק את הקומוניזם מעל פני אירופה. והלא אך שנתיים לפני כן אפשר היה רק לחלום על קומוניזם בעל פנים אנושיות.

קצב השינויים ב-1989 הוליד הן סיכויים והן סיכונים התלויים בחירות שהושגה מחדש. רבים האמינו שנפילת הקומוניזם תשים קץ לאותה "עלמציאות" אבסורדית. בתחומים אחדים היתה המשימה קלה. ההגבלות בהוצאת הדרכונים בוטלו מיד (בפולין קיבלו האזרחים דרכונים אפילו מוקדם יותר, ב-1988), והנסיעה לחו"ל היתה תלויה מעתה רק בקבלת ויזה ואפשרויות מימון. מאחר שרמת החיים של האזרחים במדינות הפוסט-קומוניסטיות עלתה, מצאה בעיית חופש התנועה בעולם את פתרונה המהיר. דוגמה אחרת לשינוי היתה שפע הסחורות שהופיעו במהירות בחנויות. רחובות הערים החלו להיראות כמו במערב, כלומר הם התמלאו בנקים ומכוניות.

אבל לא הכל היה קל כל כך. התנגשות קשה התחוללה כצפוי בין המנטליות הביורוקרטית הישנה לבין הדרישות החדשות, מה שגרם בין השאר סחבת בשינויים בחקיקה. מי שהתאוו להישגים כלכליים ציפו שהשוק החופשי יפתור את כל הבעיות, אך לא כך קרה. קשה לומר אם הליברליזם המשקי הקיצוני ביותר היה בלתי נמנע. מכל מקום, הוא הביא לפשיטת רגל של מפעלים רבים ולאבטלה גבוהה ופגע מאוד בשירותי הבריאות ובשירותים ציבוריים כמו התחבורה והדואר. שינויי המשטר המדיני ביטלו אמנם הגבלות ביצירה מדעית או אמנותית, אך העמידו על סדר היום את שאלת מתן החסות או התמיכה למדע, לתיאטראות, להוצאות ספרים או למוסדות אחרים החיוניים לתרבות לאומית. בעקבות ה"בום" בהשכלה הופיעו הרבה מכללות פרטיות, אך הרמה האקדמית בהן נמוכה בדרך כלל מזו של המכללות הממלכתיות. וכך כמעט בכל תחום הופיעה, לצד החיוב, גם השלילה.

החירות התגלתה באופן בלתי צפוי, ואולי משום כך אנחנו סובלים גם מחילופי הממשלות התכופים. יתרה מכך: המאבק על השלטון מתחולל לעתים באמצעות סיסמאות פופוליסטיות או קסנופוביות, ויש בו חזרה לעתים למגמות אנטי דמוקרטיות ואף גזעניות. החירות היתה לעובדה, אך לא תמיד משתמשים בה בתבונה.

תירגם מפולנית ירון בקר

יאן וולנסקי הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה היאגלונית בקרקוב.



פולין, 1980. חירות היא הכרת הכורח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו