בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפקט הפלצבו: הכאב מתחיל בראש, אבל התרופה עוזרת

אפקט הפלצבו ידוע: נותנים לחולים תרופת דמה, ומצבם משתפר. אחרי שלא הצליחו להיפטר מהאפקט, החוקרים החליטו להבין איך הוא עובד

תגובות

ידוע שהסימפטומים הקליניים של החולה, ובכלל זה תחושת כאב, יכולים להיות מושפעים במידה רבה ממצבו הנפשי. במחקרים רבים נמצא שהמצב הנפשי קובע לא רק את תחושת הכאב, אלא גם את תגובת המטופל לטיפול משכך כאבים. אפקט פלצבו מתאר תופעה שבה יש הטבה בסימפטומים, עקב אמונה של החולה שניתנה לו תרופה אפקטיווית. בכל טיפול יש מרכיב של פלצבו, ומידתו תלויה באופי הטיפול. ככל שהטיפול דרמטי יותר (בסדר עולה: מלה טובה, ליטוף, חבישה, מתן תרופה, זריקה וניתוח), אפקט הפלצבו חזק יותר.

לאמונתו של החולה בטיפול, לציפייה שיקרה משהו טוב, תפקיד מכריע. ואת אלה אפשר ליצור בדרכים שונות. למשל, אם בשלב ראשון של הטיפול תינתן תרופה יעילה לשיכוך כאב, יהיה אפשר בשלב השני להפחית את הכאב גם באמצעות תרופת דמה. אם נותנים תרופה בלי שהחולה מודע לכך, רמת שיכוך הכאב תהיה נמוכה ותידרש מנה כמעט כפולה מהמקובל כדי להשיג תוצאה טובה. התוצאה הטובה ביותר תושג, אם ייאמר לחולה כי הוא יקבל כעת תרופה מצוינת שתעזור לו מאוד.

בעבר נחשב אפקט הפלצבו ללא יותר ממפגע מטריד שיש להיפטר ממנו - בעיקר בניסויים קליניים. אולם עם ההבנה שהפלצבו מפעיל מנגנונים ביולוגיים, התהפכה המגמה והוא נהפך לנושא מחקר בפני עצמו ולנתון חשוב בתכנון ניסויים קליניים. התחשבות בגורם הפלצבו הביאה לכך שבהערכת יעילות של תרופה מפחיתים את ההשפעה הפסיכולוגית על הנבדק בעת נטילתה.

יש עדויות לכך שמתן תרופת דמה מתוך הטעיה ויצירת ציפייה כי ניתנת תרופה חזקה שמשככת כאב, מביאה לייצור אנדורפינים - מורפינים טבעיים הנקראים אופיואידים. בניסוי קליני שערכה קבוצת חוקרים מאיטליה, בראשותו של פבריציו בנדטי, נמצא כי תרופה מסוימת החוסמת את פעילותו של הורמון בשם CCK, שהוא מעכב אופיואידי, יעילה יותר מפלצבו בשיכוך כאב, אך זאת רק בתנאי שנוצרה ציפייה אצל החולה. אם התרופה ניתנת ללא ידיעת החולה, היא אינה יעילה. כלומר, התרופה כשלעצמה אינה משככת כאב, אלא פועלת על מנגנון הציפייה שקשור פסיכו-ביולוגית למסלול האופיואידי. כאשר חוסמים את ההורמון CCK מתקבל אפקט פלצבו מוגבר, המשכך כאב.

אפקט הנוצבו הוא היפוכו של אפקט הפלצבו: ציפייה לתוצאה שלילית גורמת להחמרה בסימפטומים. בדרך כלל מדובר באמירה שלילית על תוצאה של טיפול, או בתיאור קודר של המצב. מבחינה אתית קשה יותר, מטעמים מובנים, לערוך ניסויי נוצבו בחולים, אולם נערכו ניסויים שעזרו לברר את מנגנון התופעה. הקבוצה של בנדטי הראתה בסדרה של ניסויים, כי ציפייה לבדה משנה את תגובת הכאב לפלצבו ולנוצבו, וכי המסלול הנוירו-כימי שאחראי לשתי התופעות שונה.

בניסויים נמצא שציפייה שלילית לכאב, אף ללא מתן חומר כלשהו, אכן גורמת כאב חזק יותר, בהשוואה לקבוצה שבה לא היתה ציפייה מקדימה. תחושת הכאב (הסובייקטיווית) בניסויים מסוג זה היתה מלווה בתגובות מוחיות (אובייקטיוויות) באזורים הקשורים לכאב במוח.

בניסויים שנערכו לבירור המנגנון הנוירו-כימי של אפקט הנוצבו נמצא, שחומרים המעכבים קולטנים של CCK מנעו התפתחות של כאב שמקורו בחרדה. נמצא קשר ישיר בין חרדה לנוצבו הגורמת לכאב. התניה מילולית שגורמת חרדה מפעילה את מסלול ההורמון CCK, אשר מגביר את תחושת הכאב. מתן מעכב של ההורמון משכך את הכאב, בתנאי שיש בו מרכיב של חרדה. הנקודה המעניינת היא ש-CCK משתתף בשתי התופעות - הפלצבו והנוצבו.

גילוי מסלולים אלה תרם רבות להבנת המנגנון הפסיכו-ביולוגי של ציפייה וכאב שסובב על ציר ה-CCK. במנגנון זה יש השפעה כפולה לחומרים מעכבי ההורמון: מצד אחד הם מגבירים את היכולת האופיואידית ועל ידי כך משככים תחושת כאב ומצד שני ציפייה שלילית הגורמת לחרדה ןלתחושת כאב חזקה יותר - נוצבו - גם עליה ניתן להקל על ידי משככי כאבים.

שיווי המשקל בין שתי התופעות משפיע באופן שונה על חולים, שנבדלים זה מזה ביכולתם להגיב לציפייה מילולית חיובית או שלילית. יש חולים ש"מגיבים טוב" לאפקט הפלצבו, ויש שמגיבים מעט או אדישים לאפקט. זיהוי של שתי הקבוצות יכול לשפר משמעותית את תהליך בדיקת יעילותן של תרופות חדשות: בחירה של קבוצת נבדקים המאופיינת בחוסר תגובה לפלצבו תאפשר להקטין את אוכלוסיית הנבדקים בניסויים פרמקולוגיים.

המנגנון שמבדיל בין התגובה של שתי הקבוצות אינו ברור עדיין, אבל בהחלט אפשר לומר כי "אפקט פלצבו ונוצבו אינם שני צדיו של אותו מטבע".

הכותב הוא מנהל המרכז לחקר הכאב באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו