שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תום שגב
תום שגב
תום שגב
תום שגב

אילו חי הסופר יחיאל ("ק. צטניק") דינור, היה חוגג בחודש הבא מאה שנה להולדתו, אך ספק אם היה מודה בכך: הוא נהג לטעון שנולד ב-1917 וכך כתוב בכמה לקסיקונים ספרותיים ואפילו בתעודת הזהות שלו. דינור היה איש מוזר. קשה לומר אם מוראות השואה הם שהשפיעו עליו. כך או כך, אחרי השואה עטף עצמו במעטה של מסתורין וטווה לו מארג ביוגרפי שקשה לחצותו. בתוך כך, גם קשה למתחקים אחר כתביו לדעת מה מכל מה שכתב על הקורות אותו בשואה עבר עליו באמת, ומה פינטז.

עד 1961 ידעו רק מעטים מי מסתתר מאחורי הכינוי הספרותי "ק. צטניק" (המבוטא כמו המלה הגרמנית לאסיר במחנה ריכוז). זהותו האמיתית נחשפה לראשונה ב-1961, כשהסכים להופיע כעד במשפט אייכמן. דקות לאחר שהחל בעדותו, איבד את הכרתו ונפל על הרצפה. זה היה אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המדינה.

שנים אחר כך עבר טיפול אצל פסיכיאטר הולנדי בשם יאן באסטיאנס, שניסה לשחרר אותו מסיוטיו באמצעות הסם אל-אס-די. קודם שהלך לעולמו ב-2001, הורה דינור לבני משפחתו לשמור על מותו בסוד.

בספריו, בהם "בית הבובות", "קראו לו פיפל" ואחרים, תאר ק. צטניק בפרטי פרטים מעשי זוועה סדיסטיים שנעשו באסירי המחנות, לרבות קניבליזם והתעללות מינית בנערים. כמו כן כתב על בחורה בשם דניאלה, לפי השערות חוקרים מדובר באחותו, שאולצה לשמש כזונה לאנשי האס-אס.

יש דור של ישראלים שגדלו על ספרי ק. צטניק, שנכללו גם בחומר הקריאה לתלמידים, אף כי מבקרים אחדים תיארו אותם כפורנוגרפיה קשה ואף שללו את נטייתו הראשונית של ק. צטניק לתאר את מחנות ההשמדה כ"פלנטה אחרת". לימים קבע דינור שיש לראות את הנאציזם כתופעה היסטורית המטילה אחריות מוסרית על כל בני האדם, כמוה כפיתוח הנשק הגרעיני.

אחד הסודות שק. צטניק שמר לעצמו אופף את "הצופן" המופיע בראש ספריו, "א.דמ.ע". אותיות אלה מודפסות גם בראש התרגומים הרבים של ספריו. ק. צטניק סירב תמיד לגלות את פשרן והנה אחת התעלומות הידועות בתולדות הספרות העברית.

לא עוד. חוקר חייו ויצירתו של ק. צטניק, יחיאל שיינטוך מהאוניברסיטה העברית, קובע בספר שפירסם בימים אלה שהאותיות א.דמ.ע. הן ראשי תיבות למלים "אלוה דמאיר ענני". הכוונה לרבי מאיר, שהיה מחכמי המשנה המאוחרים. א.דמ.ע הוא צירוף אותיות ידוע, המופיע במקורות יהודיים שונים ונחשב מעין קמע.

בצעירותו נמנה יחיאל פיינר, כפי שנקרא אז דינור, עם עסקני אגודת ישראל ובעת מאסרו באושוויץ הרבה לתת את דעתו לשאלה "היכן אלוהים". לכאורה יכול היה לפנות אליו בקריאה ישירה ולא נזקק ל"תיווכו" של רבי מאיר, אך שיינטוך קובע שבהיותו מקורב לחוגי החסידים, הכיר ק. צטניק את התכונות המאגיות שיוחסו ל"צופן" של רבי מאיר.

יתר על כן, הוא מיקם את השואה על רצף היסטורי, שתחילתו ברדיפת היהודים בימי הקיסר הרומאי אדריאנוס. רבי מאיר היה נשוי לאשה ידענית ושמה ברוריה, שסיפורה משמש רקע לסרטו של אברהם קושניר המוקרן כעת בבתי הקולנוע בישראל. אחותה של ברוריה אולצה לשמש זונה לרומאים. שיינטוך מעריך שק. צטניק זיהה את הסיפור הזה עם גורלה של אחותו דניאלה. הנאצים הקימו בתי זונות לאנשי הסגל במחנות, אך המחקר ההיסטורי עוד לא קבע בוודאות שגם נשים יהודיות אולצו לשמש כ"זונות מחנה".

דינור נתן לבתו את השם דניאלה, אך שיינטוך טוען: לא היתה לו אחות. "סלמנדרה - מיתוס והיסטוריה בכתבי ק. צטניק" (מפעל דב סדן, האוניבריסטה העברית והוצאת כרמל) הוא ספרו השני של שיינטוך על ק. צטניק. ספרו הקודם מתעד סדרת שיחות שניהל עם הסופר.

ק. צטניק לא הקל על חוקרי חייו ויצירתו, וגם שיינטוך גילה לא אחת שאין די ביכולותיו כחוקר ספרות. הוא מאמין לק. צטניק ומעריץ את יצירתו, ואף סבור שאפשר לראות בכמה מהדברים שכתב, תיעוד לדברים שהתרחשו במציאות. אך לא אחת נזקק גם שיינטוך לטקטיקות הבלש החוקר כדי לחדור בעד המסתורין שק. צטניק בנה סביבו, מי יידע מדוע. השאלה מתעוררת אצל שיינטוך גם על רקע העובדה ששורה של ספרי שואה ידועים התגלו בשנים האחרונות כפרי דמיון. ההנחה הקלה היא שדינור הסתיר משהו על הקורות אותו בתקופת השואה. אין הוא ניצול השואה היחיד שעשה זאת.

שיינטוך נוטה לו חסד: במקום שאין הוא מצליח לפענח את האמת הביוגרפית - הוא מנסה לקבל את הדברים כאמת ספרותית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ