בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות וסקרים; מאחורי הקלעים של קמפיין הבחירות

איך הצליח נתניהו לגבור על בעיית האמינות, האם ציפי לבני היא מותג או לא, למי היתה מועילה עוד קצת עופרת יצוקה, מה ריסק את העבודה ומי הזניק את אביגדור ליברמן. מובילי הקמפיינים של הליכוד ושל קדימה, ישראל בכר וקלמן גייר, מסירים את המסכות מעל סודות הקמפיינים שעשו את מערכת הבחירות

תגובות

הם עבדו זה נגד זה במשך חודשים, בניסיון לקלוע לטעמו של הציבור הישראלי ולגרוף כמה שיותר קולות מצביעים לטובת המועמדים שלהם. הם חישבו נוסחאות סטטיסטיות מורכבות והקשיבו למשתתפים בקבוצות מיקוד, כדי לעצב את המסר המתאים שיעביר לצדם את הבוחרים המתלבטים. ההמלצות שלהם היו בסיס לאסטרטגיות שונות, שהובילו בסופו של דבר לתוצאה המורכבת של בחירות 2009: קדימה עם 28 מנדטים, הליכוד עם 27 מנדטים, וממשלה בראשות בנימין נתניהו.

חודשיים אחרי הבחירות, היועצים של מנהיג הליכוד, נתניהו, ומנהיגת קדימה, ציפי לבני, נפגשים לראיון סיכום משותף ב"הארץ". ישראל בכר, בן 38, עובד כבר שנתיים עם נתניהו, מאז שחזר מארצות הברית, שם השלים תואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטת פורדהאם ועבד בקמפיינים פוליטיים. קלמן גייר, בן 61, ימאי לשעבר, כלכלן וסוציולוג, עובד בזירה הפוליטית קרוב לשלושה עשורים, והיה יועצם הקרוב של ראשי הממשלה יצחק רבין ואריאל שרון. כיום הוא מסייע ללבני.

בקמפיין הנוכחי, השניים מילאו תפקידים דומים, אך לא זהים. גייר היה מנהל המחקר וחבר הצוות האסטרטגי, אך לדבריו, מעורבותו בעיצוב המסרים היתה משנית, כדי לשמור על ההפרדה שבין המחקר המקצועי ליישומו. בכר, שהשתתף בצוות המצומצם של נתניהו עוד כשהשלטון נראה רחוק, השתתף גם בגיבוש המסרים של מערכת הבחירות. "אני קודם כל סוציולוג, והמחקר הוא הכלי להבנת התהליכים הסוציולוגיים של העולם האלקטורלי. תכנון המסר הוא תת-ענף שצריך להתמחות בו", הוא אומר. בצד המחקרי-מקצועי הוא נעזר בחברת "מדגם".

פרסונליטי או פוליסי

כשיושבים לשיחה עם בכר וגייר, מדהים לגלות כמה זהה תפישת עולמם המקצועית, עד כדי כך שהם כמעט משלימים זה לזה את המשפטים. הוויכוחים ביניהם נובעים יותר מנאמנותם האישית למועמדים ולקמפיינים שלהם, מאשר מניתוח שונה של החברה הישראלית והעדפות המצביעים, או מהבנה אחרת של מהות האסטרטגיה הפוליטית. העברית של שניהם מתובלת במלים ומושגים מקצועיים באנגלית.

"בתחילת הקמפיין", מספר בכר, "היינו צריכים להגדיר את התזה המרכזית שלו: מנהיגות בזמן משבר. כשנפלה הממשלה (עם התפטרות אהוד אולמרט בסוף יולי, א"ב), ביצענו שני מחקרים גדולים, והתובנה שהיתה, שנתניהו נתפש כמנהיג חזק, איש עקרונות, ומצד שני, ציפי לבני היא ?פיל גוד קנדידייט', כלומר, לא היו לה ערכים תומכים מעבר לאמינות. "המסר שנבע מזה בקמפיין היה ?חזק בביטחון וחזק בכלכלה', ערכים ששויכו לנתניהו כמותג הפוליטי המוביל. רצינו לצאת בהתחלה עם ?הליכוד, כי צריך לנהל מדינה', ואז החלה המלחמה (בעזה) והמסר נגנז. זה נבע מראיית נתניהו כמנהל מוצלח מאוד על ידי האלקטורט מצד אחד, ואי הצלחת קדימה בניהול המדינה מצד שני".

גייר: "בצד שלנו היה ברור שהקמפיין יתמקד בשאלה הפרסונלית, יותר מאשר בפוליסי". בכר מהנהן במרץ בראשו, וגייר ממשיך: "במחקרים שעשינו בשאלה אילו תכונות גורמות לאנשים להעדיף מועמד אחד לראש ממשלה על רעהו מצאנו שלציפי יש יתרון על ביבי. באמינות, שהיא תכונה בסיסית, היה יתרון, by far, וגם בשיקול דעת. בתכונות אחרות, פתרון בעיות ומנהיגות, הם היו פלוס מינוס שווים. אלה התכונות שאנשים רוצים מראש ממשלה: שלא יקבל החלטות על בסיס קפריזי ללא בחינה, שתהיה לו תפישת מציאות טובה, ושיהיה מסוגל למצוא פתרונות לבעיות שיתעוררו. דבר רביעי זה להוביל, מנהיגות".

בכר: "נתניהו הוא מותג, המותג הפוליטי הכי חזק במדינת ישראל, וזו גם הסיבה שהוא יכול לבצע קאמבק. אי אפשר להגיע פעמיים לראשות הממשלה, אם אתה לא מותג. ציפי היא מוצר בהתהוות, אולי אפילו מוצר מדף. עוד לא מותג. חלק ניכר מהמנדטים שקיבל הליכוד נבעו מתמיכה אישית בנתניהו, ולכן הוא היה במרכז הקמפיין. הנושאים שנבחרו היו, מתוקף המציאות, המשבר הכלכלי והמשבר הביטחוני. כשאנו מנתחים את נתניהו כמותג, אנו רואים ערכים מאוד חזקים של ניהול כלכלי, וגם של מנהיג חזק ומי שיוכל לדאוג טוב יותר לביטחון. הפערים בינו לבין ציפי היו 30% בשני הנושאים. בקטגוריה ?מנהיג חזק' היחס היה 65:28, ובכלכלה 60:30, בקרב כל הציבור".

אז איפה הבעיה?

גייר: "הבעיה בפרסונליטי. לכן אני עוסק בתכונות, והוא עוסק במיומנויות. בקמפיין, כל אחד מנסה לבסס את הפוינט של המועמד שלו. לביבי היה רקורד של יותר שנים ודימוי של הצלחה בכלכלה שאין לאף מנהיג פעיל ישראלי. זה נוצר בשנתיים שהיה שר אוצר. בעיני הימין, הוא גם מנהיג חזק. הוא גם ביטחוניסט לטעמם".

בניתוח של גייר, בעייתו של נתניהו היתה זיכרונות רעים של הציבור מכהונתו הראשונה בראשות הממשלה, וחזרתו נבעה משני "אירועים מכוננים": כהונתו כשר האוצר שבנתה אותו מחדש כמוביל מדינאות לאומית, ותוכנית ההתנתקות (נתניהו הצביע בעד ההתנתקות בממשלת שרון, אך שבוע לפני ביצועה התפטר והודיע שהוא מתנגד, א"ב), שנתנה לו סטירת לחי כאדם לא אמין, שאינו מסוגל להתגמש.

בכר: "לא מסכים, מה פתאום".

גייר: "הוא היה בשפל של השפל, לא סתם קיבל 12 מנדטים (ב-2006). אבל אז התברר שההתנתקות לא הביאה שקט ושלווה, אלא (התגשמה) התזה שהיא תייצר בעיות ביטחוניות".

בכר: "זה חיזק אותו כמנהיג וזה עלה כל הזמן במחקר, שנתניהו ראה את הנולד ולכן מתאים להנהגה. זה בידל אותו מאוד מציפי. הוא נתפש כמדינאי-על שצפה דברים וצדק. היתה לזה השפעה דרמטית על המיתוג שלו ויכולתו להחזיר קהל".

גייר: "אין ספק שזה החזיר חלק ממצביעי הליכוד... ההתנתקות מילאה תפקיד חזק במיצוב של נתניהו כמנהיג שרואה קדימה ונוטל סיכונים על עצמו. אבל מול זה יש תכונה אחת שמרבית הציבור מסכים אתה - הוא לא אמין. אי אפשר להאמין למלה שלו".

בכר: "לא כל הציבור. כמה קיבלתם באחוזים?" גייר: "באחוזים? שאי אפשר להאמין לו? 64".

בכר: "זה בפוסט קמפיין. בתחילת הקמפיין זה עמד על 30".

גייר: "אתן לך את הנתונים, ונשווה".

בכר: "אחרי שהם ניהלו קמפיין נגטיווי עם כמות עצומה של כסף, זה עלה".

גייר: "הקמפיין רק חיזק עמדה שהיתה".

"יש בינינו ויכוח בסיסי", אומר גייר. "הציבור יכול להגיד, הנושא מאוד מעניין אותי וחשוב לי ונתניהו יכול לטפל בו, אבל אני לא מאמין למה שהוא אומר לי עכשיו... צריך להבחין בין הערכת היכולת שלו לנהל, להוביל, לראות קדימה, ובין השאלה, אם המלים שהוא אומר לי עכשיו, אני מקבל אותן. זו החולשה הגדולה של נתניהו".

"אתה נופל למלכודת של השבט", משיב בכר. "שני שלישים מהציבור לא ראו בתחילת הקמפיין את אמינות נתניהו כ-issue. יתרה מזאת, העובדה שהוא היה שר אוצר שבמודע קיבל החלטות שפגעו בו אלקטורלית, אנשים הוקירו אותו על זה, וזה בנה באופן משמעותי את האמינות שלו, ובצדק. הפוקוס שלנו היה בקרב שני שלישים מהציבור, גוש הימין. כשנתניהו דיבר - הם האמינו לו. אם לא היה פיצול בימין, הליכוד היה מרקיע שחקים".

מי מאמין לנתניהו

ממצאי המחקר הכתיבו את המסר השיווקי. הקמפיין של לבני רצה לחשוף את המועמדת לקהלים רחבים ככל האפשר, והיא הרבתה לנאום ולהתראיין, בעוד שקמפיין נתניהו הבליט את רעיונותיו ותוכניותיו ומיעט בראיונות לתקשורת. מול חוסר האמינות שיוחס לנתניהו בתעמולה של קדימה - "ביבי, אני לא מאמין לו" - קמפיין הליכוד ניסה למנף את חוסר הניסיון של לבני עם הסיסמה "זה גדול עליה".

"ציפי", אומר בכר, "התחילה את הקמפיין ה'פיל גוד קנדידייט'. היא שידרה אווירה טובה, אמינה ותו לא. לא שייכו לציפי ערכים של ניהול, יכולת קבלת החלטות, מי שהתנסתה בהובלת מהלכים. הרקורד שלה היה בעצם שאין רקורד. כשעשינו מחקר מיצוב של הצד השני גילינו שאין עשייה. אין קבלת החלטות. ואז אתה אומר, הציבור נמצא בתודעה שצריך מנהיג חזק שיכול לקבל החלטות קשות לניהול המדינה, מול העובדה שלציפי לא היו הערכים האלה בתודעת הציבור. אם היא לא קיבלה החלטות כאלה עד היום, להנהיג את מדינת ישראל בעת משבר, זה גדול עליה. מפה יצא הקמפיין הזה.

"אני אומר לך, למרות שניסיתם לצייר את זה כמשהו סקסיסטי נגדה, או שפגע בנשים, זה לא נתפש ככה. הציבור לא תפש את זה ככה, הכתבים הפוליטיים לא תפשו את זה ככה. הם ראו בזה אמירה הוגנת, לא מתחת לחגורה. אני מאוד חששתי מזה בהתחלה, כי ידענו ששני שלישים מהמתלבטים הן נשים, וזה יכול לעשות לנו בומרנג לא נעים. אבל ברגע שהבנו שזו אמירה לגיטימית בעיני הציבור, האמירה הזאת יצאה לדרך. מה שעצר את זה, זה שהתחילה המלחמה.

"בתפישה המקצועית שלי, לקדימה לא היה מסר עד עשרה ימים לפני הבחירות. היה שינוי גדול של מסרים, האומץ לשנות, האומץ להגיד את האמת, מה שטוב למדינה, משהו כזה, והתחושה היתה שאין הצעה ממשית על השולחן. ופה היתה נקודת בידול גדולה בינינו. נתניהו בא עם תוכן. הוא איש פוליסי, מאוד מאוד אוהב פוליסי ותוכניות. באופוזיציה, הוא הכין תוכנית חינוך. בא הקמפיין, הוא יצא בתוכנית מסים, תוכנית לצעירים, התחייבות לרשת ביטחון".

גייר: "אין לזה חשיבות, כי לא מאמינים לו. לא חשוב מה הוא אומר, לא מאמינים לו".

בכר: "לא מסכים. אנשים האמינו בענייני כלכלה וביטחון, בגלל הרקורד הכלכלי, שהוא יחלץ את המדינה מהמשבר".

גייר: "מאמינים שהוא מסוגל, אבל לא למה שהוא אומר".

בכר: "בדקנו גם מסוגלות, וראינו שיש נכונות להאמין לו במסרים הכלכליים והביטחוניים, ולכן האג'נדה התמקדה בתחומים האלה. לציפי לא היתה שום הצעה לציבור, מה היא מתכוונת לעשות. לא היתה לה תוכנית, וזה היה לרועץ".

האזנה לשני היועצים הפוליטיים הזכירה לי את הקורסים בשיווק, בלימודי מינהל העסקים. למרות ששיווק של מפלגות ומועמדים אינו זהה למכירת סבון או משחת שיניים, המתודה דומה: מפלחים את השוק, מכוונים לקהל המטרה ומגבשים את המיצוב המותאם לקהל המטרה. שניהם מחלקים את החברה הישראלית-היהודית כך: 50% חילונים, 30% מסורתיים, 10%-11% דתיים לאומיים ו-9.5% חרדים. לפי בכר, ההצבעה מושפעת בעיקר מהזהות השבטית ומהנושא הביטחוני. תהליך השלום לא שיחק הפעם תפקיד, בניגוד לבחירות של 1996, שהתנהלו על הסכם אוסלו.

שדה הקרב בין הליכוד לקדימה בבחירות האחרונות כלל שמונה אחוזים מהמצביעים, המתורגמים לעשרה מנדטים בכנסת. אלה בעיקר בוחרים שתמכו בליכוד ב-2003 בהנהגת שרון, עברו אתו לקדימה ב-2006 והפעם התלבטו בין ביבי לציפי. לכל אחת מהמפלגות היו גם קהלי יעד נפרדים: הליכוד חתר להשיג שני מנדטים בקהל הדתי-לאומי, ולהביא לשורותיו מצביעים צעירים, וקדימה פזלה למצביעי השמאל, שבהם ראתה קהל שבוי.

"השמאל בא בלי מאמץ", אומר גייר. "עוד לפני הקמפיין, קדימה קיבלה 2.5 מנדטים של מצביעי העבודה ב-2006 בגלל ציפי. לכן הגדרנו את קהל המטרה כבוחרים שבין קדימה והליכוד. זה קהל שימינה מהמרכז. השמאל לא היה קהל מטרה, הוא בא בהמוניו".

יועצי הבחירות אוהבים למקם את המועמדים על הסקאלה שבין הימין לשמאל, שאצל גייר נמדדת בין 1 ל-5, ואצל בכר בין 1 ל-7. אבל למרות ההבדלים ביחידות המדידה, שניהם מסכימים על המיצוב היחסי. על הסקאלה של גייר, הציבור נמצא היום בנקודה 2.6, כלומר קצת ימינה מהמרכז. לבני ב-2.9, טיפה משמאל, ונתניהו על 1.8-1.9.

"בעיני הבוחר", אומר בכר, "ציפי היתה ממוקמת במרכז, ונתניהו נתפש בין הימין לימין המתון, ביטחוניסט. קדימה נתפשה כמפלגת השלום, הליכוד כמפלגה הביטחונית, והעבודה היתה בתדמית של הרווחה. היא איבדה את מיצוב השלום לטובת קדימה. וזה מה שהסביר מדוע בישורת האחרונה של הקמפיין (כשלבני אמרה 'יונת השלום על אדן החלון', א"ב), היא דיברה במונחי שמאל מובהקים, שהביאו לנדידה מהעבודה ומרצ לקדימה".

אך קמפיין בחירות לא מושפע רק מקהלי היעד והמסרים, אלא גם מהמציאות הפוליטית, שהכתיבה לשתי המפלגות הגדולות אסטרטגיות שונות. הליכוד היה צריך להגדיל משמעותית את כוחו, כדי לחזור להתמודדות על השלטון אך גם לשמור על גוש הימין לצדו ולא לעשות "קניבליזציה" של מצביעים ולפגוע בשותפיו הקואליציוניים. הניתוח הזה הוביל, לדברי בכר, להחלטה החשובה ביותר של קמפיין נתניהו: לא לתקוף את אביגדור ליברמן.

"שם היתה הדרמה", הוא אומר. "יצאנו מהמבצע בעזה והמנדטים של איווט טיפסו, הוא גדל ל-19 מנדטים. ואז היה צריך להחליט מה עושים. היו שסברו, שצריך לנהל קמפיין להחזרת המנדטים מאיווט באופן ישיר. קמפיין יותר שלילי. ונתניהו, בראייתו החכמה במקרה הזה, קבע שלא יהיה קמפיין נגטיווי בתוך הימין, כדי למנוע קניבליזציה".

מה עשיתם?

"מצאנו במחקר, שאנשים עדיין חושבים שמצביעים בשני פתקים, כאשר מצביעים באחד. ברגע שזה חילחל בציבור, ראינו שהמקבילית החלה לנוע לאחור". לבכר אין ספק, שההחלטה להניח לליברמן ולא להילחם בו סללה את הדרך להמלצתו על נתניהו בפני נשיא המדינה, שמעון פרס, כמועמד לראשות הממשלה, המלצה שהעניקה לליכוד את השלטון אחרי הבחירות. "מלחמה בתוך הימין היתה מביאה לאיבוד הטיקט, לאיבוד תעודת הביטוח שנקראת הגוש". לדבריו, "שנתיים טענתי שהליכוד לא יעבור את 28 המנדטים, בגלל הפיצול בימין שמקשה עליו להגיע ל-30".

קדימה התמודדה עם בעיה אחרת, הסקרים. לדברי גייר, הסקרים שפורסמו בתקשורת - ועמדו בסתירה למחקר העצמאי של הקמפיין - הצביעו על פער לטובת הליכוד, וזה הרחיק מצביעים שמעדיפים לתמוך במפלגה עם סיכויי ניצחון. "שבוע לפני הבחירות ראיתי, שיש השפעה של פרסום הסקרים המופרע על החלטות הבוחרים, למרות שבנתונים שלי ראיתי תיקו ואפילו יתרון לקדימה, וזו התוצאה שהיתה" (שבוע ומשהו לפני הבחירות, אכן שמעתי מגייר שקדימה עומדת לנצח, בניגוד לסקרים שהופיעו בתקשורת, א"ב).

בניגוד לליכוד, קדימה לא היססה לסחוב מצביעים מגוש השמאל. לדברי בכר, הניתוח שעשו בליכוד הראה שהמפתח להצלחה או לכישלון של קדימה היה קמפיין העבודה: אם זו תרד מתחת ל-15 מנדטים, קדימה תגדל משמעותית; ואם העבודה תעבור את הסף הזה, קדימה לא תעבור בציבור כמפלגת שלטון. "חוסר יכולתה של העבודה לנהל קמפיין נכון לקהל שלה, איפשר לקדימה לעשות לה קניבליזציה", אומר בכר. גבולות היכולת של העבודה, להערכת השניים, היו בסביבות 17-18 מנדטים, לא יותר. היא סיימה עם 13.

מה היתה הבעיה בקמפיין של העבודה?

גייר: "אגו-מאניה. נקודה. שלא אמרה כלום לציבור הרלוונטי. מה שהוריד והעלה את העבודה היה מעשיו ומחדליו של אהוד ברק. אחת הסיבות לירידה החזקה של העבודה, היתה התחושה שברק איננו ברק שציפינו לו - אחד שיבוא במקום עמיר פרץ ויחזיר את הביטחון. פתאום התגלה ברק שמשום מה לא פועל להסרת הקסאמים. הציפייה ממנו היתה, שיידע לטפל בבעיית הקסאמים, והוא דחף לתהדיאה, שהתגלתה כדבר שאין בו תועלת לישראל. וכשהחמאס התחיל לייצר לא אחד-שניים (טילים) ספורדיים שלא פוגעים, אלא עשרות ביום, התחושה עדיין היתה שברק לא עושה כלום".

אז מי ניצח

האירוע המרכזי במערכת הבחירות היה בלי ספק מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, ושני המרואיינים מסכימים, שהיתה לו השפעה גדולה על התוצאות. גייר: "מרגע שהתקבלה ההחלטה (לתקוף בעזה), והצליחו בימים הראשונים לייצר תחושה שאנו מסוגלים לטפל בנושא, מה שקרה היה צפוי: ברק עלה והעבודה עלתה מרמה של 12 מנדטים לרמה של 14-17, בעיקר על חשבון קדימה וגם על חשבון מרצ, וקדימה על חשבון הליכוד, כי פתאום כל הגוש הביע פוטנטיות.

"אך כשהפעולה נעצרה, עצירת תנועה לא מובנת שהציבור פירש כעצירה צינית, חלק מהציבור גם פירש את המהלכים של ברק כמהלכים אלקטורליים - גם ההחלטה מתי להיכנס, מתי להתחיל, וגם את החלטת העצירה.

"בקבוצות המיקוד שלנו, מהלכיו נראו ציניים: הוא חושב שהשיג את הרווח האלקטורלי שלו ופוחד שיישחק. הפרשנות הזאת היא הכי קשה שהיתה ושמעתי אותה במו-אוזני. והיא זו שהחזירה מנדטים מקדימה לליכוד ומהעבודה לקדימה. הפער בין הגושים חזר מ-61:59-62:58, לאזור של 64:56 לטובת הימין, תלוי בערבים כמובן. ההשפעה של עזה על ההצבעה הערבית היתה מאוד חזקה".

בכר וגייר אומרים שההשפעה הכי בולטת של הלחימה בעזה היתה על תושבי הדרום - כ-700 אלף איש שמתגוררים באשדוד, באשקלון ובבאר שבע שהותקפו ברקטות, רבים מהם עולים, שאחרי עצירת המבצע בעזה הצביעו בהמוניהם לליכוד ולליברמן. בכר אומר שלבני ניסתה "ללבוש תחפושת ביטחוניסטית" במהלך המבצע (גייר: "זו לא תחפושת. היא באמת כזאת. היא התנגדה לתהדיאה"), אך המסר לא נתפש בציבור. לעומתה, אומר בכר, נתניהו "היה ממלכתי ונתן גיבוי מלא".

כשהפעולה הסתיימה, ליברמן התחזק מאוד והליכוד שמר על כוחו, כשקדימה מתחילה לסבול מירידה. בכר: "ביציאה מהמבצע, קדימה היתה לדעתי בנקודת שבירה, אבל מי שהיה צריך לנצל אותה היה ברק ולא אנחנו. התחושה שקיבלתי היתה שציפי מאוד נאבקה על מקומה בתוך התהליך הזה של הלחימה, מול הציבור, היתה מאוד ורבלית, ניסתה להיות מאוד ביטחוניסטית, אבל ניזוקה ביציאה מהמבצע במידה מסוימת. אחר כך איווט התחזק, הליכוד שמר על כוחו וקדימה היתה צריכה להחליט מה היא עושה... ואז בא השלב האחרון של הקמפיין, שבו שברתם שמאלה יותר עם המסר של שלום. המסר הביטחוני שיחק לטובת הליכוד, מסר השלום לטובת קדימה".

קדימה זכתה להישג חזק במרכז הארץ החילוני, והליכוד בפריפריה. בכר אומר שנתניהו הצליח להחזיר אליו מצביעים "ביטחוניסטים" שעזבו עם שרון ב-2006, ואיתר קבוצה מעניינת של נשים שהצביעו ליכוד. "קראתי להן ?security moms'", הוא מספר. "נשים שנטו לראות את הנושא הביטחוני כחשוב ביותר, נטו יותר לליכוד, ומי שראו את התקווה לשלום כדבר הכי חשוב, לחלוטין העדיפו את ציפי. בישורת האחרונה, שני שלישים מהמתלבטים היו נשים בגילאי הביניים. ציפי ניהלה קמפיין נשים, ואנחנו הגבנו בפרסומת על זה שהיא הצביעה נגד הנשים, והדבר השני היה האלמנט הביטחוני - שמי שחיפשה את הביטחון מצאה אותו בליכוד".

ההשפעה החזקה של הפסקת הלחימה בעזה על העדפות הבוחרים הפתיעה את המומחים. גייר: "אי אפשר היה לצפות השפעה כל כך מסיווית של הפסקת הלחימה, כאשר שבוע לפני כן מחאו כפיים. העבודה נמחקה אחרי זה". בכר: "אני חששתי, מבחינה אלקטורלית, וקדימה היתה צריכה לחשוש יותר - אם המבצע היה נמשך עוד שבועיים, אין מצב שקדימה היתה מגיעה ל-28 מנדטים".

גייר: "לא, לא". בכר: "המשך המבצע היה יוצר לקדימה בעיה מאוד רצינית, כי לציפי לא היה זמן לעשות תפנית לטובת הנושאים שהיא רצתה, נשים ושלום. כי נתניהו כל זמן הלחימה היה חזק".

גייר: "(בזמן המלחמה) היה שוויון כמעט בין הגושים, וזה היה מייצר ממשלה אחרת". בכר: "באמצע המבצע הימין כבר הוביל, היה ברור לנו שננצח, ולכן שמרנו מבחינה אסטרטגית על הימין כתעודת ביטוח להרכבת ממשלה".

לשניהם חשוב לומר, שההחלטות על יציאה למלחמה והפסקת אש לא התקבלו משיקולי בחירות. גייר: "אני מפריד בין החלטות של מדינאות, לבין ההשפעה הפוליטית שלהן. אנחנו מדברים על התוצאה, ולא על המניעים. יכול להיות שהיו סיבות טובות, לאומיות, להפסיק". בכר: "אנחנו עושים ניתוח אלקטורלי ולא שופטים אף אחד". גייר: "כמקצוענים, אתה יודע שלהחלטה כזאת עשוי להיות מחיר כבד בתוצאה".

לסיום, אני חייב לשאול: מי ניצח בבחירות?

בכר: "כהגדרת ברק, מבחן התוצאה קובע, מי ראש הממשלה. על זה היה המאבק".

גייר: "נתניהו הרכיב את הממשלה, כי הגוש שלו הלך אתו. אבל אילו היתה שיטת בחירות שונה, למשל היה את ?חוק הסיעה הגדולה' (לפיו מנהיג הסיעה הגדולה מקבל אוטומטית את המנדט להרכיב ממשלה), ראש הממשלה היה מטעם קדימה".

בכר: "אם השיטה היתה אחרת, היינו מתנהגים אחרת בקמפיין. אבל עבדנו לפי הפרמטרים הקיימים. אתם הובלתם עלינו ב-0.8%, אבל זה לא רלוונטי, כי הקמפיין הותאם לחוקי המשחק. יכולנו להיות יותר אגרסיוויים נגד איווט, אבל שמרנו כל הזמן על שני פרמטרים: מה הפער מול קדימה שייתן לנו לגיטימציה להקים ממשלה, ושמירה על גוש הימין, כדי שנוכל להרכיב אותה".



בנימין נתניהו וציפי לבני. בתצלום למטה: קלמן גייר וישראל בכר, מימין. החלטות על הפסקת אש ויציאה למלחמה לא התקבלו משיקולי בחירות, מדגישים היועצים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו