בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמוס ידלין ואסא כשר | מלחמה צודקת של מדינה דמוקרטית

תגובות

אבישי מרגלית ומייקל וולצר מכבדים אותנו בהערות בדבר הדרך לנהל מלחמה צודקת, בהקשר של מבצע "עופרת יצוקה" ("הארץ", 8.4). כוונתם טובה, אבל דבריהם אינם רצויים: העיקרון שהם מייחסים לנו אינו מקובל עלינו, והקווים המנחים שהם מציעים שגויים ומסוכנים.

כאן נבהיר בקצרה נקודות מעטות. הצגה מלאה של עמדותינו הופיעה בעברית בעיתון "מאזני משפט" כרך ו'.

1. העקרונות שלנו בדבר האתיקה של הלחימה בטרור עומדים על עיקריה המוסריים של "תורת המלחמה הצודקת", כפי שיש לפרשם בהקשר המיוחד של הלחימה בטרור, ועל עיקריו המוסריים של המשטר הדמוקרטי, המחייבים לשמור על כבוד האדם של כל אדם, גם חייל ישראלי.

2. אין לנו עיקרון של הבחנה בין אנשים מסוגים שונים. זוהי הגישה של וולצר, המבחינה בין לא-לוחמים, שהם בגדר קדושים שאין לגעת בהם, ללוחמים, שדמם מותר, כי הם בגדר מי שוויתרו על זכותם לחיים ולחירות (בספרו "מלחמות צודקות ולא צודקות", ע' 161, לדוגמה).

אנחנו מבחינים בין כללי לחימה שונים, החלים על החיילים במצבים שונים. הכללים ברורים לנוכח אוכלוסייה של לא-לוחמים בלבד ולנוכח אוכלוסייה של לוחמים בלבד; לנוכח אוכלוסייה מעורבת דרושה מערכת כללים נוספת, מיוחדת.

3. אנחנו מבחינים בין מצבים שונים לפי מידת השליטה האפקטיווית והאחריות של המדינה. ב"עיקרון ההבחנה" שלנו אנו רואים את המדינה אחראית לחיי כל הנמצאים בשטח שיש לה בו שליטה אפקטיווית, אזרחים ואחרים כאחד ("מאזני משפט", ע' 400-402).

מרגלית וולצר מתעלמים מהכלל הזה, ולכן מציבים דחליל של ארבעה מצבים שונים של כיבוש מנרה בידי החיזבאללה. לפי העיקרון שלנו, אין הבדל מעשי בין המצבים הללו: כולם מתרחשים במקום שבו ישראל היא בעלת השליטה האפקטיווית, והאחריות אמורה לפעול בסטנדרטים של פעולת שיטור מיוחדת.

4. שונה לחלוטין הוא המצב שבו הטרוריסטים נמצאים עם שכניהם בטריטוריה כדוגמת עזה, שבה יש להם שליטה ואחריות, בתמיכת התושבים, בעוד לישראל אין בה שליטה אפקטיווית המאפשרת לה לאכוף את ההפרדה בין הטרוריסטים לבין זולתם.

כאן אנחנו משתמשים ב"עקרון התוצאה הכפולה", הנותן היתר מוסרי לפגוע במטרה עוינת, כדוגמת טרוריסטים, מיפקדות ומחסני רקטות, מטעמים של "כורח צבאי", גם אם ידוע מראש שייפגעו גם לא-לוחמים. אנחנו דורשים שפעילות כזאת תכלול מאמצים ממשיים למזער את הפגיעה בלא-לוחמים.

במבצע "עופרת יצוקה" הזהירה ישראל את שכני הטרוריסטים באמצעות כרוזים, שיחות טלפון ועוד. בדרך כלל האזהרות צלחו, והשכנים הלא-לוחמים התרחקו ולא נפגעו. האחריות המוסרית לחיי הנפגעים חלה על הטרוריסטים וגם על מי שהוזהר ולא התפנה.

5. לנוכח בניין שהוא מטרה לגיטימית מובהקת לפעילות צבאית, כי מתנהלת בו פעילות טרוריסטית מסוכנת, אבל נותרו בו גם לא-לוחמים, דורשים מרגלית וולצר לנהוג כאילו יושבי הבניין הם אזרחי ישראל. השניים דורשים לטשטש את "החובות המיוחדות" של המדינה לאזרחיה ותושביה.

זו דרישה חסרת שחר לכניעה. לשם פעולת שיטור כנגד כל מטרה טרוריסטית שנותרו בה שכנים שהחליטו לא להתפנות צריך לכבוש את עזה לצמיתות ולקיים בה פעילות שיטור בהיקף ובאופי בלתי אפשריים.

6. יתר על כן, מרגלית וולצר טוענים, בלא שום הנמקה, שעל החיילים לסכן את עצמם יותר משהם מסכנים את השכנים שהתעלמו מהאזהרות. לפי דרישה זו, אסור לפעול נגד מטרות טרוריסטיות בכלי טיס או שריון, אלא אם כן החמאס יצטייד באמצעים אפקטיוויים נגד מטוסים ונגד טנקים.

כך מעניקים מרגלית וולצר פרס חסינות לפושעי המלחמה של חמאס על כך שהם פועלים בשיטתיות ובכוונה תחילה מתוך "מגן אנושי".

7. הדרישה לסכן חיילים כדי להפריד בין טרוריסט לשכניו שאינם מתפנים, חרף סדרת אזהרות, היא בלתי מוסרית. מדינה דמוקרטית חייבת לחייליה תשובה טובה, משכנעת ומחייבת לשאלה מדוע היא שולחת אותם להסתכן. התשובה "אין ברירה, מפני שחובתנו להגן על האזרחים מפני הטרוריסטים" היא טובה, במסגרת הסדרים הוגנים של שירות חובה ושירות מילואים. התשובה "כדי לשמור על חייו של השכן שסירב להתפנות" היא גרועה - בכל מדינה דמוקרטית.

8. הדילמה שיש לצה"ל לנוכח הטרור של החמאס היא דילמה טרגית: כל מעשה וכל מחדל יגרמו לפגיעה בבני אדם על לא עוול בכפם. הפתרון של מרגלית וולצר מביא להענקת חסינות לטרור, להפקרת אזרחי המדינה ולסיכון יתר של חיילים.

הפתרון שלנו אחר, מוסרי, חד וכאוב: הגנה על אזרחי המדינה ותושביה, זהירות בסיכון החיילים, ומאמץ ממשי, בכללים ברורים, להימנע מפגיעה בלא-לוחמים. הפתרון היסודי הוא בידי החמאס: להפסיק לתקוף את אזרחי ישראל.

האלוף ידלין הוא ראש אמ"ן, פרופ' כשר הוא פרופסור אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו