בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | פצעי ישו והציונים

תגובות

הציונים, כך סיפר באחרונה לקוראיו העיתון הממשלתי הסורי "אל-ת'ורה", שפכו את דמו של ישו ועלזו למראה פצעיו שותתי הדם: "תחת עננים שחורים שהפיצה הישות הציונית, מתייסרות ירושלים ומדינות ערב הפצועות בייסורים (שראשיתם) ביום שישי העצוב (ושיימשכו) עד יום הדין... מכל פצע צומח פרח אדום המזכיר ליקום את צבע הדם שנשפך ביום שבו הלך ישו בדרך לגולגלתא, כשהציונים עולזים והנאתם מתגברת נוכח פצעיו השותתים... אלה העוטים לבוש אדם אינם אלא זאבים פוערי פה ובעלי שיניים חדות, (אשר) נוטרים טינה חבויה לישו (אף על פי) שסלח להם וביקש מחילה עבורם... צריחי המסגדים ופעמוני הכנסיות... עורכים להם אזכרה מדי יום, כדי שלא יישכח שדם ערבי, מוסלמי ונוצרי לא הרווה את צימאונו של הזאב מאז ההליכה לגולגלתא ועד היום" (תרגום: ממר"י).

מעבר לסלידה שמעורר טקסט זה, שהוא דוחה במיוחד אפילו בשביל עיתון ממשלתי סורי, ראוי לשים לב לשימוש שנעשה כאן במונח "ציונים". לעתים קרובות נאמר שאנטי-ציונות אינה בהכרח אנטישמיות. נכון - לא בהכרח. שלילת זכותו של העם היהודי לבית לאומי היא אמנם עמדה פסולה מבחינה מוסרית, אולם אין זו בהכרח אנטישמיות. גם מי ששולל את זכותו של העם הפלסטיני לעצמאות נוקט עמדה פסולה, אך אינו בהכרח גזען. אולם בעוד שלא כל שלילה של הציונות היא אנטישמיות, כל מי שעיניו בראשו יודע עד כמה נפוצה היום התופעה של האנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות. במקרה שלפנינו, כמו במקרים רבים אחרים בעולם הערבי, אין אפילו מסווה של ממש: יש אנטישמיות גלויה וגסה האומרת - לפעמים - "ציונים" במקום "יהודים".

כל זה אינו אומר שאין טעם לחפש הסדר מדיני גם עם סוריה. הסדרים מדיניים, חלקם מוצלחים, נעשו לא פעם עם משטרים אפלים שעסקו בליבוי שנאה. זהו עניין של מאזן כוחות ואינטרסים. אך מה עם אמינותו של המאבק הבינלאומי נגד גזענות? שום ועידה בינלאומית לא תעסוק בגזענות אנטי יהודית בעולם הערבי. זהו חלק מתופעה רחבה יותר: כל סוגי הגזענות בעולם הערבי ובעולם השלישי בכלל אינם זוכים לקמצוץ מתשומת הלב הבינלאומית המוקדשת לגזענות ולאפליה בעולם המערבי (כולל ישראל, הנחשבת למדינה מערבית "לשם אי-כבוד").

השיח האנטי גזעני התקין-פוליטית נגוע בצביעות. הכל יודעים שבעולם השלישי יש יותר גזענות מאשר במערב, ולרוב - הרבה פחות מאבק בגזענות מאשר במערב (אם כי יש בהחלט אנשים אמיצים, גם במדינות ערב, המנהלים את המאבק הזה). הכל יודעים גם, כי בני העולם השלישי, ולא בני המערב, הם, במרבית המקרים, קורבנותיה של הגזענות בעולם השלישי. הכל יודעים, אבל אסור לומר זאת בחברה מנומסת. הגזענות, שאין דבר אוניוורסלי ממנה, מוצגת באופן שיטתי כתופעה מערבית במהותה - מעין מחלה גנטית של אירופים לבנים. מאחורי רגשי האשמה הפוסט-קולוניאליים, שעליהם נשענת לכאורה גישה נפסדת זו, מסתתרת לעתים קרובות אותה משיכת כתף האומרת - נו טוב, אלה, למה אפשר כבר לצפות מהם. אכן, גם הגזענות המערבית חיה עדיין וקיימת, וזו אחת הצורות הפוגעניות ביותר שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו