בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היומן

תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק

תגובות

החזקתי אשה אחרת, אבל על סף העונג הזכירה לי ונוס את גבירתי ונטשה אותי

1

רבים אומרים - ולמה תפקפק -

כי לב אדם עמק הוא וסתום,

ואיך שלא תפנה, אין כל ספק:

חוטא גם איש נוצרי וגם עכו"ם.

מוטב נלחץ ידים, נסתפק

בגוף תורה (השאר קלפת השום);

וגם אם בא שדון לנסותנו,

יש כח מטהר שמושיענו.

2

שרוי הייתי בלי חמדת-לבי

לצרך עסקים (מקרה שכיח),

הוגה רק בה ובה בלבד, אם כי

רואה ברכה, לומד וגם מרויח;

ובעלות כוכב מעל רא שי

וזכר אהבה בלב הפציע,

הייתי מציר לה על ניר

את בבואת היום אשר עבר.

3

ובאה עת לחזר סוף-סוף. אולם

אופן שבור עכב אותי ללילה.

בדמיוני הנה אני כבר שם -

אבל עכשו להתאפק כדאי לי.

גערתי בפחח - אך הוא נצר

את פיו וקורנסו הכה לו הלאה.

לכל אמן קפריזות משלו;

ובכן, רוטנים ומחכים - איך לא?

4

זה המצב. על שלט של פונדק

כוכב מזמין. מקום לינה לא רע.

הגיעה נערה, ממש ממתק,

עם מנורה. הרגשתי במהרה

בנח. הפרוזדור הממרק

היה נעים, ומה גם הדירה.

לאיש חוטא, המרפרף חפשי,

טווה היפי קור עכבישי.

5

ישבתי לשלחן לכתב מכתב

לשמחתה ולשמחתי-אני

(השאר אותה שעה הלכו לשכב

לישון) ולפרט ביומני.

אך משום מה העט כמו נסחב

בעצלתים, לא כמנהגי:

הנערה הגיעה, וביד קלה

ערכה שלחן, נאוה ואצילה.

6

היא באה ויצאה. אני מעיר,

היא משיבה, קסמה מכה אותי,

ואיך במין מעוף זרועות מהיר

פורשת עוף צלוי בצלחתי -

כל זה את נוצותי מזקיף, מעיר,

אני נסער, כבר לא בשליטתי,

קופץ, מפיל כסא, בזרועותי

תופס את הילדה, והיא: "די! די!

7

למטה דודתי, זקנה מרשעת,

מטה אזנה, מונה את השניות,

כל מעשה שלי רוצה לדעת,

עם כל אחור שולחת יד לשוט!

אבל אם לא תנעל, אני יודעת

שזה יהיה בסדר בחצות."

היא משתחררת חיש מחבוקי,

יוצאת, חוזרת לשרת אותי -

8

וגם לנעץ עינים: הבטחה

שמימית צפונה בכל מבט עיניה.

גניחה אלמת גחה מתוכה

ומעגלת את קשתות שדיה.

אני רואה: שושן של אהבה

כסה ורד את צוארה, אזניה.

כיון שעבודה שוב לא נמצאת לה,

היא מהססת רגע ויוצאת לה.

9

כבר שעת חצות בבית וברחוב.

בחדר לי הוצעה מטה כפולה,

אך אמור, שעושה תמיד רק טוב,

יעץ שלא אתפס אותה כלה.

האכבה את הנרות? קרוב

נשמע כבר צעד רגל קלילה;

דמותה החשוקה חובקות עיני,

ובשכבה חובקות אותה ידי.

10

אך היא נחלצת: "יש לי מה לומר,

שלא אהיה לך כמו זרה.

כי המראית מטעה. על המשמר

תמיד נצבתי מול גברים. סגורה

נחשבתי בעירי, מין מזג קר.

אבל הלב - עכשו אני רואה -

מחליף כוון. נצחת. כי עתה

אהבתי ונשבעתי: לי אתה.

11

אתה לוקחני בבתולי - (אחרת

הייתי מספרת. פי ולבי

שוים תמיד). "והיא עלי גוהרת,

כאלו כל אשרה טמון אך בי.

אני נושק בה פה וגיד וזרת -

אבל נקלע למין מצב טפשי:

אותו מאסטרו, רב-אמן חמום,

נרתע אחור כמו שוליה המום.

12

מלה טובה ונשיקה הספיקו

לה כנראה, זה כל מה שרצתה.

איך בצניעות אוהבת העניקה

לי את מלוא גופה ומתיקותה!

פניה אשר ושמחה הפיקו -

וגם שלוה, כאלו לא חסרה

דבר. ונחתי גם אני, מוכן

לסמך על המאסטרו המימן.

13

אבל ככל שבגורלי הרהרתי

רתחתי מבפנים לבלי הכיל,

קללתי את עצמי והתיסרתי

והתלבטתי ללא הועיל;

היא בשנתה יפה יותר, אמרתי,

והנרות רצדו ארכי פתיל.

הנעורים, כתם עמל יומם,

חוברים אל השנה - מוטב מקדם.

14

וכך על המשכב היא שרועה

כאלו רק שלה כל המגרש,

והוא לחוץ לקיר, זרועו גדועה,

אף שנתנה לו את כלה ממש.

כך הנודד, מזה-צמא, פסיעה

מן הבאר, מכיש אותו נחש.

היא בחלום נושמת, הוא עוצר

נשימתו, חושש פן תתעורר.

15

דבר שלא קרה לי מעודי,

אומר הוא לעצמו; עכשו תדע

מדוע מצטלב חתן, כדי

להתגונן מפני כשפי אשה.

מוטב מכת כדון על קדקדי

ולא חרפה כזאת! לא כך קרה

ביום שגברתך, לפני יובלים,

לראשונה הופיעה בטרקלין.

16

גאה לבך אז וגאו חושיך

עד שמקסם רחפת כל-כלך.

נשאת למחול בזרועותיך

את זו שכבר נשאת בלבך -

כמו לחטף אותה מתוך ידיך!

ולקראתה תפח כל מה שבך:

בינה, שנינות, חיות - ועל כלן

תפח-צמח אותו הרב-אמן.

17

וכך חמדה ידענו עד בלי די,

ובאביב חגגנו ארוסינו,

והיא עצמה יפה כפרח מאי.

איך כח התשוקה צמח בשנינו!

וכשסוף-סוף לכנסיה ידי

נשאו אותה, אודה: מול מזבחנו

ומול צלבך שותת-הדם, הו כריסטה,

נזקף לי (סלח לי, אלהים) האיסטה.

18

אתה, מסך ערש-כלולות עשיר,

אתם, כרים שרועים גולשים כאשד,

שמיכות, שדחף אהבה אדיר

כסיתן בנוצות רכות כמשי,

ציוץ צפרי כלוב אשר העיר

תשוקה שלבקרים היא מתחדשת:

אתם ראיתם איך תחת חסותכם

היא נענית, אני נצב הכן.

19

ואיך מצינו יחד שוב ושוב

זכותם המקדשה של זוג נשוי!

בתוך גלי חטה, בין קני הסוף,

בכל מקום שהוא (ולו בזוי),

היה העבד המסור קשוב

לפקדתי תמיד ובלי שהוי.

ברנש נקלה! שוכב לו ולא קם,

גוזל מאדוניו ענוג משלם.

20

אבל בחור קפריזי הוא מאסטרו,

מי ילגלג עליו או ישתרר?

פתאם הוא מזדקר ומנוסס הוא

ראשו אל על ברב הדר ופאר.

עכשו לרשות אותו נודד עומד הוא

לבל יגוע צמא על פי הבאר.

לנשק לישנה האיש גוהר -

אך נהדף אחורנית, עוצר.

21

כי מי חשל כחו כמוט פלדה

אם לא אותו דיוקן אהוב לעד

של אשת נעוריו החשוקה?

ממנה אור נותן-חיים יוקד,

ואם עד כאן באין-אוניו נדכא,

בהתעשת כחו הוא נחרד.

הוא מצטמרר, ובזהירות, לאט,

ממעגל-הקסם הוא נמלט.

22

יושב, כותב: "הביתה כבר קרבתי -

ובא עכוב אשר הרחיק אותי,

ובמקום מוזר מאד אז שבתי

לקשר ללבבך את לבבי.

ובלבי, בסתר, אז חשבתי:

רק בחליו נבחן אדם בריא.

ביומני דברים טובים אראה לך,

אך את הטוב מכל לא אגלה לך".

23

שכוי קורא. הנערה ננערת

מן השמיכה, קופצת לבגדיה,

ובנסבות המוזרות נסערת

ומביטה ומשפילה עיניה -

זו פעם אחרונה שהיא חוזרת

ונעלמת - גופה ואיבריה

עוד לעיניו. קופץ למרכבה,

בלב שמח טס לאהובה.

24

ומאחר ששיר על כל סוגיו

אמור להיות תמריץ של המוסר,

הנה אני בדרך זו עכשו

אודיע מה רוצה שירי לומר:

אדם אכן מועד בנתיב חייו,

אבל בעולמנו הסחרחר

שני מנופים יועילו: החובה,

ועד אין סוף יותר - האהבה.

שיר "ארוטי-מוסרי" זה, כפי שתיאר אותו גתה עצמו, לא פורסם אלא שלושים שנה אחרי מותו, ועוד חמישים שנה עברו עד שנכללו בו כלשונן ולא הושמטו השורות החצופות להפליא בבית 17, המתארות זיקפה לנוכח המשיח הצלוב ("איסטה" בלטינית פירושו "דבר זה", או "אותו דבר"). תרגומו האנגלי השירי הראשון הופיע ב"פלייבוי", ורוב מבחרי השירים של גתה אנם כוללים אותו עד היום. אבל אין ספק שזהו שיר רציני מאוד, גם מוסרית וגם פסיכולוגית. מוסרית, הוא הופך את ההייררכיה המקובלת המעמידה את החובה מעל לאהבה: כאן הכוח העליון הוא כוחו של הארוס, ומה שחשוב מזה - הארוס כבסיס איתן לנישואים, ולא כניגודם. מבחינה זו יש כאן משום מהפכה בקונצפציה של הנישואים האידיאליים ושל היחסים שמחוץ לנישואים. פסיכולוגית, פורץ כאן גתה דרך להבנת האימפוטנציה כתופעה פסיכולוגית. לא במקרה דנו בשיר פרויד ועמיתיו בישיבה של החברה הפסיכואנליטית הווינאית שהוקדשה לשאלת האימפוטנציה (1907). ושימו לב שלכישלון המיני מתלווה כישלון יצירתי, ורק עם חידוש הכוח המיני מתחדשת היכולת לכתוב ביומן.



יוהן וולפגנג פון גתה. "ולקראתה תפח כל מה שבך"


פאלוס עשוי שנהב, צרפת, המאה ה-18



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו