שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מירב ארלוזורוב חוזרת לקרב תל שאמס במלחמת יום הכיפורים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מירב ארלוזורוב

את השירות הצבאי שלי עשיתי ככתבת "במחנה". נהניתי מכל רגע. היחידה היתה קטנה, אינטימית ונטולת מאבקי אגו (להבדיל מגלי צה"ל, למשל). כחיילת צעירה מעולם לא חוויתי השפלה - הכותפת שעליה התנוססו המלים "כתבת צבאית" הקנתה לי כבוד גם מקצינים בכירים מאוד. התוודעתי לצבא מכל צדדיו: טסתי עם הרמטכ"ל במסוק שלו, צעדתי עם חיילי הצנחנים בתרגיל לילי, עקבתי מג'יפ הבקרים אחר תרגילי שריון אוגדתיים, הסתובבתי בשטחים, ריאיינתי גנרלים.

אהבתי את הכתיבה, אהבתי את הצבא ואהבתי גם את הפרויקט המיוחד שהוטל עלי: פרויקט מורשת קרב. מדי חודש הייתי מספרת את סיפורו של קרב שהתחולל שנים קודם לכן, באותו חודש. גוללתי את סיפורם של כמה קרבות עלומים אך מרתקים, עד שהגעתי לחודש אוקטובר, החודש של מלחמת יום הכיפורים. "איזה קרב היה במלחמת יום הכיפורים, שעדיין לא כתבו עליו?" שאלתי את הקצין במה"ד (מחלקת הדרכה) היסטוריה, שסייע לי בפרויקט. "למה שלא תכתבי על הקרב בתל שאמס?" השיב הקצין.

עד היום אני תוהה מדוע הפנה אותי, חיילת צעירה הכפופה לכללי הפרסום הנוקשים של הצבא, דווקא לקרב הזה. הוא היה צריך לדעת שהצבא לעולם לא יאפשר לי לפרסם את סיפורו. לכאורה, היה זה קרב צדדי שניהלה פלוגת טנקים אחת ברמת הגולן ושהסתיים עם כמה חיילים הרוגים. אבל הוא קיפל בתוכו את ההתפרקות הערכית והפיקודית שחווה צה"ל במלחמת יום הכיפורים, ולכן היה גם אחד הקרבות היחידים באותה מלחמה, שנבחנו על ידי ועדת בדיקה פנימית שהקים הצבא.

זה היה קרב קטן, אבל נקשרו בו שמותיהם של כמה מהלוחמים והמפקדים המפורסמים ביותר בתולדות צה"ל - יוסי בן חנן, יאנוש בן גל ויוני נתניהו ז"ל. הוא גם העלה סימני שאלה קשים. בתחקיר שערכתי, גיליתי את המורכבות הרבה של הקרב בתל שאמס. אבל את הסיפור הזה, אחרי שבועות של עבודה ושיחות עם עשרות מרואיינים, הצבא גנז לי. עד המלה האחרונה.

שנתיים אחר כך, כשהייתי כתבת צעירה ב"חדשות" וצה"ל שוב לא יכול היה להשתיק אותי, שלפתי את המחברות מהצבא וכתבתי את סיפור הקרב. זו היתה הסתערות של טנקים על תל בצד הסורי של הגבול, לאחר שקרבות הבלימה בגולן הסתיימו וצה"ל החל להתקדם לעבר דמשק. את ההסתערות, באמצע היום, כשהכוח חשוף לחלוטין לטילים הסוריים, הוביל יוסי בן חנן.

לחיילים היו טענות קשות. הם סיפרו על משבר אמון מתמשך עם בן חנן, ואמרו שחשו כי הוא הוביל אותם לקרב התאבדות ללא צורך. את ההסתערות קטע מטח טילים עז, טנקים שלא נפגעו מיהרו להימלט מהמקום כשצוותיהם נוטשים מאחור טנקים פגועים, חברים פצועים או הרוגים וגם את מפקד הכוח, שהיה פצוע קשה. בן חנן גילה יכולת תפקוד מופלאה. למרות פציעתו הקשה עלה על רשת הקשר, דיווח כי נפגע וננטש במעלה התל ואף סייע לפקד על המבצע לחילוצו - מבצע אמיץ של חיילי סיירת מטכ"ל בפיקודו של יוני נתניהו, שעלו על התל החשוף תוך סיכון חייהם.

אבל בכך לא הסתיים הסיפור. כשבועיים לאחר שוך הקרבות, הופיע אב מודאג בחטיבה של יאנוש בן גל, שהקרב התנהל בפיקודה, ואמר שהוא מחפש את בנו, שלא יצר עמו קשר זה שבועות. התברר שלצה"ל אין מושג היכן נמצא הבן האובד. רק לאחר שהאב שב ונידנד נזכר מישהו, שבעצם לא רק הטנק של בן חנן נפגע בתל שאמס. מרחק עשרות מטרים ממנו היו עוד טנקים שנפגעו, אך אנשיו של נתניהו שסיכנו את חייהם כדי לחלץ את בן חנן לא התבקשו לבדוק אם נותר בהם מישהו, חי או מת.

גופתו של לפחות אחד מהלוחמים בקרב, בנו של אותו אב מודאג, חזרה חבושה, דבר שעורר את החשד שמא נפל בידי הסורים בעודו בחיים.

עבודת התחקיר שלי על הקרב התמשכה, שלא בכוונה, כשנתיים. פגשתי את האב המודאג, שעקשנותו חשפה את המחדל שהיה בקרב ואחריו, ואף הביאה להקמת ועדת הבדיקה. פגשתי חיילים שגם אחרי 15 שנה מצפונם ייסר אותם על נטישת חבריהם ומפקדם. והעיקר, בהכנת התחקיר נתקלתי, לראשונה, במסכת הלחצים הכבדה שמלווה את העבודה העיתונאית. היא החלה בלחצים של בן חנן, שביקש לא לפרסם את התחקיר, והגיעה להיתקלות, פיסית ממש, עם יאנוש בן גל, שחטף מידי את מכשיר ההקלטה ובמשך שעה ארוכה המטיר עלי קללות.

הייתי בסך הכל בת 21, והכתבה על תל שאמס היתה בית הספר שלי לעיתונאות. עוצמת הלחצים, הצורך לטפל בנושא רגיש, עדין וטעון מאוד, ההתמודדות עם הצד הפוגע שקיים בעבודה העיתונאית - והצורך להמשיך בכל זאת. וגם תהליך בניית הסיפור, כשכל המאפיינים של דרמה טובה נמצאים בידיך, וצריך לדעת איך לארוז אותם כדי לא להגיע להגזמה, בלי שאחד מהם ילך לאיבוד. כל אלה היו בסיפור הקרב על תל שאמס, ולכן הוא גם המרגש ביותר שפירסמתי.

מירב ארלוזורוב היא עורכת עמודי הדעות ב-TheMarker

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ