ענר שלו | דרוש שר הגנה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ממשלת נתניהו, השופעת שרים במשרדים מפוצלים ושרים בלי תיק, לא איישה משרד חשוב ביותר. בעצם מדובר במשרד שמעולם לא אויש ומעולם לא הוקם, אף כי במובנים רבים הוא יקבע את עתידנו.

האתוס הישראלי הוא אתוס התקפי. הגנה היתה למושג בזוי כמעט, גלותי. במלחמת ששת הימים הגיע אתוס זה לביטויו המובהק ביותר. את הקונצפציה של התקפה ונטילת יוזמה הובילו רבים ובראשם אריאל שרון, החל בימיו ביחידת 101 בשנות החמישים וכלה במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. זו היתה האופנסיווה המשמעותית האחרונה שביצעה ישראל. מאז אנחנו שבויים בשפה ובקונצפציה התקפיות שאין להן כל כיסוי או קבלות במציאות.

הסיבות לשינוי הן רבות. העובדה שאין כבר מלחמות של צבא מול צבא משחקת תפקיד, כמו גם הרגישות הגוברת והמובנת לחיי החיילים. במלחמת לבנון השנייה נכשלו כמעט כל הפעולות הקרקעיות ועיקר המאמץ הופנה לחילוץ פצועים והרוגים. במלחמת עזה - "עופרת יצוקה" - ניסו לצרוב בתודעתנו התקפות מוצלחות, אולם אלה היו ברובן פעולות נייחות למדי מול אוכלוסייה אזרחית עם התנגדות שולית של החמאס, תוך גרימת הרס רב, אך ללא הישגים בני קיימא. אפילו חיל האוויר לא הצליח להכריע את מנהרות ציר פילדלפי, האיום האסטרטגי העיקרי מדרום.

האיום הצבאי העיקרי על ישראל זה שנים הוא איום הטילים קצרי הטווח מהצפון ומהדרום, והטילים ארוכי הטווח ממזרח, כולל האיום הגרעיני מאיראן. על סיכונים אלה ניתן להתגבר כמעט לחלוטין על ידי מעטפות הגנה נגד טילים מסוגים שונים. אולם התלבטויות אינסופיות בין מערכות הגנה שונות, דחיות חוזרות ונשנות, חוסר גיבוי תקציבי וקיבעון התקפי הפקירו את אזרחי ישראל לאיומים בדרגות חומרה שונות, כולל איומים קיומיים.

הטיעון הכלכלי, שהגנה יקרה מהתקפה, אינו נכון. בעלות של שבוע לחימה לא אפקטיווי אחד בלבנון - כמה מיליארדי שקלים - אפשר היה לייצר מעטה הגנה אפקטיווי נגד טילים קצרי טווח בעבור תושבי הצפון והדרום כאחד. גם מערכות יעילות להגנה מטילים בליסטיים - שעלולים להיות גרעיניים - עדיין זולות יותר מעלות התקפה ישראלית על אתרי הגרעין באיראן, שיש ספק רב ביעילותה, אך אין ספק בסיכונים הכרוכים בה.

אבל ישראל עדיין שבויה בקסמי ההתקפה ובאגדות על כל-יכולתו של חיל האוויר. אותו חיל אוויר, שלא הכריע את מנהרות ציר פילדלפי, המתפרשות על קו ברור באורך חמישה קילומטרים ובטווח קילומטרים ספורים מהגבול, אולי יידרש השנה להכריע ביצורים תת-קרקעיים מוגנים ומוסתרים היטב בטווח ובתפזורת של אלפי קילומטרים. גם אם צבאית זה היה אפשרי - וזה איננו אפשרי - הרי מדינית, בעידן אובמה, זה רעיון מגלומני והזוי. אבל זהו רעיון שכבר הושקעו בו מיליארדי דולרים, וזוהי העילה העיקרית להצטרפותו של אהוד ברק לממשלת נתניהו.

מוטב שהממשלה, שזה עתה הוקמה, לא תשגה באשליות מסוכנות. על ברק ונתניהו להבין שקונצפציית ההתקפה פשטה את הרגל, ואין שום בושה במעבר לאסטרטגיה הגנתית. את משרד ההגנה היה צריך להקים ולתקצב כראוי כבר לפני שנים, אבל עכשיו לא נותרה דקה אחת של חסד. משרד כזה ירכז את הטיפול בהגנה נגד טילים, תוך פיתוח ורכישה מואצים של כמה מערכות במקביל, כדי להשיג ביטחון מקסימלי. גם נושאי מיגון ומיקלוט וטיפול בעורף, שהוזנחו בצורה שערורייתית, יקבלו עדיפות גבוהה במסגרתו.

על נתניהו וברק להחליף דיסקט ברגע האחרון ולהמיר הימור התקפי חסר סיכוי ואחריות ביוזמות הגנתיות מקיפות ונמרצות שיבטיחו את עתידנו כאן. נכון שזה לא כל כך זוהר להתגונן, אבל אם למעצמה החזקה בעולם יש שר הגנה, אולי גם לנו מגיע.

הכותב הוא סופר ופרופסור למתמטיקה

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ