בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צ'ריטי המתוקה | קיץ, אדית וורטון

תגובות

קיץ אדית וורטון. תירגמה מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת עם עובד, 223 עמ', 79 שקלים

באחד הרומנים הקודרים ביותר שלה, "The House of Mirth", תיארה אדית וורטון שיחה שמתקיימת בין הגיבורה, לילי בארט, בחורה בת 29, "רווקה זקנה" במונחים של הרומן, עם הגבר שהיא מאוהבת בו, עורך דין בשם לורנס סלדן.

בשיחה ביניהם, שמתרחשת בעת שמצבה הכלכלי של לילי מתחיל להתערער (תוצאה של חובות ההימורים שצברה ואיום מצד דודתה, שאינה מרוצה מן השמועות על התנהגותה ה"פזיזה" עם גברים, על הפסקת הקצבה החודשית) סלדן שואל את לילי כיצד היא מגדירה הצלחה. כאשר לילי מתקשה לענות, סלדן משיב במקומה: "עבורי, הרעיון של הצלחה הוא חופש אישי". לילי המופתעת, שכוונתו אינה ברורה לה, שואלת: "חופש ממה, מדאגות?" סלדן משיב: "חופש מהכל, מכסף, מעוני - לשמור על רפובליקה של הרוח - זה מה שאני קורא לו הצלחה".

באופן אירוני, דווקא לילי, ולא לורנס סלדן, מגיעה בסוף הרומן ל"רפובליקה של הרוח", אבל המחיר שהיא משלמת הוא כבד מנשוא. היא אמנם משתחררת מן הכבלים הכלכליים והחברתיים של החברה הניו-יורקית הגבוהה שהיא חיה בה אך מידרדרת לעוני מרוד ובסופו של דבר גם למוות. הסצינה מתוך "The House of Mirth" (שאותה תירגמתי כאן בקיצור נמרץ, בתקווה שגם הרומן המופתי הזה של וורטון יתורגם לעברית בקרוב במלואו), עלתה בדעתי כשקראתי את הרומן הקצר "קיץ", שראה אור כעת בעברית בסדרת "הקלאסיקונים" של עם עובד. בראש וראשונה, משום שבדומה ללילי בארט ולגיבורות נוספות של וורטון, גם צ'ריטי רויאל, גיבורת "קיץ", נאלצת לעמוד מול הצורך להכריע בין שני הפתרונות הכלכליים היחידים שהוצעו לנשים באמריקה של מפנה המאה הקודמת: נישואים או זנות. אם מצבה של לילי בארט הולך ומידרדר משום שהיא מסרבת להיענות לכל אחד משני הפתרונות האלה, הרי שצ'ריטי נדמית במבט ראשון כמי שמקבלת עליה את עולה של החברה האמריקאית הפוריטנית.

צ'ריטי, שמוצאת בסוף הרומן מפלט מגורל של אם חד הורית (המשול לחיי זנות) בדמות נישואים עם לא פחות מאשר אביה החורג(!), עוררה עליה את חמתן של מבקרות ספרות פמיניסטיות שטענו כי היא מגלמת את הפנמתו האולטימטיווית של הסדר הפטריארכלי. אבל צ'ריטי רויאל היא גיבורה ספרותית רדיקלית ובמובנים רבים דמותה מגלמת את תמצית כתב האישום שניסחה אדית וורטון, לאורך כל יצירותיה, נגד מוסד הנישואים האמריקאי.

מניו אינגלנד לניו יורק

בניגוד לנשים סופרות רבות אחרות, וורטון לא היתה מעולם סופרת נשכחת או זנוחה. למעשה, היא נחשבת לאחת הסופרות האמריקאיות הפוריות והפופולריות ביותר. וורטון, שנולדה בניו יורק ב-1862, פירסמה בין השנים 1889 ועד מותה ב-1937 יותר מ-40 יצירות, כולל שירים, רומנים, נובלות וסיפורים קצרים, רבים מהם עובדו - הן בחייה והן לאחר מותה - לתיאטרון ולקולנוע ונלמדו בעקביות בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות.

ועם זאת, במשך השנים וורטון זכתה ליחס אמביוולנטי מצדו של הממסד הספרותי האמריקאי. לצד ההערכה שזכתה לה, ושקיבלה, למעשה, ביטוי מלא רק ב-1920, עם פרסומו של "עידן התמימות", הרומן שזיכה אותה בפרס פוליצר, כתיבתה תוארה כמעט תמיד "בהשוואה"; ובעיקר בהשוואה לסופרים שביחס אליהם כתיבתה הוצגה כנחותה.

עם פרסום קובץ סיפוריה הראשון האשים אותה מבקר ספרות מפורסם בכך שהיא חקיינית של הנרי ג'יימס (שהיה ידידה הקרוב ופטרונה הספרותי), ואשמה זו דבקה בוורטון, למרות מחאותיה, לאורך כל הקריירה הספרותית שלה. גם בביקורת שעסקה בוורטון לאחר מותה חוזרת ונשנית אותה נימה אמביוולנטית. לצד הערכת סגולותיה הספרותיות ("אלגנטיות", "חריפות", שליטה מוחלטת בשפה" הן חלק מהתכונות שיוחסו לה) תיארו מבקרים רבים את כתיבתה כקופאת על השמרים; תוצר של צורות ספרותיות שהחלו להתיישן בתקופתה, כמו הרומן הריאליסטי של המאה ה-19 ובעיקר ה-Novel of Manners האירופי, א-לה ג'יין אוסטן.

כיצד אפשר להסביר, אם כך, את ההאשמות החוזרות ונשנות שהוטחו בוורטון בחקיינות, בכתיבה מיושנת הנשענת על מודלים ספרותיים שעבר זמנם ומנגד - את התחדשותו הבלתי פוסקת של העיסוק בה, עיסוק שלא פסק מעולם בחקר הספרות ושהוביל אף לעיבודים חוזרים ונשנים של יצירותיה לתיאטרון ולקולנוע?

וורטון אכן היתה, במידה רבה, סופרת פורמלית. בניגוד למודרניסטים אמריקאים כמו ויליאם פוקנר וג'וזף קונראד, שהחלו לכתוב בתקופתה, הרומנים של וורטון שמרו על מראית עין ריאליסטית ועל תבנית נראטיווית מהודקת, שמתארת מסגרת התרחשות מצומצמת, העוסקת, בדרך כלל, במוסדות חברתיים, ובהתנהלותו של היחיד בתוכם.

אלא שגם אם וורטון היתה רציונליסטית שביקשה לחקור מבנים חברתיים, הרי שדומה כי יצירותיה מבקשות לחשוף בעיקר את הסדקים שהתגלו במבנים הללו בנקודת זמן טעונה מאוד בהיסטוריה האמריקאית; תקופת המעבר מדור המייסדים ובעלי ההון לכלכלה המבוססת על סחר חליפין. החברה האמריקאית הבורגנית שתיארה וורטון היתה חברה המבקשת בכל מאודה לגבש אריסטוקרטיה אמריקאית חדשה יש מאין, חברה המצויה, דווקא משום כך, בהתגוננות עצמית מתמדת מפני כל מה שעשוי למוטט את הסדר החברתי.

המוסד המרכזי שוורטון עסקה בו, בהקשר זה, היה מוסד הנישואים האמריקאי, והדמות המרכזית שתיארה היתה השברירית מכל - האשה. כל גיבורותיה של וורטון מועברות כסחורה עוברת לסוחר מאב לבעל, מגבר אחד לגבר אחר, זכאיות, מעת שהתחתנו, לנהל פרשיות אהבה מחוץ לנישואים, אך נדרשות - אם עדיין לא התחתנו - להיזהר מכל בדל של שמועה בדבר התנהגות לא נאותה.

במבט ראשון דווקא "קיץ", שנכתב ב-1917, עשוי להיתפש כיוצא דופן על רקע יצירותיה של וורטון. את הנוף האופייני לרומנים שלה - טרקלינים ניו-יורקיים מהודרים, עמוסים באנשי עסקים ועורכי דין - מחליפים נופי ניו אינגלנד, וגם כאן היא מתמקדת דווקא בעיירות הקטנות והנחשלות, למודות העוני והבורות. ועם זאת, כצפוי, דבר לא משתנה מבחינת תלותן הכלכלית של נשים בגברים וההגבלות המוסריות הקשות הנלוות אל התלות הזאת.

התפרצות וולקנית של תשוקה

צ'ריטי רויאל, גיבורת הספר, נולדה על ההר, האזור הנחשל ביותר של העיירה הקטנה "דורמר צפון", לאם זונה ולאב אלכוהוליסט, והוברחה משם כילדה על ידי עורך הדין רויאל שאימץ אותה לבת במטרה להעניק לה חיים מהוגנים ומיושבים; זאת, אם להתעלם מכך שבבגרותה הוא מציע להיכנס למיטתה באחד מלילות השכרות שלו, מבקש לשאת אותה לאשה לאחר מכן, ובהמשך מגנה אותה בפומבי על יחסיה עם הצעיר שהיא מתאהבת בו, לושיוס הארני.

ועם זאת, בדומה לגיבורות הרומנים הניו-יורקיים שלה, וורטון מועידה דווקא לגיבורה הזאת - המשמשת כביכול פיון במשחק סחר החליפין בין הגברים, את האפשרות להצביע על עיוותיו של הסדר החברתי וגם, בדרכה, להפוך אותו על פיו.

התאהבותה של צ'ריטי בלושיוס - שמתוארת על ידי וורטון כהתפרצות וולקנית של תשוקה - מלווה, בה בעת, בגישה מפוכחת, כמעט רציונלית, לחוסר ההתאמה ביניהם. כאשר רויאל שואל את צ'ריטי בזעם האם בכוונתו של לושיוס לשאת אותה לאשה (או שמא הוא רק רוצה "לנצל" אותה), צ'ריטי נאלצת להודות לראשונה כי השאלה כלל לא עלתה בדעתה, מפני שלה לא היו כל כוונות להתחתן עם לושיוס. היא מעולם לא קשרה בין תשוקתה כלפי הבחור לבין החובה "להתחתן". אולי דווקא משום כך היא מסוגלת להסכים, בסופו של הרומן, להתחתן עם מר רויאל עצמו לאחר שהיא מבינה כי הוא מקבל בשתיקה את הריונה מלושיוס וכי לפחות בשלב הראשון אין בכוונתו לבוא אליה בתביעות מיניות.

עצם הנישואים של צ'ריטי ורויאל, כשהיא בהריון עם ילדו של גבר אחר - הם לעצמם יריקה בפרצופו של ממסד הנישואים הבורגני. בסופו של הרומן לא ברור מה יעלה בגורל הנישואים האלה: האם צ'ריטי "תלמד לאהוב" את מר רויאל (שמתגלה, כבר בשלב זה, כבעל חוט שדרה חזק יותר מזה של מאהבה חלש האופי, שבוחר בסופו של דבר להתחתן עם בחורה אחרת, ממוצא מהוגן), או שאולי היא מתכננת לברוח יחד עם התינוק בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכה?

צריך להביא בחשבון גם את המקום הטעון שתופס ההר - גילומו של עברה המפוקפק של צ'ריטי - בחייה בהווה. בניגוד לדימוי האליטיסטי שדבק בה, "קיץ" לא היתה היצירה הראשונה של וורטון שעסקה בחיי עוני. כמעט בכל הרומנים הניו-יורקיים שלה העוני מרחף ברקע, כמו צל מאיים המציץ מאחורי כתפיהם המדושנות של הגיבורים, ולעתים הוא אף לוקח אותם אתו, כמו את לילי בארט האומללה. גם הרומן הקצר "איתן פרום" (עם עובד, 1998), שנכתב שנים אחדות לפני "קיץ", מתרחש בעיירה קטנה ונחשלת בניו-אינגלנד.

ובכל זאת, נדמה שב"קיץ", יותר מכל יצירה אחרת שלה, מופיעים חיי העוני לא רק כגילומם של הכיעור, הניוון והרגרסיה, אלא גם כאופציה לחוויה של שחרור; שחרור אישי ובעיקר שחרור מיני, הכרוך בוויתור על המוסכמות החברתיות ועל חיי הנישואים בפרט.

לאורך הרומן יוצרת וורטון זיקה בין התגברות תשוקתה של צ'ריטי ללושיוס לבין ההתעניינות שלה בשורשיה ובמוצאה. לקראת סוף הרומן היא אכן מגיעה אל "ההר", רק כדי למצוא את גופת אמה המתה המוטלת בעליבות בדירה מעופשת.למרות הזעזוע שמסב לה המראה, הרי שכשהיא יוצאת משם דומה שהיא חשה שלמות מסוימת עם עצמה; עם פרשיית האהבה שהסתיימה, עם התינוק שבבטנה וגם עם היחסים הבלתי-מוגדרים עדיין עם רויאל.

גם אם "קיץ" אינו מגיע לדרגתן של יצירות מופת כמו "The House of Mirth" ו"עידן התמימות", הרי שהיוזמה החשובה להוציאו מחדש בעברית, בצירוף אחרית הדבר היפה של איריס לעאל, מספקת הזדמנות מצוינת למי שלא התוודע עדיין ליצירתה של אדית וורטון, להתחיל ברומן הקצר, הלוהט והמרתק הזה.

למרות שהשמרנות והדיכוי המיני שמתוארים בו עשויים להיראות, במבט ראשון, כירושתו של עידן היסטורי שלכאורה פס מן העולם, נדמה לי שרבות מהתפישות החברתיות שמועלות בו עדיין נוכחות בחיי היום-יום של גברים ונשים רבים. או כפי שהיטיבה לנסח זאת צ'ריטי רויאל, כאשר יצאה מביתה והתבוננה סביבה, ברחוב הריק של עיירת מגוריה הקטנה, עת הגברים עובדים בשדות והנשים מתייגעות במלאכות הבית המשמימות: "כמה מאוס כל זה!"

Summer \ Edith Wharton

תמר מרין מלמדת ספרות באוניברסיטת תל אביב



מישל פייפר ודניאל דיי לואיס מתוך הסרט 'עידן התמימות' של מרטין סקורסזי. יריקה בפרצופו של ממסד הנישואים הבורגני


אדית וורטון. התפרצות וולקנית של תשוקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו