בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קשה למצוא מאמינים רבים בהצלחת הרפורמה הנוכחית להבראת רשות השידור

לאחר לא פחות מ-14 ניסיונות כושלים, קשה למצוא מאמינים רבים דווקא בהצלחת הרפורמה הנוכחית להבראת רשות השידור. עניין של לימוד מניסיון. אבל ברשות אופטימים: "לערוץ טוב תמיד יהיו צופים", אומרים שם. על מה הם מדברים, לעזאזל? זה בדיוק מה שאנחנו שואלים

תגובות

האולם באילת היה מלא מפה לפה בנובמבר, כשבנימין נתניהו, אז מועמד לראשות הממשלה, נאם בכנס השנתי של אגודת העיתונאים. השידור הציבורי בטלוויזיה חשוב מאי-פעם, הדגיש, והוסיף שיש לבצע בו שינוי אמיתי. "כשאבחר, אקים צוות שיבדוק את הנושא לעומק", הבטיח.

למשמע הדברים, עלתה אנחת הרווחה מהקהל, שהורכב ברובו מעובדי רשות השידור החוששים לעתידם המקצועי. "צוות בדיקה" אינו צירוף מלים זר לשידור הציבורי בישראל. בעשורים האחרונים, לא פחות מ-14 ועדות וצוותי בדיקה פירסמו דו"חות והציעו רפורמות. מטרתם היתה שיפור הגוף ה"חולה", הסופג תדיר ביקורת על חוסר יעילותו, על בזבוז כספי הציבור ועל האיכות הנמוכה של תוכניות הטלוויזיה, בניגוד לשידורי הרדיו של הרשות.

לאורך השנים אומצו רבות מהמסקנות על ידי השרים הממונים על רשות השידור ואף על ידי הממשלה. אבל בפועל, הן לא יושמו. עד כה לא הקים נתניהו את צוות הבדיקה שעליו דיבר וממשלתו הורידה מסדר היום תיקון לחוק, שמטרתו הפרדת הרשות מהפוליטיקאים.

לא ברור גם אם הממשלה תקדם את הרפורמה שאישרה קודמתה, לפיה יפרשו 700 מעובדי הרשות, יגובשו הסכמי עבודה חדשים, ויופנו תקציבים רבים יותר להפקת תוכניות במקום לתשלום משכורות. השר הממונה על רשות השידור, יולי אדלשטיין, מסר שהוא לומד את הנושא ושחשוב שהשידור הציבורי "יוקדש להפקות מקור ולתכנים שלא מתחרים באלו של הערוצים המסחריים".

ראשי הרשות וועדי העובדים, תומכים ברפורמה וסבורים שתצליח, בניגוד לקודמותיה. אבל מומחי תקשורת ובעלי תפקידים לשעבר ברשות, מטילים בכך ספק. נראה שגם משרד האוצר, שאמור לממן את ההתייעלות, ספקן ולכן דורש שבכל מקרה, התקציב להפקות יופרד משאר הכספים שמקבלת הרשות.

חוליים

ליו"ר הרשות ויוזם הרפורמה הנוכחית, משה גביש, יש זיכרונות רעים מניסיונות קודמים. "מינו הרבה ועדות, שכולן המליצו המלצות דומות. אבל הממשלות מתחלפות אחת לשנה וחצי-שנתיים ולא היתה המשכיות. אם היה שר ממונה שרצה רפורמה, אחריו בא מישהו שלא התעניין או שרצה בוועדה משלו. התוצאה היא, שמשנה לשנה המצב הולך ורע".

רשות השידור, שהוקמה ב-1965, מאגדת שני ערוצי טלוויזיה (1 ו-33) ושמונה תחנות רדיו של קול ישראל. תקציבה השנתי עומד על כ-700-800 מיליון שקל וממומן מתקציב הממשלה, מאגרות טלוויזיה ורדיו שמשלמים האזרחים ומחסויות. מספר עובדיה הוא כ-1,900.

שידור ציבורי חזק נחשב מרכיב בסיסי במשטר דמוקרטי, משום שהוא נהנה מביטחון כלכלי ומשוחרר מלחצי השלטון, הבעלים, הרייטינג והמפרסמים. טלוויזיה ציבורית יעילה, דוגמת הבי-בי-סי בבריטניה, מגישה לצופיה מנות מציאות נושכות, במשדרי אקטואליה ובידור שלא צונזרו משיקולים זרים.

בישראל, מיותר לציין, המצב שונה, בעיקר בספינת הדגל של רשות השידור - ערוץ 1. חוליי הרשות, כפי שעלה ממסקנות הוועדות השונות ומדו"חות מבקר המדינה (שפירסם תשע ביקורות בעניינה ב-11 השנים האחרונות), ברורים: כוח אדם מופרז שמשכורותיו שואבות שני שלישים מהתקציב; תוכניות טלוויזיה ירודות בעלות שיעורי צפייה זניחים; התערבות יתר של הממשלה, הקובעת את זהות המנכ"ל, חברי ההנהלה והתקציב; נורמות עבודה בעייתיות וועדי עובדים רבים וכוחניים.

"זה לא כלב שמירה, זה פודל רופס", מקונן על הקו המערכתי הבמאי וחבר הנהלת הרשות דורון צברי. "חופש ביטוי לעיתונאים וחופש אמנותי ליוצרים מתקיימים ברשות באיים קטנים. מה היה השידור המרכזי ביום העצמאות? אירחו את נתניהו".

"רשות שידור ציבורית בישראל, מדינה בעייתית ומשברית, היא עוגן דמוקרטי חשוב", מסכים פרופ' ארנון צוקרמן, שעמד בשנות ה-90 בראש ועדת בדיקה לרשות. "מעבר לכך, טלוויזיה ציבורית צריכה לתת גם משהו מהליבה התרבותית, משהו שלא קיים כרגע".

ועדות

ועדת הבדיקה הראשונה לרשות הוקמה ב-1973, חמש שנים אחרי תחילת שידורי הטלוויזיה הישראלית (שנהפכה בהמשך לערוץ 1), בשל מה שהוגדר אז "קשיים בניהול". דו"ח הוועדה, שבראשה עמד מנכ"ל הבי-בי-סי לשעבר, יו גרין, לא אומץ מעולם. כעבור עשרים שנה, ערב כניסת הטלוויזיה המסחרית למסך הישראלי, מונתה ועדה ציבורית בראשות יצחק לבני. אחריה פורסמו דו"חות צוקרמן, ורדי, בראשית, סמסונוב, כהן ואחרים. כאמור, המסקנות לא יושמו.

הדברים שונים כאשר מדובר בטלוויזיה מסחרית: שבועות אחרי שפורסמו מסקנות ועדה שבדקה את הסדרת השידורים המסחריים, רובן שולבו בחוק ההסדרים לשנים 2009-2010.

ראשי הוועדות חלוקים באשר לסיבות לאי-יישום מסקנותיהם. "כנראה שלפעמים מקימים ועדה כדי להמשיך ולשבת אחר כך בחיבוק ידיים", אמר השבוע לבני. "מניחים שזה מוריד את הלחץ (הציבורי). לאף ממשלה לא התחשק לוותר על הכוח, על ההשפעה על זהות המנכ"ל.

גם צוקרמן סבור ש"אף פעם לא היה רצון פוליטי לעשות את זה. המהלך להצלת רשות השידור דרש רק החלטיות, אבל זה מעולם לא היה בסדר העדיפויות של אף אחד".

לעומתם, הפרסומאי גיל סמסונוב, חבר הנהלת הרשות לשעבר שעמד בראש ועדת בדיקה, סבור שגם הרשות ועובדיה נושאים באחריות. לדבריו, "רפורמה מחייבת הסכמה והתגייסות של העובדים והוועדים, המנכ"ל וההנהלה והמוסדות הציבוריים ברשות, כמו המליאות. אבל תמיד יהיו אחד או שניים מהם שיסכלו את המהלך". לאלה, אמר סמסונוב, יש להוסיף את השר הממונה ואת ראש הממשלה המתחלפים תדיר, ואת האוצר "שמחזיק בעמדה קבועה, לפיה הוא בעד הרפורמה, אבל נגד מימונה".

עתיד

האם ניתן לשפר את שידורי הערוצים הציבוריים ולמנוע את קריסת רשות השידור? פרופ' דן כספי, חבר הנהלת הרשות לשעבר וכיום ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, חושב ש"אף אחד לא מסוגל להבריא את רשות השידור". גם צוקרמן סבור שמאוחר מדי: "היום אי-אפשר להציל. יהיה מבורך להפנות את רוב המשאבים להפקה באמצעות שחרור 700 עובדים, אבל אני לא חושב שזה אפשרי".

הביצועים הכושלים של השידור הציבורי גררו בעבר יוזמות רדיקליות. לפני כעשור הציע יו"ר מועצת הכבלים והלוויין אז, צבי האוזר, לסגור את ערוץ 1 ולהקים תחתיו קרן שתשתמש בתקציבו להפקת תוכניות איכות, שישודרו בערוצים המסחריים. התוכנית התקבלה אז בזעזוע ונגנזה, אבל נראה שכיום הלבבות הוכשרו יותר להצעות מהפכניות מסוגה. האוזר, אגב, הוא היום מזכיר הממשלה.

"לערוץ טוב תמיד יהיו צופים. והיום יותר מתמיד צופים מחפשים ערוץ טוב", הביע גביש אופטימיות. "בצרפת ובבריטניה יש רייטינג (גבוה) לערוץ ציבורי. המגמה היא שתהיה אופציה למי שרוצה לצפות במשהו אחר. זה המנדט שלנו. עכשיו באמת לרשות אין הרבה מה להציע, אבל אם נצליח לשנות את זה, אנשים יחזרו".


הצעות שאפשר לסרב להן 36 שנים של ועדות לשיפור רשות השידור - ושל המלצות שלא יושמו. הנה כמה דוגמאות

• דו"ח יו גרין, 1973. חובר בעקבות מתחים בין רשות השידור לפוליטיקאים. מנכ"ל הבי-בי-סי לשעבר, יו גרין, קבע שהבעיות העיקריות הן תהליך קביעת לוח השידורים, קבלת החלטות, יחסי ההנהלה והאיגודים המקצועיים ויחסי הרשות עם הממשלה.

• דו"ח יצחק לבני, 1993. המליץ שהנהלת הרשות תמונה בידי ועדה שבה רוב לנציגי הציבור, כדי לנתק את זיקתה לפוליטיקאים, ושפעילותה תמומן באמצעות אגרה ומפרסומות בהיקף מוגבל. הומלץ גם להקים ערוצים נפרדים לטלוויזיה החינוכית ולשידורים בערבית.

• דו"ח ארנון צוקרמן, 1997. הציע לפצל את הרשות לשתיים: רדיו וטלוויזיה. בראש כל רשות תעמוד מועצת מנהלים, שחבריה לא יהיו חברי מפלגות או עובדי מדינה.

• דו"ח רפאל ורדי, 2000. המליץ שאת הרשות תנהל מועצה ציבורית, שתבחר את המנכ"ל ותקבע את גובה האגרה; שכוח האדם יצומצם משמעותית; ושייחתמו הסכמי עבודה חדשים, שיקלו על פעילותה.

• דו"ח גיל סמסונוב, 2001. המליץ שמליאת הרשות והוועד המנהל יאוחדו לדירקטוריון. הרשות תמומן מאגרות, או מפרסומות בשידורי בידור וספורט ושכר עובדיה יותאם לנהוג במגזר הפרטי.

• דו"ח רענן כהן, 2001. המליץ שרוב חברי ההנהלה ייבחרו בידי ועדה ציבורית, ומיעוטם בידי הממשלה. הציע להאיץ פרישת עובדים ולהפריד בין הרדיו לטלוויזיה.

• דו"ח יעקב גינצבורג, 2001. הדו"ח, שהזמינה רשות השידור, הצביע על חריגות שכר במיליוני שקלים, על תכנון לקוי של התקציב ולוח השידורים ואי-פיקוח על שידור חסויות ופרסומות.

• דו"ח רענן דינור, 2004. המליץ שהנהלת הרשות תמונה ברובה על ידי מועצה ציבורית ומיעוטה על ידי הממשלה. ההנהלה תבחר במנכ"לים נפרדים לטלוויזיה ולרדיו. המלצה נוספת: קיצוץ של 70% במספר העובדים והזמנת רוב התוכניות ממפיקים חיצוניים.



בניין רשות השידור בירושלים. משכורות העובדים שואבות שני שלישים מהתקציב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו