בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוא שיר עברי | זוהר בדשא

יורם טהרלב על השיר שנתן לו את האומץ להעז

תגובות

יותר מכל השירים ששמעתי בילדותי ואשר חרותים עמוק בנשמתי, השיר שבאמת השפיע על חיי הוא דווקא שיר ששמעתי בהיותי אדם בוגר: "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך. "יש ערימה של חברה על הדשא, אני דברים כאלה מחבב, בנים בנות ביחד זה יפה שיש אומץ לפעמים להתערבב". זה השיר היחיד בזמר העברי שעליו אמרתי בקנאה עמוקה: את השיר הזה אני הייתי צריך לכתוב ולא שני הצוציקים האלה, הצעירים ממני בכמה שנים טובות.

כאשר שמעתי לראשונה את השיר, בתחילת שנות ה-70, כבר הייתי יוצר מוכר, ומאחורי היו כבר מאות שירים, מהם רבים על הקיבוץ של ילדותי. ביניהם, למשל, "ארבע אחרי הצהריים" ו"ההר הירוק תמיד". אבל חשתי שבשיר הזה יש משהו שאני לא הצלחתי להגיע אליו בשירי הקיבוץ שלי: יש אינטימיות בלתי אמצעית עם חוויית הנעורים שלי עצמי. תחושת היחד, הקירבה הפיסית והנפשית. חשבתי לעצמי שבעצם עברתי את החוויות האלה ממש כמו שהם עברו אותן, אך כנראה לא מצאתי בתוכי את הפתיחות הדרושה כדי לתת להן ביטוי בכתיבתי.

והשיר הזה נתן לי אומץ לגעת בנושאים האלה. הוא הביא אלי פרץ של רגשות, ששטף את כולי בצונאמי יצירתי. זמן קצר אחרי צאת השיר הזה התחלתי לכתוב באינטנסיוויות שירים קצרים - מעין ראשי פרקים - על חוויותי כילד וכנער בקיבוץ. וכמה שלא ניסיתי, לא מצאתי דרך להפוך את ראשי הפרקים הללו לפזמונים, אז השארתי אותם בצורה של מכתמים קצרצרים, מעין הייקואים יפניים. ובסופו של דבר הוצאתי אותם כספרים: "משק יגור טיוטה" ו"הנשיקה הראשונה".

כל ילדותי ונעורי מתועדים בספרונים האלה, וכעת, כשאני פותח אותם ועובר על השירים, אני מגלה ש"אגדת דשא" לא רק פתח לפני נתיב ששינה את חיי, אלא שלא מעט מהשירים שכתבתי בספרונים הללו מאזכרים אחת לאחת חוויות הנרמזות כבר אצל מאיר אריאל ושלום חנוך. וכתודה ליוצרי השיר (שאחד מהם כבר אינו איתנו) הנה אחדים מהם:

שרים שירים ומביטים למעלה/ ענן שם בירח מסתבן/ חושבים במי להתאהב הלילה -/ אם כי הרהור כזה רק מעצבן.

ואצלי: בכל אחת יש משהו מושך/ בכל אחת יש משהו שזוף/ בכל אחת יש משהו גלוי/ בכל אחת ישנו אולי/ ואני מחפש את היופי שבך/ שאיש לא ראה לפני.

מתחת לראשי מונחת ירך/ ועל בטני צרור תלתלים מוטל/ בלאט יוצאות ידיים אל הדרך/ ומסלולן ארוך ומפותל

ואצלי: היד שדיפדפה בהרבה היסוסים/ וחיפשה בספרים את הקטעים הגסים/ היד שבלילה, כשעיני עצומות/ עזרה לי להגשים את מיטב החלומות/ היד שחששה אך היתה אמיצה/ נכנסה וגיששה מתחת לחולצה/ היד הזאת הלילה, על העשב במורד/ מצאה ראשונה שד/ היד שבעצם איננה אני/ נתנה לי את כל החינוך המיני/ אם אשכחך ימיני!

גומרים לשיר ומקשיבים רוב קשב/ בינינו מתפתחות לחשושיות/ יש הסתננויות בתוך העשב/ כי יש בו כל מיני גבשושיות

ואצלי: מן הפינה של הפינה של העין/ אני רואה את מבטה/ מן הפינה שמתחת לזרוע/ אני רואה פטמתה.

כיוון שתרדמה עלי נופלת/ שוב אין אני מצליח לאתר/ של מי היד אשר עלי זוחלת/ ואת גופי הופכת לפסנתר

ואצלי: בקייטנה בנחשולים כולנו באולם אחד. בלילה אני מושיט את היד ומוצא כף יד. היא אינה בורחת. ואני מלטף את ציפורניה חצי לילה. בלילה הבא, מי יודע/ אולי תיתן לי ללטף גם את אצבעותיה/ ובלילה שאחריו... ובלילה שאחרי אחריו... אך מדוע/ הקייטנה נמשכת רק שבוע?

וכשאני מקיץ אין איש בדשא/ רק קצת קריר וקצת רטוב מטל/ ולהפתעתי אני רואה ש -/ אותו צרור תלתלים עלי מוטל./ ומתוכו אלי צוחקות עיניים/ ומתוכו אלי מבהיק צוואר/ אני שואל: "הי מה הענייניים?"/ היא בחיוך עונה לי: "שום דבר"

ואצלי: כשעברה בפרוזדור היא הסמיקה/ היא חייכה אל כולם מלבדי/ ואתמול היא השפילה עיניה/ בזמן שחלפה לידי.

אני שותק, שפתיים היא נושכת./ אני שותק וכה כבדות ידי.../ פתאום היא מסתובבת והולכת,/ ורק אני שותק עוד שם... נו, די!

ואצלי: ביום שהפסקתי לראות כוכבים/ ולשמוע את קול הצרצר בערבים/ ולחזור אל ביתי עם חולצה טחובה/ התחלתי לכתוב שירי אהבה.

עד כאן התודה האישית שלי. את התודה הלאומית יקבל השיר די בקרוב. בימים אלה נכנסות תקנות חדשות המגבילות את השימוש במים, וייתכן כי צאצאינו ילמדו מהשיר הזה על משהו שלא ראו בחייהם - הדשא.

יורם טהרלב קיבל בשנה שעברה אות הוקרה על מפעל חיים לזמר עברי מאוניברסיטת בר אילן



יורם טהרלב, 1944, קיבוץ יגור. היד שדיפדפה בהרבה היסוסים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו