בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכות הדיבור לדעת

פעם ארמית היתה השפה השלטת במזרח התיכון. היום רק מעטים יודעים לדבר אותה. בגוש חלב מתכנסים זה כמה חודשים תלמידים מהעדה המרונית, כדי לחזור ולהשתמש בשפת אבותיהם

תגובות

• במזרח התיכון יש כמיליון דוברי ניבים שונים של ארמית - בעיראק, סוריה, לבנון וטורקיה • בישראל רק כעשרים דוברי ארמית כשפת דיבור • עוד 60 ילדים ובני נוער לומדים את השפה

בחדר קטן וקריר, מתחת לכנסייה הנוצרית-מרונית בגוש חלב, מתקיימים מדי יום שישי בצהריים שני שיעורים של שעה. התלמידים הם תלמידי בית ספר יסודי, כולם בני העדה. כשראו את המשתתף הנוסף בשיעור, לפני כמה שבועות, הסביר להם המורה אמיר: "יומונו אית לן אורחא דספר יומא". אחר כך וידא שכולם הבינו, ש"היום יש לנו אורח מהעיתון".

מאז ספטמבר האחרון מתקיימים שם שני שיעורים, אחד לכל קבוצת גיל, ועוד שיעור עם קבוצת מבוגרים. זה לא עוד חוג של אחר הצהריים, זו פעילות עם שאיפות חברתיות מרחיקות לכת. יוזמי השיעורים, שני אחים למשפחת חלול (רישא), שאדי ואמיר, שואפים לשנות את המציאות. הם רוצים שהשפה הארמית, שפת אבותיהם, לא תמות.

הכיתה צנועה. שולחנות ולוח מרוכזים בחלק קטן של החדר הענק, דגל ישראל מוצנע בפינה. על הקיר מפה של האזור לפני הכיבוש המוסלמי: ארם צובא (בקעת הלבנון עד החרמון) ארם דמשק, ארם נהרין (נהריים, מסופוטמיה). פעם כולם היו ארמים.

תאופיק, תלמיד כיתה ד', מתייצב בכיתה ראשון, 20 דקות לפני הזמן. שאדי קורא לעברו "שלומא", ברכת השלום בארמית. תאופיק משיב באותה מטבע, והשיחה עוברת מיד לערבית. "אנחנו רוצים לחזור להשתמש בשפה שלנו, של אבותינו, של המשיח. זו השפה שלנו, הארמית, לא הערבית", מסביר תאופיק בערבית.

על הקיר תלויים טקסטים וטבלה המכילה את האותיות בשלוש השפות - ארמית, ערבית ועברית. הקהילה הארמית בשוודיה - כן, כן, דווקא שם יש קהילה פעילה מאוד - היא ששלחה את החומרים. חומרי הלימוד שמשמשים בשיעורים בשוודיה מאפשרים את הלימודים פה.

"זאהי אית לה כתבא", נכתב על הקיר, זאהי יש לו ספר. וגם: "גאיא שתא חלבא", גיא שתה חלב, ו"בבא סגי רוחם מוזו", התינוק מאוד אוהב בננות. הדמיון בין הארמית לבין בנות דודותיה, הערבית והעברית, רב.

ארמית היא שפה עתיקה, שהיתה שגורה על לשונם של כל תושבי האזור המכונה היום "המזרח התיכון", עוד באלף הראשון לפני הספירה. בשלבים מסוימים היא היתה הלינגואה פרנקה: השפה הבינלאומית, הדיפלומטית, ששימשה בני לאומים שונים.

השחיקה הגדולה של הארמית החלה לפני יותר מאלף שנה, לאחר הכיבוש הערבי-המוסלמי של המאה השביעית. הערבית התחילה אז לדחוק את רגלי הארמית, אבל במובלעת האחרונה שלהם, בהרי הלבנון, הצליחו המרונים לשמר את השפה דורות על דורות. המובלעת נותרה חופשית ועצמאית עד 1305, אז נכבשה על ידי הממלוכים והחל תהליך ההתנוונות של השפה.

בתפר שבין הגליל למה שלימים הפך להיות דרום לבנון, היו חמישה כפרים מרוניים. בני משפחת חלול (רישא) הגיעו בסוף המאה ה-16 לבירעם, הדרומי ביותר בין החמישה והיחיד שנכלל בשטח המנדט הבריטי. הם חיו בדו קיום שברירי ביותר עם שכניהם השיעים, הסונים והדרוזים.

עד סוף המאה ה-19 דיברו בבירעם ארמית מדוברת. עד 1925 עדיין למדו ארמית. ב-1948 גורשו תושבי הכפר על ידי ישראל (למשך שבועיים, הבטיחו, פרק זמן שהפך לנצח, למרות פסיקת בג"ץ). התושבים נפוצו ברחבי הארץ. קהילה לא קטנה התקבעה בכפר הסמוך, גוש חלב, אחרים גרים בחיפה, ביפו, בכפר מכר ובנצרת.

הארמית קפאה כשפת קודש. לולא מאמץ של בני הקהילה, גם בכנסייה היתה הערבית דוחקת אותה החוצה. כעת מתרחש תהליך הפוך: בפברואר האחרון שרו תלמידיו של מרון הקדוש, מייסד הכנסייה המרונית, את תפילת "אבינו שבשמים" בארמית, לא בערבית. צעד ראשון.

"אנחנו באותו מצב של היהודים לפני החייאת העברית", הסביר חלול. "היהודים בצפת ובטבריה דיברו ערבית, ואנחנו מדברים ערבית. אנחנו מעוניינים להחיות את השפה והמורשת הארמית עד כדי דיבור. כמו שהיהודים מדברים עברית, הערבים משוחחים בערבית והצ'רקסים מדברים בשפתם, גם אנחנו רוצים לדבר בשפתנו. זו גם היתה השפה של ישוע המשיח וצריך לשמר אותה, כדי שנוכל להמשיך להתקיים. בלי שפה אין עם", הוא אמר.

שאדי הוא איש עסקים ואחיו אמיר, המורה העיקרי לארמית, עובד בהיי-טק. בתחילת השנה הם גבו 50 דולר מכל תלמיד. ההוצאות האחרות עליהם. אבל הם חדורי מוטיווציה, למרות הקשיים.

חיידק הארמית חדר לדמו של אמיר בשיעורי הדת בכנסייה, אז למד עם קרוב משפחה את הא"ב הארמי. הם רצו להתכתב ביניהם בלי שאחרים יבינו, והחלו להעביר זה לזה פתקים בערבית מדוברת, שנכתבו אותיות ארמיות. "התכתבתי אתו באותיות ארמיות, ואז קראתי ספרים ודרך האינטרנט התוודעתי לקהילות בגרמניה ובשוודיה. אחר כך התחלתי ללמד כעוזר של כוהן הדת שלנו, שחזר מלבנון", הוא אמר.

למאמץ של שאדי ואמיר, שבני הקהילה בגוש חלב שותפים לו, יש משמעויות פוליטיות רגישות. לימוד ארמית עשוי להתפרש כהתרחקות מן הערביות. אם פעילות כזאת היתה מתרחשת בלבנון, סביר להניח שהיא היתה סופגת מנה הגונה של ביקורת, בלשון המעטה.

בישראל אין זה כך. ראשית, לימוד הארמית אינו מאיים על הרוב היהודי, ושנית, החופש היחסי של בני העדה גדול יחסית. למרות זאת חלול זהיר מאוד בדבריו, משום שהוא יודע שעלולים לקום מתנגדים למאמציו. "דברי אינם נגד הערבים ואני לא מדבר בשם אף אחד אחר, לא בשם הקתולים ולא בשם עדות אחרות", הוא אמר. "אני רק מספר את ההיסטוריה, מתאר את העובדות שמוסוות היטב בספרי הלימוד של בתי הספר".



שיעור ארמית בכנסייה בגוש חלב. על הקיר תלויים טקסטים וטבלה המכילה את האותיות בשלוש השפות - ארמית, ערבית ועברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו