שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי

משנת הספר החולפת אשא אתי שני ספרים: האחד הגיע לראש רשימת רבי המכר במשך לא מעט שבועות; השני - מעולם לא נכנס אליה.

"הדרך" של קורמאק מקארתי (מודן) טילטל אותי במשך ימים ארוכים ואני טילטלתיו בתמורה על פני כמה ארצות. גמעתי אותו לאט, הכי לאט שיכולתי, מלה אחר מלה, שורה אחר שורה, כמו משקה נפלא שניתן במשורה והוא הולך ואוזל. לקחתי אותו אתי לאיטליה, לטורקיה ולקזחסטאן, רק שלא ייגמר לי - בדיוק כמו שהתפללו האב ובנו מהספר שלא תיגמר להם קופסת השימורים שמצאו, מזונם האחרון על פני האדמה במסעם הנואש בארץ שהושמדה.

זהו ספר חובה לכל אב (ואם), סיפור על אהבה וחושך. אבל "הדרך" לא היתה עושה את אותה הדרך, אל לבי ואל כל חושי, אלמלא התרגום הנפלא, הנשגב - אין מלים אחרות לתארו - של אמיר צוקרמן. מקארתי טילטל אותי בסיפורו, צוקרמן הפעים אותי בעברית שלו. מתרגם-משורר, אסור לשכוח לצוקרמן את תרומתו הענקית לספר הקטן-גדול הזה. "הם השתרכו הלאה, רזים ומטונפים כמו מסוממי רחוב, מבורדסים בשמיכות מפני הקור, בנשימה מעשנת, גוררים רגליים בתלוליות המשייות השחורות". ככה כל שורה בספר, ספר פרוזה שהוא שירה, פואמה של אפוקליפסה, מתורגמת ביד אמן אמיתי.

"הבן הטוב" של שי גולדן (זמורה-ביתן) הצליח השנה פחות במכירות. עוד לא מאוחר לתקן את העוול. זה סיפור על עוול, על שני אחים מאומצים, על שני הורים מאמצים, שהתכנסו יחדיו לכדי משפחה מאולצת, כואבת, מתאנקת. "ההורים ידעו. רן אמר להם שהוא הולך לפגוש את אמא שלו, והם חששו שאם ימצא את אמו, יבקש מהם לחדול להיות הוריו. והוא באמת ביקש". עוד ספר חובה לכל אב (ואם), בן ובת, עוד סיפור על מעט אהבה והרבה חושך. במשך ימים ארוכים הסתובבתי עם חייו הקשים של עמיתנו ועורכנו גולדן, שחשף באומץ כה רב סיפור אישי כה מורכב, ולא מצאתי לעצמי מנוח. עד היום כשאני פוגש אותו במסדרונות המערכת, לבי נמלא עצב. עצב רב.

ובעצם שני הספרים דומים להפליא: אצל מקארתי הכל נהרס מבחוץ, אצל גולדן הכל נהרס מבפנים, ושניהם מותירים שביב של תקווה, למרות הכל. רוצו לקנות ולקרוא.

גדעון לוי הוא עיתונאי ב"הארץ", בעל הטור "אזור הדמדומים"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ