בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינת ישראל נגד העורב האפור

מדוע רשות הטבע והגנים לוכדת ומחסלת את העורב האפור? לטענתה, משום שהוא פוגע בחקלאות ובבעלי חיים. מנגד ניצבים חוקרים שטוענים שציפור השיר, שניחנה בתבונה ובהומור שחור, פשוט אינה מובנת

7תגובות

מי שנוסע בנגב או בשרון עשוי להיתקל בעוברו ליד שדות חקלאיים במראה מפתיע: כלובים גדולים ובתוכם עורבים אפורים. לא מדובר בפינת חי, אלא במלכודות שהוצבו באישור רשות הטבע והגנים. הציפורים שנכנסות לכלוב אינן יכולות לצאת ממנו ופקחי הרשות הונחו להמית את מי שנלכדו.

העורב האפור הוא מין של ציפור שיר הנפוצה באירופה ואסיה. הוא אוכל כל, מחרקים, פירות, ירקות ושאריות אשפה - ועד פגרים, גוזלים וביצי ציפורים אחרות. חוקרים רבים מחשיבים את העורבים כתבוניים יחסית לרוב הציפורים, אך גם כתוקפניים מאחר שהם מפרשים התנהגות של בעלי חיים או בני אדם כאיום על קיניהם ועל גוזליהם. במדריך "ציפורי הארץ" מאת ולטר פרגוסון ופאולה ארנולד, תואר העורב האפור גם כניחן "בחוש הומור".

לפני שנתיים החליטה רשות הטבע והגנים לשנות את מעמד העורב האפור מ"חיית בר מוגנת" ל"מזיק", ופירסמה הנחיות לצמצום אוכלוסייתו, בין היתר באמצעות ירי ולכידה. העורבים התפשטו לאזורים נרחבים בגלל המזון הרב שמספקת להם פעילות האדם. לפי מדעני הרשות, הצורך בדילול נובע מהנזק שהעורבים גורמים לחקלאות ומאיומם על חיות בר, שאותן ואת ביציהן הם אוכלים. מאז, מומתים כ-2,000-5,000 עורבים מדי שנה. אבל יש מומחים שסבורים, שהירי בעורבים אינו מוצדק ואף מפקפקים במידת יעילותו.

צוות המדענים שגיבש את ההנחיות, המליץ ללכוד את העורבים ולהמיתם בדרך "הומנית" - שבירת מפרקתם או הרעלה בגז - ולהעבירם לחקלאים שיתלו אותם בשדות וכך ירתיעו עורבים אחרים מלהתקרב לשם. כמו כן, המליצו המדענים שבמקרים בהם אזרחים מביאים עורב פצוע לטיפול "יש לקחת אותו ולהגיד תודה לאזרח, ולאחר שהוא עוזב, להמית אותו על פי ההנחיות".

"אין קונפליקטים"

מי שמנסה לאחרונה לעורר דיון ציבורי על גורל העורב האפור היא רחל אלמה, אדריכלית תושבת ירושלים. אלמה החלה להתעניין בעורבים לפני כשנתיים, לאחר שאספה לביתה גוזל עורב וטיפלה בו. במקביל, אספה מידע על הציפור ויצרה קשר עם אחד מחשובי חוקרי העורבים בארצות הברית, פרופ' ג'ון מרזלוף. בשבועות האחרונים היא מנסה לשכנע את אנשי הרשות לשנות את גישתם, עד עתה ללא הצלחה.

"לא נעשה מחקר על מידת הנזק שגורמים העורבים למינים אחרים", טענה אלמה, "אין נתונים על מספרי העורבים, אך ברור שיש אזורים ומקומות שבהם אין קונפליקטים בין עורבים לחקלאים. לכן אין הצדקה למדיניות כוללת של דילול או כזאת שאינה מאפשרת טיפול בעורב פצוע". אלמה הוסיפה, שרשות הטבע והגנים לא בחנה חלופות להתמודדות עם התפשטות העורבים, שעליהן ממליצים מרזלוף וארגונים למען בעלי חיים. לדבריה, יש אמצעי הפחדה והטרדה לא-קטלניים, שמפריעים לקינון העורבים.

מרזלוף סבור, שהמקרים שבהם עורבים גורמים לצמצום אוכלוסיות של חיות בר הם היוצאי דופן. "לפעמים תולים בעורבים את האשמה לטרף הנרחב, פשוט בגלל שהם בולטים כל כך", כתב במאמר. מרזלוף הדגיש שמדיניות השמדה רחבת היקף לא הוכיחה עד היום את עצמה. "להרוג את העורב זה להרוג את השליח המבשר לנו שצורת החיים שלנו בזבזנית ולא בת קיימא", טען. "אנחנו צריכים לעשות פעולות כמו טיפול נכון יותר באשפה שלנו, שיפחית את המזון הנגיש לעורבים".

עוד כתב מרזלוף, שבשל צמצום השטחים החקלאיים במדינות רבות, עורבים עפים למרחקים גדולים יותר כדי למצוא מזון ומתחרים עליו עם טורפים רבים יותר - דבר שמייצב את מספריהם. "עדיין תהיה אוכלוסייה בגודל בינוני של עורבים, אבל זה מחיר שאנחנו חייבים לטבע ולציפורים המעשירות את תרבותנו ואף נותנות לנו שירותים אקולוגיים", כתב בספרו, בהתייחסו לכך שעורבים אוכלים חרקים רבים וקניהם משמשים גם מינים אחרים של ציפורים.

אלא שבישראל השטחים החקלאיים עדיין נרחבים יחסית וכמויות האשפה בהם ומסביבם גדולות, דבר שמספק מזון רב לעורבים. "אנחנו לא צריכים ניטור כדי לוודא שהעורב האפור אכן גורם נזקים משמעותיים", אמר אקולוג הציפורים ברשות הטבע והגנים, אוהד הצופה. "את הנזקים הללו רואה כל מי שיוצא לטבע. העורבים האפורים פוגעים בשיטתיות בקנים של ציפורים, טורפים צבים, ומונעים מעופות דורסים לאכול".

להפחית נזקים

הצופה טען שהנחיות הרשות הן בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי, אך עדיין הכרחיות לוויסות האוכלוסייה מאחר שאוכלוסיית העורב האפור בישראל היא הצפופה בעולם. קשה לנו לשנות את הרגלי החקלאות ולטפל בכל בעיות הפסולת, אבל חובה עלינו לנסות להגן על המעט שנותר מהטבע. למי שיש פתרונות אחרים, שיציע. אף אחד מאתנו לא נהנה מזה".

"המטרה שלנו היא להפחית את הקונפליקט בין חיות בר לחקלאים", הסביר האחראי על טיפול בנזקי חקלאות ברשות, ד"ר סיימון נמצוב. "אחרת, חקלאים יקחו את החוק לידיים וישתמשו למשל ברעל שיפגע במינים שונים של חיות בר ולא רק במזיקים. העורבים גורמים נזקים רבים לחקלאות בישראל".

לדברי נמצוב, דילול אוכלוסיית העורבים באופן נכון ובעיתוי מתאים, מצליח להפחית נזקים לחקלאות: "השוויתי בין מקשת אבטיחים שבה היו מלכודות לבין מקשה ללא מלכודות, ומצאתי שבמקשה עם המלכודות היו הרבה פחות נזקים לאבטיחים".

בגישה שונה מעט מחזיק הצפר גדעון פרלמן, מהתחנה לחקר ציפורים נודדות של החברה להגנת הטבע בירושלים. לדבריו, "יש אזורים, כמו צפון הנגב, שבהם העורב אכן פוגע בחיות בר אחרות ויש הצדקה לדילול. אך באזורים עירוניים, לא מצאתי הוכחות לכך שמספרי העורבים גדלו. גם באזורים ים תיכוניים, לא ראיתי שהתרבות העורבים השפיעה על חיות הבר, יותר מאשר התרבות של ציפורים אחרות".

לטענת האדריכלית אלמה, "החובה האתית שלנו היא לאפשר את קיומם של העורבים בתנאים שהאדם כפה עליהם, עד שנצליח למצוא דרכים לתקן את האיזון שהופר. על הרשות להפנות משאבים לבדיקה של חלופות לא אלימות, לשתף פעולה בעניין עם חוקרים נוספים בחו"ל ובינתיים להפסיק שימוש באמצעים כמו ירי לתוך קנים, מניעת טיפול בפצועים או הצבת מלכודות באתרים שבהם אין קונפליקט עם העורב".



עורבים במלכודת ליד היישוב משואות יצחק. ''להרוג עורב זה להרוג את השליח המבשר לנו שצורת החיים שלנו בזבזנית''. תצלום: קובי סופר / רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו