שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אלכס פרגוסון מנהל את מפעל התארים של מנצ'סטר יונייטד

אלכס פרגוסון יכול להיות מנכ"ל חברת-על, ראש ממשלת בריטניה או גנרל, אבל למזלה של מנצ'סטר יונייטד הוא בחר להיות מאמן כדורגל. ביום רביעי יתייצב פרגי למשחק שילמד אותנו אם הוא המאמן הגדול ביותר בכל הזמנים

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנשיל פפר
אנשיל פפר

סקרים קובעים: אחד מכל עשרים אנשים על כדור הארץ הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד. 340 מיליון איש, שהופכים את היונייטד לקבוצה עם מספר האוהדים הגדול בתבל. חלקם הצטרפו לכת האדומה בתקופת הזוהר הראשונה של הקבוצה, בשנות ה-50 וה-60, אך רובם המכריע התחילו להעריץ את הקבוצה רק כשהפכה לווינרית הגדולה בתחילת שנות ה-90. ועל המהפך הזה, שקצר מאז 11 אליפויות באנגליה (באחרונה שבהן זכתה בשבת), ושני גביעי אירופה לאלופות (שאליהם עשוי להצטרף ביום רביעי גביע נוסף) חתום איש אחד: מנג'ר הקבוצה ב-23 השנים האחרונות, אלכס פרגוסון.

בשביל הנערים התולים צעיף אדום מעל מיטתם ברחבי העולם, הפנים האדומים של פרגוסון והמבטא הסקוטי שלו, הם הסמל לשאיפה של הקבוצה למצוינות ולניצחונות. אבל בשביל רבים אחרים, הם סמל לדורסנות. בצד הנפגעים נמצאים אוהדים ותיקים, שראו את קבוצתם הופכת לתאגיד כלכלי מנוכר, שחקנים צעירים וותיקים שהוקרבו על מזבח המועדון, קבוצות כדורגל שראו כיצד פרגוסון חוטף להם מתחת היד כישרונות שטיפחו במשך שנים, ועיתונאים שנתקלים בחומת הברזל שהוקמה מסביב למועדון.

מנכ"ל קשוח

עד שכשלה בחצי גמר הגביע האנגלי לפני כחודש, רבים דיברו על היונייטד כעל הקבוצה הראשונה באירופה שתזכה בכל חמשת התארים שעליהם התמודדה, באנגליה, באירופה ובעולם. היומרה הזאת מדגישה את המעמד שאליו הביא פרגוסון את מנצ'סטר ואת המעמד שאליו מנצ'סטר הביאה את פרגוסון. הוא השליט הבלתי מעורער של הקבוצה: בגיל 67, רק פרגוסון יבחר את מועד הפרישה של פרגוסון.

הוא מעולם לא נחשב לגאון בטקטיקה של הכדורגל. ההצלחה שלו באה מיכולתו להפוך מיליונרים בני עשרים שנוהגים בפרארי, לקבוצה מגובשת וממושמעת. כישורי הניהול והכריזמה שלו היו יכולים להפוך אותו למנכ"ל מצליח, אבל הוא גדל בכדורגל. אביו, פועל קשוח במספנה על הנהר קלייד בגלזגו, אימן אותו במגרש המקומי. כמנהל מצוין הוא מזהה את הפוטנציאל שטמון בעובדים שלו, מתמרן אותם לעשות בדיוק מה שהוא רוצה, ומפיק מהם את המרב. הוא ווינר עם ראייה ארוכת טווח, שהצליח לשמר את הישגיו גם כששחקנים בולטים עזבו את יונייטד.

מימין: זה המתכנה 'המיוחד'; משמאל: המאמן המעוטר של מנצ'סטר יונייטד (תצלום: רויטרס)

כבר מימיו הראשונים כמנג'ר של איסט-סטירלינגשייר הקטנה בסקוטלנד ב-1974, הוא כונה "Furious Ferguson", פרגוסון הזועם. אחרי פחות מארבעה חודשים עבר לסט. מירן, והצעיד אותה מתחתית הליגה השנייה אל הליגה העליונה. השיטה ששירתה אותו לא השתנתה עד היום: הוא הרכיב קבוצה משחקנים צעירים, שמהם דרש הקרבה ונאמנות עיוורת.

ב-1978 עבר לאברדין, ובתשע עונות זכה עמה בשלוש אליפויות. ב-1986 קראה לו קבוצה שידעה 20 שנים של אכזבות: מנצ'סטר יונייטד. במשך שש שנים הוא לא הצליח לשנות את גורלה, למרות התקדמות מסוימת בליגה. ב-1989 שרו לו האוהדים: "שלוש שנים של תירוצים, וזה עדיין אותו זבל. ביי ביי פרגי". הגביע שבו זכה ב-1990 נחשב לקרש ההצלה שלו, והוא נשאר בקבוצה. כעבור שנתיים רכש מהאלופה לידס את אריק קנטונה הצרפתי, והאליפויות התחילו לזרום.

את גאונותו בניהול בני אדם הוכיח כשצירף שחקנים ותיקים שנודעו כבעייתיים, כמו קנטונה, אך תחתיו הפכו לצוות מגובש. אולם פרגוסון מזוהה בעיקר עם טיפוח של שחקנים צעירים. הוא מפעיל עליהם את כל קסמיו: מגיע לבתיהם כשהם בני 14, שומר אתם על קשר, ולא משנה אם הם כבר מחויבים לקבוצות אחרות. הוא מוצא כל פרצה חוקית ומנטלית כדי לגנוב את השחקן. כך עשה עם פדריקו מאצ'דה, עוד לא בן 18 וכבר חתום על שערים בדקות האחרונות, שהצילו ליונייטד את העונה. פרגוסון העלה את חמתה של לאציו האיטלקית, שטיפחה את מאצ'דה מאז היה ילד, כשמימן את העברת משפחתו של הנער לאנגליה.

פוליטיקאי גאוותן

מימיו הראשונים כשחקן בליגה הסקוטית, ידע פרגוסון לעבוד עם עיתונאים. לאלה מביניהם שאהב סיפק סיפורים, את האחרים נידה. כששיחק בפלקירק, סירב להתייצב לתמונה הקבוצתית, כי הצלם צילם אותו בעבר בצורה לא מחמיאה.

באמצע שנות ה-90 הודיע לעיתונאים: "אני כבר לא זקוק לכם". הקבוצה עברה ממתקן האימונים הישן הפתוח לצופים, "הצוק", אל "מבצר קרינגטון" הסגור. "זה כדי לשמור שהמזדיינים מהתקשורת לא ייכנסו", הסביר. בסוף כל משחק הוא מתראיין קצרות לערוץ הטלוויזיה בלוויין, השייך לקבוצה MUTV, ולא מדבר עם העיתונות המודפסת. מרבית כלי התקשורת הגדולים היו מנועי כניסה למועדון לתקופה מסוימת. הדיילי מירור והדיילי מייל הוחרמו במשך שנים. הבי-בי-סי לא זוכה לשיתוף פעולה, כי פרגוסון משוכנע שתאגיד השידור מלא באוהדי ליוורפול.

עוד יום בהיסטוריה של סר אלכס פרגוסון (תצלום: AP)

כשעיתונאי כותב ידיעה שאינה לרוחו, פרגוסון נותן לו את טיפול "מייבש השיער": מקרב אליו את פרצופו וצועק עליו ממרחק סנטימטרים בודדים. בחדר ההלבשה מקבלים גם השחקנים את הטיפול הזה, אבל כלפי חוץ פרגוסון מגן על שחקניו כמו לביאה על גוריה. כשבמשחק ב-2004 שלח וויין רוני יד אל פניו של בלמה הישראלי של בולטון, טל בן חיים (שהתמוטט תיאטרלית), הוא התפרץ על העיתונאים בצעקות רמות: "כל הזמן אתם מתעסקים ברוני, למה אתם לא תוקפים את בן חיים המזדיין?"

מהמר מנותק

כשהגיע לקבוצה, גילה פרגוסון תרבות שתייה מפותחת בקרב השחקנים והוא הכרית אותה. אבל לתחביב אחר של השחקנים דווקא הצטרף בחדווה. מצעירותו היה מהמר כפייתי, והתעשרותו רק האיצה זאת. בנסיעות של הקבוצה התנהלו משחקי קלפים סדרתיים, לפעמים על אלפי ליש"ט. בכל יום הימרו על סוסים. שחקן צעיר שגדל ביונייטד, קית גילספי, טען שהתמכר להימורים אחרי שפרגוסון השתמש בו מדי יום כנער שליחויות לדוכן ההימורים.

ב-1997 העמיק את מעורבותו בתחום, כשרכש את סוס המרוץ הראשון שלו. כשיונייטד נקלעה להפסדים, חברי הנהלה התלוננו על כך שהוא מבזבז יותר מדי זמן על סוסיו. לכעס הצטרפו אגודות האוהדים, שטענו שהמועדון בעל התודעה הפועלית-המקומית, הפך לכלי משחק בידיהם של מיליארדרים. על פרגוסון, שבעבר ידע לשמור על קשר הדוק עם האוהדים, הם אמרו ששכח באיזה צד הוא אמור להיות, כשמחירי הכרטיסים עולים באופן תלול.

ב-1999, כשרשת סקיי של רופרט מרדוק ניסתה לרכוש את המועדון, פרץ מרד של אוהדים נגד העסקה. פרגוסון לא התייצב לצדם. ב-2005 רכש המיליארדר היהודי מפלורידה, מלקולם גלייזר, את המועדון ב-570 מיליון ליש"ט. האוהדים שוב התמרדו: איך אמריקאי, שאפילו לא מגיע למשחקים, יכול להפוך לבעל הבית? פרגוסון סומן כמשת"פ ורבים מהאוהדים הוותיקים נטשו את יונייטד והקימו מועדון חדש בבעלותם, בשם "יונייטד אוף מנצ'סטר". לכל משחק של הקבוצה מגיעים אלפי אוהדים והיא כבר הצליחה לעלות שלוש ליגות. עכשיו היא רחוקה רק 7 ליגות מהיונייטד המקורית

ב-2001 הודיע פרגוסון שיפרוש בסוף העונה, אבל אשתו ובניו, שידעו שאין לו חיים בלי כדורגל, לחצו עליו להודיע שהוא חוזר בו. עכשיו, כשבארונו יותר מ-40 תארים, מעמדו של פרגוסון כמאמן המוכר, המוצלח, ואולי גם הפופולרי ביותר בעולם, לא מוטל בספק. והוא עדיין חש שיש לו הרבה להשיג. למרות הקוצב שהושתל בלבו הוא ממשיך לעבוד בכל הכוח, וחברי ההנהלה לא מוכנים לוותר עליו. הם זקוקים לדורסנות שלו והוא נותן להם אותה בחפץ לב, תוך שהוא מקים עליו שנאה עצומה מצד שאר עולם הכדורגל. ואולי זאת האכזבה של חייו: שאמנם הוא עלה על הישגיו של המנג'ר האגדי של יונייטד משנות ה-60, מאט בזבי, אך לעולם לא יהיה אהוב כמוהו. זה מחיר ההצלחה שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ