בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללא הבדל דת, גזע ומין

ג'נט ג'ייגן, שהלכה לעולמה בחודש שעבר, דבקה במרקסיזם לוחמני במשך שישה עשורים סוערים של פעילות פוליטית, שעיצבה את פני גיאנה שבדרום אמריקה. מה שהופך את הסיפור למיוחד הוא היותה אמריקאית לשעבר, יהודייה, לבנה ונשיאת מדינה שרוב אוכלוסייתה שחורה

תגובות

רוזנברג ג'נט - מאוחר יותר רוברטס - נולדה בשיקגו להורים יהודים בעלי השקפת עולם רדיקלית. היא למדה באוניברסיטת דטרויט, באוניברסיטת ויין ובמישיגן סטייט קולג' וקיבלה תואר בסיעוד. בהיותה סטודנטית פגשה את בעלה, צ'די ג'ייגן, יליד גיאנה, שלמד רפואת שיניים.

בסוף מארס השנה הלכה לעולמה ג'נט ג'ייגן, בגיל 88, אחרי שנים ארוכות שבהן היתה דמות מרכזית בפוליטיקה של גיאנה ובמאבק נגד האימפריאליזם. נישואיה עם צ'די ג'ייגן לא הסבו נחת לאיש מהוריהם, אבל יצרו את אחת השותפויות הפוליטיות המשפיעות ביותר אי פעם.

בעלה חזר לגיאנה ב-1943, אחרי שנישאו. היא הצטרפה אליו לאחר מכן, מצוידת ב"ספריית לנין הקטנה", ששימשה בסיס להרחבת השכלתו המרקסיסטית. היא עבדה במרפאת השיניים שלו עד שנת 1970, אבל תחום העניין האמיתי שלה היה תמיד הפוליטיקה. ב-1997, אחרי מות בעלה, היא מונתה לנשיאה במקומו.

המעורבות של בני הזוג בפוליטיקה של גיאנה החלה ב-1946. באותה שנה נמנו שניהם עם מייסדי הוועדה לעניינים פוליטיים, שנהפכה כעבור ארבע שנים למפלגה הפרוגרסיווית העממית (PPP). באותה עת, הקריאה ב"ספריית לנין הקטנה" וההאזנה לתקליטיו של פול רובסון סייעו בגיבוש החבורה שמילאה תפקיד מרכזי בפוליטיקה הגיאנית בארבעת העשורים האחרונים.

ג'ייגן ניחנה בכישורים ארגוניים מעולים, באנרגיה אדירה ובחוסר מעצורים, שהביאו לבחירתה למועצת העיר של הבירה, ג'ורג'טאון, ב-1950. היא היתה האשה הראשונה שנבחרה לתפקיד. ב-1953 מונתה לחברת המועצה המחוקקת, שהוקמה לפני שגיאנה זכתה בעצמאות. היא גם ערכה את עיתון המפלגה, "Thunder" ("רעם"), עד 1957, ועד 1970 החזיקה בתפקיד המזכירה הכללית של המפלגה.

בבחירות שנערכו ב-1953 התמודדה PPP נגד מפלגות רבות וחלשות וזכתה במחצית מקולות הבוחרים. השרים וחברי הפרלמנט הצעירים, שלא היו מוכנים לשלטון, הציגו עמדות מהפכניות וחוקקו חוקים רפורמיסטיים.

התנהלות זו היתה לצנינים בעיני המושל הבריטי ומשרד המושבות. הממשלה הודחה והחוקה הושעתה חודשים אחדים לאחר מכן. אחדים מהשרים ומחברי PPP, כולל בני הזוג ג'ייגן, נעצרו. אחר כך הוקמה ממשלת מעבר שכללה פוליטיקאים מקובלים וטכנוקרטים. ממשלה זו לא זכתה להצלחה ולא היתה פופולרית. ב-1957 חזרה PPP לשלטון, אבל המפלגה היתה מפולגת מסיבות אישיות ואידיאולוגיות. בשנים שלאחר מכן שיקף הקרע במפלגה את הפער הגובר והולך בין האזרחים ממוצא אפריקאי לאלה שמוצאם הודי.

עם שובה לשלטון המשיכה PPP בתוכניות הרווחה של ממשלת הביניים. ג'ייגן התמנתה לשרת העבודה, הבריאות והדיור ומילאה את תפקידה בהצלחה רבה. באותה תקופה ידעה גיאנה, בדרך כלל, שלווה ושגשוג.

השד הגזעני

ב-1961 הקים פורבס ברנהם, ידיד של בני הזוג ג'ייגן ויוזם הפילוג של 1957, מפלגה חדשה שהתבססה על הפורשים מ-PPP. המפלגה החדשה כונתה הקונגרס הלאומי העממי (PNC). הקמת המפלגה החדשה הציפה על פני השטח את בעיית הגזע, שהחלה לשלוט בשיח הפוליטי במדינה. אבל ג'ייגן, שכמו מנהיגים אחרים ב-PPP דגלה בדוקטרינה סובייטית שמרנית, לא היתה מוכנה להתמודד ברצינות עם הבעיה.

PPP שבה לשלטון בבחירות של 1961, וחידשה כמה מהתוכניות הרדיקליות של 1953. את המגמה הזאת הובילה ג'ייגן, שתמיד השתייכה לאגף השמאלני-הקיצוני של המפלגה. הממשלה הפיקה את הלקחים הלא-נכונים מהמהפכה שהתחוללה בקובה ב-1959. חברי PPP האמינו כי עליהם ללכת בדרכה של קובה, אבל ממשלת ארצות הברית החלה לספק מימון לאיגודי עובדים אופוזיציוניים ולתמוך במתנגדים פוליטיים, וכך עירערה את יציבותה של הממשלה.

ב-1962, בתגובה לתקציב רדיקלי שהגישה הממשלה, החלו מהומות שבהן נהרגו כמה אנשים ופרצה דליקה שבה נשרף המרכז המסחרי של ג'ורג'טאון. השביתות הארוכות, האלימות והאבידות בנפש נמשכו ב-1963 וב-1964 ולובו על ידי אינטרסים שהיו קשורים למלחמה הקרה. גיאנה עדיין לא החלימה מההידרדרות הכלכלית שנגרמה לה אז. ג'ייגן מונתה אז לשרה לענייני פנים, אבל התפטרה ב-1964 משום שלא יכלה לשלוט במשטרה.

PPP הובסה ב-1964 על ידי קואליציה של PNC ומפלגת הכוח המאוחד (United Force - UF), ושבה לשלטון רק 28 שנים לאחר מכן. ב-1966 זכתה גיאנה בעצמאות.

ג'ייגן המשיכה לעבוד כעורכת העיתון של PPP וכהיסטוריונית של המפלגה. בפרלמנט היתה פעילת אופוזיציה תקיפה, אבל מפלגתה הלכה ואיבדה מכוחה. ככל שהזמן חלף, שתלטנותה ונוקשותה האידיאולוגית מנעו חילופי דעות חופשיים ב-PPP וגרמו לעריקתם של רבים מחבריה העצמאים.

שיפוט לקוי

למרבה האירוניה, רק קריסת ברית המועצות, המורה הרוחנית של PPP, הביאה לשובה של המפלגה לשלטון ב-1992. צ'די ג'ייגן התמנה לנשיא ורעייתו היתה לגברת הראשונה של גיאנה והמשיכה למלא תפקיד מרכזי במוסדות של PPP.

ב-1996 היא היתה חולה מאוד, אבל דווקא בעלה מת בשנה שלאחר מכן. כשחברי המפלגה חיפשו מחליף לנשיא, הם פסחו על מועמדים צעירים יותר. היא מונתה לראש הממשלה ומילאה תפקיד זה ממאי עד דצמבר 1997. בבחירות בסוף אותה שנה נבחרה לנשיאה. במסע הבחירות היא היתה יעד להתקפות מרושעות ללא תקדים, שהתמקדו במוצאה ובצבעה. רבים, ברחובות ובמערכת המשפט, עירערו על ניצחונה. ב-1999 היא פרשה מתפקידה. הנימוק היה בריאות רופפת.

למרות זאת, שליטתה במפלגה לא פחתה. היא באה לידי ביטוי בבחירת יורשה, בהרט ג'גדאו, ובהגנתה הנחושה על חברי מפלגה נאמנים. יריביה ותומכיה חשו לעתים קרובות שחולשתה העיקרית, שהוחמרה על ידי נוקשותה האידיאולוגית, היתה שיפוט לקוי.

היא נשארה דמות רבת עוצמה במפלגה, אבל דווקא סמכויותיה העצומות כנשיאה החלישו את השפעתה על ג'גדאו ועל שאר חברי PPP. לפעמים, בעיקר כשביטל פרסום של מודעות ממשלתיות בעיתון חשוב, היא מתחה עליו ביקורת.

לאורך כל הקריירה שלה הוכיחה ג'ייגן מסירות נטולת אינטרסים אישיים לעם של גיאנה. המנהיגה בעלת האידיאולוגיה הנוקשה הקדישה את עצמה לרווחת המדינה. היא סייעה מאוד לתוכניות רווחה שקידמו יריביה הפוליטיים, קבעה סטנדרטים של יעילות מינהלית ולא היו לה מתחרים בקורבנות האישיים שהקריבה במאבקה למען העניים. יתרונותיה ומגבלותיה הפכו אותה לפוליטיקאית שאיש אינו יכול להישאר אדיש כלפיה.



ג'ייגן ב-1966, מציגה כרזה הקוראת לחרם נגד המלכה בשל ''הדיכוי הבריטי'' של גיאנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו