שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סודו כלול בשתי מילים: אורך-רוח והתמדה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

המתבגר

פיודור דוסטויבסקי. תירגם מרוסית: פטר קריקסונוב, הוצאת ידיעות ספרים, 734 עמ', עמודים 101-99. 2008

הרעיון שלי הוא להפוך לרוטשילד. אני מבקש מן הקורא להישאר רגוע ורציני.

אני חוזר: הרעיון שלי הוא להפוך לרוטשילד, להיעשות עשיר כמו רוטשילד; לא סתם עשיר, אלא דווקא כמו רוטשילד. לשם מה, מדוע, לאילו מטרות אני שואף - על כל זה אספר מאוחר יותר. בראש ובראשונה אוכיח שהשגת המטרה שלי מובטחת מבחינה מתמטית.

זהו עניין פשוט מאוד, כל הסוד טמון בשתי מילים: עקשנות והתמדה.

"שמענו", יאמרו לי, "זה לא חדש. כל פאטר¹ בגרמניה חוזר על כך באוזני ילדיו, אך לעומת זאת הרוטשילד הזה שלכם (כלומר, ג'יימס רוטשילד המנוח, הפריזאי, שעליו אני מדבר) היה רק אחד, והפאטרים האלה יש מיליונים כמוהם."

הייתי עונה: "אתם טוענים שכבר שמעתם על זה, ויחד עם זאת לא שמעתם שום דבר. אמנם גם אתם צודקים בדבר אחד: אם אמרתי שהעניין הזה הוא 'פשוט מאוד', הרי שכחתי להוסיף שהוא גם קשה ביותר. כל הדתות וכל סוגי המוסר בעולם מסתכמים בדבר אחד: 'יש לאהוב את המידה הטובה ולהימנע מן הרעה'. לכאורה מה יכול להיות פשוט יותר? בואו, תעשו משהו טוב, ותימנעו לפחות מאחת ממידותיכם הרעות, נו, נסו - אה? כך גם כאן."

זאת הסיבה שהפאטרים האלה שלכם, שאין להם מספר, יכולים לחזור במשך אינספור מאות שנים על שתי המילים המופלאות, מילים שהסוד כולו טמון בהן, בעת שרוטשילד נשאר רק אחד. פירוש הדבר הוא שזה לא זה ולא זה, והפאטרים חוזרים על רעיון אחר לגמרי.

ללא ספק, גם הם שמעו על עקשנות והתמדה; אבל למען השגת המטרה שלי נחוצות עקשנות לא פאטרית והתמדה לא פאטרית.

כבר עצם העניין, שהוא פאטר במהותו (ואינני מדבר על הגרמנים לבדם): שהוא בעל משפחה, חי כמו האחרים, יש לו הוצאות כמו לכולם וחובות כמו לכולם - בתנאים כאלה אתה לא יכול להפוך לרוטשילד, אלא תהיה רק אדם מתון. ואילו אני מבין טוב מאוד שברגע שאהפוך לרוטשילד או אפילו רק ארצה להפוך לרוטשילד, אבל לא כמו איזה פאטר אלא ברצינות, כבר העובדה הזו לבדה מוציאה אותי באחת מן החברה.

לפני כמה שנים קראתי בעיתונות, שבאחת מאוניות הקיטור השטות בוולגה מת קבצן אחד שהלך בבלואי סחבות ופשט יד; כולם שם הכירו אותו. אחרי שמת, מצאו שנתפרו בבגדיו הקרועים שטרות בסך כולל של עד שלושת אלפים רובלים. בימים אלה שוב קראתי על מקבץ נדבות אחר, ממוצא אצילי, שעבר מפונדק לפונדק ופשט שם יד. אסרו אותו ומצאו עליו עד חמשת אלפים רובלים. מכאן, שתי מסקנות ישירות: הראשונה, עקשנות באגירה, אפילו בסכומים של מטבעות נחושת, בכסף קטן, מביאה ככלות הכל לתוצאות אדירות (לזמן אין כאן משמעות); והשנייה, הצורה הלא מתוחכמת ביותר של צבירה, ובלבד שתהיה מתמדת - הצלחתה מובטחת מבחינה מתמטית.

עם זאת קיימים, אולי, גם הרבה מאוד אנשים נכבדים וחכמים הנמנעים ממותרות, אבל כאלה שאין להם (למרות כל המאמצים) לא שלושת אלפים ולא חמשת אלפים רובלים, אף על פי שהיו רוצים מאוד מאוד שיהיו להם סכומים כאלה. מדוע זה כך? התשובה ברורה: מפני שאף אחד מהם, על אף כל הרצון שלהם, בכל זאת איננו רוצה בכך במידה כה רבה עד שלדוגמה, אם כבר אין שום דרך אחרת לאגור כסף, אפשר להפוך אפילו לקבצן; ואיננו עקשן עד כדי כך שאפילו בהיותו פושט יד, לא יבזבז את הקופייקות הראשונות שקיבל על פת לחם נוספת לו-עצמו או למשפחתו. והלוא בשיטת האגירה הזאת, כלומר ניהול אורח חיים של קבצן, כדי לאגור כסף רב כל כך, יש לאכול רק לחם עם מלח ותו לא; לפחות אני מבין את זה כך. מן הסתם, כך עשו גם שני הקבצנים שהזכרתי קודם, כלומר, אכלו רק לחם וגרו כמעט תחת כיפת השמים. אין ספק שלא היתה להם כוונה להפוך לרוטשילד: הם היו רק הרפגונים² או פלושקינים³ בטהרתם, לא יותר מכך. אבל גם כאשר חוסכים וצוברים בצורה מודעת וכבר אחרת לגמרי, ועם זאת במטרה להפוך לרוטשילד, יידרשו לא פחות חשק וכוח רצון מאלה שהיו לשני הקבצנים. איזה פאטר לא יגלה כוח כזה. הכוחות בעולם הם רבים ומגוונים, ובייחוד כוחות הרצון והחשק. יש טמפרטורה של רתיחת המים, ויש טמפרטורה שבה הופך הברזל לאדום לוהט.

זה בדיוק כמו מנזר, כמו מעשי הגבורה של הסגפנים. כאן - רגש, ולא רעיון. לשם מה? לאיזו מטרה? האם זה מוסרי, האם זה לא מכוער ללבוש סחבות ולאכול לחם שחור כל החיים, בזמן שאתה סוחב עליך הון עתק שכזה? אחזור לשאלות האלה אחר כך, ועכשיו אדבר רק על האפשרות להשגת המטרה.

כאשר המצאתי את "הרעיון שלי" (שכל-כולו אודם הברזל המלוהט), התחלתי לנסות את עצמי: האם אני מסוגל לחיות כמו נזיר וסגפן? לצורך הניסוי הזה, כל מה שבא אל פי בחודש הראשון היה רק לחם ומים. יצא שמן הלחם השחור לא אכלתי יותר משני פונטים וחצי מדי יום. כדי לממש את זה, היה עלי לרמות את ניקולאי סמיונוביץ' החכם ואת מריה איבנובה, שתמיד רצתה בטובתי. גרמתי לה צער ועוררתי תהיית מה אצל ניקולאי סמיונוביץ', שהיה עדין ביותר ביחס אלי, כאשר עמדתי על כך שיביאו לי את ארוחת הצהריים אל חדרי, שם פשוט השמדתי אותה: שפכתי את המרק דרך החלון, אל הסרפדים או לאיזה מקום אחר; את בשר הבקר השלכתי לכלב מבעד לחלון, או הייתי עוטף אותו בנייר, שם בכיס וכך מוציא אותו החוצה. נו, וכן הלאה. כמות הלחם שהוגשה לארוחת הצהריים היתה קטנה בהרבה משני פונטים וחצי, ולכן קניתי לחם בכספי, בסתר. כל אותו החודש החזקתי מעמד, לכל היותר קיבלתי רק איזה קלקול קיבה קטן; אבל החל בחודש הבא הוספתי אל הלחם מרק, ומדי בוקר וערב - כוס תה; ואני מבטיח לכם שהעברתי כך את השנה בבריאות מושלמת ובסיפוק, ומבחינה מוסרית - בהתלהבות ובהתפעלות חשאית מתמדת. לא זו בלבד שלא הצטערתי על מאכלים למיניהם, אלא הייתי שמח ונפעם כולי. בסוף השנה, משנוכחתי שאני מסוגל לשאת כל צום שאפשר להעלות על הדעת, התחלתי לאכול כמוהם ועברתי לסעוד יחד איתם. לא הסתפקתי בניסוי הזה, וערכתי עוד אחד: בנוסף לדמי המחיה עבורי, אשר שולמו לניקולאי סמיונוביץ', הגיע לי לקבל מדי חודש גם חמישה רובלים כדמי כיס. קיבלתי על עצמי לבזבז רק את מחציתם. זה היה מבחן קשה מאוד, אבל כעבור שנתיים ומשהו, בבואי לפטרבורג, נוסף לכסף האחר, היו בכיסי שבעים הרובלים שאגרתי רק הודות לחיסכון הזה. התוצאה של שני הניסויים האלה היתה עצומה בשבילי: נודע לי לבטח שאני מסוגל לרצות במידה כזאת, שאוכל להשיג את מטרתי, ואני חוזר ואומר שבכך הסתכם "הרעיון שלי" כולו; כל השאר הבלים.

1. Vater אב (גרמנית). 2. הרפגון (Harpagon) דמות קומית, הגיבור הראשי במחזה של מולייר, "הקמצן". 3. פלושקין - צובר ממון וקמצן כפייתי מתוך ספרו של נ"ו גוגול, "נפשות מתות".

תגובות