שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הגבירה הנאווה חסרת-הרחמים

מאנגלית: אליעזרה איג-זקוב

ג'ון קיטס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ון קיטס

I

הו, על מה תדוה, אביר-על נשקו,

משוטט ופניך חורים?

כמש לו הסוף על חוף האגם,

תמה שירת צפרים!

II

הו, על מה תדוה, אביר-על נשקו,

כחוש, עצבות תרדפו?

אסם הסנאי מלא כלו

ימי האסיף חלפו.

III

שושן צחור עלי מצחך,

לח מיגון וטללי-חם,

על לחיך שושנה גועה,

תחוש לכמש עד תם.

IV

באחו בגבירה פגשתי

כלילת יפי, כבת-פיות,

שערה ארך, רגלה קלה,

עיניה פראיות.

V

קלעתי זר עלי ראשה,

וצמידים, וניחוחות עטפתיה;

וכמו אהבתני, הביטה בי,

אנקה מתקה השמיעה.

VI

על סוסי המהלך הושבתי אותה,

זולתה לא ראיתי דבר;

לצדה רכנה וקולה המזמר

זמר-פיות שר.

VII

שרשים לי מצאה, מתוק טעמם,

דבש-פרא, טל כמן גמעתי;

ובשפה מוזרה, חי נפשי, לי אמרה:

"נאמנת אהבתי".

VIII

לנקיקה השדוני לקחה אותי,

ובכתה שם, במלא כאבה,

ושם עצמתי לה עיניה

בנשיקות ארבע.

IX

ושם ערסלה אותי כי אשן,

וחלמתי - אבוי, כך ארע!

אחרון חלומותי היה זה החלום,

בצלע ההר הקרה.

X

ראיתי מלכים חורים, ונסיכים,

לוחמים, חורון-קץ על כלם;

הם קראו: "הנאוה ללא רחמים,

עבדיך הננו לעולם!"

XI

ראיתי רעב שפתיהם בדמדומים,

אזהרת אימים פעורה,

התעוררתי וכאן מצאתי עצמי,

בצלע ההר הקרה!

XII

לכן כאן הנני שוהה,

משוטט ופני חורים,

אף אם כמש סוף בגדות האגם,

ותמה שירת צפרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ