בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע הספר | ספרים מומלצים: האמת שהכוח מחביא

תגובות

הספר החשוב של השנה, לתפישתי, הוא "מעשה מדינה: היסטוריה מצולמת של הכיבוש, 1967-2007" מאת אריאלה אזולאי (אתגר). בעקבות התערוכה שאצרה אזולאי בגלריה של בית הספר מנשר לאמנות, הופיע בשנה שעברה ספר הכולל 600 עמודים, בהם פרושים יותר מ-750 דימויים ודברי פרשנות. הוא עוצב להפליא בידי מיכל סהר.

חשיבותו של הספר מצויה בכמה רבדים, אך קודם כל בהיפוך שעושה המחברת והאוצרת אזולאי ביחס אל ההיסטוריה: אזולאי קוראת את התמונות, ולא את העדויות. היא מפרשת את הדימויים, ולא את הטקסטים, ודרך כך היא מצליחה לעורר טרדה עמוקה ביחס ל"מטה-נראטיב" המסופר על ידי ההיסטוריה הציונית, וגם לזה המשוחזר, אמנם בצורה ביקורתית, בהיסטוריה הפוסט-ציונית.

מעשה המדינה נפרש במאות התמונות, במעקב דקדקני עקב בצד אגודל אחר צעדי הכיבוש המתחולל; מהספר עולה תמונה ברורה ואנליטית הממחישה כיצד הכיבוש מוצא אל הפועל, כיצד המדינה נוכחת בכל רמה בחיים הפרטיים של הנכבש, ובעיקר, כיצד הכובש מעלים את נוכחותו ומשלים אותה בדרכים עקיפות; הצילום, המשמש כאן כבמה וכקהל, מהווה מרכז מדומיין שסביבו מתחוללים ההארה, ההתגלות של האמת שהכוח מבקש לטשטש ולהחביא מאחורי ההפחדות הביטחוניות, הנימוקים הפוליטיים-הכלכליים ויכולתו הבלתי ניתנת לערעור לארגן את האשמה ולהטילה על האחר.

העניין החשוב בספר הוא הצטברות הדימויים, עיבוי הביטוי והייצוג למעשה המדינה, הבונה את הכלובים השקופים שבתוכם היא מחזיקה את ה"חיות" המסוכנות לכאורה, תוך האכלה ושמירה וטיפוח (שהרי אין רעב בפלסטין), מה שאינו נראה אלא באופן הזה של ניתוח הצילום: חזרה על התבוננות בייצוג, חזרה על קריאת הסיפור שהתמונה מספרת בקול ובשקט, חזרה על הזדהות עם הנכחת הסבל המתעצם והולך של הפלסטינים, ככל שהכיבוש מנכיח את נצחיותו.

ספר שהוחמץ בדיון הציבורי הוא ספרו של מישל פוקו, "הולדת הקליניקה: ארכיאולוגיה של המבט הרפואי" (מצרפתית: נועם ברוך, רסלינג). זה הספר השני שכתב פוקו (אחרי "ההיסטוריה של השיגעון", 1963) והוא עבר ללא כל הד. הספר עוסק במה שהופיע לפתע בהתפתחות התצפית הרפואית, הרגע שבו "הרע, הקונטרה-טבע, המוות, ובקצרה - כל העומק האפל של המחלה, יוצא לאוויר העולם", כפי שכותב פוקו. בעת כתיבת הספר הוא נמצא תחת רושמה של העבודה הגדולה שלו על השיגעון, תחת הגילוי שלו שהמשוגעים אינם "לא נורמלים" והם כלל אינם מהווים איום על החברה, ולפני הספר שהביא לפרסומו כפילוסוף של "מות האדם" - "המלים והדברים" (1966).

ב"הולדת הקליניקה" עושה פוקו שימוש בשאלות ובמתודות שיבהירו את השפה והמבט המיוחדים שלו, המופנים למקומות שבהם המבט לא התבונן: הולדת השיח הרפואי, המבנה החברתי הפוליטי והכלכלי של מערכות הידע במערב, מהות המרחבים שבתוכם מעוצבת המחשבה. כאן פונה מבטו של הפילוסוף לראות לא את האדם, אלא את אופיה ומהותה של התפתחות המבט שהפריד בין האדם לגוף, בין החי לגופה כ"שדה המקור והביטוי של האמת", דהיינו, בחינת הקשר בין שלושת המרכיבים המרכזיים של המחשבה - מוות, אמת וגוף. פוקו מציג את השיח הרפואי כדי להראות כיצד נבנים הגבולות של הניסיון, מחד גיסא, ושל השיחה, מאידך גיסא; של המחשבה והדיבור עליו בהיסטוריה, כשהוא במכוון אינו חוצה את המרחבים המוכרים של הפילוסופיה וההיסטוריה, האמנות והמדע, אלא פונה לאפיקי היווצרות ידע שוליים יחסית, שדרכם הוא מציב את הטרדה המרכזית הקשורה לתנאי השיח: האם הידע מודיע, האם המבט מסגיר את האמת, האם המדע אכן שואל שאלות על הטבע, מברר את טבעו הפיסי של העולם והאם הפילוסופיה אכן עוסקת בחקר האמת.

הד"ר חיים דעואל לוסקי הוא פילוסוף ואמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו