בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי ומי בהלוויה של שלומי

תגובות

שלומי עוז הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר. על פי מה שנמסר, הוא נפל בבולגריה לא רחוק משולחן ההימורים בקזינו מקומי, לא שיחק לו מזלו. אנחנו משתתפים בצער המשפחה.

וגם בצערם של ידידי המשפחה, ידידים אישיים וציבוריים, שליוו אותו ביום שישי האחרון בדרכו האחרונה. הם ליוו אותו, כי הוא ליווה אותם דרך ארוכה ורצופת חתחטאים; בחייהם ובמותו לא נפרדו. מי יהין להאשים את מוקירי זכרו בכפיות טובה ותודה, על שלא שמרו לו אמונים והפרו ברית. כלום לא ראינו בעיניים כלות מקרים אחרים - מכוערים - שעוד בטרם נסתם הגולל, וכבר נקברה חברות שהיתה תלויה בדבר או שניים?

זאת היתה הלוויה מוזרה משהו, שיש במוזרותה כדי למשוך את תשומת הלב. מאות אנשים נאספו ובאו, ובכללם משנה לראש ממשלה ושר לשני משרדים של כלום, רעייתו לצדו או הוא לצדה; ובאה ראש לשכתו לשעבר של ראש ממשלה לשעבר, שבאותו יום עסק בענייני בריאותו ונבצר ממנו להגיע מניו יורק. מכאן נשלח לו איחולים לבריאות טובה ושלמה. ובא בנו בכורו של ראש ממשלה לשעבר-לשעבר, שזוכר לנפטר את חסדו ואת אהבתו לאביו ולו עצמו; וגם "איש העסקים" דודי אפל בא.

הם לא היו שם, בקרית שאול, לבדם; כל המי-ומי בהלוויה של שלומי. יחד אתם נכחו אנשיו של עמיר מולנר ובן כהן ומשפחת אלפרון ואשתו של זאב רוזנשטיין, שגם ממנו נבצר, אך מטעמים לגמרי שונים, ויוסי הררי אישית - לא את כולם ניתן היה לזהות בקלות ולקבוע את שיוכם המדויק. מאבטחים לרוב מילאו את חדר הטהרה ואת אחוזת הקבר - מאבטחי אנשים חשובים ואנשים חשודים יחדיו, שכמו נעשו אגודה אחת. וקשה לתת רווח בין הדבקים המזוינים בעין בלתי מזוינת. אפשר בהחלט לומר שזאת היתה הלוויה שמורה היטב.

"פעיל הליכוד" שלומי עוז היה אדם ידוע ומוכר, רצוי לבריות מחוגי ציבור מגוונים, בעל קשרים, מוציא ומביא, פותח דלתות וסוגרן, שהעיתונים מתעקשים להגדירו כ"עבריין לשעבר". הסטטוס המורכב הזה מעלה כמה וכמה סוגיות עקרוניות: מחד גיסא - "עבריין" ומאידך גיסא - "לשעבר"; מכאן - אדם שריצה את עונשו ו"שילם את חובו לחברה", כפי שמקובל לטעון, ומכאן - אדם שנהנה משני עולמות, ובעיקר שני העולמות נהנים ממנו וחולקים לו כבוד, גם עולם פוליטי של מעלה וגם עולם תחתון. ובמלחמת העולמות הזאת רק אנשים במעלתו של שלומי ז"ל משכינים שלום ורעות.

ראוי לשים לב ששלוש ממשלות לפחות שלחו את נציגיהן למצעד אחר הארון, שלרגע יצר רושם של מצעד ממלכתי: ממשלת שרון וממשלת אולמרט וממשלת נתניהו - ממשלה-ממשלה ושליחי המצווה שלה, שלעולם אינם ניזוקים. וגם משפחות הפשע דאגו לייצוג מכובד, אם כי בלטו בהעדרן משפחות אברג'יל ואבוטבול, אלא אם נעצמה לרגע עינה הבולשת של המצלמה העיתונאית והמשטרתית. אלה ואלה, עליונים ותחתונים, מקיימים כלל גדול בתורה: ישראל, אף על פי שחטא ישראל הוא, לא כל שכן - כשהוא מובא לקבר ישראל.

"מוזרה", אמרנו, אך גם עצובה במיוחד היתה ההלוויה הזאת, ולא רק למשתתפיה; גם אני התעצבתי עד מאוד למראה הצילומים ממנה. ופתאום נזכרתי שהם נראים לי מוכרים, הצילומים האלה; לא רק בימי יגון ואנחה מתגלה האחווה הישראלית המפוקפקת ונחשפת ההתרועעות ההמונית כל כך; גם בימי גנוסיא ובשמחות - ברית מילה, בר מצוה, חתונה; וגם השמחות המשותפות האלה - להון, לשלטון ולעולם תחתון - מעציבות אותי.

רק בישראל, רק בישראל זה יכול לקרות - חברותה ומיתותא במחיצה אחת ובלי שום מחיצה; רק כאן הם מרשים לעצמם להופיע יחד, בתמונה קבוצתית אחת. האם במדינה אחרת, מתוקנת, היו מעזים לצאת שלובי זרוע מאותו ארון רעלים - ממשלה ומאפיה, ענ"ש ("עניין שלנו") ואנ"ש ("אנשים שלנו")? אפילו לא באיטליה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו