בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונת מראה | היסטוריה מצולמת של הכיבוש

תגובות

מעשה מדינה: היסטוריה מצולמת של הכיבוש 1967-2007 אוצרת: אריאלה אזולאי. הוצאת אתגר, 611 עמ', לא צוין מחיר

אם תמונה אחת שווה אלף מלים, כמה שוות אלף תמונות? ואם לכל מטבע יש שני צדדים, מהו צדו השני של מטבע המדינה הישראלית, זו המתכנה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", זו המשתבחת בצבאה, שהוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם"?

לכאורה - ובעיקר אם נשכח כמה פרטים זניחים כגון מעורבותה ושליטתה של הדת בענייני האזרח והמדינה, אפלייתם דה-פקטו של אזרחי ישראל הלא-יהודים, הנשים והעניים, וכמובן המשך האחיזה בשטחים הכבושים והעמקת השליטה המנשלת על מיליוני בני אדם - זוהי אכן מדינה נאורה למדי בהשוואה לדיקטטורות השונות במזרח התיכון. אבל די לפקוח את העיניים כדי לראות את הצד השני של המטבע, הפן המכוער ביותר של המדינה הישראלית, זה המאפיין ומבדיל אותה ממדינות דמוקרטיות אחרות במאה ה-21. הצד שכל כך נוח להסיט ממנו את המבט כדי שאפשר יהיה להמשיך לחיות את חיי היומיום הקטנים, בלי לחשוב על העתיד.

את השלווה הנעימה אך ההרסנית לטווח ארוך הזאת מפר ספר הצילומים והטקסטים המרשים והחשוב מאין-כמותו הזה, "מעשה מדינה". זהו "ניסיון ראשון מסוגו לשרטט קווי מיתאר להיסטוריה מצולמת של הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטינים", כותבת החוקרת, האוצרת והעורכת, אריאלה אזולאי, "היסטוריה זו משיקה בנקודות רבות להיסטוריה כתובה של הכיבוש, זו שנכתבה וזו שנכתבת היום, אך היא נבדלת ממנה בכך שנקודות המוצא שלה הם התצלומים עצמם. ההיסטוריה מסופרת מתוך התצלומים, באמצעותם ותמיד בזיקה אליהם". כלומר, התצלומים הם ליבת היצירה והמלים מאיירות את התצלומים ולא להיפך.

הספר מתבסס על תערוכה שהציגה היסטוריה מצולמת של הכיבוש מאז 1967, פרי עבודתם של כ-80 צלמות וצלמים, ביניהם מוכרים כחתן פרס ישראל, אלכס ליבק, או האמנית אריאלה שביד, ולצדם ענת זכאי או אילן ברונר ונסים גבאי, צלמי לשכת העיתונות הממשלתית. וכמובן רבים אחרים, אולי פחות מוכרים, אבל בעלי עין חדה ולב רגיש; נשים וגברים שרובם ישראלים-יהודים, אך גם פלסטינים ואירופאים, שהנציחו את הוויית הכיבוש במאות ואלפי תצלומים. עבודותיהם מעידות על מצב הכיבוש שהוא "מעשה מדינה", כלומר מעשה שהמדינה הכובשת אחראית לו, מצב נתון זה 40 שנה, ללא קשר לרקע או סיבות היסטוריות-פוליטיות כאלה ואחרות.

התערוכה כבר לא מוצגת, אבל הספר קיים וישרוד כדי להעיד. כ-700 תצלומים בשחור-לבן ובצבע מפרקים את 40 שנות הכיבוש לרגעים שהם הבזקים אנושיים, ובהם מתגלמת ההיסטוריה של הנכבש ודרכה גם של הכובש. העריכה המתוחכמת של הספר (במובן החיובי של המלה) מובילה את העין ואת הלב בשני צירים: ציר הזמן המורכב מתצלומים בפורמט גדול יחסית, המאפשר מבט כללי על הכיבוש שנה אחר שנה, וציר נושאי המכיל כמה תצלומים בפורמטים קטנים המתמקדים בעניין מסוים ברגעי זמן שונים. לכל תצלום נלווה קטע רקע המכיל את סיפורה של התמונה ומספק כיווני מחשבה ותובנות אפשריות.

כך מתקדם לו הסיפור בהדרגה אכזרית ומכמירת לב: מאז הולדת הכיבוש "הנאור" ב-1967 - כשהנכבשים ההלומים עוד חייכו אל הכובש עד שחיוכיהם הפכו, עם התמשכות הכיבוש ואלימותו, למבטי משטמה - ועד 2007. בזה אחר זה אנחנו צופים בחיי היומיום בעת ההתקוממות העממית הפלסטינית הראשונה ב-1987; עבור בתקוות שהפיחו בנכבשים (ויש לומר שגם בחלק עצום מבין הכובשים) הסכמי אוסלו ב-1995; האכזבה מאי-קיום ההסכמים; החיים תחת הכיבוש התומך בהתנחלות הדתית-לאומנית הפרובוקטיווית והאלימה, ומולם הפיגועים הגדולים נגד אזרחים בערי ישראל; החיים ה"שגרתיים" בעת ההתקוממות השנייה בסוף אוקטובר 2000; המחסומים המפרידים בין שתי אוכלוסיות ויוצרים מציאות לא אנושית בשטח ובלבבות; החיים תחת גשם ההשפלות היומיומיות של אזרחים מבקשי עבודה וכבוד אנושי, שרבים מהם מייחלים לדו-קיום אמיתי כשווים בין שווים עם מי שהיום הוא הכובש והנוגש - אותם חיילים ה"ממלאים פקודות" כאילו שההיסטוריה לא תדרוש מהם - ומאיתנו - דין וחשבון על "מעשה המדינה" שלנו.

באופן זה, בלי להרגיש כמעט, נשאבים הצופים-קוראים לתוך המציאות שממנה הסבו את מבטם, והם אינם יכולים עוד לחמוק ולרחוץ בניקיון כפיהם. מעתה הם עצמם נמצאים בתוך התמונה והם חלק בלתי נפרד ממנה. הרבה כאב יש בתמונות האלה, המתארות בדיוק של סורק תהודה מגנטית (MRI) את חיי היומיום של הגברים, הנשים והילדים שאיבדו את מולדתם ואת כבוד האדם והאזרח והזכויות הבסיסיות שלהם ראוי כל אדם, את ההתקוממות האזרחית והדיכוי הצבאי. בני אדם חיים, בני אדם מתים, בני אדם בוכים - ופה ושם גם בני אדם מחייכים, צוחקים ושמחים, כמו הנשים בשכם אחרי התפנות הצבא מהעיר ב-1995 בעקבות הסכמי אוסלו, בצילומו של אלדד רפאלי. אזרחים מכל גוני הקשת החברתית - כפריים ועירוניים, חקלאים, פועלים, סוחרים. כולם נמצאים כאן, מי בעוצר ומי במעצר, מי צופה בדחפור ההורס את ביתו ומי מנסה ללקט את שרידי חפציו, מי במחסום ומי מעבר לחומה, מי מול קנה הרובה ומי מול ההתנחלות ה"פסטורלית", מי מוכה עד זוב דם בקתות הרובים או נורה בעת הפגנה ומי נמלט על נפשו או אוזר עוז וניצב מול החיילים החמושים מכף רגל ועד ראש ורוגם אותם באבנים, כמו למשל הנשים בבית סחור ובענבתא בצילומיהם הנדירים של אלפרד ושל אלכס ליבק.

קשים במיוחד הם תצלומי הבתים ההרוסים, הגופות המנוקבות כדורים או הילדים המבועתים הממררים בבכי, כמו למשל התצלום הצבעוני מאת וויסאם נאסר של הילדה בלוויה של הסבא והדוד שנהרגו בפעולת הצבא בבית חנון, עזה, 2006. חזק במיוחד הוא דיוקנן של שתי נשים, חיירה אבו חסאן ואמיה זכין מכפר יאמון, בצילומו של מיקי קרצמן מ-2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. שתי הנשים היפות והעצובות האלה כרעו ללדת והגיעו למחסומים נפרדים בהפרש של יומיים. הן ביקשו מהחיילים לסייע להן לעבור כדי להגיע לבית חולים. החיילים במחסום קבעו ש"הבטן שלהן לא נראית כשל אשה בהיריון. ההיריון של שתיהן הסתיים בתינוק מת".

הצופים-קוראים המשתייכים לצד הכובש אינם יכולים שלא לחשוב - אל מול תצלומי החיילים הישראלים ש"בסך הכל" משרתים את המולדת ומצייתים לפקודות - מה יהיה עתידה של המדינה שהם אזרחי העתיד שלה? הם, שנראים מחייכים או מפוחדים, דרוכים או זחוחי דעת, ותמיד מעוררים בלב הצופה בהם את השאלה הקשה: איך יהפכו יום אחד לאזרחים במדינה מתוקנת אם וכאשר יסתיים הכיבוש? כל ההיסטוריה הזאת, ההיסטוריה שלנו, שרבים מבקשים לא להכיר בקיומה, או מסבירים אותה כגזירה משמים, מוגשת לנו באריזה נקייה ומדויקת להפליא, פרי של אסתטיקה עיצובית מרהיבת עין שכאילו באה לומר: פקחו עיניים, כך הם פני הדברים בצד האפל של הקיום הישראלי-פלסטיני. בשנתה ה-61 של מדינת ישראל הספר "מעשה מדינה" הוא ספר חובה לכל ישראלי שדמותה ואופיה של המדינה הזאת יקרים לו.

ראובן מירן הוא סופר ומו"ל ההוצאה "נהר ספרים"



מלעלה למטה: העיר העתיקה, 1990; עזה 1991; מחנה ג'באליה, עזה, 1987 תצלומים מתוך הספר: ג'ים הולנדר, אלדד רפאלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו