בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלה הראשונה שאמר היתה "אדיפוס"

שלוש ביוגרפיות חדשות

תגובות

ביוגרפיות חביבות על קהל הקוראים. הן מעניקות סיפוק לכמה יצרים בסיסיים כמו מציצנות, רכילות, תשוקה להתקרב לדמויות מיתולוגיות לעתים ולהבין את אופיין המורכב. באחרונה ראו אור כמה וכמה ביוגרפיות מסקרנות. ביניהן הביוגרפיה של משפחת ויטגנשטיין מאת אלכסנדר וו, ביוגרפיה של גולו מאן מאת טילמן לאמה, וביוגרפיה של הסופר האמריקאי דונלד ברתלמי, מאת טרייסי דוארטי.

ספרו של טילמן לאהמה ראה אור במלאות מאה שנה להולדתו של גולו מאן. זו הביוגרפיה הגדולה הראשונה של ההיסטוריון, שעל משפחתו לא הפסיקו לכתוב בגרמניה ביוגרפיות ומחקרים. ביוגרפיה זו פותחת במשפט: "חייו של גולו מאן אינם סיפור הצלחה גדול", אולי כי לא הלם את תקופתו והיה צריך להיוולד מוקדם יותר. זמן קצר לאחר מות אביו, כתב גולו למורו קרל יאספרס כי היה מעין "תת-אני" (Unterich) של אביו. אף על פי כן היה גולו מאן אחד הסופרים הפופולריים ביותר בגרמניה. סך כל עותקי ספריו מונה שני מיליון. פוליטיקאים רבים נועצו בו, ביניהם וילי בראנדט ויוזף שטראוס. מוצאו היה לו ולאחיו קושי וגם זכות-יתר. העובדה שהיה להיסטוריון נעוצה כמובן בסירוב להתחרות עם אביו, ורק אחרי מותו פתח גולו בקריירה משל עצמו.

הביוגרף נעזר בפרסומים הרבים של גולו מאן, מכתביו ומאמריו, וכן ביומניו שלא פורסמו ונכתבו בין השנים 1931-1991, והם מקור חשוב לתולדות המשפחה. מי שמתעניין במשפחת מאן, או ביחסים העכורים בין גולו מאן לאדורנו ולהורקהיימר, שמנעו את העסקתו של מאן באוניברסיטת פרנקפורט, ימצא בביוגרפיה של להמה עניין רב.

"בית ויטגנשטיין", מאת הביוגרף והסופר אלכסנדר וו, הוא סיפורה של "משפחה במלחמה", כפי שמציינת כותרת המשנה. הסיפור מתחיל בפטריארך העריץ קרל ויטגנשטיין (1847-1913), איל פלדה ובנקאי. הוא ואשתו ליאופולדינה הביאו לעולם תשעה ילדים. מבין חמשת הבנים התאבדו שלושה, ושניים התייסרו בדחפים אובדניים כל ימיהם. משלוש הבנות שהגיעו לבגרות, שתיים נישאו. שני הבעלים השתגעו ואחד שלח יד בנפשו. גם בקני המידה הקודרים של וינה ההבסבורגית, אלה נתונים מרשימים. אבל מתוחים ומוזרים ככל שהיו, הוויטגנשטיינים שלא התאבדו, הצליחו וזכו לפרסום. פאול היה פסנתרן קונצרטים מצליח בזירה הבינלאומית, אף על פי שאיבד את ידו הימנית במלחמת העולם הראשונה, והשני, לודוויג, היה לפילוסוף הגדול של המאה העשרים.

מי ייטיב לספר סיפורו של שבט כזה מאלכסנדר וו, כותב ג'ים הולט מן "הניו יורק טיימס", אם לא סופר שהוא עצמו צאצא למשפחה יוצאת דופן וצבעונית? בספרו הקודם "אבות ובנים" כתב וו בדרך עדינה וקומית על סבו איוולין וו (עוד סופר חשוב שכמעט נשכח) ועל אביו אוברון. מתברר שגם בני ויטגנשטיין, על כל "הסער והפרץ" שלהם, יכולים להיות מבדחים כמו בני משפחת וו. המחבר מספר לקוראיו, למשל, שהמלה הראשונה שנאמרה על ידי אחד הילדים היתה "אדיפוס".

המחבר מביא עמו אל הספר יתרון נוסף, כותב מבקר "ניו יורק טיימס", והוא היותו מבקר מוסיקלי, והלא הוויטגנשטיינים היו משפחה מוסיקלית למופת. במשכנם המפואר בווינה היו שבעה פסנתרים גדולים. לקונצרטים הביתיים באו בין השאר ברהמס, ריכרד שטראוס, שנברג ומהלר. כל בני המשפחה היו מוסיקאים מחוננים. תשוקתם למוסיקה היתה כמעט פתולוגית, כותב וו. נגינה יחדיו היתה בשבילם דרך של תקשורת לא-מילולית, והפוגה מן המתחים המשפחתיים. ובכל זאת, הבן האנס ברח מן הבית ונעלם באמריקה, שבה מת בנסיבות מסתוריות. ואחיו רודי, הומוסקסואל נסתר כהאנס, הרג את עצמו בשתיית רעל במסעדה-בר בברלין. היחיד בבני ויטגנשטיין שהיה בעל מזג טוב היה קורט, שירה לעצמו כדור בראש בשדה הקרב של מלחמתה עולם הראשונה, אולי כדי לא ליפול בשבי.

כך נותר פאול, שערך קונצרט בכורה ערב המלחמה (המנצח, אגב, התאבד), והוכיח גבורה גדולה בשדה הקרב. לאחר שכדור הרס את מרפקו הימני, נקטעה זרועו והוא נלקח בשבי על ידי הרוסים. בכל זאת היה נחוש בדעתו לדבוק בקריירה של פסנתרן. בשבי בסיביר, בתנאים קשים מאוד, שבר פאול את ראשו במציאת דרך לנגן ביד אחת את המנגינה ואת הליווי. הוא פיתח שיטה להשמיע אקורדים שאינם אפשריים לחמש אצבעות.

נותר גם לודוויג, התינוק של המשפחה, שהבין שהוא גאון כבר בגיל צעיר. לאחר שהשלים את לימודיו בבית הספר התיכון, החליט למצוא לעצמו גאון-חבר שישמש לו מדריך. הבחירה הראשונה נפלה על לודוויג בולצמן, שתלה את עצמו עוד קודם פגישתם. ב-1911 מצא את ברטרנד ראסל בקיימברידג'. תחילה היה ראסל זהיר ביחס לווינאי הצעיר ויפה התואר, שהיה מופיע בחדריו בשעות לילה מאוחרות, מגמגם מונולוגים פילוסופיים ומתהלך כארי בסוגר ומאיים להתאבד אם ראסל יסלק אותו. אבל עד מהרה נכנע הפילוסוף המזדקן לקסמו ולמד לאהוב אותו. בשובו לווינה התגייס למלחמה ולמשימות המסוכנות ביותר. בזמן המלחמה חיבר את יצירתו הפילוסופית הראשונה, היחידה שפורסמה בחייו, "טרקטאט לוגיקו-פילוסופיקוס", שנפתח במשפט "העולם הוא כל העניין כולו".

מי שמככב בספר הוא פאול, שהסעיר אולמות קונצרטים בידו האחת, בעיקר נשים. בעזרת הון המשפחה, שהושקע באמריקה ובבנקים שווייצריים, הזמין פאול יצירות ליד אחת אצל הבולטים במלחיני זמנו. הוא יצא את אוסטריה אחרי האנשלוס והגיע לניו יורק. שלוש האחיות שנותרו בווינה נדהמו לגלות שלמרות היותן קתוליות נחשבו יהודיות וניצלו רק כאשר היטלר עצמו, בעזרת ההון המשפחתי, שינה את מעמדן מיהודיות למישלינג. הספר מסתיים במותם של לודוויג בקיימברידג', פאול בלונג איילנד והאחיות בווינה. הארמון של המשפחה ניזוק בהפצצה ונהרס על ידי קבלן. מבקר "ניו יורק טיימס" טוען שגישתו של וו אל ההגות של לודוויג ויטגנשטיין מקוממת. הוא מסיים את ביקורתו בהערה מבודחת: "עם כל המריבות, הטירופים וההרס העצמי, הוויטגנשטינים לפחות לא לקו בדחפים לגילוי עריות, מה שאי אפשר לומר על משפחת וו".

קולם טויבין כותב בהערצה על סיפוריו של דונלד ברתלמי, אשר להם יופי מיוחד במינו. על הביוגרפיה של ברתלמי מאת טרייסי דוארטי, "איש מסתתר", הוא מרעיף שבחים ומתאר אותו כאיש שאפתן ורב כשרון, שגודל כקתולי על ידי אב תובעני (ואדריכל מחונן) בעיר פרובינציאלית (יוסטון, טקסס). כך היה פנוי לדיכאונות. הוא כבר היה אלכוהוליסט כשעזב את יוסטון לניו יורק כדי לעבוד בכתב העת "לוקיישן", שהטיל אותו למרכז התרבות של ניו יורק. הוא ערך מסעות באירופה, ובקופנהגן כתב את אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר, "המרד האינדיאני".

ברתלמי חזר לניו יורק עם אשתו הדנית והשתקע בגריניץ' וילג'. הוא התיידד עם גרייס פיילי והמשיך לשתות. נישואיו עלו על שרטון. לדברי קולם טויבין, ברתלמי היה בר מזל. הוא היה בר מזל בכך שמצא בית בכתב העת היוקרתי "ניו יורקר", הוא היה בר מזל באהבה, במיוחד בקשר עם אשתו השנייה, וגם בכך שידע לשתות מבלי ליפול. ולבסוף היה בר מזל בכך שמצא ביוגרפית שלא התמקדה דווקא בצד האפל של נשמתו, בעצבות ובבלבול של חייו, אלא שמה את הדגש על סיפוריו הטובים ביותר כדי לארוג סיפור של חיים שהוגשמו, למרות הדמונים ששלטו בהם ולמרות מותו המוקדם.

Hiding man: The Biography of Donald Barthelme

by Tracy Daugherty

Martins Press, 581 pp. 35$

Golo Mann, Biographie

von Tilmann Lahme

Fischer Verlag, 560 S, 25 E

A family at War

The House of Wittgenstein

by Alexander Waugh

$29 ,Doubleday



גולו מאן, דונלד ברתלמי ומשפחת ויטגנשטיין. לארוג סיפור של חיים שהוגשמו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו