בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פותחים ספר: השם של העולם | דניס ג'ונסון

"השם של העולם" (מאנגלית: חני גלעד, הוצאת בבל) הוא הספר הראשון הרואה אור בעברית של המשורר והסופר האמריקאי דניס ג'ונסון. שמש שחורה וקרה מאירה את ימיו של היועץ הפוליטי מייקל ריד מאז שאשתו ובתו נספו בתאונת דרכים. הוא מתכנס לחיים של בדידות וייאוש, עד שאשה צעירה מגיחה לחייו

תגובות

מאז תחילת גיל ההתבגרות קישרתי בדמיוני את האוניברסיטה, "החיים האקדמיים" וכל הכרוך בהם, עם תמונות מסוימות שהגיעו אלי מן הסתם ממסך הטלוויזיה, ובעיקר מהסרטים של שנות השלושים ששודרו ללא הרף כשהייתי נער. תמונה אחת נחרתה בזיכרוני במיוחד: חבורת צעירים רעננים למראה מגיעה מתוך הלילה הסתווי לביתו של מורה אהוב ונעמדת סביב האח. אני מריח את עשן המדורה מבגדיהם ואת ניחוח הטבק העולה ממקטרתו של הפרופסור, ואני חש את המתיקות המובנת מאליה של הנעורים, הסתיו, האוניברסיטה - המתיקות העולה מן החיים האלה. אין זה אומר שפעם הייתי מאוהב בחלום הזה, או שנמשכתי אליו באופן מיוחד. פשוט האמנתי שהוא קיים במקום כלשהו. אשר לי, לימודי לתואר הראשון נמתחו על פני שש או שבע שנים ונקטעו מפעם לפעם לתקופות מרוכזות של עבודה, וכן לצורך מעבר לאוניברסיטה שנייה ואחר כך לשלישית, והתקופה כולה זכורה לי כרצף של דרישות ואישורים והחתמת טפסים. לא הלכתי לצפות במשחקי פוטבול, וככל הזכור לי לא נתקלתי בשום מדורות. כמה ממורי הרשימו אותי, ואפילו עוררו בי יראת כבוד, והשפעתם עיצבה אותי לא פחות מכל דבר אחר שנקרה בדרכי, אבל מעולם לא הזדמן לי לראות מבפנים את ביתו של מי מהם. כל זה לא בא אלא כדי לציין עד כמה הפתיעה אותי הכרת התודה שחשתי כאשר נעניתי להזמנה ללמד באוניברסיטה.

כשנקרתה לי ההזדמנות הייתי כמעט בן חמישים. לאחר לימודי התואר הראשון עסקתי בהוראה בבית ספר תיכון במשך יותר מעשר שנים, ובחופשות הקיץ צברתי נקודות זכות בלימודי מוסמך. יום אחד כתבתי מכתב לאחד המתחרים על המועמדות לנשיאות, ובו השאתי לו עצות בעניינים הנוגעים למדיניות ולאסטרטגיה (זה היה הסנטור תומס תום מאוקלהומה, שנדחק לקרן זווית בשלב מוקדם בפריימריז). אף כי מעולם לא העליתי על דעתי שאנשים הכותבים מכתבים כאלה זוכים אי פעם להתייחסות, לא כל שכן נשכרים לעבודה, הרי בהרף עין נהפכתי ממר ריד איש מדעי החברה למייק ריד כותב הנאומים, הממלא תפקידים לפי הצורך, איש סוד ויועץ סתרים לעת מצוא, וקרוב לתריסר שנים ביליתי בוושינגטון. עזבתי מיד לאחר שהסנטור תום החל את תקופת הכהונה החמישית שלו. למשרה באוניברסיטה נעניתי אחרי שנדחה על הסף רעיון הספר שלי - הצעתי לספק עדות ממקור ראשון להשפעתו המשחיתה של הכוח, אך ככל הנראה לא היה כל ביקוש לעדות כזאת.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו