בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך רתם קרל מרקס את צ'רלס דארווין לקמפיין להפצת הסוציאליזם

כך רתם קרל מרקס את צ'רלס דארווין - אויבו הרעיוני המושבע - לקמפיין להפצת הסוציאליזם. סיפורו של טרמפ אידיאולוגי אל הנצח

תגובות

לחגיגות המתוקשרות של יום הולדתו המאתיים של צ'ארלס דארווין יש סיבות טובות, פוליטיות ומדעיות. לנוכח מסע הצלב שמנהל הימין הנוצרי בארצות הברית נגד הדארוויניזם, חשוב להציג את הישגו המדעי והאינטלקטואלי בכך, שעם כל הביקורת על תורת דארווין, היא שמה קץ למונופול הדתי על התפתחות הטבע. המסקנות באשר לשאלות היסוד של התיאולוגיה הקלאסית והאמונה באלוהים הן ברורות, ולכן נזעקו שומרי החומות השמרנים בנצרות הממוסדת.

ואולם, בעת שפירסם דארווין את "מוצא המינים" ב-1859, היה הספר מטרה לביקורת לא רק מחוגים דתיים. אחד ממבקריו היה קרל מרקס, לא פחות ולא יותר. העובדה שמרקס נמנה על מבקריו של דארווין עשויה אולי לבוא כהפתעה לאלה היודעים כי בנאום האשכבה שלו על קברו של מרקס ב-1883, ידידו ושותפו פרידריך אנגלס דווקא מצא מכנה משותף בין השניים, באומרו: "כשם שדארווין גילה את חוק ההתפתחות של הטבע האורגני, כך גילה מרקס את חוק ההתפתחות של ההיסטוריה האנושית". קביעה זו הפכה כמעט קאנונית לאלה שביקשו להוכיח את מדעיותו של המרקסיזם, והקומוניזם הסובייטי ראה בה אבן פינה ל"סוציאליזם המדעי".

אך עמדתו של מרקס עצמו כלפי דארווין היתה שונה לחלוטין. הדרך בה השתלשלו העניינים היא פרק מרתק בתולדות הרעיונות. ספרו של מרקס "הקפיטל" הופיע ב-1867, לאחר שפרק המבוא שלו (ל"ביקורת הכלכלה המדינית") פורסם עוד קודם כקונטרס, ב-1859, השנה בא יצא לאור "מוצא המינים".

לא יכול היה להיות הבדל גדול יותר מזה שבין שני המחברים: דארווין היה חוקר בעל מוניטין גם לפני הופעת "מוצא המינים", ופרסום ספרו המהפכני חולל סערה שמעטות כדוגמתה. מרקס, לעומת זאת, סוציאליסט גרמני שמצא מפלט בלונדון, היה בלתי ידוע לחלוטין פרט לקומץ של מהפכנים שוליים למדי.

"הקפיטל", שהופיע בגרמנית בהמבורג, לא זכה לתהודה - לא בגרמניה, שם כמעט איש לא שמע על מחברו, ולא בבריטניה, בה לא היה סיכוי לחיבור כלכלי תיאורטי שנכתב בגרמנית, לחדור לתודעת הציבור. כדי להתגבר על חוסר תשומת הלב הזאת, עשו מרקס וידידו אנגלס מאמצים רבים להביא את הספר לידיעת הציבור, ואנגלס פירסם בעיתונים שונים כתריסר ביקורות עליו, רובן אנונימיות, חלקן בשמות בדויים.

לקראת סוף אותה שנה נפלה לידי השניים באקראי הזדמנות נדירה: עורך עיתון ליברלי-בורגני בשטוטגרט, שלא ידע מיהו "ד"ר מרקס" או מה דעותיו, אך ידע שהוא יושב בלונדון וכתב ספר על הקפיטל, סבר לתומו כי מדובר בחיבור המגן על הקפיטליזם. הוא גם שמע שתעשיין גרמני היושב במנצ'סטר, אנגלס שמו, מוכן לכתוב ביקורת על הספר הזה, ופנה אליו.

מחליפת המכתבים בין מרקס לאנגלס אנו למדים כי השניים התייעצו ביניהם כיצד לטפל בנושא. הם ביררו כי עורך העיתון הפרובינציאלי ידוע בהתלהבותו מדארווין ורואה בתורתו הצדקה לתחרות החופשית הקפיטליסטית, המבטיחה את הישרדותם של החזקים. לפיכך הציע מרקס לאנגלס במכתב ארוך, איך לכתוב את הביקורת כדי שתסבר את אוזנו של עורך העיתון, ותאפשר ליתן פרסום ל"קפיטל" בגרמניה.

הנחיותיו של מרקס לאנגלס, איך לכתוב את הביקורת, היו מעשה אמן של תכסיסי הטעיה והסוואה, שמטרתם לקנות את לבם של העורך וקוראיו. כך, למשל, הוא מציע לאנגלס לכתוב כי הספר "מוסיף כבוד לרוח הגרמנית ונכתב על ידי מחבר פרוסי היושב בלונדון" (שום מלה כמובן על כך שמרקס היה מבוקש שנים על ידי המשטרה הפרוסית).

מרקס גם מציע לאנגלס לפרוט על נטיותיו הדארוויניסטיות של העורך ולכתוב ש"הספר מוכיח כי מנקודת ראות כלכלית, הרה החברה הנוכחית ללדת חברה חדשה וגבוהה יותר, ומבחינה סוציאלית אין הוא מוכיח אלא אותו תהליך הדרגתי של השתנות, שדארווין הוכיח אותו מנקודת המבט של תולדות הטבע. דבר זה כלול בתורה הליברלית של הקדמה...". אחר כך מציע מרקס לאנגלס לפרט את פרקי הספר באשר להתפתחות הקפיטליזם, מבלי להזכיר ולו במלה את המגמה המהפכנית הטמונה בו.

אנגלס אכן כתב את רשימת הביקורת, תוך שהוא מעתיק כמעט מלה במלה את הנחיותיו של מרקס, והיא פורסמה ב-27 בדצמבר 1867, ב"דר ביאובאכטר" בשטוטגרט. האנלוגיה לדארווין נוסחה ממש כפי שהוצעה על ידי מרקס: "במידה שמרקס משתדל להוכיח שהחברה הנוכחית מבחינה כלכלית הרה ללדת צורת חדשה, גבוהה יותר, הרי שאין הוא אלא מעביר לתחום הסוציאלי בתור חוק, אותו תהליך השתנות אוניוורסאלי שקיומו הוכח על ידי דארווין בתולדות הטבע..." ומתוך נוסח אירוני זה, נולד לאחר כמעט שני עשורים משפטו הקאנוני כביכול של אנגלס בנאום האשכבה.

אך מרקס גם חרץ את דינה של תורת דארווין. כאשר פורסם "מוצא המינים", הביע אנגלס בהתכתבותו עם מרקס מידה לא קטנה של סיפוק מן המכה שניחתה על ההשקפות התיאוקרטיות המסורתיות. מרקס, לעומת זאת, היה סקפטי הרבה יותר. "דארווין גילה מחדש אצל החיות והצמחים, את החברה האנגלית שלו, על חלוקת העבודה שבה, התחרות, פתיחת שווקים חדשים, ?המצאות' ו'מלחמת קיום'... זוהי מלחמת הכל בכל לפי גירסתו של (תומאס) הובס", כתב מרקס.

כלומר, תורתו של דארווין היא "אידיאולוגיה": הלבשת איצטלא מדעית על השקפת עולם פוליטית וחברתית, רחוקה מ"אמת מדעית" צרופה, האמורה להיות חפה מהשקפות כאלה. בזאת גם צפה מרקס סכנה הגלומה למדעי החברה מאימוץ הדארוויניזם. תרגום השקפת העולם של דארווין למדעי החברה ("דארוויניזם סוציאלי") מעניק גושפנקה - הגזורה לכאורה ממדעי הטבע - לתחרות הקפיטליסטית, שבה שורדים רק החזקים והיעילים ביותר.

ואכן, גרסאות של הדארוויניזם הסוציאלי שימשו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הצדקה מדעית לכאורה לתורות גזעניות ולשליטת גזעים "עליונים" על גזעים "נחותים". תורת הגזע הארית, ותפישות על נחיתות ה"גזע היהודי", נשענו על פרשנויות אלה של הדארוויניזם הסוציאלי. זה גם מקורן של התיאוריות על השבחת הגזע (אוגניקה) שאחדות מהן הופעלו בצורה מחרידה על ידי הנאצים.

דארווין אינו אחראי כמובן לשימוש זה שעשו אחדים מתלמידיו בתורתו. אך דווקא בהקשר של החגיגות - המוצדקות כשלעצמן - ליובלו של דארווין, כדאי גם לזכור את הפוטנציאל האפל של תורתו ושדווקא מרקס הוא זה שעמד על הקשר בין דארווין לקפיטליזם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו