שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שולמית אלוני | לא צודקת ולא ממש דמוקרטית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שולמית אלוני

האלוף עמוס ידלין והפילוסוף אסא כשר, שני אנשים מכובדים במקומותינו, פירסמו כאן מאמר תחת הכותרת: "מלחמה צודקת של מדינה דמוקרטית". ראשית, יש להעיר לגבי הרישא: יש מלחמות שהן כורח - לצורך הגנה עצמית או כדי להיאבק בעוולות וברוע. אך הביטוי צודק הוא בעייתי, כאשר מדובר בעצם המלחמה - שעניינה הרג והרס, והיא מותירה נשים, ילדים וזקנים ללא בית, ולפעמים אף הורגת אותם. וכבר אמרו חכמינו: "אל תהיה צדיק הרבה". ובוודאי ובוודאי שהשלכת פצצות מצרר באזור מאוכלס באזרחים, כפי שעשינו במלחמת לבנון השנייה, אינה מעידה על צדקנות גדולה. אותו הדבר ניתן לומר על שימוש בפצצות זרחן נגד אוכלוסייה אזרחית.

נראה, כי על פי הגדרת הצדק של ידלין ואשר, כדי לחסל טרוריסטים צודק להרוס, להרוג, לגרש ולהרעיב אוכלוסייה אזרחית שאין לה זיקה ואחריות למעשי הטרור. ייתכן שאם היו מאמצים גישה הגונה יותר ופחות מתנשאת היו מנסים להסביר את הגורמים לזעם ולעוצמה, שחוללו את ההרג וההרס המזעזעים, ואף מתנצלים על שאלה חרגו מכל צורך סביר. אך הרי אנחנו תמיד צודקים, מה גם שאת הדברים הללו ביצע "הצבא הכי מוסרי בעולם" בשליחותה של המדינה היהודית "הדמוקרטית" - וכאן נפגשים שני המושגים המופיעים בכותרת המאמר של ידלין ואשר.

אשר למוסר הצבא, מוטב היה לו החרישו והיה הדבר נחשב להם לחוכמה. שהרי הנתונים על מידת ההרס והפגיעה באזרחים ברצועת עזה ידועים לכל, והם אינם מנותקים מהתנהלותו המוסרית כל כך של צבאנו בשטחים הכבושים. במסגרת ההתנהלות הזאת פועל הצבא, למשל, ביעילות רבה נגד איכרים המפגינים, גם כאשר ההפגנות אינן אלימות, נגד גזילת אדמותיהם. העדויות ארוכות השנים על התעמרות של חיילים באזרחים במחסומים - בהן מקרים חוזרים ונשנים של יולדות שמאלצים אותן ללדת על אם הדרך, וסביבן חיילים חמושים וצוחקים ברשעות - גם הן אינן סוד. יום יום, שנה שנה, מסייע הצבא המוסרי ביותר בעולם לגזול אדמות, לעקור עצים, לגזול מים, לסגור כבישים - בשליחותה ובתמיכתה של המדינה "היהודית הדמוקרטית" הצודקת. חבל, הלב דואב, אך מדינת ישראל זה כבר אינה דמוקרטית. אנחנו חיים באתנוקרטיה תחת שלטון "היהודית הדמוקרטית".

ב-1970 הוחלט שבישראל דת ולאום חד הם (על כן אין אנו רשומים במרשם האוכלוסין כישראלים אלא כיהודים). ב-1992 נקבע בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו שישראל היא "מדינה יהודית". להבטחה המופיעה במסמך המכונן של המדינה, "הכרזת העצמאות", ולפיה "מדינת ישראל תבטיח שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה ללא הבדל מוצא גזע דת ומין" - אין בו זכר. זאת, אף שמליאת הכנסת אישררה אותה.

ובכן, יש "מדינה יהודית" ואין "שוויון זכויות". על כן יש המדגישים, כי המדינה היהודית איננה "מדינת כל אזרחיה". האומנם יש דמוקרטיה שאיננה מדינת כל אזרחיה? יהודים החיים כיום במדינות דמוקרטיות נהנים הרי ממלוא הזכויות האזרחיות.

במדינת ישראל יש דמוקרטיה היום רק במובן הפורמלי - יש מפלגות ובחירות וגם מערכת משפטית טובה. אבל יש צבא כל יכול המתעלם מפסקי דין המגבילים גזילת אדמות, הנמצאות בבעלותם ובחזקתם של אנשים החיים תחת כיבוש זה 42 שנה. ומאז 1992, כאמור, יש לנו גם את ההגדרה "מדינה יהודית" שמשמעותה אתנוקרטיה - שלטון של קהילה אתנית דתית, המקפידה על המוצא האתני של אזרחיה על פי ההתייחסות התורשתית מצד האם. ואשר לדתות אחרות הזילות היא בחזקת מסורת, שהרי למדנו: "רק אתם נחשבים בני אדם ואילו הגויים כחמורים". מכאן ברור, שאנחנו וצבאנו המוסרי פטורים מלדאוג לפלסטינים החיים בישראל, ולאלה החיים תחת כיבוש, קל וחומר. לעומת זאת, זה בסדר גמור לגזול את אדמתם, שהרי הן "אדמות מדינה" השייכות למדינת ישראל וליהודיה. זאת אף שלא סיפחנו את הגדה ולא הענקנו אזרחות לתושביה, שתחת שלטון ירדן היו אזרחים ירדנים. מדינת ישראל סגרה אותם במכלאות, מה שמקל עליה להפקיע את אדמתם למען מתנחליה.

וכבר קבעו רבנים חשובים ונכבדים, המחנכים דור שלם, כי הארץ כולה שלנו וכי הפלסטינים דינם דין עמלק. בימים שבהם מתנהלת "מלחמה צודקת" הגזענות חוגגת והגזל מכונה "השבת קניין".

אנו חוגגים בימים אלה 61 שנה למדינת ישראל. לחמנו במלחמת העצמאות מתוך תקווה גדולה שנקים כאן "חברת מופת", שנכונן שלום עם שכנינו, נעבוד את האדמה ונפתח את הגניוס היהודי לטובת המדע, התרבות וערך האדם, כל אדם. אך כאשר אלוף בצבא ופילוסוף מצדיקים, מתוך תחושה של עליונות מוסרית, את מעשי העוול שלנו כלפי האחר באופן כזה - הם מטילים צל כבד מאוד על כל התקוות הללו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ