שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שבוע הספר | ספרים מומלצים: מונומנט ספרותי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה נגבי

הספר שממש שאב אותי לתוכו, והסב לי טלטלה נפשית, אך גם הנאה רבה, הוא ספרו של אמיר גוטפרוינד, "בשבילה גיבורים עפים" (זמורה-ביתן). קראתי כמה ביקורות ספרות שהסתייגו ממנו, גם במוסף הזה, אך אני יכול להעיד שצלחתי את 667 עמודיו בנשימה עצורה ובהתרגשות עצומה. לטעמי, סוד קסמו הוא ביכולתו המדהימה של גוטפרוינד לשחזר בדייקנות את תהפוכות חייהם של בני דורו, שהתבגרו על רקע האופוריה המגלומנית של מלחמת ששת הימים, חוו על בשרם (או אם היו בני מזל, "רק" בנפשם) את הטראומה הנוראה של מלחמת יום הכיפורים, שבו והרקיעו אל שכרון החושים של השלום עם מצרים, בוססו חסרי אונים בבוץ הלבנוני, נאחזו בתקווה הגדולה שהפיחו הסכמי אוסלו והיו עדים להתנפצותה מאז אותו לילה מר ונמהר בכיכר.

כל הדרמות הגדולות הללו, וגם רבות אחרות, שעשו בשעתן כותרות מרעישות, בתחום הביטחוני, הפוליטי, הכלכלי, ואפילו הספורטיווי, נזכרות בספר, אך גוטפרוינד מצליח בווירטואוזיות רבה להותיר אותן ברקע העלילה, כמעט לדחוק אותן לשוליים, ורק לרמוז בעדינות כי היתה להן השפעה מכרעת על חיי גיבוריו. זה מה שמעניק לדעתי לספר את עוצמתו ואת האותנטיות שבו. שהרי כך זה גם בחיים - הדרמות הלאומיות שבכותרות נותרות לרוב (לפחות בתחושתנו הסובייקטיווית) בצל הדרמות הפרטיות של חיינו האישיים, ורק בדיעבד מתברר לנו עד כמה ה"לאומי" עיצב, ואולי אף הכתיב, את ה"פרטי".

בניגוד לכמה מהמבקרים, גם אהבתי מאוד את ה"אקשן" הרומנטי והנאיווי שבסוף הספר (והנרמז בכותרתו), משום שעלה ממנו מאמץ נואש ונוגע ללב להחיות את ערכי החברות והסולידריות שעליהם התחנכנו בבחרותנו, ושלהוותנו נשחקו ונזנחו מאז. נדהמתי להיווכח לא מכבר, שרובם של תושבי ישראל כיום עדיין לא היו כאן כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. על רקע הנתון הסטטיסטי הזה, ה"מונומנט" הספרותי המרשים שהקים גוטפרוינד לדור שהמלחמה הזאת היתה הטראומה המעצבת של חייו, נראה לי חשוב שבעתיים.

נתבקשתי גם להמליץ על ספר שלא זכה לתהודה ולהצלחה שהוא ראוי לה בשנה שחלפה. בחרתי ללא היסוס בספרה של שרה כץ, "חיים על מים סוערים" (כתר). כץ, עורכת דין, מגשרת ועובדת סוציאלית, מדגימה וממחישה בו את כוחה ויעילותה של טכניקת הגישור בפתרון סכסוכים בין בני זוג, ואת עדיפותה הברורה והמכרעת על מלחמות התשה משפטיות, אשר כולם מפסידים בהן - מלבד, כמובן, עורכי הדין. שרה כץ אינה מתיימרת להיות סופרת, אך ניחנה בסגנון כתיבה מושך וקולח, והפרשיות שהיא מגוללת בספר - הלקוחות כולן מתיקים שבהם טיפלה - מרתקות יותר מכל טלנובלה. אפשר לקרוא בספר, בין היתר, סיפורים אמיתיים, מכאן ומעכשיו, על מרצה בכיר באוניברסיטה שנטש את אשתו דווקא ביום שבו נודע לה כי חלתה בסרטן; על אשה שקצה נפשה בבעלה הקשיש, אך התחבטה אם להתגרש ממנו מיד או להמתין למותו כדי לרשת אותו; על אשה שגילתה כי בעלה, איש היי-טק בכיר, בוגד בה, וביקשה לנקום בו באמצעות ניתוקו מילדיהם, ועל עוד פרשיות רוויות יצרים. בכולן הצליחה, מלאכת הגישור הנבונה, הרגישה והאמפתית להביא לנצחון השכל על הרגש, ולפתרון צודק, ובעיקר מהיר, לסכסוך.

גם מי שחיי משפחתם יציבים ומאושרים יפיקו מהקריאה, כמוני, תובנות חשובות ומועילות באשר לטבע האדם ובעיקר לחולשותיו. ואילו מי שאתרע מזלם, והם נקלעו למשבר זוגיות קשה, ימצאו בספר עצות מעשיות וחכמות, שגם אם לא יועילו לאחות את הקרע, יקצרו או יקלו את הכאב והייסורים הכרוכים בו.

משה נגבי הוא הפרשן המשפטי של קול ישראל, ומרצה באוניברסיטה העברית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ