בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע הספר | ספרים מומלצים: כל פלאי הקיץ

תגובות

צ'ריטי רויאל (איזה ניגוד נהדר של אביונות ומלכותיות!) היא נערה המתגוררת בעיירה הזעירה והמנומנמת דורמר-צפון, היושבת בצל ההר. צ'ריטי נולדה על אותו הר, לחבורה של "פורעי חוק" מלוכלכים, והורדה ממנו בילדותה, לטובתה שלה, על ידי העורך דין רויאל. כשהקיץ שלה מתחיל היא יושבת וסורגת בספרייה העלובה של העיירה, וממתינה שהזמן, ואולי כל חייה, יעברו. אבל אז נכנס גבר זר, עירוני, מסתורי, וכשהוא רואה אותה לראשונה, המלים נעתקות מפיו. אני מצאתי בגיבורת "קיץ", ספרה הצנום והנפלא של אדית וורטון (מאנגלית: מיכל אלפון, עם עובד), את אחותן של נערות צדקה אחרות כירושה אבוט ("אבא ארך רגליים") ואן שרלי ("האסופית"), אבל היא האחות המופקרת לכאורה, זו שיש סכנה לתפוס אותה שמה ליפסטיק, גורבת גרבי ניילון והולכת עד הסוף.

"קיץ" של אדית וורטון בא לנתץ את מקדשי המוסרנות האמריקאית כפי שהיא באה לידי ביטוי ברומנים הרומנטיים לנערות שהיא מייצרת, שבהן ה"אבא" הנדיב מתגלה כאיש צעיר, עשיר ומושך או שבהן לאחר שעמדה בפיתויי העיר הגדולה, ממתין לכל נערה אהוב נעוריה הקרתני. בספר הזה האב הנדיב מנסה לכפות את עצמו על בתו המאומצת, ולחציה של החברה הקרתנית הם שמאלצים את האוהבים הצעירים של וורטון לשלח רסן.

לי היה "קיץ" רומן התבגרות מרגש במלוא מובן המלה. התבגרות משמימה לפרקים, כמו ימי קיץ ארוכים וחמים שבהם דבר אינו קורה, ואז ותוססת ומלאת עסיס כמו פירות קיץ מתבקעים מרוב בשלות, התבגרות שבאה בד בבד עם גילוי היופי ועם אובדן התמימות. הטבע, על כל פירותיו וחומו, הוא שחקן ראשי אצל וורטון, והוא זה שצועק את ההתעוררות המינית שחווה צ'ריטי עוד לפני שהיא עצמה שומעת אותה. אותו הטבע, טבעה החושני של הנשיות שמתגלה לצ'ריטי, הוא טבע הרה אסון, בכל מובן, ומגלה את כל הסודות שאפילו לא נלחשו בספרים שקראתי בנעורי. "קיץ" מציית לחוקי הז'אנר שאותו הוא מקעקע, ולכן גם הוא נגמר בחתונה, אבל לא מסוג החתונות בסיפורי היתומות המורמות מאשפתות ונישאות אל האושר והאהבה, כי אין כאן שחור ולבן, רק אור קיץ מסנוור, חושפני, אמיתי, יפהפה.

ואילו הפגישה שלי עם "החדקרן האחרון" העירה משב עז של דז'ה וו, של געגועים לספר שמעולם לא קראתי, של רצון לחזור לעבר ולהניח את הספר בידי שלי הצעירות. אבל גם היום, החליק הספר בקלות מרפרפת לחור זעיר שמעולם לא חשדתי בקיומו, ומילא אותו בשלמות. הסופר והתסריטאי פיטר ס' ביגל רוקם בספר המסע הצנום הזה אגדה מכושפת על עצם טיבה ואופיה של האגדה, על יכולתה להשתנות ועל הכוח שטמון בה לשנות את המציאות. גיבורת הסיפור, החדקרן האחרון, מבחינה יום אחד כי בני מינה נעלמו ואינם. היא נשארת לבדה, בעולם שבו היא ושכמותה אינם יותר משמועה, מעשייה, ואל העולם נטול האמונה הזה היא יוצאת כדי לגלות לאן לקח השור האדום והמאיים את אחיה ואחיותיה. "החדקרן האחרון" מספק, כמו ספרי פנטסיה גדולים אחרים מסוגו - מ"אליס בארץ הפלאות" ועד "הסיפור שאינו נגמר" - מבט חודר על הז'אנר שנכתב בו, על חוקיו וקלישאותיו, על המכניזם שלו ועל קסמו. יש בו גיבורים ונבלים שמסרבים למלא את תפקידיהם המסורתיים, פרפר המצטט משייקספיר ומהתנ"ך ונציגים מהמיתולוגיה היוונית. היום, כשפיוז'ן ביקורתי כזה כמעט מחויב המציאות, אפשר להכיר ביתר בהירות במקומו של ביגל ברצף ההתפתחות של ספרות הפנטסיה המודרנית. "החדקרן האחרון" יצא לאור בארצות הברית ב-1968 והפסיכדליה של התקופה חילחלה עמוק לתיאורים הטריפיים והססגוניים שבו, שכמעט אפשר לראות אותם מתערבלים לנגד העיניים. ב-40 השנים שחלפו מאז יצא לאור תורגם הספר לשפות רבות, אך זהו תרגומו הראשון לעברית (מאנגלית: רון פוקס, ספרית פועלים). לא ידוע לי כיצד חמקה פנינה מעין רואה עד כה, אך אני מברכת על שנמצאה. יש לקוות שגם ספר ההמשך, "שני הלבבות", יתורגם לעברית, ואולי גם סיפור הרפאים היפה של ביגל, "מקום שקט ופרטי", המתרחש בבית קברות בניו יורק.

נועה מנהיים היא ראש מדור ספרות מקור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו