בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האשה, סוד הקלקול, היא גם מקום התיקון

המקובל בן המאה ה-16 ר' משה קורדובירו (רמ"ק) פיתח מיתוס קבלי, אשר בו לנקבה עולם עצמאי משלה וכך היא עשויה לעלות הרבה מעל הזכר. על יציאתו לאור בראשונה של חיבור של רמ"ק שהיה בכתב יד עד כה

תגובות

"מעיין עין יעקב" לר' משה קורדובירו, מאת ברכה זק, הוצאת ספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מבואות מאת שפרה אסולין, מלילה הלנר-אשד, ברכה זק, אסתר ליבס ולאה מוריס, 2009

"מעיין עין יעקב" הוא כתב יד של הרמ"ק, הרואה אור לראשונה לאחר 400 שנה שהיה גנוז בכתב יד. זו מהדורה מדעית של פרק שהוא למעשה ספר בפני עצמו, אשר מוקדש כל כולו לעיסוק בדמות השכינה, היא הדמות הנשית של האלוהות בקבלה.

הרמ"ק (ר' משה קורדובירו, 1522-1570) היה אחד מגדולי המקובלים, דמות מפתח מרכזית בעולם הקבלה של צפת, במאה ה-16, שכתיבתו והגותו השפיעה גם רבות על עולם החסידות. בספרו הידוע והגדול "פרדס רימונים" ניסה ליצור מעין אנציקלופדיה של עולם הקבלה. הספר כתוב במבנה מהודק, הפורש את עולם האלוהות, תמונת האצלת הספירות, מבנה העולמות וחובת האדם בעולם. הרמ"ק מבקש בחיבור זה להקיף את ספרות הקבלה עד זמנו (כתיבה של כ-400 שנה) ולהעניק לה מבנה מוצק ולכיד.

הרמ"ק ידוע לא רק כמארגן, אלא גם כפרשן מופלא. ספר "הזוהר", גדול ספרי הקבלה, זכה לפירושו הנקרא "אור יקר". אך הרמ"ק היה דמות מעניינת עוד יותר. בכתיבתו התיאורטית מזה ובכתיבתו הפרשנית מזה לא אמר די. ספרים נוספים משלו חושפים את חייו הדתיים התוססים. באחד מהם, "ספר הגירושין", שהוא מעין יומן מיסטי, מתאר קורדובירו את מנהגי השוטטות שלו ושל חבריו בהרי הגליל. שיטוטים אלה מכונים "גרושים" והם קשורים להזדהותו העמוקה של הרמ"ק עם השכינה המגורשת מבעלה. בספר רב התפוצה "תומר דבורה" (אחד מספרי המוסר הנפוצים ביותר עד היום) מעובדת משנתו הקבלית של הרמ"ק להדרכות מעשיות. חיים אלה מציעים חיקוי האל ומידותיו (Imitatio Dei).

בכתב היד שלפנינו, הרמ"ק משוחרר ממשימת ארגון החומר האדיר שעד אליו, איננו מחויב להיצמד לטקסט הזוהרי ואף איננו מבקש לשלוח מסרי הנהגות קצרים, אלא הוא מציג את רעיונותיו ותפישותיו הקבליות בהרחבה ובתעוזה מיתית. לנוכח תפישות קבליות המתפשטות לאחרונה בישראל ובעולם, ומבקשות להציג את הקבלה כ"שיטה", בעזרת מושגים טכניים, תרשימים ולקסיקונים (בעיקר בהשפעת הרב אשל"ג ופירוש הסולם), נראה שהעיון בכתיבתו של הרמ"ק מחדד את הצורך בהפעלת "אינטליגנציה רגשית דתית". עולם של רגש דתי, יכולת הזדהותו של האדם עם מהלכים באלוהות, הוא העומד במרכז: זו אמפתיה עמוקה, הגולשת להערצה ואהבה.

"מעיין עין יעקב" הוא חלק מחיבור גדול ממדים של הרמ"ק הנקרא בשם המסתורי והמרתק "אלימה" (שמו הנבחר של הספר שלפנינו איננו מוצלח. הקורא איננו מבין כי "עין יעקב", הוא חלק מ"אלימה"). מעיין זה מוקדש לעיסוק בדמות השכינה, או בכינויה הקבלי "ספירת מלכות", היא הספירה התחתונה, ועל כן גם המרתקת ביותר מעולם הכוחות האלוהי. אם מעוניין האדם בחיבור המופלא שבין העולם הארצי לעולם האלוהי, הרי שספירת מלכות היא בדיוק נקודת החיבור שבין עליונים לתחתונים, עולם החומר ועולם הרוח, העולם הגלוי והעולם הנסתר.

נקודת הזיקה העמוקה בין האדם לשכינה מתוארת בתיאור מרגש על ידי הרמ"ק עצמו, בכל אחד מדפי החיבור. תיאור אחד כזה מצוטט גם בפתיחה לספר שלפנינו: "כי המלכות היא הנטרדת עמנו, עולה עמנו ויורדת עמנו, נגאלת עמנו וגולה עמנו. והיא הדבקה תמיד עמנו, לא תפרד בשום אופן בעולם. והיא השוכנת אתנו. אנו גורמין במעשינו יחודה או פירודה, דינינה או רחמיה, הכל מאתנו..." (מעיין עין יעקב, תמר א פג').

התעניינותו של הרמ"ק בשכינה, בת דמותה של בת ציון המקראית והשכינה, או כנסת ישראל החז"לית, אינה תיאורטית גרידא, אלא מציעה תוכנית חיים מקיפה, רגשית ומעשית. חיבור משולש זה - אנו, בני האדם, השכינה והעולם העליון האלוהי - מניח מעורבות של ממש, המתבטאת באירועים היסטוריים וממשיים, כמו גלות וגאולה.

את כתב היד, הרואה אור לראשונה, ההדירה והוסיפה לו הערות ומבואות ברכה זק, מומחית בעלת שם עולמי לרמ"ק. ספרה המקיף "בשערי הקבלה של רבי משה קורדובירו" יצא בתשנ"ה, והכיל מחקר משלים לספרו של יוסף בן שלמה על קבלת הרמ"ק, שיצא בתשכ"ה. בן שלמה ראה ברמ"ק פילוסוף ותיאורטיקן. זק לעומתו הדגישה את דמותו כמקובל וכמיסטיקן, והציגה את משיכתו לעולם המיתוסים, את תפישותיו המשיחיות ואת הפרקטיקות הדתיות המשוקעות בהן. חמש חוקרות קבלה קראו יחדיו את כתב היד במשך חודשים ארוכים. כל אחת מהן בחרה נושא אחר מתוך הנושאים המופיעים בספר וכתבה עליו מאמר, וכולם גם יחד מופיעים בקובץ שלפנינו.

שפרה אסולין כותבת על הבניית דמות השכינה ב"מעיין עין יעקב" אל מול המצוי בספרות הזוהרית ומאתרת את מקורות כתיבתו של הרמ"ק בספרות הזוהר, העוסקת ב"שיעור קומה" האלוהי. ספרות "שיעור קומה" עוסקת בתיאור הגוף האלוהי ומתבססת על התיאור המקראי של גוף הרעיה וגוף הדוד, המופיעים כבר ב"שיר השירים". לסוגה הזאת יש קשר למחשבה הרנסנסית של המאה ה-16, זמנו של הרמ"ק, המאדירה את האדם ואת גופו. אסולין מוצאת כי בתיאורו, מוסיף הרמ"ק לשיעור הקומה של הנקבה גם תיאור פנימי. לא רק גוף יש לה אלא גם לב, שהיא מקבילה נשית ל"דעת" של הגוף האלוהי הזכרי. זה חידוש מרתק, משום שמופקעת כאן תפישת האשה כגוף בלבד, ומתבררת עצמותה הפנימית.

לצד מיתוס הדו-פרצופין הרווח בקבלה, הנחשב למיתוס "שוויוני", בהיותו מניח בריאה משולבת של האדם, זכר ונקבה הדבוקים זה לזה, משקיע הרמ"ק מאמץ בפיתוח מיתוס אחר, אשר בו הנקבה איננה אוחזת כלל בזכר, ואיננה זקוקה להימצא מולו. הגדרתה אינה באה לה משום יחסיה עמו, והיא איננה ה"האחר" המוחלט שלו. לנקבה עולם עצמאי משלה וכך היא עשויה לעלות הרבה מעל הזכר, אל שורשיה הגבוהים שמהם חוצבה בספירת כתר.

דברים ברורים אלו של הרמ"ק מסייעים לפתור את אחת מן המחלוקות המסעירות בשנים האחרונות את מחקר הקבלה, הנוגעות לשאלת מעמדה של הנקביות בעולם האלוהי. מחקריו של החוקר האמריקאי אליוט וולפסון הדגישו את השיח הקבלי כשיח פטריאכלי וגברי, והקבלה נתפשה כספרות מיזוגינית אשר איננה יכולה לתרום תרומה ממשית ליהדות שוויונית ומתקדמת.

מלילה הלנר-אשד תרמה שני מאמרים לספר. הראשון עוסק בחידת שם החיבור "אלימה", המבוסס על שם המקום המקראי "אילים" (אלימה = לאילים), אחד ממקומות חנייתם של בני ישראל במדבר. על מקום זה נאמר (שמות טו, כז, ובמדבר לג, ט) כי יש בו "שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים". הלנר-אשד מראה כיצד הפרשנות המדרשית והזוהרית למקום זה עומדת ברקע לשם הספר ולארגונו: הספר מחולק בהתאמה ל-12 מעיינות ("מעיין עין יעקב" הוא רק אחד מהם) ולשבעים פרקים, אך גם משמש שם קוד למפגש מיסטי שאירע שם על המים בין בני ישראל לאילן האלוהי. לבד מזה מזכירה הלנר-אשד את פרשנותו של רבנו בחיי, הגורס חילופי אותיות בין שם "אלימה" לבין השם "אלוהים".

אסתר ליבס מעלה הבחנות חשובות בין קבלת האר"י (ר' יצחק לוריא) לבין קבלת הרמ"ק. כידוע, האר"י החשיב את הרמ"ק למורהו, אך בכתבי תלמידו חיים ויטאל ואחרים, כתבי הרמ"ק נחשבו פחותים במעלה מכתבי האר"י. ליבס משווה את אחד מן המיתוסים המרכזיים בקבלה על מותם של מלכי אדום "לפני מלוך מלך על ישראל" (בראשית לו, לא). מיתוס זה עוסק במה היה לפני היות העולם ובמנגנוני הבחירה, הגניזה, היציאה, של האל מעצמו. מיתוס מות המלכים נתפש באופן שונה אצל שני האריות של קבלת צפת. לעומת האר"י, אצל הרמ"ק, מיתוס זה איננו קטסטרופלי, אלא נקשר לספירת מלכות ולמחזוריות הקשורה בה.

לאה מוריס עוסקת ב"נקודת ציון", היא כינויו של הרמ"ק (בעקבות הזוהר) לרחם הנשי. זיהוי מקומה המרכזי של ירושלים וציון עם תוכה של הנשיות מייצר מיתוס עמוק. הוא מעניק לנשיות משמעות בעולם מיסטי, המבוסס על תשוקה מיסטית עזה, אשר מדומה לתשוקה ארוטית לגעת באלוהי ולהתאחד עמו. מיתוס זה איננו רק מיתוס ארוטי, אלא הוא מכיל גם תובנות על האשה כ"אם העולם". מקום זה, כמקום בריאה והולדה, נתפש גם כמקום האיזון, ההכרחי לקיום המציאות. ובלשונו של הרמ"ק, הרחם הוא "נקודת ההשוואה" המאחדת הפכים: שפע עם צמצום, חסדים עם דינים וגבורות.

מאמרה של זק "'סוד הירך' - המאבק בין טוב ורע" מתאר גם הוא את מרכזיותה של הנקבה בתפישת העולם של הרמ"ק. השוואת פרשנות הזוהר לצליעת יעקב המקראית עם מיתוס "סוד הירך" של הרמ"ק מצביעה על מיתוס נשי הקושר את המאבק בין עשיו ליעקב, בין הרע לטוב ובין הנחש לאדם הראשון. גם כאן הנקבה היא הציר שעליו נסב המאבק, היות והפגיעה בצלע יעקב מתפרשת כפגיעה בצלע, היא האשה על פי המונח המקראי. שוב מתברר כי הנקבה היא דמות מפתח להבנת מבני עומק במציאות. היא סוד הקלקול, אך גם מקום התיקון.

הלנר-אשד חותמת את המבוא ל"עין יעקב" בניסיון לתאר מאפיינים לכתיבתו הדרשנית של הרמ"ק. היא מראה כי גם תמונות מיזוגיניות על הדמות הנשית מן המקרא ומספרות חז"ל הופכות אצל הרמ"ק לתמונות אוהבות. "אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה" (משלי ל, יח) הופכת בעיניו למאנפת, היינו לדמות המתמלאת כעס מוצדק על מעשי בני האדם. "ומחתה פיה", המציין בפשט הכתוב את שקריותה של האשה הנואפת, הופך לתיאור האופן שבו מתקינה השכינה עצמה, אחר השלטת הצדק בעולם, למפגש עם אהובה, הקב"ה. כמו כן מראה הלנר-אשד כיצד אחד הדימויים הזוהריים הרווחים על השכינה כמי שאין לה מעצמה כלום ("דלית ליה מגרמה כלום") מתחלף למעשה במיתוס של מלאות. חסרונה אינו אלא בעיני המתבונן, "שהרי לעולם תיקוניה וכללות אבריה בה" (תמר ב פ"ט).

טקסט זה יוצא לאור, אחרי 400 שנה שהיה גנוז בכתובים, דווקא על ידי נשים, בפעם הראשונה. בניגוד לתפישות פמיניסטיות אלה ואחרות, נראה לי כי דווקא כתיבתו של הרמ"ק על השכינה מדגישה כיצד מינו הגברי איננו חוסם בעדו מלייצר כתיבה אמפתית ומעמיקה על הנשיות. אך מן הצד השני, לא מקרית היא בעיני העובדה ש"אדם מתבונן מתוך עצמו" ושנשים בצמיחתן הרוחנית הן שמבקשות לפענח את סודותיה של השכינה. יתר על כן: מקובל לראות את הספרות היהודית כספרות גברית, ספרות שנכתבה על ידי גברים ולגברים, ואף איננה חפה משנאה לדמות הנשית. החיבור שלפנינו מפריך טענה גורפת זו. הוא מצליח לפתח תמונה מפוארת של הדמות הנשית: אשת איש לבעלה, אם דאגנית, המסתירה על מעשי ילדיה ומגנה עליהם, "אשת חיל עטרת (= כתר מעל ראש) בעלה".

אולי היתה זאת שפת הקבלה שאיפשרה לרמ"ק, הנתון בעולם הגברי, להיכנס ברגישות כה רבה אל העולם הנשי האלוהי, האחוז צבת בצבת בעולם הארצי ולדמויות הנשיות המאכלסות אותו. אך לא רק רעיונות קבלים ספציפיים, דוגמת הדמות האלוהית הנשית, מסייעים לרמ"ק להתמצא כל כך באיכויות הנשיות ולאהוב אותן, אלא גם השפה הקבלית, ובעיקר הזוהרית, שבה הוא קשור בנימי נפשו. זו שפה המנסה להעמיד עולם תמונות ולא רק עולם מושגים פילוסופי, עולם של קישורים מפותלים בין ספירות, פסוקי מקרא ומדרש, המייצר סיפורים, דימויים וחידושים מופלאים.



יולדת מוקפת בנשים, שלום קובושבילי, גרוזיה, 1939. מיתוס האשה כאם העולם. ירושלים היא הרחם הנשי מתוך הספר "מעגל החיים" מאת שלום צבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו