שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מסילות ונפש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קציעה עלון

אל ארץ הגומא אהרן אפלפלד. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 222 עמ', 88 שקלים

בתמונה הטעונה הזאת נגמר ספרו החדש של אהרן אפלפלד. הפסקה כולה משוחה אירוניה אכזרית: ציפייתם ושמחתם של היהודים לבואה של הרכבת המיוחלת מעוררת בנו חמלה ולעג מר. אנו, הקוראים, יודעים היטב לאן מובילה הרכבת ומה יהא גורלם של היהודים הללו. פרוזה שמדברת ישירות אל תוך תיבת התהודה של אירועי העבר היא סממן אופייני לסיפורת האפלפלדית, הנתונה בתוך מקלעת חוטים היסטוריים, חוץ-ספרותיים, המעניקים לה את משמעותה הסופית, החותמת. תמונה דומה מופיעה למשל בסיום הנובלה "באדנהיים עיר נופש" (שהוצגה זה לא מכבר בתיאטרון הקאמרי), שבה עולים היהודים בשמחה וצהלה לרכבת המובילה אל האין. בעוצמת ההישענות על מקור חוץ-טקסטואלי בספרות הישראלית כיום, כמעט שאין דומה לאפלפלד. וקוראים שאינם יודעים דבר על השואה, לא יצליחו לעמוד על משמעותן המלאה של רבות מיצירותיו.

ההתנגשות החזיתית בין תמימותם קורעת הלב של היהודים ("לא נשכחנו?", "סוף סוף הגיעה") לידיעה המצמיתה מועצמת בקולו של המספר: צפירת הרכבת מוגדרת "חגיגית", וכניסת הרכבת לתחנה ממוסגרת כאירוע, "טקס" העומד להיפתח; כך מחדיר אפלפלד אד כבד של מיתוס דמוני, שטני, אל מעשה הרצח ההמוני העומד להתחולל.

ברגעים אלה, רגעי הסוף של הספר, הגיבורה שלו, היהודייה המתבוללת טוני, אינה נוכחת. היא נבלעה ונעלמה זה מכבר, כפי הנראה ניצודה במצוד הגדול שערכו הנאצים ביהודים. בתחנת הרכבת מצויים בנה, רודי, ובת זוגו היהודייה ארנה, שניים מ-16 היהודים הממתינים.

נקודת ההתחלה של הרומן מוצאת את טוני ורודי בסוף הקיץ של 1939, במסע משותף, חסר תוחלת, אל הוריה הקשישים של טוני שנותרו בהרי הקרפטים. טוני נישאה בגיל צעיר לאוגוסט, הנוצרי-אוסטרי, והתנתקה לחלוטין מהוריה. מאז לא ראתה אותם ולא השיבה למכתביהם. אולם כמעט מיד לאחר החתונה החלו גילויי אלימות וטוני עזבה את בעלה. היא נותרה לבדה עם אישיותה הבעייתית, בנה הרך ומחזריה המרובים. השיבה הביתה, המוגדרת על ידי טוני עצמה כקפריזה בלתי מוסברת וכ"שיגיון", מובנת על ידינו דווקא כניסיונה הנואש של טוני להתמודד עם רוחות הזמן האנטישמיות והחסלניות שפשטו וחדרו אל נפשה הסוערת. החזרה הביתה, אל מראות הילדות, מהדהדת את המפגש המזומן לכולנו עם המוות. רודי הצעיר, בן 16, מתחיל את המסע כשהוא דומה מאוד לאביו הגס, הבז בכל לבו לאם היהודייה, אולם אט אט מגיחה יהדותו מחביונה והוא מסיימו כיהודי לכל דבר - על גורלו הכתוב מראש כיהודי באזורי הקרפטים של 1940.

הרומן "אל ארץ הגומא" פורסם בגרסתו הראשונה בתחילת שנות ה-90 בכתב העת "בצרון", והוא חולייה סמלית חשובה בקורפוס העצום של אפלפלד. בספרו "קינת היחיד ונצח השבט" (כתר, 1996), המוקדש כולו לחקירה נמרצת של המכלול הספרותי שיצר אפלפלד, כתב החוקר יגאל שוורץ בפרק העוסק בטופוגרפיה: "שני המחוזות הגדולים הם המחוז המרכז-אירופי, שאקרא לו כאן, בעקבות אפלפלד, 'ארץ הגומא', והמחוז הארץ-ישראלי".

"ארץ הגומא" הוא אם כן מחוז מפתח גיאוגרפי במפה המנטלית הגדולה שמשרטט אפלפלד זה עשרות שנים. אולם, הן מחוז הגלות של "ארץ הגומא" והן המחוז הארץ-הישראלי אינם מציעים כל ישועה: "לפתע תפש רודי מה שלא תפש כל השנים. המחזר האחרון, הקשיש, עזר לה להימלט מן הכלא שהיתה כלואה בו, אבל החופש היה מדומה". הכלא שהגיבור האפלפלדי נתון בו תדירות הוא תמיד כלא רב שכבתי: נפשי-אישי וריאלי (אירופה כולה נהפכה לכלא בעבור היהודים במלחמת העולם השנייה), או רדוף זיכרונות עבר שאי אפשר להשתחרר מהם.

גם תבנית המסע-העקר היא מצורות היסוד האפלפלדיות (למשל, בספרו "ליש", שבו המסע לארץ ישראל מסתיים בקול ענות חלושה), ורבים מגיבורי ספריו מוצאים את עצמם הולכים אל הריק, בדרך המתגלה לפתע כמעגלית, ללא מוצא, ואינם מסוגלים להינצל אל חוף מבטחים כלשהו. המוות הרוחני, עוד קודם לפיסי, אוכל בהם בכל פה, ובסופן של יצירות רבות אנו מתבוננים, מבועתים, בגיבורים שנפשם אוכלה עד תום. אפלפלד בעצמו כתב ש"אין ספק כי המלחמה הקהתה, עיוותה ואינני מהסס לומר השחיתה את הנפש" ("מסות בגוף ראשון", הספרייה הציונית, 1979), וציין גם את נכות הרוח היהודית שיצרה התשוקה להידמות לאחרים ההגמונים, שהתחוללה עוד לפני השואה.

במובן זה, חושף מכלול היצירה של אפלפלד בפיכחון, באומץ ובבהירות בלתי רגילים את רפרטואר התוצאות וההשפעות הנפשיות שמחולל מעגל הקסמים ההרסני הכרוך בחיים הנחווים תחת מטען סטיריאוטיפי כבד. ב"אל ארץ הגומא" חוזרים הן טוני והן רודי מן ההתבוללות הכמעט מוחלטת אל היהדות, בצעד המוביל למותם. כך, למרות הכל, מצליחה דווקא הזהות היהודית לעגן בחוזקה דבר מה כאוטי ומבולבל במעמקי הנפש הרדופה.

עבודת הדוקטורט של קציעה עלון עוסקת ביצירתו של אהרן אפלפלד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ