בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפשם בכפם

לפני חודש התאבד פליט מאריתריאה. לפני חודשיים התאבד פליט מדרפור. אפשר שהייאוש הכריע אותם. רבים מהפליטים ומבקשי המקלט בישראל סובלים מטראומות, אבל מדינת המקלט שלהם מעניקה להם חוף מבטחים, אבל לא מגלה עניין ממשי בגורלם. אולי, אפילו, להפך

תגובות

כעבור שעתיים לא נותר סימן מהאירוע. הגינה שבשכונת שפירא בדרום תל אביב שוב שקקה חיים. עובדים זרים חזרו אט אט למלא אותה, ילדים שיחקו ורק פח ירוק שניצב למרגלות העץ שבפינת הגינה נשאר כעדות לכך שזמן קצר קודם לכן, בשעה ארבע וחצי, הסתיימו שם חייו של אדם. איברהים מסגינה, פליט בן 28 מאריתריאה, גרר את הפח אל מתחת לעץ, עמד עליו, כרך לצווארו חבל שאותו קשר לאחד הענפים, והתאבד.

מור ריבנר, נער בן 14, שהיה עד להתאבדות, סיפר, "הוא הסתובב הלוך ושוב בחוסר מנוחה ונראה מבולבל. הוא ניגש אלי ועשה סימן של 'מה השעה?' הוצאתי את הטלפון הנייד והוא חטף לי אותו. צעקתי אליו. הוא ניסה להתקשר ולא הצליח ובסוף החזיר לי את הטלפון. אחר כך התיישב על הספסל והתחיל לבכות. פתאום הוא רץ, גרר פח, עלה לעץ ותלה את עצמו".

כנראה לעולם לא נדע למה באמת התאבד מסגינה. האם אלה הטראומות מארץ המוצא? הבדידות? הגעגועים? חיי הפליטות? משיחות עם מכריו עולה תמונה של מצוקה נפשית קשה, שהוחמרה בחודשים האחרונים.

הוא אינו הפליט הראשון ששם קץ לחייו בישראל. בפסח התאבד פליט מדרפור, ולפני ארבעה חודשים ניסה פליט מדרום סודאן להתאבד, אך חייו ניצלו. רבים מהפליטים השוהים בישראל סובלים ממצוקות נפשיות שגרמו טראומות שחוו במקומות שמהם נמלטו, תלאות המסע לישראל ותנאי החיים הקשים כאן. אבל הסיוע הנפשי שהם מקבלים, אם בכלל, הוא מינימלי.

הרשויות מתעלמות לרוב ממצוקותיהם הנפשיות, וארגוני הסיוע מתמקדים בצרכים הקיומיים של הפליטים ואין להם די משאבים כדי להעניק להם טיפול נפשי מלא. אלישבע מיליקובסקי, ממייסדי א.ס.ף - ארגון המספק סיוע הומניטרי ופסיכו-סוציאלי לפליטים ולמבקשי מקלט, אומרת: "אנחנו מנסים לתת תמיכה וליווי לפליטים שמתמודדים עם טראומות ועם הקושי להסתגל למציאות בישראל ולמצב המייאש שבו הם מצויים כאן ללא יכולת לעבוד. אבל הארגון פועל עם משאבים מוגבלים וכוח אדם מצומצם, שרובו מתנדבים, וברור שקשה לנו להגיע לכל הפליטים".

ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) מפעיל מרפאה המעניקה גם טיפול נפשי, הניתן על ידי צוות של שמונה פסיכולוגים מתנדבים. לדברי רן כהן, מנהל המחלקה לפליטים ברל"א, "המערכת הציבורית בישראל צריכה לטפל בפליטים ובמבקשי המקלט ומה שניתן היום הוא התעלמות מוחלטת ממצבם. למרות שישראל צברה ידע רחב מאז קום המדינה בטיפול בטראומה, למשל בנפגעי רדיפות הנאצים, היא עדיין לא מאפשרת לפליטים ולמבקשי המקלט טיפול נפשי".

בנובמבר 2008 פתחו משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית מרפאה לפליטים בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. אבל המרפאה ממוקדת בטיפול רפואי, לא נפשי. ממשרד הבריאות נמסר כי במרפאה, המנוהלת על ידי המשרד, מטופלים 600 בני אדם מדי חודש וכי במקרים דחופים הם פונים לחדרי המיון ומקבלים טיפול ללא תלות בביטוח רפואי. עוד נמסר, כי "על פי הנחיית משרד הבריאות, ניתן לכל אדם במקרים דחופים טיפול רפואי, הכולל גם את בריאות הנפש".

תחום המושב

בישראל חיים כיום כ-17 אלף מבקשי מקלט אפריקאים: 7,000 מאריתריאה, 5,500 מסודאן והשאר מחוף השנהב. בדו"ח מבקר המדינה מ-2008 נמתחה ביקורת על משך הטיפול באלפי הפליטים שחצו את הגבול בסיני מאז 2005. מהדו"ח עולה כי רוב הפליטים ממתינים חצי שנה רק כדי לגלות שבקשתם למקלט מדיני נדחתה.

הטיפול בבקשות שלא נדחו על הסף נמשך כמעט שלוש שנים, שבהן מבקשי המקלט אינם זכאים לשירותי בריאות ורווחה. ההכרה בהם כפליטים - שמעניקה להם מעמד של תושב ארעי בישראל - מוענקת במשורה והיא במגמת ירידה. ב-2005 הוגשו 909 בקשות למקלט ו-11 בקשות אושרו; ב-2006 הוכרו שישה מ-1,348 מבקשי מקלט; ובתשעת החודשים הראשונים של 2007 רק שלושה מתוך 3,000.

עד סוף 2007 הנפיק משרד הפנים אישורי עבודה ל-2,000 מבקשי מקלט מאריתריאה. כך הם יכלו לעבוד באופן חוקי בכל מקום בארץ, אך האישור אינו מקנה גישה לשירותי בריאות. מבקשי מקלט שהגיעו לאחר מכן קיבלו מסמך "שחרור מותנה", שעל פיו מותר להם לשהות באופן חוקי בישראל, רק באזורים שמצפון לחדרה ומדרום לגדרה (לא כולל אילת). המסמך, המכונה "אשרת גדרה-חדרה", הוא פרי מדיניות שקבע ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, יעקב גנות, שנועדה לפזר את הפליטים ברחבי המדינה ולמנוע את ריכוזם באזור המרכז ובעיקר בתל אביב.

תוצאה אחת של המדיניות הזאת היא, שגם מי שבא לתל אביב כדי לבקר חבר מסתכן במעצר. גם במרפאה, אומר רן כהן, "אנחנו נתקלים בפליטים שבשל מדיניות 'גדרה-חדרה' מפחדים להגיע לקבל טיפול פן ייעצרו, ובכאלה שבאים לטיפול עמוסי חרדות ממעצר, כי המרפאה ממוקמת ביפו".

אחד מאלה שהכירו את מסגינה, יוהנס למה-באיו, בעצמו פליט מאתיופיה שהגיע לישראל לפני 12 שנה, אומר כי "למסגינה לא היה אישור עבודה, אלא אשרת גדרה-חדרה. הוא לא עבד בצורה מסודרת שלושה-ארבעה חודשים. הוא לווה כסף מחברים וישן בדירות של מכרים, כי לא היה לו כסף לשכור דירה בעצמו. ראו אותו ישן בגינה כמה לילות".

למה-באיו, שביחד עם חברים הקים את "מרכז הפיתוח לפליטים אפריקאים" (עמותת ARDC), שמפעיל שני מקלטים לפליטים בדרום תל אביב, חושש ש"יהיו עוד התאבדויות. מדיניות משרד הפנים ורשויות ההגירה כלפי הפליטים הולכת ומחמירה וכולם אומרים בצורה ברורה: 'לא רוצים פה פליטים'. אלה מבקשי מקלט, שהמדינה בוחרת להסתכל עליהם כאילו היו עובדים זרים ולהתעלם מהזכויות שמגיעות להם לפי אמנות בינלאומיות, אז למה מצפים? אנשים שנמלטו לכאן מהמשטר הצבאי באריתריאה או מרצח עם בדרפור, מצפים שהם יסתובבו רעבים ללחם ללא קורת גג ולא ישקעו בדיכאון ויפגעו בעצמם? אנשים מיואשים ואומרים 'עדיף למות'. אלה אנשים שנמלטו מכדורי רובה בארץ המוצא שלהם ובגבול בין מצרים לישראל - ובסוף מה? דווקא הקיום בישראל, שהיא מדינה דמוקרטית, שובר אותם. המדיניות הזאת היא כמו אפרטהייד סמוי".

אניס, צעירה מאריתריאה שביקשה שלא להזדהות בשמה המלא בגלל החשש מהרשויות, סיפרה ש"מסגינה היה טיפוס מתבודד ומופנם, שלא דיבר על כלום ולא שיתף. בחודשים האחרונים הוא היה מאוד מדוכא. הוא היה חייב כסף לאנשים מהקהילה והתקשה להתפרנס. אבל לא ציפיתי שהוא יעשה מעשה כזה".

"המעשה שלו מבטא את המצב הנפשי של כל אנשי הקהילה", אומר סלומון, אחד ממנהיגי הקהילה, שאף הוא חושש להזדהות בשמו המלא. "הרבה מהפליטים נמצאים במצב של תסכול, מתח נפשי. כולם מסתובבים סביב עצמם כל היום, מפחדים להיתפס על ידי המשטרה וחיים ברעב ובמתח. הפליטים לא יודעים עברית או אנגלית ורק בתל אביב יש להם קהילה תומכת - כך שמעטים מאלה שמנסים את מזלם מחוץ לאזור המרכז מצליחים להסתדר".

אין אופק, אין עתיד

גם בארגוני הסיוע מספרים כי רבים מהפליטים שרויים במצוקה. "אחרי הטרגדיה שהם עברו במדינות המוצא שלהם ואחרי המסע הארוך שעברו, הפליטים עזובים לנפשם", אומרת מיליקובסקי. "אנחנו שומעים המון על ייאוש, דיכאון, פחד מהמשטרה ומתח רב שהם שרויים בו. ההתאבדות הזאת צריכה לאותת לרשויות שהגיע הזמן להיות יותר אנושיים כלפי הפליטים".

סיגל רוזן מ"מוקד סיוע לעובדים זרים", מפנה אצבע מאשימה למדיניות משרד הפנים, המגבילה את מגוריהם. לדבריה, גם מעסיקים באזור הצפון והדרום מתלוננים שפקידי משרד הפנים מאיימים עליהם בקנסות אם יעסיקו פליטים. "אז מצד אחד מנסים להוציא את הפליטים מאזור תל אביב ולפזר אותם בכל המדינה, אבל מצד שני, משרד הפנים חוסם להם אפשרויות תעסוקה - בצפון ובדרום בצורה מתוחכמת ונסתרת, ובמרכז בצורה גלויה".

מיליקובסקי מטילה ספק ביכולתם של הפליטים לשרוד מחוץ לתל אביב: "עשינו המון ניסיונות לארגן אותם בקבוצות ולנסות לחפש להם מגורים ועבודה בחיפה ובערים נוספות, אבל הקושי אדיר. בערים אחרות בעלי דירות לא מוכנים להשכיר בקלות, כי לפליטים אין יכולת כלכלית לתת ערבות ויש יותר חשדנות כלפיהם. בתל אביב התרגלו להשכיר דירות לפליטים.

"ראינו גם שהאישורים שמשרד הפנים נותן מרתיעים מעסיקים. כשמפילים משא כזה על פליט בודד, הוא נשבר בקלות. הם לא יודעים את השפה ולא מבינים את התרבות. המדיניות של ישראל מציבה את הפליטים במקום שאין בו אופק ואין בו עתיד".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "אנו מצרים על המקרה. יש להבהיר, כי אין מדובר בפליטים, אלא בשוהים בלתי חוקיים ובבעלי אשרות עבודה זמניות, שניתנו מסיבה זו או אחרת. ההגבלה ניתנה כתנאי לשחרורם מהכלא.

"משרד הפנים אינו אמון על מציאת מקומות מגורים, חינוך או תעסוקה לשוהים בלתי חוקיים או בעלי אשרות עבודה. עם זאת, לאחר שנוצרו מצבים בלתי אפשריים שבהם התרכזו אלפי שוהים בלתי חוקיים ובעלי אשרות עבודה זמניות בערים מסוימות (תל אביב ואילת) - ללא אפשרות של מחיה סבירה, ללא מקומות תעסוקה וללא תנאי קיום הגיוניים, הוחלט למצוא פתרונות מחוץ לאזורים אלה, באזורים שבהם הביקוש לידיים עובדות הוא גדול יותר.

"ההנחיה שמתירה לפליטים לעבוד רק מדרום לגדרה ומצפון לחדרה מוכיחה את עצמה. הניסיון לקשור בין המקרה המצער לבין ההנחיה, חוטא למציאות ומעבר לכך - מהווה חוסר אחריות מדרגה ראשונה".



הגינה בשכונת שפירא. כשהמדינה מתירה למבקשי המקלט לשהות רק מצפון חדרה ומדרום לגדרה, גם מי שבא לבקר חבר בתל אביב מסתכן במעצר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו